איור חייהם: ראיון עם זוכי פרס "סאסא סטון לספרות ילדים"

"הספר הזה קיים במובן מסוים כבר הרבה זמן ואני חושב שהייתי צריך אומץ כדי להוציא אותו. מעבר לאומץ, הייתי צריך גם אנשים סביבי שיעודדו את זה לקרות", מספר אביאל בסיל על ספרו הראשון ככותב וכמאייר, "המתנה המושלמת" (הוצאת זברה בעריכת תמי הראל), לאחר שורה ארוכה של ספרים שאייר בשיתוף פעולה עם כותבים וכותבות אחרים. "היה לי קשה להוציא את הספר גם בגלל הכתיבה וגם בגלל שזה ספר אישי, סיפור שהוא שלי, והייתי צריך את הזמן הזה", הוא משתף.

"המעבר ממאייר להוצאת ספר בו אני גם המאייר וגם הסופר הוא מעבר קצת מאיים. זה היה מרגש וגם מלחיץ, בעוצמה מאוד גבוהה של רגשות", מתאר גם המאייר רמי טל את הספר הראשון שאותו גם אייר וגם כתב, "המפלצות של נועם" (טל-מאי/ידיעות אחרונות בעריכת יותם שווימר).

שניהם מאיירים מוערכים שאהובים על הילדים, על הוריהם וגם על הסופרים שיוצרים יחד איתם, ושניהם זכו להוקרה על הספרים הראשונים שגם כתבו בטקס פרסי סאסא סטון לספרות ילדים האחרון. "המפלצות של נועם" מאת טל נבחר לספר הזוכה לשנת 2022, ו"המתנה המושלמת" זיכה את בסיל במענק מצוינות ספרותית. הפרס על שם פיליפ ז"ל והילדה סטון (המוענק ע"י ארגון סאסא סטון המקדם צמצום פערים לימודיים אצל ילדים הנמצאים באשפוז) הוענק השנה ליוצרים בתחום ספרות הילדים בפעם השנייה. מטרתו לתמוך בספרות ילדים והוא מחולק לסופרים ולמאיירים שהשפיעו לטובה על התרבות הישראלית.

"הרגע שבו התעוררתי"

"זה היה שם מתחילת הדרך, זאת אומרת, זה אני חושב שהרבה מאיירים יאמרו כמוני שהסיפורים תמיד היו שם אבל יותר קל לנו להתבטא ויזואלית", אומר בסיל, שברזומה המרשים שלו איור של יותר מ-70 יצירות ספרותיות, חלקן עכשוויות וחלקן האחר קלאסיקות, מאת סופרים רבים, ביניהם מאיר שלו, אתגר קרת, שלומית כהן-אסיף, טל ניצן, צרויה שלו, אברהם שלונסקי, לאה גולדברג ונתן אלתרמן. על איור "עוג מלך הבשן" מאת אלתרמן זכה בסיל בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים. ספרו עוסק ביחסי אב ובן, בזמן משותף ובקרבה ביניהם, בחלומות, בקנאה ובאכזבה. "התבססתי על זיכרון ילדות שלי, על מכונית מרוץ שקיבלתי ליום ההולדת והייתה מסוג קצת זול שהיה מחובר בחוט – ואני גזרתי את החוט.

"אני מאייר הרבה שנים אבל אני אבא לילדות רק חצי מהזמן, ואני מודה שזה שינה אצלי משהו. אבל מההתחלה אני מאייר באופן שמצחיק אותי ושכיף לי ואני משתדל לא להסתכל דרך מסננת של "מה נכון לילדים". מה שמצחיק אותי בדרך כלל יצחיק גם את הבנות שלי. עם השנים, נהיה יותר חשוב לי לשים דגש על ייצוג של ילדים אחרים", הוא משיב כאשר אני שואלת אותו לגבי תפיסת עולם שמנחה אותו בבחירותיו בתהליך האיור. "אני ממוצא מזרחי והייתי ילד שחום, ובתחילת הדרך שלי ציירתי כל הזמן ילדים ובהירים. ואז היה לי רגע מכונן שהעיר אותי, כשמישהי כתבה משהו על זה, ופתאום חשבתי – למה זו ברירת המחדל שלי כשאני מצייר ילד, ולא ילד שמזכיר את הילד שאני הייתי? אלו הילדים שראיתי שמצוירים בספרים שאני קראתי, ובכלל, בכל מקום. אז קיבלתי החלטה, לפני כמה שנים טובות, שאם לא מציינים אחרת, הילד שאני מצייר יהיה אני. זו ההשפעה שלי, גם אם היא מצומצמת, משהו קטן שלקחתי על עצמי בניסיון לשנות".

איך נראה תהליך העבודה המשותף שלך עם סופר או סופרת?

"אני אוהב לשמוע מה הסופרים דמיינו ולנסות לשלב את זה באיורים. חשוב לי לכבד את זה וגם ברור לי שלא תמיד אני אקלע למה שדמיינו, ואשנה את זה. עם זאת, חשוב לי כמאייר שלא יכוונו אותי יותר מדי מה לעשות, שלא ארגיש שמכתיבים לי. אני לא אוהב את החציצה הזו בין הכתיבה של הסופר ועבודת האיור של מאייר, שכשהראשונה מסתיימת הספר עובר אליי ואני ממשיך. זה לא בדיוק ככה. ברור שיש דעות ושיכולים להיות גם אגו ועניינים, אבל זאת עבודה מדהימה ולרוב זה עובד במידה רבה בזכות העורכים - עורכים ועורכות טובים יודעים להביט על הספר במבט על ולדעת לתווך ולחבר. אני מאוד בעד להיפגש ולדבר עם הסופרים ולשמוע אותם, אני אוהב את האינטראקציה הזאת, את התחושה שעושים משהו ביחד. זה נכון שיש גם משהו בודד בתהליך של האיור, אז אני מאוד בעד פגישות עם הסופרים, זה תירוץ בשבילי להתלבש ולצאת מהבית, לראות עולם", הוא מוסיף בחיוך. "בסוף, זו לא ההחלטה הכי כלכלית בעולם להיות מאייר ספרי ילדים", מציין בסיל, "אבל אני כל כך אוהב את זה, זה כל כך שווה את זה וכל כך כיף".

"לפתוח את הפצע מחדש"

"כשאמרו לי שזכיתי לא האמנתי, ועדיין באיזשהו מקום אני לא מאמין", משתף טל. "אני חושב שאני עדיין לא מעכל את זה בגלל שעוד יש בי את חוסר הביטחון הזה של הילד שהייתי. כל הצלחה שאני חווה אני מרגיש שאני צריך לבדוק כמה פעמים לוודא שזה באמת קורה לי – איך יכול להיות שדווקא אני אזכה או שדווקא אני אצליח? אני מקווה שבעתיד ארגיש אחרת, אבל כרגע התחושות האלה עדיין כאן".

בדומה לספרו של בסיל, גם הספר של טל התבשל במשך זמן מה עד שיצא לאור. "תמיד אהבתי לכתוב", הוא אומר, "אבל אני רגיל לכובע של המאייר'. גרסה מוקדמת יותר של הספר, כך הוא מספר, הוגשה במסגרת פרויקט הגמר שלו בלימודי תקשורת חזותית. "בחרתי בנושא שנוגע אליי באופן אישי והוא בריונות, חוויות שעברתי כילד. הכתיבה על זה הייתה כמו לפתוח פצע מחדש, להגיד – כן, זה קרה לי, אבל אני מרגיש שבאמצעותה טיפלתי בעצמי.

"בריונות היא נושא שלצערי רלוונטי תמיד, גם כשהייתי ילד בשנות התשעים, וגם היום, כשיש לו ביטוי גם ברשתות החברתיות. דרך הספר אני מקווה שילדים וילדות יראו את החוזקה שיש בהם ואני רוצה לומר להם שהם יכולים להתמודד עם הכל אם הם ימצאו את הדבר שהם ממש אוהבים לעשות. החוזקה שלי והאהבה שלי הן הציור, וכשאני חוויתי בריונות הפסקתי לצייר וחזרתי לעשות את זה רק אחרי 15 שנים כמעט. מה שחוויתי נטבע בי כל כך חזק שהוא קילף ממני את כל מה שאהבתי לעשות כילד, ודווקא הציור היה יכול לעזור לי. לעומתי, בספר נועם משתמש בציור ככלי לעבור את הכל".

"איור וכתיבה זו ממש עבודה משותפת. זה לא שהמאייר בא ועושה מה שהוא עושה וזהו, והספר שייך רק לסופר או לסופרת", מתייחס טל לאחת התפיסות הקיימות כלפי משקלם של המאיירים בתהליך יצירתו של ספר. "יש רוח חדשה והבנה גדולה יותר היום שהעבודה של המאיירים וזו של הסופרים הן שוות ערך, ואני שמח על כך. באיור אפשר להעביר המון מסרים והמון משמעויות, אפילו בהבעות הפנים של הדמויות. ילדים 'קוראים' את התמונות עוד לפני שהם יכולים לקרוא את המלים, ולאיורים יש הרבה מאוד כוח לחבר אותנו לרגש וזה יכול להיות מאוד חזק".

באיזו מידה אתה מרגיש שיש לך מקום לביטוי אישי כשאתה מאייר ספר שנכתב על ידי כותב או כותבת אחרים?

"מבחוץ זה אולי נראה כאילו כבר הייתה יצירה מוכנה ואז נכנס המאייר באמצע, אבל כשאני מתחיל לאייר ספר אני מרגיש שאני בתחילתו של תהליך חדש של העבודה המשותפת ביני לבין הסופר או הסופרת. יש להם מחשבות ורעיונות לגבי האיור ואני נוהג לבקש שלפני שיספרו לי מהם שיתנו לי להכין סקיצות ראשוניות ולתת בהן את כל מה שיש לי בראש. אחר כך הכל פתוח לדו שיח, ולפעמים יש לסופרים רעיון ממש טוב לאיור. זה תהליך משותף של עבודה יחד שבסופו תוצר משותף". מאירה ברנע-גולדברג, איריס אליה-כהן ואשכר ארבליך-בריפמן הן כמה מהסופרות איתן שיתף פעולה טל. כמה מן הספרים בסדרת 'כראמל' האהובה והמצליחה מאת ברנע-גולדברג הם באיורו של טל.

"החלום שלי עכשיו, וכל מי שסביבי כבר יודע את זה", מתגנב חיוך לקולו, "הוא לאייר ספר באופן ידני: בגואש, בעפרונות. האמן שבי מרגיש שהוא צריך ורוצה את זה מאוד. אני אוהב להתנסות בצבעים ובחומרים שונים, להתלכלך, להרגיש את הטקסטורות".