"התרבות יכולה לתת נחת ותקווה": המוסד הירושלמי מציין 60 שנה

בת 60 פוקחת עין: לציון 60 שנה להיווסדו של מוזיאון ישראל בירושלים ייפתחו ב־15 במאי שמונה תערוכות, המשקפות את האתוס המפואר של המוזיאון והמתכתבות עם אוספיו העשירים.

בין התערוכות: "מעבדה שקופה", שבאמצעותה מוקיר המוזיאון את מחלקת השימור שלו המטפלת במאות אלפי הפריטים באוסף; "אמנות ישראלית: תנועת המטוטלת" עם עשרות עבודות אמנות שנוצרו בישראל מראשיתה המאה־20 ועד ימינו; "כריס מרקר: הצילומים האבודים מישראל", עם יותר מ־1,000 תשלילים של צילומי הקולנוען הצרפתי כריס מרקר, ממנרה ועד אילת; "תוצרת המוזיאון: 60 שנה של פרסומי תערוכות", מיצב של יותר מ־700 קטלוגים שליוו את תערוכות המוזיאון מאז פתיחתו בשנת 1965, ועוד.

ב־12 ביוני יתקיים במוזיאון אירוע אמנות חינמי ורב־תחומי אל תוך השעות הקטנות של הלילה, שבו תשולב אמנות חיה עם 20 יצירות מקור חדשות שנוצרו כולן מתוך אוספי המוזיאון. 

"המוזיאון הוקם במאי 1965, ובמעמד פתיחתו היו רה"מ בן־גוריון; טדי קולק, שיזם הקמה של מוזיאון גדול ולאומי בעל משמעות היסטורית ותרבותית; משה דיין ואנשי ממשל וצבא. זה היה אחד האירועים הגדולים באותה שנה. טרום מלחמת ששת הימים, ישראל מדינה צעירה, וגם שם עלו שאלות כמו למה להשקיע בתרבות כשצריך להשקיע בצבא ובביטחון, שאלות שנשמעות גם כיום. וכמו התשובה של צ'רצ'יל - משקיעים כדי שיהיה לנו בשביל מה להילחם", אומר ד"ר אמיתי מנדלסון, אוצר בכיר וראש המחלקה לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל. "עד היום המוזיאון הוא המוסד התרבותי הגדול בארץ, עם כמות עצומה של פריטים, יצירות מהפרהיסטוריה ועד אמנות עכשווית. הוא המקבילה של הלובר בצרפת או המטרופוליטן בניו יורק, אין דומה לו מבחינת היקף החומרים והיצירות".

אני מניחה שגם עליכם השפיעו אירועי 7 באוקטובר.

"זה היכה את כולנו בתדהמה ובצער, טלטלה נוראית. ב־7 באוקטובר כבר הגיעו צוות משמרים ואוצרים למוזיאון והורידו למחסנים את המגילות הגנוזות, ממצא ארכיאולוגי ברמה בינלאומית. למחרת הגעתי גם כן, ויחד עם המשמרים הורדנו כמה יצירות נבחרות למחסנים. המוזיאון היה סגור תקופה לא קצרה, וזה השפיע כמובן גם על שיתופי פעולה עם אמנים בינלאומיים, שביטלו תערוכות, ועם מוסדות שלנוכח האופן שבו ישראל נתפסת בעולם הרבה יותר קשה לשתף איתם פעולה. 

"מעבר לזה, אין תיירים - והמוזיאון שלנו בנוי בימים כתיקונם על הרבה מבקרים מחו"ל, אז זו פגיעה גדולה גם בהכנסות ותקופה מאתגרת. מצד שני, מכיוון שקשה לקבל תערוכות מחו"ל, זה גרם לנו להסתכל פנימה ולהביט באוסף העצום שלנו, שהוא אחד הגדולים בעולם לארכיאולוגיה, אמנות והעולם היהודי, חצי מיליון חפצים שהרבה מהם יושבים במחסנים. חשבנו איך אנחנו יכולים לקחת את האוצרות האלה של האמנים הישראלים, ויצרנו תערוכה שמשלבת אמנות ישראלית וארכיאולוגיה".

אנחנו בתקופה שקשה לחגוג בה, התלבטתם אם לקיים אירוע חגיגי לציון 60 שנה?

"אנחנו בתקופה שבה המילה 'חגיגה' בעייתית מאוד, אז אני אומר שאנחנו עושים אירוע לציון פתיחת התערוכות ו־60 שנה למוזיאון. אני לא משתמש בביטוי 'חוגגים', כי לא נחגוג עד שלא יחזרו כל החטופים, נושא שאני עסוק בו באופן אישי. מצד שני, אנחנו רוצים לציין 60 שנה למוסד התרבותי הזה, והעובדה שעוסקים בתרבות ומציגים אמנות - בעיניי זו גם דרך להביע הסתכלות קדימה, של תקווה והמשכיות.

"האסון שקרה עוד ילווה אותנו שנים רבות, אבל התרבות יכולה לספק נחת ותקווה, ובעיקר תחושה שיש לנו כוח - לא רק צבאי, אלא גם נפשי ותרבותי. תרבות היא לא מותרות, זה לא אסקפיזם, זה קריטי לקיום".

"חשיבות מיוחדת"

בין התערוכות החדשות תיפתח גם "אמנות ישראלית: תנועת המטוטלת", שאצר מנדלסון. לדבריו, "לתערוכה הזאת, שהיא חידוש של אוסף הקבע שהיה קיים עשר שנים, יש חשיבות מיוחדת, כי היא מייצגת את האמנות המקומית ומהווה חלון ראווה לאמנות הישראלית לכל מי שיגיע למוזיאון. זו תצוגה גדולה מאוד בלב המוזיאון, שמשקפת את התרבות ואת המציאות הישראלית דרך יצירות אמנות. תנועת המטוטלת היא בין מלחמה לאי־מלחמה, בין תחושות של פחד קיומי וחרדה לחברה חפצת חיים שרוצה לחיות כחברה נורמלית, כל המתח הזה בין הזוועה והטראומה שעברנו לבין הרצון של כולנו לחיות ולהמשיך את הקיום שלנו.

"היצירות מוקמו בשלושה צירים: הראשון הוא ראייה צלולה של המציאות (מלחמה, קינה, צער ואובדן שקשורים למצב שלנו היום); השני מדבר על מציאות אידילית ומנחמת, חלום; והשלישי: ביטוי אומנותי מופשט לתחושות של הנשגב כמקום שבו האמנות פוגשת את האפשרות לדבר על תחושות של מציאות נשגבת. תנועת המטוטלת הזו באה לידי ביטוי גם באמנות שנוצרה כאן מראשית המאה ה־20 ועד ימינו".