"אני מגיב באמצעות מחאות שקטות": התערוכה שקושרת בין חומרי ניקיון לסודות משפחתיים

התערוכה "סינתטיקה" של האמן אביב גרינברג מוקדשת לאחותו, שהלכה לעולמה בתחילת הקורונה, אך מספרת סיפור גדול יותר - על הסתרה, ניקיון ואיכות הסביבה.

גרינברג, כדרכו, פועל בשני מישורים: האישי והחברתי. לאחר שחקר את מושג הניקיון בעבודות קודמות, שכללו שימוש בשלל חומרי ניקוי, את תחילת הפנדמיה ואת העיסוק האובססיבי לחיטוי שהביאה עימה, הוא פנה לחקר הנעשה מאחורי הייצור של אותם מוצרי היגיינה, ועשה זאת הפעם כצייר. דרכם הוא מספר סיפור על סודות, הדחקה וייפוי קוסמטי של טרגדיה גדולה.

"עיקר העיסוק שלי סביב ניקיון הגיע משירות צבאי בכלא 4", הוא מספר. "במשך שלוש שנים העברתי שם מסדרי ניקיון. זו היתה השגרה בכלא, וזה תמיד סימן בשבילי את המקום שלא באמת מצליח להגיע לאיזשהו תיקון. כל המטרה היא להחזיר את האסירים לשירות תקין, אבל לא באמת היו לנו כלים לעשות את זה. כל השגרה היתה מבוססת על ניקיון. אז התפתחה בי ההבנה הזו, של פעולה רפטטיבית שלא מספקת תוצאות ושאנחנו עושים אותה סתם.

"כשהתחלתי לפסל הרגשתי שהאמנות שלי חושפת אותי יותר מדי, ושאני לא יכול לדבר על הדברים שבאמת מעסיקים אותי. הייתי מסתובב ברחוב עם לחץ בראש, כי אני שומר הכל בבטן ואני לא יכול לדבר על אחותי. במשך 18 שנים ליוויתי אותה בצל הפרעות נפש. זה משהו שמחלחל ומשפיע על בני המשפחה. זה מאוד העסיק וליווה אותנו ביום־יום - אבל לא יכולנו לגעת בזה, כי כיבדנו את הרצון שלה לפרטיות.

"מהרגע שהיא נפטרה, העבודות שלי עם חומרי הניקיון התחילו להרגיש לא רלוונטיות, כי התחלנו לדבר. בהספד שנשאתי בלוויה שלה סיפרתי את כל הסיפור, ואז התחלתי לחפש את עצמי מחדש, אחרי שהבנתי שסגרתי חשבון עם המקום הזה של ההסתרה".

"סמל של אמת"

ההבנה שאין צורך בהסתרה (גם לא של נטייתו המינית, הוא אומר) הביאה אותו לחיפוש אחר מה שהוא מגדיר "סמל של אמת". הוא קיבל גישה לאתרי פסולת של מפעלים, שם גילה את המוצגים מעבודות העבר שלו בצורה שונה לחלוטין מזו שהציבור הרחב, ואפילו הוא עצמו, מכירים.

"נחשפתי לפסולת של המפעל, וזו היתה תגלית מדהימה", הוא מסביר. "תחשוב שאני עובד עם מוצרי ניקיון כמו שהם על המדפים, ופתאום קיבלתי מוצרים כאלה - אבל עם פגמים. אז הם מעוותים, וכל אחד הוא שונה ומיוחד. ואני, כבן אדם שהציג את המוצרים האלה כאילו הם אמנות, פתאום נחשפתי למחזה אחר. הבקבוקים האלה, שבדרך כלל מלאים בחומר צבעוני, מושך וממותג, הפכו להיראות כמו שלדים, כמו איברים אנושיים. "התחלתי לעבוד עם החומרים האלה מתוך מחשבה על הטבע. כמו שמציגים שלדים של דינוזאורים במוזיאוני טבע. התצוגה הזו היא תוצר של השנתיים הכי קשות שעברתי בחיי - בלי מסננים".

ההקבלה של גרינברג בין הטרגדיה שחוותה משפחתו לבין הרס הטבע ברורה. מוצרי הניקיון, שתפקידם למרק, לשייף וללטש כדי שיהיה "נעים בעין", הם אלה שיוצרים זוהמה ומחרבים את כדור הארץ, עד שאין לו ברירה אלא להשתלב איתם באופן עגום - הטבע משתלב עם הפסולת, ואי אפשר להבדיל מה הוא מה. "הדרך שלי להגיב ולדבר היא באמצעות מחאות שקטות", הוא אומר, "אבל אני מאמין ביכולת שלי להיכנס לגופים כאלה ולייצר שינוי תפיסה, ולעודד הנעה סביב מחשבה ירוקה או סביבתית".

התערוכה "סינתטיקה מוצגת בגלריה קורידור עד 31 בדצמבר.