מיליון עולים בדרך, נו, אז?

"איני יודע אם יש סיכוי ואפשרות שכל היהודים בעולם יתכנסו במולדת. אנחנו נסלול פה דרך חיים חדשה לגאולת האדם ונקים במולדת האומה העברית המתחדשת חברה חדשה"

דוד בן גוריון, 1954

"תקשיבו לי, הכללים ברורים מאוד. כל דבר דתי, כיפות, כיתוב בעברית, אנחנו מורידים. ציצית אנחנו שמים במכנסיים. תפילין אנחנו שמים במזוודה. אנחנו מצניעים כל דבר דתי. אתם תקשיבו לחוקים, אנחנו נעלה.

לא רוצה לשמוע מילה אחת, לא צליל אחד. אף אחד לא קם בלי רשות, אפילו אם זה כדי ללכת לשירותים". כך נשמע תדריך הבטיחות הלא-רשמי שקיבלו עשרות בני נוער יהודים מצרפת, רגע לפני העלייה למטוס. יום קודם לכן, אותם עשרות ילדים שבו מקייטנה יהודית בוולנסיה שבספרד, שרו שירים בעברית במטוס לפני ההמראה – ונענשו. צוות המטוס השווה אותם לטרוריסטים, ודרש להוריד את כל הילדים מהטיסה.

המדריכה בת ה-21, שסירבה לחיפוש על הילדים או להורדה שלהם מהמטוס, התעקשה כי שילמו על כרטיסיהם והם זכאים להמריא יחד עם המטוס, בחזרה הביתה. היא הוכתה באלות על ידי אנשי הצוות, והקייטנה כולה הורדה בכוח מהמטוס. שוטרי המשטרה הלאומית של ספרד (Guardia Civil) הגיעו למסלול ההמראה, אזקו את המדריכה, החרימו את כל הטלפונים – ומחקו את הסרטונים. לבסוף, הכריחו אותה לחתום על מסמך שבו היא מתחייבת שלא לפרסם את התיעוד, אחרת תיעצר. חברת התעופה מצידה מכחישה את כל הטענות.

מול הסיפור המשווע הזה, לאחרונה נחתה בנתב"ג טיסה שונה לחלוטין – חגיגית ומלאת תקווה: טיסת עולים של משרד העלייה והקליטה והסוכנות היהודית, שנחתה בישראל לפני כחודש, נשאה עימה 112 עולים חדשים מצרפת – בהם משפחות עם ילדים, וגם עולים יחידים שבחרו לבנות כאן את חייהם. על מסלול הנחיתה המתינו להם בטקס מרגש שר העלייה והקליטה, אופיר סופר, ויו"ר הסוכנות היהודית, אלוף (מיל') דורון אלמוג. לטיסה התלוותה משלחת של בכירי הפדרציות מצפון אמריקה, שזה עתה שבו מסיור סולידריות בצרפת, בהובלת מנכ״ל הסוכנות היהודית, יהודה סטון. הטיסה כללה 65 ילדים ובני נוער עד גיל 17, שיצטרפו למערכת החינוך הישראלית עם תום החופש הגדול. העולים יתפרסו בכ-13 ערים ברחבי הארץ – בהן ירושלים, תל אביב, אשדוד, נתניה, פתח תקווה, רעננה, בית שמש, מודיעין ובאר שבע.

בין הנוחתים היו אמנדה ויונתן, שעלו יחד עם בנם הצעיר בנימין, כדי להצטרף לבנם הבכור דורון, בן 19, שעלה לבדו שמונה חודשים קודם לכן כדי להתגייס לצה"ל. בהפתעה מרגשת במיוחד, יו"ר הסוכנות היהודית הזמין את דורון להמתין למשפחתו על המסלול – והעניק להם את קבלת הפנים המרגשת ביותר שאפשר לדמיין. החיבוק הענק, הדמעות, ההתרגשות – לא הותירו עין יבשה. דורון, שגדל בקהילה היהודית בצרפת והתחנך על אהבת הארץ מסיפורי אביו ואחיו הגדול אורי, לוחם בגולני, תיאר את התרגשותו בעיניים נוצצות: "עכשיו אני כבר לא חייל בודד".

הגל שאסור לנו לפספס

נחזור 33 שנה אחורה. בשנות ה־90 של המאה הקודמת, כשגל העלייה מברית המועצות שטף את המדינה, אריאל שרון, שר השיכון דאז, קיבל את הכינוי "הבולדוזר", על שום נחישותו, היקף הפעולה והיכולת שלו להזיז הרים. האם בעידן הנוכחי, כשמשרד השיכון בידי המפלגות החרדיות – יש בכלל סיכוי לדמות דומה? האם ייתכן חזון קליטה לאומי שאינו סקטוריאלי? נדמה שהתשובה ברורה לכולנו.

אם בשנות ה-90 נרשם גל עלייה אדיר מברית המועצות לשעבר, שלא רבים חזו מראש – הרי שהיום ניכרת תופעה דומה, שצוברת תאוצה תחת נסיבות שונות בתכלית. יהודי העולם חווים בשנה האחרונה תחושה שונה, כזו שלא הכירו מזה עשורים. אז, כמו היום, שוק הנדל"ן הוכה בהלם.

ברקע התחזקות העלייה נמצאת בעיה מבנית מתמשכת: היעדר הסברה ישראלית. ללא משרד הסברה פעיל, ישראל מתקשה לנצח גם כשיש לה הישגים צבאיים. המציאות הזאת רק מחריפה את התחושות הקשות של יהודים בכל רחבי העולם. ובכל זאת – סיבה לאופטימיות: מאז שבעה באוקטובר 2023 עלו לישראל יותר מ-45 אלף עולים חדשים מעשרות מדינות. לפי נתוני משרד העלייה והקליטה והסוכנות היהודית, רוב העולים מגיעים מרוסיה, אוקראינה, צרפת וארצות הברית – כשליש מהם צעירים בגילים 18-35.

טיסות העולים של משרד העלייה והקליטה והסוכנות היהודית התגברו לאחר סיום המערכה מול איראן ופתיחת השמיים. העלייה נמשכת ומגיעה לשיאה בקיץ – כשברחבי העולם האנטישמיות מרימה ראש: המצב של יהודי אוסטרליה, ברזיל, דרום אפריקה, קנדה, צרפת, בריטניה וספרד הולך מדחי אל דחי. אחד ממנהיגי הקהילה היהודית בפריז נשמע מודאג במיוחד: "רואים השחתה של דירות של יהודים על ידי שכנים. הצרפתים לא אוהבים את היהודים מצד אחד, אבל יודעים שבלעדינו – הכלכלה, שגם ככה לא צועדת למקום הנכון, עשויה להתמוטט. אם ביום אחד יחליטו כל יהודי צרפת לעזוב, המדינה תיכנס לסחרור. ועדיין, לא כולם מדברים על ישראל כיעד ראשון. יש שיחות על ארה"ב, אבל גם שם המצב לא פשוט. קנדה, שהייתה מוקד עלייה בעבר, כבר ירדה מהפרק".

במקביל, יש מי שלא מחכה שגל האנטישמיות יחלוף. אחת העולות מפריז סיפרה: "לא הייתי בתנועת נוער ציונית, אבל כשראיתי את התמונות מהשבעה באוקטובר, הבנתי שאני רוצה להיות חלק מהעם שלי בימים כאלה".

זה מזכיר לנו שכפי שקורה לעיתים קרובות בהיסטוריה היהודית, גם כעת מתוך האיום צומחת הזדמנות. ההזדמנות הזו, אומרים גורמים בענף, עשויה להגיע עד קליטת מיליון עולים. עם זאת, בלי הכנה מוקדמת – לא נגיע לשם. הפוטנציאל קיים: לפי נתוני הלמ"ס, בישראל יש כיום כ-81 אלף דירות לא מכורות. יש איפה לשכן, אך כל עוד אין מדיניות מוסדרת, מדובר בלא יותר מהדבקת טלאי על טלאי.

השאלה הגדולה שנותרה פתוחה: האם ישראל צריכה לעשות את הצעד הראשון בטנגו, ולשכנע את היהודים לבוא לכאן? כך למשל, אם נרצה לעודד עלייה והשקעות – נדרש שינוי מיידי במדיניות המס. כיום יהודי צרפת שמבקש לקנות דירה בישראל, אך אינו תושב, ייחשב כמשקיע זר – וישלם מס רכישה של בין 8% ל-10%. הפחתה במס הרכישה עשויה אמנם להוביל לאובדן הכנסה מיידי לקופת המדינה – אך תאפשר רווח גדול בטווח הארוך.

שר העלייה והקליטה, אופיר סופר, אמר לנדל"ן היום: "הובלנו שורת החלטות ותוכניות לתמיכה בקליטת העולים ולעידוד עלייה של סטודנטים ומשפחות צעירות. בין המהלכים: סיוע בשכר דירה לעולים שבוחרים לגור מצפון לחיפה ומדרום לבית שמש, כולל יהודה ושומרון, וכן הטבה במס רכישה".

עוד הוא מציין כי "העברנו החלטה תקדימית שמאפשרת הכרה מוקדמת ברישוי מקצועות כבר עם ההגעה לישראל, בתחומים כמו הנדסה, אדריכלות, ראיית חשבון, הוראה ועוד. הוקמה גם יחידה ייעודית לעידוד השתלבות עולים במקצועות נדרשים, עם שיתוף פעולה בין-משרדי. עד כה שולבו מעל 600 רופאים עולים במערכת הבריאות". השר הוסיף כי במטרה לעודד עלייה של צעירים, פתחה המדינה כ-40 תוכניות לימודים בשיתוף מוסדות האקדמיה, עם לימודי תואר ראשון ושני ללא עלות, שנת לימודים ראשונה בשפת האם, מעטפת קהילתית ותמיכה בעברית.

בינתיים, בשטח, תופעה חדשה צוברת תאוצה: משפחות וקהילות יהודיות מרחבי העולם בוחרות לרכוש יחד עשרות דירות באותו מתחם, לעיתים אף בניינים שלמים, במטרה לגור זה לצד זה. מגמה זו מעוררת שאלות של שילוב מול הסתגרות: האם מדובר באינטגרציה מבורכת או בבדלנות קהילתית?

אחד מהמקרים הבולטים לכך הגיע לאחרונה מרעננה: משפחה יהודית מצרפת רכשה שמונה דירות בפרויקט תמ"א 38 ברחוב דוד אלעזר, בסכום כולל של 36.5 מיליון שקל, המשקף כ-35 אלף שקל למ"ר.

החברה היזמית, ארז-תירוש, מציינת כי הרוכשים קיבלו שתי קומות בבניין אחד, בתוך שכונת וילות שקטה ומתחדשת. מדובר בשבע דירות בנות חמישה חדרים בשטח 120 מ"ר ו-20 מ"ר מרפסת, ודירה אחת בת ארבעה חדרים בשטח 100 מ"ר ו-18 מ"ר מרפסת. איתי תירוש, מנכ"ל משותף בארז-תירוש, מסביר: "הרכישה יוצאת הדופן של מספר דירות בידי בני משפחה אחת מבטאת מחויבות ליצירת חוויית מגורים קהילתית בלב שכונת מגורים מתחדשת".

גם בקצה השני של הארץ, בקריית אונו, נשמר הקו הקהילתי: בפרויקט "עלמא" של קבוצת כנען ברחוב לוי אשכול, רכשו חברי הקהילה היהודית יוצאי איראן מלונג איילנד כ-50 דירות יחד – מתוך מטרה לגור זה לצד זה. איל הנדלר, יו"ר קבוצת כנען: "כאשר יהודים מרחבי העולם בוחרים להשקיע בישראל ולחזק את הקשר עם המדינה, ולחיות בשכנות – זה מוכיח שהפרויקט אינו רק מיזם נדל"ני, אלא גשר בין קהילות. זה משקף את החוסן של החברה הישראלית ואת האחדות היהודית העולמית".

אורן כהן, שמלווה זה שלושה עשורים משפחות עתירות ממון מארה"ב, דרום אמריקה ואירופה בהשקעות נדל"ן בישראל, מזהה את הסיבה המרכזית לביקוש: "חשוב להבין, יש בקרב תושבי החוץ מידה של חשדנות בסיסית. חלקם נכוו בעבר מעבודה עם האנשים הלא נכונים, ואיבדו אמון. אחרים שמעו על עיכובים במסירה או על תלאות הבירוקרטיה הישראלית. לכן הם מחפשים אנשי אמון, כאלה שדיברו עם המשפחה, שהתנסו, שמבינים את השפה והתרבות, ומספקים להם ביטחון בכל צעד". לדבריו, רבים מהלקוחות משלבים בין מוטיבציה עסקית לציונות חיה ונושמת: "אנחנו רואים אנשים איכותיים, בעלי ממון, שמבקשים להשקיע כאן לא רק עבור רווח, אלא מתוך תחושת שליחות – לחזק את המדינה היהודית היחידה בעולם".

גדעון פרשיד, תושב ניו יורק ואחד הרוכשים בפרויקט, מסכם את הרוח: "לאור אירועי האנטישמיות הגוברים, חיפשנו פרויקט שבו נוכל לרכוש במשותף, כל חברי הקהילה. הרגשנו שאנחנו חייבים תעודת ביטוח בישראל. אמרנו לכולם: נגמר להשקיע פה, לכו תשקיעו בארץ. יש לי 15 נכדים, ואני רוצה שכולם ישרתו בצבא. אני מודע לסיכונים, אבל זה כבוד. כיהודי, להיות מחוץ לישראל זה לא אותו דבר. יש כוח עליון שאומר לך שזה הבית".

אז כיצד המדינה קולטת עלייה?

"קליטת העלייה היא אחד היעדים המרכזיים של מדינת ישראל מיום הקמתה והיא ניצבת בראש סולם העדיפויות של הממשלה" – כך נכתב שחור על גבי לבן באתר הממשלתי, הרבה לפני השבעה באוקטובר. אבל האם מדינת ישראל באמת מתפקדת בהתאם להצהרות האלו?

רבים מהעולים החדשים שפנו השנה לפתוח תיק עלייה היו משפחות צעירות, אידיאליסטיות, שביקשו להתחיל מחדש בישראל. אך בצד הסיפורים המרגשים, יש גם רבים שאינם נכללים בסטטיסטיקות – פשוט כי אין להם את היכולת הכלכלית לרכוש דירה בישראל. מיתוס נפוץ מצייר את כל העולים כאילי הון – אך המציאות מגוונת בהרבה: יש ביניהם זוגות בתחילת הדרך, סטודנטים, וגם פנסיונרים מוחלשים. על כן, קליטה המונית דורשת מדיניות סדורה – ולא רק תקווה.

המצב הכלכלי המורכב של ישראל לא מקל על המלאכה. כאשר אין פתרון מוסדר אפילו למילואימניקים שנותנים את חייהם להגנה על המולדת, וקופת המדינה מתרוקנת אל מול הצרכים הביטחוניים והגרעון. לכן, לא פלא שגם מערך הקליטה נאבק. כיום, סיוע המדינה לעולה מסתכם, למשל, בתמיכה בשכר דירה של כ־2,000 שקלים לחודש – למשך שנתיים בלבד ובאזורים מרוחקים כמו כרמיאל, יקנעם, באר שבע ואריאל. מדובר בסיוע שמכסה רק כ־50% מהשכירות באזורים אלה. לצד זאת, ניתנת לעולים הטבה במס רכישה, ואפשרות לרכוש דירה גם טרם העלייה. עם זאת, כדי ליהנות מההטבות יש להשלים את המעבר בתוך שנה מיום הרכישה.

אחת הבשורות המשמעותיות מגיעה דווקא מתחום השירות והקשר מול העולים החדשים: משרד העלייה והקליטה ביצע רפורמה נרחבת, שנועדה לצמצם את הבירוקרטיה ולהדק את שיתוף הפעולה בין הגופים השונים המלווים את העולה. השר אופיר סופר מסביר: "צמצמנו את הבירוקרטיה בתהליך הרישוי ובנינו מערך ליווי משותף עם הסוכנות היהודית, שמתחיל עוד במדינת המקור וממשיך לתוך מערך הקליטה בישראל. רבים מהתהליכים עברו לדיגיטל, והוספנו גם אולפנים פרטיים אונליין ללימוד עברית כבר משלב פתיחת תיק העלייה".

"אפשר וצריך לעשות יותר, ואנחנו עושים מאמצים לשם כך", הוסיף השר הסופר. ואכן, בחודשים האחרונים הושק מתחם חדש בטרמינל 3 בנתב"ג, שמרכז את כלל השירותים לעולה, עם ליווי אישי ותשומת לב לפרטים הקטנים. עם הנחיתה בישראל, העולים מקבלים במקום את סל הקליטה, תעודת עולה, תעודת זהות זמנית, ביטוח בריאות ועוד.

יו"ר הסוכנות היהודית, אלוף (מיל') דורון אלמוג, מתאר את התמונה כך: "בשעה שמדינת ישראל מתמודדת עם אתגרים גדולים – העלייה מתחזקת. כל עולה שמגיע לישראל הוא מגדלור של תקווה, הוכחה חיה לאהבה ללא תנאי, לערבות הדדית ולאמונה בעתיד משותף. העלייה היא מנוע צמיחה כלכלי, חברתי וקהילתי. האתגר שלנו הוא להביא לישראל מיליון עולים נוספים בשנים הקרובות – ולשלבם בחברה הישראלית, תוך הקמת קהילות חדשות, בניית אלפי בתים בצפון ובדרום, וחיזוק הזהות היהודית והציונית".

מנכ"ל הסוכנות היהודית, יהודה סטון, מוסיף: "יותר מ־45 אלף עולים הגיעו לישראל מאז פרוץ המלחמה. זו לא רק פעולה ציונית, זו הבעת אמון עמוקה בעתיד המדינה, בעתיד העם היהודי, ובעתיד הרעיון הציוני. השליחות שלנו היא לא רק לדבר על ישראל, אלא לחבר אליה. לכן אנחנו שואלים את עצמנו: איך נגרום לכל עולה להרגיש בבית? איך נהפוך את הבחירה לעלות – להשראה עבור אחרים? כך, אנחנו רותמים את עוצמתן של הקהילות היהודיות לכתיבת פרק חדש בסיפור הציוני", הוא מסכם, "פרק שהלב שלו פועם בעברית, אבל הנשמה שלו נכתבת גם בניו יורק, בפריז, בבואנוס איירס ובמונטריאול".

דוגמה לעיר מבוקשת שקלטה היטב את המגמה היא רעננה. לאחרונה התקיים במרכז הקליטה בעיר יריד תעסוקה ייעודי לעולים, ביוזמת שירות התעסוקה, הסוכנות היהודית ומשרד העלייה והקליטה – בהשתתפות למעלה מ־500 עולים חדשים ויותר מ־50 מעסיקים ממגזרים שונים. חיים ברוידא, ראש העיר, אמר לנדל״ן היום: "ברעננה מתקיימת הגירה חיובית מאוד של תושבים מכל רחבי העולם. אנשים מבינים שהמקום הבטוח ביותר עבורם הוא מדינת ישראל. ישנן רשויות חזקות שלקחו על עצמן את משימת הקליטה – וזה צריך להיות חלק ממדיניות ממשלתית כוללת". לדבריו, העיר כבר נערכת לגלים הבאים: "הכשרנו שני בתי ספר ייעודיים לעולים, והאתגר הוא עצום. הערכה שלי – יהיו כאן גלי עלייה משמעותיים. המדינה כולה חייבת להיערך. כל הגורמים – ממשרדי ממשלה ועד השלטון המקומי – צריכים לקחת חלק במשימה הזו".

לא רק המדינה מעודדת עלייה. גם בענף הנדל"ן מזהים בבירור את מגמת ההתעניינות המתגברת ופועלים כדי לקדם אותה. עוד לפני פרוץ המלחמה, כבר לפני שלוש שנים, זיהתה חברת אזורים את הסימנים המקדימים. בעקבות גידול הולך ומתעצם בהתעניינות מצד יהודים באירופה ובארצות הברית, הוקמה בחברה מחלקה ייעודית לתושבי חוץ – מתוך הבנה שרכישת נדל"ן בישראל היא לא רק השקעה פיננסית, אלא גם בחירה זהותית וערכית. מאז חרבות ברזל וההחרפה הדרמטית בגלי האנטישמיות בעולם, הרחיבה המחלקה את פעילותה, כדי לתת מענה מותאם לכל יהודי שמעוניין לרכוש בית בישראל. בשיחות עם הרוכשים חוזר שוב ושוב מוטיב אחד מרכזי: חיפוש אחר ביטחון אישי ומקום בטוח לעתיד המשפחה.

יוני בראל, סמנכ"ל השיווק והמכירות באזורים, מסביר: "אנחנו מזהים עלייה עקבית בביקושים מצד יהדות התפוצות – מגמה שהתגברה מאז המלחמה. עבור רבים, רכישת נכס בישראל היא לא רק השקעה יציבה – אלא תעודת ביטוח אישית ומשפחתית. במקביל, אנחנו רואים חזרה של משקיעים זרים לשוק הישראלי, מתוך הבנה ששוק הדירות למגורים בישראל הוא אפיק השקעה מוכח". אחד השיקולים הבולטים בקרב הקהילות היהודיות הוא סביבת המגורים. "בקרב קהילות שמבקשות לשמור על אורח חיים בעל צביון דתי, קהילתי ותרבותי – המיקום חשוב במיוחד", מדגיש בראל. "מרכזי Young Israel, למשל, מושכים רוכשים לעיר כמו נתניה, בזכות הקהילה והנגישות לשירותי דת. גם ירושלים, בזכות הרב-גוניות שלה, נחשבת ליעד מבוקש במיוחד".

מחלקת תושבי החוץ באזורים פועלת למפות את הצרכים הייחודיים של כל קהילה ולתפור פרופיל ייעודי לפרויקטים, כולל ליווי מקיף בנושאי מיסוי, רגולציה, מימון, העברת כספים מחו"ל, וליווי משפטי מלא. "עבורנו", מסכם בראל, "זו לא רק עסקת נדל"ן – אלא חיבור עמוק בין זהות, שייכות וציונות".

גם חברת י.ח דמרי, כמו חברות נוספות בענף, מעניקה ליווי מותאם אישית: אמיר כהן, סמנכ"ל השיווק והמכירות, מספר: "אנחנו מצמידים להם נציג דובר השפה, שמכיר להם את הסביבה, מוודא התאמה לצרכים הספציפיים ודואג לסגירת כל הפינות, גם הכלכליות. זה מה שמאפשר להם להרגיש בטוחים לאורך כל הדרך".

כהן מדגיש כי בשנה האחרונה ניכרת עלייה בפניות מצד תושבי חוץ, בעיקר מצפון אמריקה, דרום אפריקה וצרפת. חלקם מתכננים עלייה בפועל, אחרים מבקשים להבטיח לעצמם נכס בישראל כסוג של עוגן לשעת חירום. "לא מדובר רק בערים מבוקשות כמו תל אביב, נתניה וירושלים", הוא מסביר, "יש היום ביקוש מגוון, גם מצד מי שמחפשים נכסים נגישים יותר, תוך שמירה על תחושת קהילתיות. אנחנו רואים עסקאות קבוצתיות בפרויקטים למגורים בפריפריה – באשקלון, נתיבות, כרמי גת. משפחות מניו ג’רזי, אוסטרליה וצרפת רכשו יחד דירות בנות 4-5 חדרים, ורבות מהן מתכננות לעלות לישראל בשנתיים הקרובות".

הפער שבין חזון למציאות

מלחמת חרבות ברזל הייתה טראומה לרוב אזרחי ישראל. אבל מה עם הילדים של תושבי החוץ? אלה שלא רגילים לאזעקות, לא יודעים מהו מרחב מוגן, ולא מבינים את החרדה הקולקטיבית? נדמה שאיש לא ממש חשב עליהם.

ולצד המצוקה – גם חומה ביורוקרטית. חשיפה של ישראל היום העלתה כי פסיכולוגים מנוסים שעלו ארצה ממדינות שונות, לאחר שסיימו תואר ראשון, שני ותקופת התמחות ארוכה – אינם רשאים לעבוד במקצועם בישראל. על פי חוקי המדינה, רק לאחר ארבע שנות התמחות מקומית ומעבר מבחן בשפה העברית, הם יוכלו לעסוק במקצועם. מדובר באנשים עם ותק, ניסיון והכשרה עמוקה שנאלצים להתחיל הכל מהתחלה, בשפה שאינה שפת אימם, תוך התמודדות עם חסמים בירוקרטיים לא פשוטים, ובמיוחד עם דרישה להשגת מסמכים מהעבר הרחוק. באקלים הנוכחי, כשאוניברסיטאות בעולם כבר מסרבות לשתף פעולה עם ישראלים – המשימה הזו הופכת לבלתי אפשרית.

האם זו קליטה? או עוד מחדל מושתק? זהו רק מקרה אחד מיני רבים שממחיש את עומק הפער בין חזון למציאות. כמו מאות צעירים יוצאי צבא שנאלצים ללמוד רפואה בחו"ל בגלל תנאי סף בלתי סבירים – גם כאן מדובר באובדן לאומי של ממש.

אם בעולים עסקינן, הרי שבמובנים מסוימים, דווקא הנתון ההפוך מדאיג יותר. דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שפורסם לאחרונה מצביע על ירידה חדה של 53% במספר הישראלים החוזרים מאז 2020. השנה הגרועה ביותר? 2023. בשנת 2024 שיעור גידול האוכלוסייה עמד על 1.1% בלבד – ירידה בהשוואה לשנה הקודמת, שנבעה בעיקר ממספר גבוה של מהגרים שעזבו את ישראל בעקבות המלחמה.

לפי נתוני הלמ"ס מדצמבר 2024: 82.7 אלף ישראלים עזבו את הארץ, בעוד שמספר העולים עמד על 32.8 אלף בלבד – ירידה של כ־15 אלף עולים בהשוואה לשנת 2023. ועם זאת, התחושה היא שזה רק עניין של זמן עד שהמטוטלת תתהפך. אירועי האנטישמיות בעולם צפויים להביא למהפך – אך האם שוק הנדל"ן הישראלי מוכן לקראתם? בינתיים, לא ממש. על פי דוח שפרסם משרד האוצר, במאי 2025 נרכשו 130 דירות בלבד על ידי תושבי חוץ – ירידה של 20% לעומת מאי בשנה שעברה, ונתון נמוך מהממוצע של השנים האחרונות (180-200 דירות בחודש). או במילים אחרות: אנחנו עדיין לא באירוע.

ואולי הבעיה עמוקה יותר, והיא בכלל תרבותית. כי מה שקורה לעולים עם נהגי מוניות, קורה גם בתחום הנדל"ן. הפערים בין מחירי הדירות שמשלמים תושבי חוץ ועולים חדשים, לעומת אלה שמשלמים ישראלים ותיקים, פשוט מדהימים.

סקירה של רשות המסים חושפת: בשנת 2023, המחיר החציוני של דירה להשקעה שנרכשה על ידי עולה חדש היה גבוה ב־73%(!) מהמחיר החציוני של כלל הדירות להשקעה באותה שנה. כן, קראתם נכון. תושבי חוץ שילמו מעט פחות, אך עדיין ב־71% יותר מהמחיר החציוני של כלל הדירות להשקעה. הם אולי קיבלו שירות אישי, אבל שילמו ביוקר.

השפעתם על קופת המדינה משמעותית: בעוד העולים היוו רק כ־1% מרוכשי הדירות להשקעה, תושבי החוץ היוו 10%, ושילמו מס רכישה מלא. התוצאה: ב־2023 תושבי החוץ לבדם הכניסו לקופת המדינה 432 מיליון שקל ממס רכישה – 15% מסך הגבייה על דירות להשקעה.

מי יוותר על תמלוגים כאלה? כנראה לא המדינה. אבל כל עוד אין "בולדוזר" ממשלתי – אולי תורן של חברות הבנייה להרים את הכפפה. כי מה שהיה פעם אחריות לאומית – תלוי היום במנכ"לים, ביזמים, ובכל אחד ואחת מאיתנו.

השקעה בחיים: תושבי החוץ משנים גישה

מה שהתחיל כרכישת דירות יוקרה להשקעה במרכז תל אביב, ירושלים או הרצליה פיתוח – הפך בשנים האחרונות למגמה חדשה: משפחות יהודיות מרחבי העולם רוכשות נכסים בישראל לא רק כהשקעה פיננסית, אלא כבתים אמיתיים למגורים עתידיים.

"זה כבר לא המשחק הישן של דירות נופש ריקות ברוב השנה", אומרת שירה מוסקל ממשרד הלל אדריכלות, שמלווה תושבי חוץ מכל העולם. "היום הם מחפשים גינה, קהילה, בית ספר טוב לילדים – נכס איכותי שיתאים ליום שבו יחליטו לעבור". לדבריה, ברוב המקרים מדובר על בתים פרטיים ברעננה, תל אביב, ירושלים, אשדוד ונתניה, אבל לא רק.

לטענת מוסקל, השינוי העיקרי הוא בגישה. "אם פעם תושב חוץ העדיף לקנות דירה מוכנה, היום רבים מהם רוצים לתכנן את הבית מהיסוד – שיתאים לסגנון החיים שלהם, לתרבות שממנה באו, לשפה עיצובית מוכרת. הם עושים את זה מרחוק, אבל ברצינות מלאה. זו לא הרפתקה – זו תכנית לחיים חדשים".

מוסקל מסבירה כי רבים מהבתים עבור תושבי החוץ מתוכננים ונבנים בשלט רחוק: צוותים מקומיים בישראל מאתרים את הקרקע או הבית, בודקים זכויות בנייה, מבצעים הדמיות תלת-ממד, שיחות זום עם המשפחה בחו"ל, ליווי משפטי מלא, ולבסוף – ניהול שיפוץ, עיצוב, פיקוח והכנה ליום שבו יגיעו. והם אכן מגיעים.

מבחינה נדל"נית, מדובר בשינוי עומק: לא תשואה – אלא ביטחון, שייכות, וערכים. לא רק "כסף חכם" – אלא "חיים חכמים".

השקעה בחיים: תושבי החוץ משנים גישה

מה שהתחיל כרכישת דירות יוקרה להשקעה במרכז תל אביב, ירושלים או הרצליה פיתוח – הפך בשנים האחרונות למגמה חדשה: משפחות יהודיות מרחבי העולם רוכשות נכסים בישראל לא רק כהשקעה פיננסית, אלא כבתים אמיתיים למגורים עתידיים.

"זה כבר לא המשחק הישן של דירות נופש ריקות ברוב השנה", אומרת שירה מוסקל ממשרד הלל אדריכלות, שמלווה תושבי חוץ מכל העולם. "היום הם מחפשים גינה, קהילה, בית ספר טוב לילדים – נכס איכותי שיתאים ליום שבו יחליטו לעבור". לדבריה, ברוב המקרים מדובר על בתים פרטיים ברעננה, תל אביב, ירושלים, אשדוד ונתניה, אבל לא רק.

לטענת מוסקל, השינוי העיקרי הוא בגישה. "אם פעם תושב חוץ העדיף לקנות דירה מוכנה, היום רבים מהם רוצים לתכנן את הבית מהיסוד – שיתאים לסגנון החיים שלהם, לתרבות שממנה באו, לשפה עיצובית מוכרת. הם עושים את זה מרחוק, אבל ברצינות מלאה. זו לא הרפתקה – זו תכנית לחיים חדשים".

מוסקל מסבירה כי רבים מהבתים עבור תושבי החוץ מתוכננים ונבנים בשלט רחוק: צוותים מקומיים בישראל מאתרים את הקרקע או הבית, בודקים זכויות בנייה, מבצעים הדמיות תלת-ממד, שיחות זום עם המשפחה בחו"ל, ליווי משפטי מלא, ולבסוף – ניהול שיפוץ, עיצוב, פיקוח והכנה ליום שבו יגיעו. והם אכן מגיעים.

מבחינה נדל"נית, מדובר בשינוי עומק: לא תשואה – אלא ביטחון, שייכות, וערכים. לא רק "כסף חכם" – אלא "חיים חכמים".