עם של גיבורות על

"כל ימי חייתי ועבדתי עם גברים, אבל העובדה שאני אישה מעולם לא הפריעה לי בשום דבר. היא מעולם לא גרמה לי מבוכה ולא עוררה אצלי תסביך נחיתות, כשם שלא עוררה בי את המחשבה שמצבם של הגברים עדיף על זה של הנשים – או שזה אסון ללדת ילדים. בכלל לא. וגברים מעולם לא נהגו בי לפנים משורת הדין. אבל נכון הוא, לדעתי, שנשים הרוצות בחיים מחוץ לבית ולא רק בתוכו פנימה, ונשים שזקוקות לחיים כאלה, קשה להן הרבה הרבה יותר מאשר לגברים, מפני שהן נושאות נטל כפול וכבד… חייה של אם עובדת, החיה בלי הנוכחות והתמיכה המתמדת של אבי ילדיה, קשים פי שלושה מחייו של איזה שהוא גבר שפגשתי מימי" // "חיי", ספרה האוטוביוגרפי של גולדה מאיר, הוצאת ספרית מעריב, 1975

השבעה באוקטובר הפך לסימן דרך לא רק בזיכרון הלאומי — אלא גם בהעצמה נשית. מאחורי הקלעים של המלחמה עמד כוח נשי שהניע תהליכים, פתר בעיות ותפקד ברגעים הקריטיים — גם אם 25% בלבד מחברי הכנסת הן נשים, ורובן אינן מכתיבות עדיין את הטון. זאת, בניגוד למה שהיינו מצפים שיקרה בישראל 2025, המתיימרת להיות מדינה מערבית ומתקדמת.

השינוי מתחיל מלמטה; בשירות הציבורי, במשק הישראלי, ובמיוחד בתחומי הנדל"ן והתשתיות, נשים הן כבר מזמן מספר אחת. האם נרגיש את השינוי בקרוב גם בדרגים הגבוהים של מקבלי ההחלטות? זה מתבקש, וגם זה יגיע. פנטזיה על ראשת ממשלה? אחרי המלחמה האחרונה, לכולנו זה נראה טבעי שלירי אלבג למשל, שתוארה על ידי חברותיה לשבי כדמות עם פוטנציאל הנהגה אמיתי, וממשיכה להוכיח זאת גם בימים אלו, תגדל להיות מנהיגה מדינית ופוליטית. משאלה? אולי. אבל כזו שנשמעת יותר ויותר.

גם מחוץ למערכת הביטחונית והפוליטית נשמעת קריאה ברורה להובלה נשית; יסמין לוקץ', אשת היי־טק שמוכרת בין היתר מהתוכנית "הכרישים", סיכמה מאמר שכתבה על העצמה נשית יזמית בעקבות השבעה באוקטובר במילים: "יש לנו כוח בתור נשים. אנחנו יכולות לעזור זו לזו — וחשוב שנעשה את זה. תחלמו, תעזו. באמת ובתמים אני סבורה שעדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה".

אשת ההייטק יסמין לוקץ': "יש לנו כוח בתור נשים, אנחנו יכולות לעזור זו לזו – וחשוב שנעשה את זה. תחלמו, תעזו"

בעולם יש לא מעט דוגמאות המוכיחות כי השינוי אפשרי — ולעיתים אפילו כבר כאן. כך למשל, 47% מחברי הפרלמנט בפינלנד בשנת 2019 היו נשים. לפני 6 שנים, נדגיש. בארץ לעומת זאת, פסיקת בג"ץ מהעת האחרונה קובעת שעל המדינה להבטיח ייצוג הולם לנשים בדרגים הניהוליים של משרדי הממשלה, משום ש"נשים כמעט אינן מיוצגות בשכבת הניהול הבכירה בשירות הציבורי, ובהתאם לכך אינן שותפות הלכה למעשה לחלק ניכר מקבלת החלטות במדינה".

ואז מגיעה דוגמה מוחשית ומעוררת השראה דווקא מהשטח: מינהלת תקומה. מאז הוקמה, ימים ספורים לאחר השבעה באוקטובר, כחלק ממאמצי שיקום יישובי עוטף עזה — הפכה תקומה לסמל של עשייה לאומית. ו־70% מכוח האדם שמוביל אותה? נשים.

התקציב שהועמד לשיקום הפיזי של היישובים עומד על 1.4 מיליארד שקל, והוא מקודם על ידי צוותים מקצועיים במינהלת תקומה — בהם נוכחות נשית מובהקת במערכי הבינוי, הדיור והתשתיות. הנשים הללו לא רק "נמצאות" שם. הן פועלות שם — יום יום, בשטח ובמשרדים. הן אלו שמחברות, משקמות, בונות מחדש.

עדי כץ, חברת צוות בינוי, דיור ותשתיות בתקומה, מספרת: "רצנו מאוד מהר כדי להוציא את התושבים מהמלונות. לא היה שום ספר הפעלה של איך מתמודדים עם אירוע כזה. טסנו במהירות שיא, כשמקביל עדיין 'בנינו את המטוס' ולמדנו איך לעבוד נכון ומהר. כיום, יחד עם השותפים והשותפות, אנו פועלים כדי להפוך את החבל למקום טוב יותר ממה שהיה בשישה באוקטובר".

עדי כץ, חברה בצוות בינוי דיור ותשתיות בתקומה: "טסנו במהירות שיא כשמקביל עדיין 'בנינו את המטוס' ולמדנו איך לעבוד נכון"

אילנה לפידות, מצוות אסטרטגיה ושותפויות, מוסיפה: "כשהתחילה המלחמה הרגשתי צורך עז להתנדב. הגעתי לפה כמתנדבת, ובהמשך החלטתי להתפטר מהעבודה הקודמת ולהישאר כאן כעובדת מן המניין. הרגשתי שאני צריכה לתת מעצמי יותר".

ומה עם הצפון? שם המצב עוד מקרטע; אבל אולי השינוי יגיע דווקא בזכות אישה שנכנסה לאחרונה לתפקיד: עינב פרץ, ממונת מחוז הצפון במשרד הפנים בשלוש השנים האחרונות. עינב היא הפרויקטורית שנבחרה לעמוד בראש המינהלת לשיקום הצפון — אחרי שהובילה את המערכה המוניציפלית מול 94 רשויות מקומיות. שר הנגב והגליל, יצחק וסרלאוף, בירך על המינוי ואמר: "היא מוערכת על ידי ראשי הרשויות ומחוברת לשטח".

לא קלה דרכנו

בענף הבנייה הדרך עוד ארוכה וקשה. בעשור האחרון הפך ענף הבניין בישראל לשוויוני יותר עבור כלל העובדים: תנאים סוציאליים מלאים, אפשרויות קידום, וגישה שוויונית יחסית — ללא קשר למוצא או רקע.

כעת מתרקם שינוי עמוק לא פחות: שוויון מגדרי. כ־20% מהעובדים בענף הבניין הן נשים — כ־14 אלף במספר. רובן בתפקידים אדמיניסטרטיביים כמו ניהול לשכה, חשבות שכר, רואות חשבון, אדריכליות ומעצבות פנים, שיווק ועוד. זה עדיין רחוק מלהיות מספיק.

השינוי, עם זאת, כבר ניכר. יותר נשים נכנסות לתפקידי שטח וניהול: מהנדסות, מנהלות עבודה, קבלניות, יזמיות — אפילו מנופאיות. ועדיין, כמה מנכ"ליות יש לחברות יזמות ובנייה בישראל? מעטות בלבד. אם אומרים שהדג מסריח מהראש, אז גם בכנסת נזכיר, הייצוג עומד על 25% בלבד — לעומת יחס של 51% נשים מהאוכלוסייה הכללית בישראל.

מצד שני, אנחנו בדרך הנכונה; ורד צרפתי זבולון, מנכ"לית משותפת בקבוצת הנדל"ן צרפתי שמעון, מספרת בגאווה: "הנשים משתלבות בכל מחלקות וזרועות הקבוצה ומהוות 50% מכלל עובדי החברה. ההעצמה הנשית כאן היא עניין שבשגרה — אנחנו עושות את זה מדי יום, מבלי להכריז על כך בראש חוצות. לנשים יש יתרון כשהן תופסות תפקידים ניהוליים. הן רואות לטווח ארוך — וזה חוזק משמעותי בענף הנדל"ן, שבו קוצרים את הפירות הרבה אחרי הזריעה. לנשים יש גם אינטואיציה חזקה, שמתורגמת להחלטות לא רק שכלתניות. הן יודעות להתמודד עם ריבוי משימות ומתפקדות טוב יותר במצבי לחץ".

ורד צרפתי זבולון, מנכ"לית משותפת בקבוצת הנדל"ן צרפתי שמעון: "נשים רואות לטווח ארוך - וזה חוזק משמעותי בענף הנדל"ן"

שרון אלעזרא הררי, מנכ"לית חברת אפרידר, מוסיפה: "עולם הנדל"ן גברי ביסודו, אבל הנוכחות הנשית תורמת לאיזון והופכת את סביבת העבודה לעניינית יותר. נשים מביאות אינטליגנציה רגשית גבוהה, פחות אגו ויותר מקצועיות — שילוב שהופך אותנו למנהלות מצוינות".

שרון אלעזרא הררי, מנכ"לית חברת אפרידר: "עולם הנדל"ן גברי ביסודו, אבל הנוכחות הנשית תורמת לאיזון ולסביבת העבודה לעניינית יותר"

המגמה לא עוצרת בגבולות ישראל. נתונים שפורסמו באתר FINANCE מציגים כי בארצות הברית, שיעור הנשים בענף הבנייה צמח ב־53% בין 2013 ל־2022 — ועדיין הן מהוות רק 11% מהענף. הדרך עוד ארוכה גם שם.

ובינתיים, בישראל, גם מוסדות השלטון מתחיל להיראות אחרת; לאחר שבמשך שנים מקבלי ההחלטות בתחום הדיור היו בעיקר גברים – משרד הבינוי והשיכון הפך לדוגמה חיה של עשייה ציבורית־נשית: נשים שמובילות, מחליטות, יוזמות, ומעצבות את פני התחום עבור מאות אלפי אזרחים.

השנה האחרונה הייתה מאתגרת, אך כל אחת מהן – בתחומה – הוכיחה שמנהיגות נשית היא כוח שמניע עשייה, במיוחד ברגעים המורכבים ביותר. הגיע הזמן שתכירו את הנשים שמובילות את העשייה הציבורית בתחום הדיור והבינוי:

שרון כהן, סמנכ"לית בכירה להון אנושי ומינהל במשרד השיכון: "כאישה בשירות הציבורי אני מאמינה שכאשר יש רצון, ביכולתנו לשבור כל תקרה, להוביל, לקדם ולשפר את הארגון שבו אנו עובדות. לכל עובד ועובדת יש את היכולת לייצר סביבת עבודה נעימה ומיטיבה, לעבוד בשיתוף פעולה מתוך כבוד לכלל המגזרים בחברה הישראלית, ולאפשר לאנשים לצמוח ולהתפתח — בתוך הארגון ומחוצה לו".

שרון כהן, סמנכ"לית בכירה להון אנושי ומינהל במשרד השיכון: עבורי, שירות המדינה הוא הזדמנות להשפיע באמת - וזה מה שמניע אותי"

ענבר מזוז שור, מנהלת אגף מינהל סיוע בדיור במשרד השיכון: "אחת מנקודות החוזק של נשים במערכת הציבורית היא היכולת להסתכל על הפרטים הקטנים, תוך שמירה על תמונה רחבה. השנה, לצד מתן מענה לאוכלוסיות רבות, השקנו את תכנית 'שכירות בטוחה', שמעניקה ודאות ויציבות לממתינים לדיור ציבורי. זה ביטוי למהות העשייה שלנו — שכל אדם יוכל לבחור איפה הוא מעוניין לגור, בהתאם לאורח חייו ומשפחתו".

ורד סולומון ממן, האדריכלית הראשית במשרד השיכון: "נשים מביאות איתן חשיבה הוליסטית בתכנון, שמסתכלת על כל מעגל החיים — מילדות ועד זיקנה — ומבקשת להתאים את התכנון לאורחות החיים של הקהילות השונות בארץ. השנה קידמנו תכנון של אלפי יחידות דיור חדשות, תוך התאמה לסוג האוכלוסייה והאזור. בסוף, תכנון נכון הוא יצירת סביבה שמקדמת חיים טובים יותר, חיי קהילה ומוביליות חברתית — זה הרבה מעבר לבנייה של בטון וטיח".

ורד סולומון ממן, אדריכלית ראשית במשרד השיכון: "נשים מביאות איתן חשיבה הוליסטית בתכנון, שמסתכלת על כל מעגל החיים"

גם ברשות מקרקעי ישראל הנשים נותנות את הטון. רות אפריאט, מנהלת החטיבה העסקית ברשות, מספרת: "החטיבה שאני עומדת בראשה אחראית על כלל היבטי הפעילות העסקית ברשות — ניהול הקרקע החקלאית, התכנון, הפיתוח, השיווק, וכן אסטרטגיה ארוכת טווח. הקרקע היא משאב אסטרטגי של מדינת ישראל, ואמצעי חשוב לקידום מטרות לאומיות כמו דיור, תעסוקה, חקלאות ואנרגיה — בטווח הקצר וגם במבט צופה פני עתיד. בהינתן שמדובר במשאב במחסור, משימתנו היא לייצר קרקע יש מאין — בין אם באמצעות פינוי מתקנים רחבי היקף, כמו בסיסי צה"ל, ובין אם דרך פיתוח תת־קרקעי, התחדשות עירונית או פיתוח המרחב הימי. אני גאה להיות חברה בהנהלת הרשות, המורכבת מנשים רבות בעמדות בכירות. לצערי, דווקא במגזר הפרטי בתחום הנדל"ן, התחום עדיין גברי בעיקרו — ויש מקום שנשים יתפסו בו מקום משמעותי יותר, גם בצד היזמי".

רות אפריאט, מנהלת החטיבה העסקית ברמ"י: "תחום הנדל"ן עדיין גברי בעיקרו — ויש מקום שנשים יתפסו בו מקום משמעותי"

מי מניעה את המסילה?

הן באות מרקע שונה, חלמו על קריירות אחרות לגמרי, והיום הן מנהלות תקציבי עתק, צוותים עצומים וקווי רכבת קלה ומטרו שישנו את פניה של ישראל; שבע נשים, שנמצאות בלב ליבה של מהפכת התחבורה הגדולה בתולדות המדינה, עוצרות רגע לרגל יום העצמאות – כדי לספר איך הגיעו לשם, ומה הילדים שלהן שואלים בבית.

עינת רצתה להיות שופטת — אבל ההורים רשמו אותה ללימודי הנדסה בטכניון; לאה חלמה להיות כימאית, ובמקרה הגיעה לנהל פרויקטים בחברת החשמל; איה, כל הילדות, חלמה להיות וטרינרית — ורק באוניברסיטה החליטה ללמוד ראיית חשבון; אצל ענבל, העבודה היא גם התחביב — וזה עוזר כשהשעות ארוכות; עדי חלמה לחיות כמו מוגלי עם החיות ביער, ובהודו הבינה מה הייעוד שלה בחיים; נעה רצתה להיות גננת — והיום היא מנהלת 120 עובדים ותקציב של 200 מיליארד שקל; ענת עשתה תואר ראשון בארכיטקטורה ובינוי ערים במסגרת עתודה אקדמית, והגיעה לנהל את תחום התשתיות כולו בצה"ל.

בחברת נת"ע — זו שאחראית להקמת הרכבת הקלה ולפרויקט המטרו — נשים הן לא תופעת לוואי. הן כוח מוביל. 28 מנהלות בכירות פועלות שם, בחברה ממשלתית שנמצאת בתנופת עשייה וצמיחה.

הכירו את "בונות הארץ" – שבע נשים שמובילות את הקמתם של מגה־פרויקטים היסטוריים שישנו את התחבורה בישראל מהיסוד. בימים שבהם קשה למצוא נשים בתפקידי מפתח בשירות הציבורי, לא פחות משבע נשים ניצבות בקדמת הבמה של נת"ע: משנות, מובילות ומחליטות.

נכון, רובן לא תכננו להיות כאן. חלקן "התגלגלו" לתחום. אבל כולן מכירות היטב את התחושה של להיות האישה היחידה בחדר. הן לא מתבלבלות. הן יודעות בדיוק מה מוטל על כתפיהן — ובעבודתן היום־יומית, הן שומעות את משק כנפי ההיסטוריה. הכירו את הנשים שמניעות את המסילה:

עינת פלדמן, סמנכ"לית תנועה | 5 שנים בנת"ע | אמא לשני ילדים: בילדותה חלמה להיות שופטת, אבל ההורים "לקחו פיקוד" ורשמו אותה לטכניון. "כשנסעתי לטיול בארה"ב, הם סגרו לי את האשראי וסיפרו שאני רשומה להנדסה אזרחית", היא נזכרת. כיום היא אחראית על בקרה ואישור הסדרי תנועה, תכנון וביצוע רמזורים, תיאום תחבורה ציבורית, ניהול מרכז שליטה ועוד. "אני משתדלת לתת 100% גם בעבודה וגם בבית", היא אומרת.

ענבל קנקה, סמנכ"לית מקרקעין | 10 שנים בנת"ע | אמא לשלושה: כבר בילדותה ידעה שתעסוק בנדל"ן. אחרי שהייתה עורכת דין ברכבת ישראל, הבינה שזה התחום שבו היא יכולה לשלב בין חוק, תכנון וציונות. היא מנהלת תקציב של יותר מ־10 מיליארד שקל, ועומדת בראש חטיבה שכולה הורים: "יש הנחיה ברורה – לא קובעים ישיבות אחרי 16:00, וזה עובד. סבי וסבתי נשלחו ברכבות לאושוויץ. אני מקימה רכבות בארץ ישראל. זה מעגל שלא ייאמן".

ענבל קנקה, סמנכ"לית מקרקעין בנת"ע: "סבי וסבתי נשלחו ברכבות לאושוויץ. אני מקימה רכבות בארץ ישראל"

עדי קין קרני, ראש מנהלת קו M2 | 3 חודשים בנת"ע | אמא לשניים: כשהייתה ילדה, חלמה לחיות כמו מוגלי ביער. את הייעוד שלה מצאה דווקא בהודו, שם במסגרת רילוקיישן החלה לנהל פרויקטים. כיום היא מובילה את קו M2 בתקציב של 35 מיליארד שקל. "השעות פחות חשובות לי – אני מתמקדת באיכות הזמן עם הילדים", היא מסבירה.

איה אדרי, סמנכ"לית כספים | 8 שנים בנת"ע | אמא לשלושה: התחילה כמי שרצתה להיות וטרינרית, אבל במהלך הלימודים הבינה שעתידה נמצא בעולמות הפיננסים. היא אחראית על ניהול התקציבים, תשלומים וניהול סיכונים של החברה. "אני מנסה להגיע הביתה בזמן, ולהשלים את השאר בלילה. אין דרך אחרת", היא מודה.

לאה שמול, ראש מנהלת קו M3 | 6 שנים בנת"ע | אמא לשניים, סבתא לשלושה: חלמה להיות כימאית. לעולם התשתיות הגיעה כמעט במקרה, דרך פרויקטים בחברת החשמל. כיום היא אחראית על הקו הגדול ביותר של נת"ע – קו M3 – בתקציב של 50 מיליארד שקל. "ניסיתי לאזן בין בית לעבודה – הפסקתי לנסות", היא אומרת בחיוך. "אמא שלי אומרת לי כל הזמן שאני חייבת למצוא עבודה קלה יותר".

ענת טוקר אלפרט, משנה למנכ"ל הקו הירוק | 4 שנים בנת"ע | אמא לשלושה: ילדותה הייתה שילוב של מדעים, ספורט ואמנות. את התואר הראשון עשתה במסגרת עתודה אקדמית, בצבא ניהלה תשתיות, והיום היא מובילה את הקו הירוק. "אני אוהבת להיות בקצב גבוה — גם כאמא. היומן שלי מתואם חצי שנה מראש עם בתי הספר והחוגים". לדבריה, העבודה בנת"ע היא סוג של סגירת מעגל: "אבא שלי עבד ברכבת ישראל כשהייתי ילדה. אני זוכרת את עצמי מסיירת איתו באתרים". היא מוסיפה כי הדרך הביתה בשעות הערב לוקחת שעתיים — בגלל עומסי התנועה.

נעה אורן, משנה למנכ"ל המטרו | שנה וחצי בנת"ע | אמא לשלושה: חלמה להיות גננת, ובחרה בהנדסה אזרחית כי זה נשמע לה תחום מגוון. פרויקט נתב"ג 2000 סימן את תחילתה של דרך מקצועית שהביאה אותה עד הלום — לראש פרויקט המטרו. היא מנהלת 120 עובדים ותקציב של 200 מיליארד שקל. "כרגע אין איזון אמיתי בין הבית לעבודה, אבל אני חיה את זה", היא אומרת.

נעה אורן, משנה למנכ"ל המטרו: "אין איזון אמיתי בין הבית לעבודה, אבל אני חיה את זה"

איילת רוסק, שותפה-מייסדת ומנכ"לית מכלול מימון נדל"ן: "הצלחה לא תלויה במגדר אלא בלהיות טובים במה שאנחנו עושים"