עשינו עבודה מהבית, אז למה שלא נעשה בית מהעבודה?

עכשיו הזמן להתניע! כן, עכשיו, דווקא בזמן מלחמה, כשענף הבנייה מקרטע והפועלים הזרים לא מגיעים, כשאין די התחלות בנייה, כשהממשלה מדשדשת בצפון ובדרום והשיפוצניקים על סף קריסה – זה הזמן לצאת למבצע נוסף וחשוב, “מעבודה למגורים“, שמקדם הסבה מואצת של בנייני משרדים למגורים. ממילא יש עודף במשרדים, חוסר בדירות, ואינספור מפונים שמחפשים מקום לגור בו.

יש לנו כבר את כל הסיבות למה להתחיל עכשיו. 150 אלף דירות במחסור, שוק הסבת המשרדים למגורים משגשג בימים אלו באירופה וארצות הברית ומשנה אזורים שלמים על פיהם, ואפילו התכנית כבר קיימת, הממשלה הקודמת העבירה. כעת, רק נותר לתת אור ירוק ולהסתער.

אך האם זה בכלל אפשרי במדינה כל כך איטית? מחקר שבוצע עבור משרד האוצר מצא כי יש אפשרות לבנות 120 אלף דירות בתוך ערי המרכז המבוקשות על שטחי המשרדים. לפי דניאלה פז ארז, כלכלנית ושמאית מקרקעין, בעלת החברה פז כלכלה והנדסה שהזמינה את המחקר, “מדובר באזורי תעסוקה. יש כבר תשתיות קיימות והרעיון הוא להשתמש בקרקעות עירוניות שכבר אושרו“.

בדיקה עכשווית מעלה כי ברוב מגדלי המשרדים היוקרתיים בתל אביב יש אלפי מ“ר פנויים, בניגוד לשיעור תפוסה של 100% דווקא בזמן שיצא חוק הסבת המשרדים על ידי הממשלה הקודמת. מחקר שנעשה בקרב שוכרי משרדים, בהובלת ד“ר רינה דגני, יו“ר קבוצת גיאוקרטוגרפיה, מעלה כי כ-80 אלף מ“ר שטחים במגדלים בתל אביב ורמת גן נותרו ריקים. אפילו פייסבוק ביקשה להשכיר את המשרדים שהיא נכנסה אליהם.

כמו בקורונה, העבודה ההיברידית שעלתה בעת המלחמה, משבר ההייטק העולמי שנמשך והריבית הגבוהה – מביאים שוב סיבה טובה להוציא את חוק הסבת המשרדים למגורים מהנפטלין. כל 15 מ״ר משרדים יכולים להפוך פתרון מהיר, נוח וזול לסטודנטים או רווקים שנאלצים היום לשלם אלפי שקלים על חשבון עתידם.

גם ביידן כבר הרים את הכפפה

ממשל ביידן הבין בשנה האחרונה את מה שממשלת נתניהו-סמוטריץ׳-בן גביר מסרבת להבין. כמו בישראל, גם העיריות ברחבי ארה“ב ממשיכות לסבול מבנייני משרדים ריקים ומנסיקת מחירי הדיור – ולפיכך, הכריז ממשל ביידן על מהלך נרחב בהיקף 35 מיליארד דולר לעידוד מדינות וערים להמיר יותר ויותר מבנים משרדיים ליחידות דיור. בניו יורק, הסבת משרדים לדירות שינתה רובעים שלמים והחייתה אותם. מפעילות בשעות העבודה הפכה הפעילות בשכונה 24/7. ברובע הפיננסי במנהטן, מגדל משרדים עתיק מ-1907 וגורד שחקים בסגנון ארט דקו ששימש כמטה של בנק אוף ניו יורק הפכו למגדלים של דירות יוקרה.

גם אצלנו ההבנה כבר התחילה לחלחל. באוקטובר 2021, שיאה של הקורונה – ועדת הפנים של הכנסת אישרה ללא מתנגדים את אחד הפרקים החשובים ביותר בחוק ההסדרים – היתר להמרת עד 50% משטחי המשרדים המתוכננים בכל הארץ לדירות. כמובן שכל זה התנפץ על שובר הגלים של הבירוקרטיה ולא יצא לפועל. בעיקר דחפה זאת שרת הפנים איילת שקד, שקלטה כי בעקבות שינוי דפוסי העבודה בעת משבר הקורונה ומעבר עובדים רבים לעבודה מהבית – נוצר עודף במשרדים ובשטחים המיועדים לבניית משרדים. אבל מי בכלל דמיין אז שבעה באוקטובר, או מלחמה שתשבית את המשק. אז, כמו היום, מחירי הדיור המשיכו והסתערו קדימה. נזכיר כי מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אנו שוב עדים לעלייה במחירי הדיור על אף המלחמה, זאת למרות שמחצית מאתרי הבנייה מושבתים וענף השיפוצים קורס. אגב, סיבה נוספת להכניס דווקא עכשיו גל חדש של עבודה בהסבת משרדים למגורים, עבודה קלאסית של ענף השיפוצים.

נזכיר כי בזמן ממשלת בנט-לפיד, היזמים כבר התחילו לתכנן הסבת משרדים לטובת מגורים. יותר ויותר יזמים ביקשו לבחון דרכים כיצד ניתן לשנות ייעוד באופן מלא או חלקי בפרויקטים שנמצאים באזורי תעסוקה, או אזורים שהוגדרו ככאלו המיועדים לעירוב שימושים. עם זאת, מי שעצר את התהליך היא לא רק ממשלה נחרצת יש להדגיש, אלא גם ראשי ערים. הסיבה ברורה: בעוד היזמים ירוויחו משינוי ייעוד למגורים, ראשי הרשויות יפסידו בקופת העיר הציבורית בגלל הארנונה שתפחת ממסחר ומשרדים למגורים.

חוק ההסדרים שעבר כאמור בממשלה ההיא קבע כי עד 50% מהמשרדים הבנויים ניתנים להמרה למגורים, ועד 30% מזכויות הבנייה למשרדים בפרויקטים שטרם מומשו ניתן להמיר לדירות מגורים קטנות; עוד נקבע כי ועדות מקומיות עצמאיות יוכלו להרחיב את אחוזי הבנייה עד 200%, אם אין להן תוכנית כוללנית. אם יש תוכנית כוללנית, אפשר יהיה להרחיב את אחוזי הבניה עד 60%, ועד 120% באישור הוועדה המחוזית; בנוסף, הממשלה אמנם הרגה עם הזמן את הדיור להשכרה לטווח ארוך, אבל כעת יש הזדמנות להחזיר אותה בגדול. התכנית דיברה על שילוב דיור להשכרה באזורי תעסוקה, תוך עירוב שימושים. היזמים שיבנו בעת ההסבה לשכירות ארוכת טווח יקבלו תוספת זכויות בנייה.

מדינה בה בונים מגדלים באוויר

האמת קשה להסתכל ברצינות על מעשיה והצהרותיה של ממשלת ישראל לדורותיה; בכתבה שלי מ-2014, עשר שנים אחורה, בישרתי: “בין שלל התוכניות של משרד הבינוי להוזלת הדירות קיים מיזם נוסף, הפעם על רקע החשש שמחירי הדירות דווקא יזנקו חרף הצהרות הממשלה על ירידות ב-2015. לפי המיזם, 60 אלף נכסים המשמשים למשרדים בבנייני מגורים יפונו ויוסבו לדירות. זו פעולה טבעית על רקע ריבוי מגדלי משרדים נטושים“. מי היה אז שר השיכון אלוהים יודע, אבל שר האוצר היה יאיר לפיד.

ישראל היא מדינה בלתי נסבלת בכל הקשור ליישום תוכניות: לפני 15 שנה, עיריית רמת גן הודיעה על תכנית-על לאחר שאיתרו 700 מלטשות ישנות באזור הבורסה שעברו להודו, והפינוי שלהן עשוי להניב כ-1,000 לופטים (דירות סטודיו); בתל-אביב אפשר, למשל, לעשות הסבת ייעוד לתחנה המרכזית החדשה – מדובר בעשרות אלפי מ“ר שאם ישנו את ייעודם, ניתן יהיה להקים עליהם סדנאות אמנים עם היתר למגורים לעת מצוא, ולקבל תוספת של 200 יחידות דיור בדרום העיר; מיותר לציין כמובן שעד היום המבנים הישנים ברמת גן על תילם, וגם התחנה המרכזית החדשה של תל אביב כבר לא כל כך חדשה.

המודל להסבת משרדים למגורים בעולם קיים בעיקר במנהטן, ניו-יורק, אזורים שהיו אזורי תעשייה ישנים, עם בנייני משרדים מוזנחים, תעשיות שאבד עליהן הכלח, בשכונות כמו צ׳לסי וטרבייקה ואפילו גם בברוקלין לאחרונה, הפכו ללופטים מפוארים שמושכים אליהם צעירים. כך גם באמסטרדם, לונדון ופריז. חקיקת החירום הבריטית מאפשרת הקמת דירות למגורים במקום בנייני משרדים ומפעלים חסרי תשתיות מים, ביוב, חשמל וגז. ההיתר, בדומה לתמ“א 38, הוא להוספת שתי קומות לבניין.

לא הכל חיובי, חייבים להיות כנים. מחקר בריטי שבחן הסבת משרדים למגורים מצא כי שטחי משרדים ומפעלים שהוסבו לבנייני מגורים קטנים וצפופים ללא פתחי אוורור וחלונות יצרו סביבת מגורים באיכות גרועה, המשפיעה על בריאות הדיירים, על מצב הרוח, על רווחתם ועל איכות חייהם של התושבים. החוקרים גם חוזים התפתחות של פשיעה, שכונות עוני ואלימות.

בשל הקורונה, ממשלת בריטניה האריכה את ההיתר ליזמים להסב בנייני משרדים למגורים, ללא צורך לעמוד בתקנות התכנון והבנייה למגורים. הגרדיאן הבריטי דיווח על הסבת משרדים לדירות קטנות בגודל 16 מ“ר, ללא חלונות וללא תנאי מחיה מינימליים. בעצם, בניגוד לחוק לשכירות הוגנת שלנו שעבר בקושי רב בישראל.

אבל מה עדיף? בישראל לפני 15 שנה איתרתי את הפוטנציאל, וכלום לא השתנה: בית אל-על ברחוב בן יהודה לדוגמה עומד על שטח של כ-8,000 מ“ר וממוקם במקום הכי יקר בתל אביב. הוא נמצא בסטטוס של שינוי ייעוד כבר מספר שנים, אולם בשלב זה כמו אז התוכניות תקועות. אם אכן ישנה את ייעודו, במקום משרדים הוא יכול לכלול 133 דירות ולופטים; לא רחוק משם ממוקם מגדל המגדלור, ברחוב בן יהודה פינת אלנבי, שתוכנן ב-1977, שמשמש כיום גם הוא למשרדים ומתפרש על פני שטח של לא פחות מ-25 אלף מ“ר. הסבתו למגדל מגורים תוביל להקמת 416 דירות ולופטים; בית הגיבור בטיילת תל-אביב, השוכן מול הדולפינריום שהפך מרכז קהילתי, מתפרש על פני שטח של 20 אלף מ“ר. אם הוא ישנה את ייעודו למגורים, ניתן יהיה לבנות בו 333 יחידות דיור. חשוב לציין כי בית הגיבור נמצא בסטטוס של שינוי ייעוד ל-60% חדרי מלון ו-40% דירות למגורים כבר 30 שנה (!!) אולם התוכניות תקועות; גם בית התעשייה הסמוך מתפרש על פני שטח של 20 אלף מ“ר, ובו ניתן לבנות 333 דירות ולופטים; אפשר להמשיך ככה בלי סוף.

תופעה שמתרחשת לאחרונה: בעלי חנויות בדרום תל אביב משכירים את החנות שלהם כדירות – לרוב באופן לא חוקי. מדובר לרוב בצעירים או עובדים זרים שמחפשים דירות קטנות במחיר סביר, ומוצאים פתרון נוח. בעלי החנויות שלא מצליחים להשכיר לעסקים ומשלמים בינתיים ארנונה גבוהה נהנים מפתרון זמני מצוין עבורם. העירייה לעיתים קונסת ואף מעמידה למשפט פלילי. “סגרו מלא חנויות שהיו בדרום תל אביב“, אומר אבירם בלזר, בעל חנויות ובניינים באזור, “העיריה דרשה להרוס אותן והן עומדות סתם מוזנחות, מרוסקות וללא שימוש כמצבות שמהוות מפגע סביבתי. בכל מקום שאין היצע מעלים עוד יותר את מחירי השכירויות ומדירים צעירים ואוכלוסיות שזקוקות לפתרונות זולים קטנים ודלי הוצאות. זו המדיניות של העירייה לנקות את הדרום העיר מהאוכלוסייה חלשה“. השאלה שמיד עולה: מדוע לא לאפשר זאת בתנאים מסוימים עקב מצוקת הדיור? לופטים בעולם מוקמים נזכיר דווקא במבני מסחר ותעשייה, ומאות חנויות בארץ עומדות ריקות כיום בשל המצב הכלכלי.

פרחים בשדה קוצים

עם זאת, בנימה קצת אופטימית, אם רוצים אין זו אגדה: רק לאחרונה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים הודיעה על החלטתה לאשר סופית את תכנית מתחם מידטאון ירושלים – כשבמקום הקמה של 240 יחידות דיור, כפי שהיו מאושרות בתכנית בניין עיר המקורית בשנת 2017, התוכנית גדלה לכדי 1,000 יחידות דיור – בהתאם למדיניות הוועדה המחוזית להעצמת הבינוי בתוואי הרכבת הקלה. התוכנית כוללת הקמת ארבעה מגדלים ובהם כ-1,000 יחידות דיור. מתוך כלל יחידות הדיור, כ-200 דירות תהיינה להשכרה לטווח ארוך.

גם באר שבע הולכת בכיוון הנכון. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה דרום אישרה להפקדה את תוכנית “נויה על הנחל“ במתחם המלאכה הסמוך לעיר העתיקה בבאר שבע. התוכנית מהווה את הסנונית הראשונה בהליך המעבר של המתחם ממתחם מלאכה ומשרדים למתחם מעורב שימושים ומוטה מגורים. התוכנית, שהוגשה על ידי היזם דוד זגדון, הינה על שטח של כ-38 דונם, והיא ממוקמת במתחם המלאכה בעיר שישנה את פניו. התוכנית כוללת 840 יחידות דיור, שיוקמו ב-11 מבני מגורים: שני מגדלים בני 30 קומות, מבנה בן 14 קומות, ו-8 מבנים בני 10 קומות. מתוך כלל יחידות הדיור, כ-168 יוקצו לטובת דירות קטנות מאוד של עד 55 מ“ר, כ-210 יוקצו לטובת דירות קטנות של עד 75 מ“ר, וכ-70 יוקצו לטובת דירות בשכירות ארוכת טווח.

מתכננת מחוז דרום במינהל התכנון, מיכל מריל: “מדובר בתוכנית אשר תהווה זרז משמעותי להנעת שינוי אופיו של מתחם המלאכה למוטה מגורים ועירוב שימושים, בזכות היקף יחידות הדיור המשמעותי המוצע שיהווה מאסה קריטית במתחם. מגוון השימושים המוצע בתוכנית לצד המגורים יעודד יצירה של אקו-סיסטם מקומי, אשר יתרום לצמצום היוממות אל מחוץ לשכונה והעיר. השכונה תציע דיור איכותי ומגוון שבה ניתן גם לעבוד, לצרוך שירותי מסחר ופנאי, ליהנות משטחים ציבוריים פתוחים איכותיים ומורשת היסטורית מקומית“.

המכשול להצלחת המבצע: ראשי הערים

בטיוטת חוק ההסדרים ביקש משרד האוצר לתפוס שתי ציפורים במכה אחת: מצד אחד, פתרון חלקי למצוקת הדיור ולעודפי הביקוש לדירות בשוק הנדל“ן, מצד שני מענה לירידה בביקושים לשטחי משרדים שהתגברה במשבר הקורונה. האוצר התייחס למתחמי מסחר ותעסוקה ענקיים שנבנים בישראל וכאלה שכבר קיימים, וביקש להסב עד 50% ממבני המשרדים לדירות מגורים.

הבעיה היחידה: התנגדותם של ראשי הרשויות, שבלעדיהם התוכנית לא תמומש, מהסיבה הפשוטה כאמור שמחיר הארנונה למסחר ומשרדים גבוה בהרבה מזו למגורים. העיריות מרוויחות הרבה יותר ממבני מסחר ומשרדים, ואיש לא יכסה להן את ההפסדים הללו.

מאז ומתמיד ענף התעסוקה היה ויהיה עולם ומלואו, הפועל בנפרד ובהלימה מוחלטת לשוק המגורים. ראשי עיר תמיד יעדיפו את הנדל״ן המניב בגלל הכנסותיו לקופת העירייה. הארנונה המסחרית היא הכלי המרכזי והרווחי ביותר לחוסן הכלכלי של עיריות, וככל שיש יותר שטחי מסחר – כך נשארים יותר כספים לפעילויות ושירותים לתושבי העיר.

מדיווח שפרסמנו במגזין הקודם: העיר המובילה כיום בכמות התחלות הבנייה של תעסוקה, מסחר ותעשייה, עם 746 אלף מ“ר – היא ראשון לציון; אחריה, ניצבות הערים קריית גת (כ-683 אלף מ“ר); ירושלים (530 אלף מ“ר); תל אביב-יפו (כ-424 אלף מ“ר); ופתח תקווה (כ-298 אלף מ“ר); בקריית גת לבדה החלו להקים קרוב ל-400 אלף מ“ר לתעשייה בשנתיים האחרונות – כמעט כמו רבע מהתחלות הבנייה הכלליות לתעשייה בכל 2022-2023.

מן העבר השני, במציאות העכשווית למשפצים זו חגיגה. התאחדות קבלני השיפוצים כבר מחדשת תוכנית שלה מהעבר שפחות הצליחה עקב מדיניות ממשלה לא עקבית. בהתאחדות טוענים כי קיימים באזורי הביקוש עשרות אלפי משרדים שניתן וצריך להסב לבית מגורים בשיפוץ של עד חודש ימים בלבד. מהלך מהסוג הזה, עשוי להוסיף עשרות אלפי דירות למעגל הדירות הלוקה בחסר ולהוזיל את שכר הדירה ומחירי הדירות.

ערן סיב, יו“ר התאחדות קבלני השיפוצים: “אפשר וניתן להוסיף עשרות אלפי יחידות דיור בזמן קצר מאוד. שיפוץ של עד חודש ימים מספיק להסבת כל משרד למגורים. אני בטוח שתכנית זו תוזיל את שכר הדירה באופן משמעותי לזוגות צעירים וסטודנטים, ותוסיף עוד עשרות אלפי יחידות ראויות למגורים, אבל קודם צריך לדאוג לנו לעובדים“.

יש להזכיר כי על פי נתוני מינהל התכנון, יש בישראל עודף זכויות בנייה למשרדים ותעסוקה שלא מתממשות בהיקף של כ-260 מיליון מ“ר. זהו עודף בלתי נתפס, אשר לא ימומש בישראל לעולם ככל הנראה, ולעומת זאת בעל פוטנציאל לבניית כמעט כל יחידות הדיור הנחוצות לישראל לשנים הקרובות. 

משבר הדיור נחשף בימים אלו במלוא עוצמתו והיקפו תוך עליות דרמטיות במחירי הקרקע והדירות, כפי שמשתקף בדיווחי הלמ“ס, משרד האוצר ובנק ישראל. חיים פייגלין, סגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, מסר בנושא: “כפי שהתרענו בהתאחדות הקבלנים זמן רב, וכפי שהראו לאחרונה כל המדדים, העלייה החריפה במחירי הדירות מצד אחד, לעומת דשדוש וירידות מחירים במחירי המשרדים מצד שני, מחייבים להבין את מפת השוק, אשר דוחה משרדים וצמא למגורים, ולאפשר המרת שטחי משרדים למגורים הן בפרויקטים בנויים והן בכאלו שטרם מומשו בשיעור דומה של 50%. כמובן שאנו מקווים כי במקביל הדבר יוכל לעודד בנייה של תעסוקה, אם תהיה מעורבת בגרעין מאסיבי של מגורים.“

תנאי קריטי לקיומו של החוק שעבר כאמור בממשלה הקודמת, הוא כי יש לעשות את התהליך פשוט ככל הניתן – לא להתנות בהליכים נוספים של תכנון או הקלות, אלא לעגן את זכותו של היזם להגיש בקשה להיתר בנייה להמרת זכויות משרדים ל-50% מגורים ללא כל הליך נוסף.

איתן לוי, בעלי חברת יזמות הנדל“ן אילה אגם, שבנה בין השאר את בנייני המשרדים הראשונים בצריפין, היה אולי היחידי בזמן הקורונה שנשאל על התוכנית להסבת משרדים, וקלע בול: “ההיתכנות של הסבת משרדים למגורים להצליח ולשנות את המצב בשטח שואף לאפס, כיוון שראשי הערים, שבידיהם הסמכות להעניק היתרים, לא ייתנו לכך לצאת לפועל. הממשלה חיפשה תמיד את הפתרון הקל במקום להתמודד באופן אמיתי עם המחסור בהיצע, ודורשת מאחרים לפעול, אך לא לוקחת אחריות על עצמה ולא מציבה יעדים להקלות בירוקרטיות שמעכבות בנייה מסיבית. ראשי הרשויות מבינים היטב כי ישנה בעיית משילות לאורך העשור האחרון, וכי עד שהממשלה החדשה לא תוכיח לאורך תקופה משמעותית כי ביכולתה לקדם מהלכים שכאלו, הרי שאין משמעות להחלטה שיכולה להשתנות שוב מחר“.

עוד, אמר לוי לפני כשלוש שנים: “ובעיקר, מה שחסר פה זה הנחיה איך לבצע את ההחלטה, הרי יזם שיגיע לרשות מקומית לבקש שינוי ייעוד ממשרדים למגורים, וישקיע משאבים רבים בתכנון וקידום המהלך, יגלה שהבירוקרטיה השוחקת לא מאפשרת לו להתקדם. מספיק להסתכל על בקשות לאישורי תכניות פשוטות יותר, היכן שכבר יש תב“ע מאושרת, כדי להבין את הסרבול“.

במילים אחרות, לדבריו: רק במקרה שיש רשות מקומית שתחליט שיש פרויקט ספציפי שמשתלם לה להסב למגורים – התהליך יקודם. אחרת, זו תכנית שתישאר על הנייר.

דליה עסיס, שמאית מקרקעין, משפטנית, מתכננת ערים ומרצה לנדל“ן באוניברסיטת בר אילן, מוסיפה: “אין ספק שהמחסור הקריטי בדירות למגורים באיזור הביקוש לצד עודף משמעותי של שטחי תעסוקה, משרדים, מסחר וכו׳ מחייב את ההחלטה הזו. בנוסף, הדיכוטומיה שנוצרה במהלך השנים בין אזורי מגורים לאזורי תעסוקה הינה בעייתית משני טעמים: ראשית, היא גורמת ליוממות נסיעה הרבה יותר ארוכות, מה שמקשה על העובדים וגם גורם בזבוז גדול למשק, הן בזמן והן בכסף. שנית, הדיכוטומיה הזו גורמת לכך שאזורי התעסוקה הופכים שוממים לעת ערב. יחד עם זאת, על מנת שהמהלך יצליח, יש לקדם אותו בתיאום מירבי עם כל רשות ורשות, לבדוק נכוחה את הצרכים לדיור בכל מקום ולא לייצר מודל סכמתי של ‘שליש מגורים, שני שליש תעסוקה׳ שאינו טוב בהכרח לכל מקום“.

מנגד, יו“ר לשכת שמאי המקרקעין לשעבר, אוהד דנוס, אומר דווקא כי: “זה לא פרקטי ולא יעיל. זה גם לא שינוי מעכשיו לעכשיו. אי אפשר לקחת בניין משרדים ולהפוך למגורים, אלא בהשקעות ענק, תשלום היטל השבחה והפרשת שטחים במבנה לטובת פונקציות ציבוריות – ועדיין נישאר עם מבנה מאולץ, שלא תוכנן מלכתחילה למגורים, עם הרבה יותר חניות ממה שצריך בניגוד למגמה, ובלב אזור תעסוקה שומם בלילות, על כל המשתמע מכך. בקרקעות המצב מסתבך אף יותר, כי יידרש שינוי ייעוד, וזה בדרך כלל תכנית חדשה שתיקח שנים. לסיכום, מדובר ברעיון אווילי, שליפה לא מקורית שנשמעת מידי כמה שנים בדרך כלל בחילופי השרים הרלוונטיים ומעל הכל, מדובר באנטי תכנון ובמשהו שהרשויות המקומיות לא יתמכו בו ולכן לא יקודם בפועל, בעיקר עקב שיקולי ארנונה אבל לא רק“.

עפר זיו, מנכ״ל חברת הנדל“ן המניב ויתניה, מסכם: ״מה חדש? כבר הספידו את שוק המשרדים לא פעם ולא פעמיים, אבל אחר כך מגיעה כמעט תמיד האופוריה – במקום להקשיב לכל התחזיות ולהיבהל מרעשי הרקע, אני מעדיף לעקוב מקרוב אחרי מה שקורה בשטח, ואין סיבה להתרגש יותר מדי. שוק המשרדים מתאפיין בתהליכים ארוכי טווח, ולא מטוטלת שנעה מקצה לקצה. מעבר לזה, גם הדוחות של חברות נדל“ן המניב הראו במרביתם תוצאות יפות. נדל“ן זה ריצה למרחקים ארוכים, צריך אורך רוח וסבלנות. במצב העניינים הנוכחי נדרש להיות עם האצבע על הדופק, להתנהל באופן שקול ולהימנע ממהלכים פזיזים. כמו כן, ברור לכל כי כפי שקורה בחוקים אחרים, אם ההליך לא יבוצע בצורה פשוטה וללא בירוקרטיה ורגולציה מכבידה – הוא יישאר תוכנית על הנייר, ומשק המגורים כמו גם הציבור בישראל יפסיד“.

חיים פייגלין, סגן נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ: “העלייה החריפה במחירי הדירות לעומת ירידה במחירי המשרדים מחייבים להבין את מפת השוק“

ערן סיב, יו“ר התאחדות קבלני השיפוצים: “אפשר וניתן להוסיף עשרות אלפי יחידות דיור בזמן קצר מאוד. שיפוץ של עד חודש ימים מספיק להסבת כל משרד למגורים“

איתן לוי, בעלי חברת אילה אגם: הסיכוי של הצעת החוק הזו להצליח שואף לאפס, כיוון שראשי הערים לא ייתנו לכך לצאת לפועל“

עפר זיו, מנכ״ל חברת הנדל“ן המניב ויתניה: “שוק המשרדים מתאפיין בתהליכים ארוכי טווח. במצב העניינים הנוכחי נדרש להתנהל באופן שקול ולהימנע ממהלכים פזיזים“

אוהד דנוס, יו״ר לשכת שמאי המקרקעין לשעבר: “זה לא פרקטי ולא יעיל. אי אפשר לקחת בניין משרדים ולהפוך למגורים, אלא בהשקעות ענק“

דליה עסיס, שמאית מקרקעין משפטנית ומתכננת ערים: “על מנת שהמהלך יצליח, יש לקדם אותו בתיאום עם כל רשות, לבדוק את הצרכים לדיור ולא לייצר מודל סכמתי“

דניאלה פז ארז, כלכלנית ושמאית מקרקעין: “מדובר באזורי תעסוקה. יש כבר תשתיות קיימות והרעיון הוא להשתמש בקרקעות עירוניות שכבר אושרו“