דוח מבקר המדינה על קרן הפיצויים לנפגעי מלחמת חרבות ברזל חושף תמונה מטרידה של מערכת שקרסה תחת העומס, לא הייתה מוכנה למשבר, ואף "איבדה" מיליארדים על חשבון אלה שנפגעו מהמלחמה.
קרן הפיצויים אמורה לפעול בצורה פשוטה: היא אוספת כסף ממיסוי מקרקעין (מכל עסקת נדל"ן בישראל), משקיעה אותו כדי שיצבור ריבית, וכך במקרה חירום – כמו מלחמת חרבות ברזל – יהיה למדינה מאיפה לשלם פיצויים. אבל בפועל, מתברר שהקרן הפקידה את כספה בפיקדון אצל החשב הכללי, והוא עשה בו שימוש לצרכים שוטפים. הבעיה: החשב הכללי שילם לקרן ריבית נמוכה מהריבית שהוא עצמו מקבל על כסף שהוא מפקיד בבנק ישראל.
פגיעת טיל איראני בבניין מגורים במרכז הארץ
התוצאה? המדינה למעשה לקחה את כספי קרן הפיצויים, שילמה עליהם ריבית נמוכה, הפקידה אותם בבנק ישראל וקיבלה ריבית פריים – וההפרש של 2.8 מיליארד שקל נבלע בתקציב המדינה. במילים אחרות: המדינה הרוויחה כסף מכספי הקרן שאמורה לשרת את הנפגעים.
הכסף נגמר – והמדינה משלימה מהתקציב
נכון ל-6 באוקטובר 2023, היו בקרן הפיצויים 17.7 מיליארד שקל. עד דצמבר 2024, הקרן שילמה פיצויים בהיקף של 18.8 מיליארד שקל. המשמעות ברורה: הכסף נגמר, והמדינה נאלצה להשלים 1.1 מיליארד שקל נוספים מהתקציב.
אם מחברים את שני הנתונים – 2.8 מיליארד שהמדינה "הרוויחה" מהקרן ו-1.1 מיליארד שהמדינה נאלצה להשלים – מתקבלת תמונה של ניהול כושל שיצר חוסר של כמעט 4 מיליארד שקל בקרן.
מבקר המדינה מעלה נתון חריף: לא התקיים דיון מעמיק בתרחישי ייחוס של קרן הפיצויים. המשמעות היא שהקרן פעלה "על אוטומט" ולא נערכה לתרחישי חירום מורכבים כמו מלחמה ארוכה שמשביתה אזורים שלמים במדינה.
טיפול בערעורים: יותר משנתיים
אחת הבעיות הקשות ביותר עבור הנפגעים היא המתנה בלתי אפשרית לטיפול בערעורים. מבקר המדינה מעלה כי פרק הזמן הממוצע שעבר עד שוועדת הערעורים סיימה לטפל בערעורים על נזקים עקיפים (כמו עסקים שנסגרו בגלל המלחמה) עמד על 851 ימים – יותר משנתיים.
במילים אחרות: מי שנפגע באופן עקיף מהמלחמה, לא הוכר כנפגע או הוכר באופן חלקי והגיש ערר – חיכה יותר משנתיים עד שסיימו לטפל בו.
בניסיון לפעול במהירות ולצמצם את הפגיעה הכלכלית, רשות המסים שילמה כסף באופן מואץ – אך התוצאה הייתה ששילמו גם לאנשים שלא היו זכאים.
מבקר המדינה חושף כי המדינה שילמה 3.1 מיליארד שקל לאנשים שלא היו זכאים, כאשר 1.5 מיליארד שקל מתוך הסכום הזה שולמו לאנשים שטענו שנפגעו מהמלחמה אבל בפועל לא היו זכאים לסיוע.
הבעיה החמורה יותר: המדינה די אדישה לגביית החובות האלה. נכון להיום, 1.9 מיליארד שקל שאנשים קיבלו למרות שלא היו זכאים טרם הוחזרו לקופת המדינה.
הבעיה הבסיסית: אין חוק קבוע
מבקר המדינה מצביע על נקודה קריטית: מעולם לא בוצעה חקיקה ולא הוסדר נושא הפיצויים מפגיעה עקיפה באירועי קיצון. המשמעות היא שבכל סבב לחימה, מהקורונה ועד למלחמת חרבות ברזל, הפיצויים שולמו באמצעות חקיקה נקודתית לאירוע המדובר.
מצב זה מונע מרשות המסים להקים מערך תשלומים יעיל, ולא פחות חשוב – מותיר עננת חוסר וודאות על אזרחים שנפגעו באירועי קיצון, שלא יודעים מה מגיע להם ואיך לקבל את זה.
מרשות המסים נמסר בתגובה: "קרן הפיצויים מקבלת את רוב ההערות בדו"ח המבקר. לחלקן נמצא מענה במהלכים שהקרן החלה לקדמם עוד לפני הביקורת וללא קשר אליה וחלק יעלו לדיון בקרוב לשם מציאת מענה הולם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו