ישראכרט, חברת כרטיסי האשראי הגדולה בישראל, עושה צעדים קטנים אך מדודים לקראת הפיכת החברה לבנק קטן שבאופן תיאורטי אמור להיות מחולל תחרות בענף. אחד הצעדים המשמעותיים בדרך הזו הוא גיוון מקורות ההון של החברה וכאן החברה נקטה בפעם הראשונה בצעד מעניין של הנפקת אג"ח מסוק קוקו (coco) שהוא מכשיר פופולרי מאוד בבנקים וחביב לא פחות על המשקיעים המוסדיים.
לפני שניכנס לעובי הקורה נספר שישראכרט גייסה בימים האחרונים 191 מיליון שקל באמצעות המכשיר הזה כשהמוסדיים הזרימו ביקושים של 330 מיליון שקל להנפקה שנסגרה בסופו של יום במרווח של 1.78% מעל התשואות של האג"ח הממשלתי המקביל.
אג"ח מסוג קוקו (coco) הוא למעשה אג"ח שכולל בתוכו מנגנון קיפול וזה אומר שאם באג"ח רגיל אם יש בעיה והחברה לא עומדת בתנאים שלו, ניתנת הזכות למי שמחזיק באג"ח לנקוט בהליכים משפטיים שיכולים להגיע עד כדי פירוק החברה או השתלטות עליה, הרי שבאג"ח מסוג coco אין למחזיקי האג"ח את הזכות הזו.
איזו הגנה יש למחזיקי האג"ח coco אם החברה אינה עומדת בתנאים שלו? באופן עקרוני האג"ח מתקפל לתוך עצמו וזה אומר שהחברה לא משלמת את הריבית או הקרן לפי התנאים אבל מפצה את מחזיקי האג"ח במניות בתמורה וזה מאפשר באופן תיאורטי, להבריא את החברה ולתת למחזיקי האג"ח את האפשרות ליהנות מפיצוי שהוא תולדה של תוכנית ההבראה.
המהלך הזה חשוב מאוד, וכאן צריך לראות את הדברים באספקלריה הנכונה, ישראכרט היא חברה חזקה פיננסית, ריווחית ועם מבנה בעלות וניהול חזקים מאוד ואיכותיים מאוד ולכן הדיון על ה-coco הוא תיאורטי.
אבל באופן תיאורטי, חברה שלא מצליחה לשלם את האג"ח שלה או לעמוד בתנאים שלו לא שווה דבר ולמעשה האג"ח לא שווה כלום - אפס. וזה אומר שאם מחזיקי האג"ח האלה לוקחים את החברה לבית המשפט המקסימום שהם יראו בחזרה זה את שווי הכיסאות והשולחנות במשרדים. אבל אם החברה הולכת להליך הבראה ובהנחה שהוא יצליח, הרי שהשווי שלה יעלה מאפס למשהו וזה יאפשר לאורך זמן לא רק להחזיר את קרן ההשקעה אלא גם ליהנות מרווחים.
מכיוון שמדובר בסיכון עודף של המשקיעים הרי שהם דורשים (ומקבלים) פיצוי בצורה של ריבית גבוהה יותר מאשר הם יקבלו על אג"ח רגיל וזה אומר שאם ישראכרט לקחה את הכסף במרווח של 1.78% על האג"ח הממשלתי המקביל, הרי שבאג"ח רגיל היא הייתה משלמת ביום הכי טוב בשנה פחות מאחוז.
היתרון בסוג כזה של אג"ח נמצא בעיקר במערכת הפיננסית שכן היא מפוקחת על ידי בנק ישראל וזה פיקוח הדוק מאוד שלא מאפשר להם לקחת סיכונים גדולים מידי ולכן המוסדיים מרגישים נוח עם השקעה במנגנון הזה, כל עוד הוא משלם ריבית גבוהה יותר מהאג"ח הרגיל.
לחברות הפיננסים כמו הבנקים וחברות האשראי יש גם יתרון במכשיר הזה והוא שבנק ישראל, הפיקוח והחשבונאות מאפשרת להם להכניס את הכסף שנובע מתמורת הנפקת ה-coco לתוך ההון שלהן שזה אומנם מושג חשבונאי אבל הוא קריטי לחברות כמו בנקים וחברות אשראי שיכולות לגייס כסף שנכנס לתוך ההון, בלי לדלל את בעלי המניות הקיימים.
כך או אחרת, מי שמנפיקים את המכשיר הזה בישראל אלה הבנקים שהסיכוי לכשל באג"ח שלהם נמוך מאוד. חברת כטיסי האשראי max גם היא הנפיקה בעבר מכשיר כזה וכאן צריך לזכור ש-max לא רק שהיא חברת כרטיסי אשראי מפוקחת אלא בעלת השליטה בחברה היא כלל ביטוח - כיס עמוק.
ישראכרט, שהיא חברה חזקה, צומחת ולא פחות חשוב (ואולי אף יותר) עם כיסים עמוקים (מאוד) נכנסה בימים האחרונים לתהליך הזה לאחר שהשליטה בחברה עברה לקבוצת דלק של יצחק תשובה ועידן וולס והיא גם חברה מפוקחת וגם, לפחות לפי ההערכות בשוק ההון, עושה את דרכה לקראת קבלת רישיון של בנק קטן מבנק ישראל מה שיאפשר לה לגוון את מקורות ההכנסה והרווחים ובמקביל יכניס עוד שכבת פיקוח של בנק ישראל על החברה ומכאן המהלך המעניין שלה, שהושלם אתמול (שישי).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
