"לפגוע בצד השני יותר": מה עומד מאחורי מכסי טראמפ

כשנבחר לקדנציה השנייה בבית הלבן, הימם דונלד טראמפ את הכלכלה העולמית כשהכריז על מדיניות מכסים אגרסיבית מאוד מול שותפות הסחר של ארה"ב. ההכרזות והמכסים שהוטלו בעקבותיהן גררו דיונים עמוקים יותר (ועמוקים פחות) על מה רוצה הנשיא להשיג, שכן מכסים הם מדיניות פרוטקציוניסטית, ולפי הזרם המרכזי של הכלכלנים מדובר במדיניות הפוגעת ראשית בכלכלה האמריקנית וגם בכלכלה העולמית כולה.

לפי הקונצנזוס המחקרי, מבחינת כלכלה כמו זו האמריקנית המכסים יוצרים צמיחה מהירה מאוד - אבל גם לטווח קצר מאוד, שאחריו תגיע אינפלציה ואז מיתון גדול שיגרור אחריו את כל העולם.

פרופ' אריה קרמפף, ראש התוכנית לפילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה (פכ"מ) במכללה האקדמית תל אביב־יפו, ניתח את האמירות של טראמפ, את הלוגיקה של הדברים והוא מוצא בה היגיון שאינו ההיגיון הקלאסי של האצת הצמיחה.

"בקרב הכלכלנים יש מחלוקת משמעותית בהערכת המדיניות של טראמפ", אומר קרמפף. "הזרם המרכזי של הכלכלנים טוען שצמיחה לטווח הקצר לא תגיע מהטלת מכסים כבדים. זה כלי שלא מועיל לכלכלה במדינה כמו ארה"ב, ואז נשאלת השאלה אם יש לטראמפ מדיניות לטווח ארוך יותר שאמנם תכביד על הטווח הקצר, אבל היא מדיניות רציונלית".

קרמפף סבור שאין מדובר במדיניות פרוטקציוניסטית, שמבקשת לתעדף את הייצור בארה"ב. אם בוחנים לעומק את היחסים של ארה"ב והמערב בכלל עם סין, מגלים שמדובר במלחמת סחר של ממש. "מלחמת סחר מתקיימת בין מדינות שהן מפותחות למדינות 'מעוכבות פיתוח'", אומר פרופ' קרמפף. "המקרה המובהק ביותר היה בשנות ה־30 בין שתי מלחמות העולם. המדיניות הזו לכל הפחות היתה לה תרומה משמעותית לפתיחתה של מה"ע ה־2".

"היגיון של ענישה"

"ההבדל בין המצב אז למצב כיום הוא ההיגיון שמאחורי הטלת המכסים, שהוא למעשה היגיון של ענישה. כל צד מעניש את הצד האחר, והמטרה היא פגיעה, בידיעה שהפעילות הזו פוגעת בשני הצדדים. ולכן צריך לזכור שמלחמת סחר היא סוג של מלחמה, וכאן המטרה היא לפגוע בצד השני קשה יותר ממה שהוא פוגע בך".

לדברי קרמפף, יש ממש בטענות של טראמפ על כך שבייג'ינג ניצלה ומנצלת את אמריקה. "סין נכנסה לארגון הסחר העולמי ב־2001. ארה"ב פתחה את השווקים שלה ליבוא ממדינות אחרות ובפרט ליבוא מסין, ואנחנו רואים את גירעון הסחר האמריקני גדל מאז באופן מהיר, ובמקביל אנחנו רואים את תנועת ההון מסין לארה"ב".

יש מחלוקת סביב השאלה אם הכניסה של סין היא זו שאחראית על הגירעון בסחר האמריקני.

"מובן שהיה סביר שהגירעון של ארה"ב היה ממשיך לגדול גם בלי סין, אבל האירוע הזה היה שוק משמעותי לכלכלה האמריקנית. כאן אני חושב שצריך להסתכל על הדברים מהיבט נוסף: כשסין נכנסת לארגון הסחר העולמי, העולם ציפה ממנה להפוך ליותר ליברלית וליותר דמוקרטית. בפועל, סין לא הפכה לכזו, אבל היא כן נהנתה מהסחר העולמי.

"סין התערבה גם בשער המטבע שלה כדי לעודד את היצוא, המשיכה לתת סובסידיות ליצרנים מקומיים ולא תמיד כיבדה זכויות של קניין רוחני. כלומר, היא נהנתה מהשוק האמריקני בלי לקבל את הצד השני של העסקה וזה עבר ללא תגובה מצד מדינות המערב. בתקופת הקורונה גם ארה"ב וגם אירופה התחילו להפעיל מדיניות של התנתקות מהסינים והפחתת החשיפה לכלכלה הסינית, ולכן צריך להסתכל על מדיניות המכסים של טראמפ מנקודת המבט הזו.

"להערכתי", הוסיף, "טראמפ רוצה להגיע עם סין להסכם סחר שיהיה מאוזן יותר. לכן, בשורה התחתונה, המכסים על סין לא יתרמו לצמיחה האמריקנית בטווח הקצר אלא לייצור מנוף לחץ כדי לשפר את כושר המיקוח האמריקני על הסכם סחר עתידי שיכלול עקרונות מסחר הוגנים יותר ואולי אף מדיניות ליברלית יותר".