הזוגות הצעירים שנאלצו לחזור לבית ההורים: "המלחמה לא הותירה ברירה"

המחיר העגום של המלחמה: לצד הקשיים הרבים של בעלי העסקים והעצמאים, גם הזוגות הצעירים מתמודדים עם שגרה חדשה שנוצרה מאז פרוץ המלחמה בניסיון להשאיר את הראש מעל המים. 

בימים כתיקונם שכר הדירה הוא בעיה לא פשוטה עבור זוגות צעירים, ורבים כבר גנזו מזמן את החלום הגדול "לקנות דירה בישראל".  למי שהאמינו כי המלחמה תסתיים במהרה וניתן יהיה לחזור מייד לשגרה, הציפייה לסוף הסתמנה כאכזבה וזוגות רבים החליטו לוותר ולשוב הביתה.

בשבת 7 באוקטובר עומר בירן (25) חזרה מחופשה משפחתית בסיני, בן הזוג שלה הוקפץ למילואים, ומשם התחילו הבעיות.  "בהתחלה פחדתי להיות לבד, אז נסעתי להורים ומצאתי את עצמי חוזרת לילדות. ישנתי עם אחותי באותה המיטה", היא מספרת.

למרות הניסיונות לשמור על הדירה השכורה ולקוות שהמלחמה תסתיים בקרוב, הנטל הכלכלי ניצח את הכל. "ההחלטה לוותר על החיים שיצרנו בתל אביב לא היתה פשוטה. דיברנו עם בעלת הדירה, אבל היא לא התחשבה במצב אז נאלצנו לוותר על הדירה באופן סופי", היא מוסיפה.

בירן ובן הזוג אמנם מתורגלים, "זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה, גם בתקופת הקורונה נאלצתי לחזור הביתה", מספרת עומר, אבל לדבריה, "זה לא פשוט, זה לא נוח וגם לא נעים מההורים, כי בכל פעם יש סוף העולם מחדש שצריך להתמודד איתו".

לצד החשש מהלא נודע עלו התלבטויות בדבר הבחירה לחזור אחורה לבית ההורים. "אחרי תקופת הקורונה אנחנו כבר יודעים שזה לא דבר שיעשה טוב לזוגיות, ובכלל השהות המשותפת שהיתה בימים האלה הציפה משקעים בינינו. פתאום הכניסה הממוקדת לסיר לחץ מעלה חששות בקשר לזוגיות עצמה". 

"לחפש את עצמי מחדש"

עדי ונאור - זוג צעיר שעתיד לעמוד מתחת לחופה בעוד כשנה - נאלצים בימים אלה להתמודד עם החלטה לחזור להורים או להישאב לבור כלכלי. "אחרי חודש של מלחמה מצאתי את עצמי בין כלום לכלום. הבנתי שאני צריכה לחפש את עצמי מחדש וששום דבר לא מובטח. לצד כל זה יש חיוב בכרטיס האשראי, חיוב שבשגרה אני רגילה אליו אבל פתאום כשאין הכנסה נקלעתי לבעיה", עדי מספרת.

"עד לא מזמן הייתי סטודנטית, נעזרתי הרבה בהורים ולא היו לי חסכונות, ופתאום כשאין הכנסה קבועה נכנסתי למינוס ואין לי אפשרות לשלם שכר דירה לחודש הבא. אחרי שיחה דרמטית עם בן זוגי הבנו שלצערנו אנחנו חוזרים להורים".

השניים, שבימים שלפני המלחמה החלו לתכנן את החתונה שלהם וסברו שהתקופה הקרובה תשמש אותם כדי לחסוך לאירוע, נאלצו להתמודד עם מחשבות על ביטחון כלכלי: "אנחנו מבינים שאם אנחנו רוצים להקים בית, אנחנו צריכים לחסוך ולהכין את עצמנו לרגעים כאלה, לא לחיות מהיד לפה, אני אומרת תודה שאין לי ילדים כרגע, זה היה משלש את החרדה שלי, זה ממש חצי נחמה".

ניר ותום, זוג צעיר שבשגרה חי בעיר הגדולה בין סבלטים, המתינו לטיול משותף. "היינו אמורים להמשיך בסבלט עד לטיסה, אבל לצערנו המקום לא היה ממוגן ובטוח אז החלטנו לחזור להורים. בהתחלה עברנו להורים של בת הזוג שלי שגרים במושב, ועכשיו שתום במילואים אני חזרתי להורים שלי", ניר מספר.

כשהוא נשאל על הצעד הדרמטי ועל התחושות לשוב הביתה, ניר, שמבין את מורכבות המצב, נע בין התחושות הקשות לבין הכלה של האירוע. "היה מאוד קשה, לא נוח, ואם זה היה תלוי בי זה לא היה קורה", הוא אומר, "זה מאוד חונק, אתה מוותר על הפרטיות שלה ועולים קשיים בזוגיות".