באושר ובעושר: עובדות ועובדים נשואים מרוויחים שכר גבוה יותר מאשר עובדים לא נשואים, כך עולה ממחקר של מרכז טאוב שערכו החוקרים מיכאל דבאוי, פרופ' גיל אפשטיין ופרופ' אבי וייס שמתפרסם היום. המחקר בדק את הקשר בין נישואים לשכר, ומצא שכמו במדינות מפותחות אחרות, גם בישראל קיימת פרמיית נישואים חיובית ומובהקת.
שכרם השעתי הממוצע של גברים נשואים גבוה בכ־30% מזה של עמיתיהם הרווקים (לאחר בקרה על משתנים אחרים), ויתרון זה נמחק לחלוטין עבור מי שהיו נשואים בעבר אך אינם נשואים. אצל נשים הפרמיה לנשואות נמוכה יותר - הן משתכרות כ־20% יותר מנשים רווקות, אך רק מחצית היתרון הזה צפוי לשרוד עבור אלה שכבר אינן נשואות.
מהניתוח לפי לאום, עולה כי גברים נשואים יהודים מדור שלישי וממוצא מעורב (אשכנזי ומזרחי) נהנים מהפרמיה הגבוהה ביותר ומשתכרים 36.5% יותר מרווקים, ואחריהם הגברים האשכנזים והגברים המזרחים, עם פרמיות של כ־25%–27%.
בקרב נשים נשואות הפרמיה נמוכה יותר. אשכנזיות נשואות נהנות מכ־62% מהפרמיה של הגברים האשכנזים, בעוד יהודיות לא אשכנזיות נהנות מ־84%–87% מהפרמיה של גברים לא אשכנזים. גרושות, פרודות ואלמנות יהודיות לא אשכנזיות נהנות ממרבית הפרמיה של מקבילותיהן הנשואות, בעוד בקרב האשכנזיות הפרמיה בלעדית לנשואות בהווה.
זאת, כאמור, בניגוד לגברים - הגרושים, הפרודים והאלמנים בקרבם אינם משתכרים יותר מהרווקים בממוצע.
מתגרשים פחות
עוד נמצא כי ההסתברות של גבר נשוי בהווה לעבוד גבוהה ב־10 נקודות אחוז מזו של עמיתו שלא נישא מעולם. לגברים שהיו נשואים בעבר אך אינם נשואים בהווה יש יתרון של 3 נקודות אחוז בהסתברות לעבוד על פני עמיתיהם שלא נישאו מעולם. בקרב נשים, לעומת זאת, נשואות בהווה צפויות לעבוד בהסתברות נמוכה בכ־2 נקודות אחוז מהרווקות, בעוד גרושות, פרודות ואלמנות צפויות לעבוד בהסתברות גבוהה בכ־2 נקודות אחוז מהרווקות.
"פרמיית נישואים היא תופעה המוכרת בכל העולם, ויש לה הסברים שונים. במחקר זה בדקנו אם הפרמיות שרואים במדינות אחרות קיימות באותה מידה גם בישראל אף שהמציאות הדמוגרפית כל כך שונה: בישראל שיעורי הנישואים גבוהים יותר, שיעורי הגירושים נמוכים יותר, ורק כ־8% מהילדים נולדים מחוץ למסגרת הנישואים. מצאנו שלמרות הבדלים אלו ואחרים, המצב בישראל אינו שונה מהותית מהקיים במדינות מפותחות אחרות", מסביר פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב ואחד מעורכי המחקר.
ירידה בשיעור הנישואים
בשנים שלפני הקורונה היתה ירידה בשיעור הנישואים הכולל. בקרב נשים יהודיות, הירידה בשיעור הנשים הצפויות להינשא לפחות פעם אחת עד גיל 55 היתה חדה – משיעור של יותר מ־80% ב־2012–2014 ל־70% ב־2019. כך עולה מהמחקר של פרופ' אלכס וינרב, מומחה בתחום הדמוגרפיה ומנהל המחקר במרכז טאוב.
על פי רוב, הירידות האלה נובעות מעלייה במספר הרווקים והרווקות. כלומר, למרות עלייה במספר הזוגות שחיים בזוגות (מגורים משותפים ללא נישואים), שיעורם מכלל השותפויות הזוגיות בישראל נשאר יציב לאורך כל התקופה שבין 2013 ל־2020 ועמד על כ־5%. שיעור זה נמוך בהרבה מהשיעור שדווח במדינות מפותחות אחרות ב־2013 – 12% בארה"ב, 13% בגרמניה, 14% באירלנד, 21% בהולנד, 24% בדנמרק ו־27% בנורבגיה. המחקר מצביע על סימנים של מעבר מזוגיות לנישואים בקרב זוגות הנמצאים בשנות ה־30 לחייהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו