למה שיעור כוח העבודה של נשים ערביות נמוך פי שניים מזה של נשים יהודיות?

בעוד בתקופה האחרונה השיח הציבורי מתרכז בשילובם הנמוך של הגברים החרדים במעגל העבודה, המחקר החדש של שירות התעסוקה שמתפרסם היום מפנה זרקור לעבר סוגיה חברתית חשובה לא פחות.

שיעור כוח העבודה של נשים ערביות בגילי העבודה העיקריים נמוך מאוד בהשוואה לאוכלוסיות אחרות, ועומד על 45.1% בלבד. לשם השוואה, שיעור כוח העבודה של נשים יהודיות חילוניות עומד על 87.3%, ושל חרדיות על 84.1%. בשירות התעסוקה מציינים כי שיעור כוח העבודה של נשים ערביות עלה בכ־6% בהשוואה לשנת 2019 - טרום משבר הקורונה. בקרב נשים ערביות צעירות בנות 20-24 השיעור נמוך עוד יותר, ועומד על 35.8% בלבד.

הניתוח עוסק באוכלוסייה הערבית בישראל - שאינה כוללת דרוזים, בדואים מהדרום וערביי מזרח ירושלים ("קבוצת 550"). מהניתוח עולה כי מצבן של נשים בקבוצה זו חמור משמעותית משל נשים יהודיות: רק 20.7% מדורשות העבודה היהודיות תובעות הבטחת הכנסה, לעומת שיעור תובעות ההכנסה בקרב נשים ערביות הגבוה משמעותית - 64.2%.

המצב בקרב נשים בדואיות ונשים ממזרח ירושלים חמור הרבה יותר, ומגיע לכ־85%, ו־53.2% מדורשות העבודה הדרוזיות תובעות הבטחת הכנסה.

חסם ההשכלה וההכשרה

בין הגורמים הבולטים שמקשים על נשים ערביות מ"קבוצת 550" לשוב למעגל העבודה, לפי שירות התעסוקה, נמצאים היעדר השכלה, אי־שליטה מספקת בעברית, חסמים תרבותיים ונגישות תחבורתית.

רבות מדורשות העבודה נשרו מהלימודים בשלבים מוקדמים, והן נעדרות השכלה בסיסית. חלקן אף לא יודעות קרוא וכתוב, לא בעברית ואף לא בערבית. אי־ידיעת השפה מהווה חסם משמעותי מאוד בפני החזרה לעבודה, לא רק בהיבט של הכשרה תעסוקתית בסיסית - אלא גם בהיבט של מוטיבציה תעסוקתית וביטחון עצמי, מה שמקשה עוד יותר את סיכויי חיזוק המיומנויות וההשתלבות שלהן בהכשרות.

לא מודעות לזכויות

אם בשל מיומנויות שפתיות נמוכות, בעיקר בעברית, ואם בשל חסמים תרבותיים - לרבות מדורשות העבודה מקבוצה זו יש מודעות נמוכה מאוד לזכויותיהן הסוציאליות, מה שמונע מהן או מקשה עליהן להיעזר בשירותים הסוציאליים המדינתיים.

"סנקציות קהילתיות"

מהעדויות שנאספו בישורת התעסוקה עולה כי החלוקה המגדרית המסורתית של משק הבית מוסיפה להתקיים בחברה הערבית, שבה נשים מצופות לעסוק בגידול הילדים ובתחזוקת הבית, בעוד גברים מצופים להשתלב בשוק העבודה. חלוקה תרבותית זאת מקשה על דורשות העבודה להשתלב מיטבית במעגל העבודה, וזאת בשל הציפייה החברתית־תרבותית ועקב החשש מפני סנקציות קהילתיות.

נגישות תחבורתית

מעבר לחסמי ההכשרה, הכישורים והתרבות, עולה כי יש נגישות תחבורתית נמוכה יותר למוקדי תעסוקה - בין אם בהיעדר תשתיות תחבורתיות, בין אם בהיעדר רישיון נהיגה ובין אם בציפייה חברתית להימנעות מחיכוך בין־מגדרי בתחבורה הציבורית - רבות מדורשות העבודה מ"קבוצת 550" מתמודדות עם קשיים תחבורתיים המקשות עליהן בין היתר להגיע למוקדי תעסוקה.