הטרגדיה של טיאגו: איבד את הוריו במגפת הקורונה

רב"ט טיאגו בן־זיקרי (23), חייל בודד מברזיל, מכונאי גוררות בחיל הים, מתקשה למצוא את המילים. בעודו עובר כאן בישראל טירונות וקורס מכונאי גוררות, בארץ הולדתו מוכת הקורונה נפטרו אביו ואמו, שחלו בנגיף, בהפרש של חודשיים זה מזו.

"זה קרע אותי", אומר בן־זיקרי בעצב תהומי בראיון מיוחד ומרגש למוסף "שישבת" שיתפרסם מחר. "מצד אחד רציתי להיות לצד הוריי ברגעיהם האחרונים בברזיל, ומצד שני ידעתי שאני חייב לסיים את קורס המכונאים שאליו שובצתי ולהצליח במסלול שלי בצה"ל. אמא שלי אמרה לי לפני מותה, 'טיאגו, אל תבוא לברזיל, תמשיך בצבא, בקורס שלך'. אז החלטתי לגייס את כל כוחות הנפש שלי ולעשות את מה שהיא ביקשה".

הוא נולד במנאוס, בירת מדינת אמזונס שבצפון ברזיל. אביו סטנלי ואמו ולדיה הכירו בתיכון. כבר בגיל 16 ילדה ולדיה תאומים, אחיו הגדולים של בן־זיקרי. יש לו אחות נוספת בת 16.

מברזיל לעבודה בקיבוץ

לפני חמש שנים, בגיל 18, נחשף בן־זיקרי לישראל במסע של עשרה ימים עם פרויקט "תגלית" - ונכבש. אחרי שנתיים הגיע שוב לישראל, הפעם במסגרת תוכנית "מסע" של ארגון מסע, והבין שהוא רוצה לחיות כאן.

בשלב זה, אחרי שלוש שנות לימוד במסלול הנדסת מכונות, החליט לעזוב את האוניברסיטה בעירו, ובקיץ 2019 עלה לבדו לישראל.

בראיון המיוחד מספר בן־זיקרי איך למד עברית ועבד בקיבוץ מעגן מיכאל, הצטרף לגרעין "צבר" (תוכנית ליווי וסיוע לחיילים בודדים) ולפני שנה התגייס לצבא.

"רציתי יותר מכל להגיע ולשרת בחיל הים", הוא מספר. אחרי קורס עברית נוסף שעבר, הצליח בן־זיקרי להגשים את חלומו ולפני שמונה חודשים שובץ בחיל הים, שם עבר תחילה טירונות ולאחר מכן קורס מכונאי גוררות.

"בשבוע האחרון של הטירונות שלי אבא חלה בקורונה במנאוס", משתף בן־זיקרי. "היה לי קשה מאוד לקבל את הבשורה".

"לא הפסקתי לבכות"

לדאבון הלב, מצבו של אביו החמיר במהירות. "בטקס סיום הטירונות שלי שלחתי לאבא תמונות במדים, והוא היה גאה בי. זה היה ביום שישי. ביום שני הוא נפטר. הייתי בהלם מוחלט. לא הפסקתי לבכות".

אמו של בן־זיקרי נדבקה מאביו, וכך גם אחד מאחיו. בהלוויית האב התמוטטו השניים ונלקחו לבית חולים. "רציתי לנסוע אליהם לברזיל, כדי להיות עם המשפחה בזמנים הקשים האלה", מספר בן־זיקרי, "אבל הבנתי שאני לא יכול לעזור בכלום, ושברזיל מוכה בקורונה בכל פינה בעיר. כל המשפחה אמרה לי: 'טיאגו, אין לך מה לעשות פה, תישאר בקורס שלך'".

וכך עשה בן־זיקרי, הוא המשיך בקורס שלו בעוד ליבו בוכה עם משפחתו בברזיל. חודשיים אחרי מות אביו, נפטרה גם אמו. חמישה ימים לאחר מכן, סיים בן־זיקרי בהצלחה את הקורס. רק אז נסע, באישור מיוחד, לברזיל.

"הייתי עצוב נורא", הוא נזכר, "אבל היתה לי גם שמחה קטנה - שלמרות כל מה שחוויתי הצלחתי לתפקד כראוי ולסיים את הקורס בהצלחה. היה בזה משהו מרגש עבורי".

בראיון מספר בן־זיקרי גם על משפחת אשכנזי מהוד השרון שאימצה אותו כאן בישראל, וגם על האהבה שלו. קוראים לה גוני, הם הכירו כשעשו יחד את הקורס, התאהבו והפכו לזוג.

הראיון המלא עם רב"ט טיאגו בן־זיקרי - מחר במוסף "שישבת"

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו