שקט, בגבעתיים ישנים

 

במהלך שנות ה־90 היה נדמה שההצעה להפוך את תל אביב־גבעתיים־רמת גן־בני ברק לישות מוניציפלית אחת, הופכת לריאלית. רק שאז גילו עסקני הערים שיותר מדי אנשים יפסידו מהמהלך, הפסד שיתבטא בשני מישורים: כסף ציבורי וג'ובים. 

ההצעה נפלה. כיום, בעידן ההתפכחות, כשמישהו מנסה להעלות הצעה דומה - היא נפסלת מייד. התוצאה של הקיפאון המוניציפלי היא צמיחתם של אנשים כגון ראש עיריית רמת גן צבי בר, שספסל הנאשמים הופך בתקופה האחרונה לביתו השני. 

מצד אחר, יגידו המתנגדים, לכל עיר יש מרקם וצרכים משלה, ובעיקר צביון משלה. גבעתיים, למשל, נראית למתבוננים רבים מבחוץ כהמשך ישיר של רמת גן, אבל אוי לכם אם תאמרו זאת בכיכר רמב"ם. רגשות ההתנשאות של התושבים המקומיים מתבססים, אפשר לומר, על הנתונים בשטח: משכורות שגבוהות בהרבה מהממוצע הארצי, ארנונה מהגבוהות בישראל, עיר שהמעורבות הפוליטית שלה התבטאה תמיד בתנועות הנוער הפופולריות, ובעיקר המחשבה השלטת - אם כבר התפשרנו ולא גרנו בתל אביב, אומרים הצעירים לעצמם, אז לפחות גבעתיים.

את רן קוניק, יליד העיר ומי שמתמודד על ראשות העירייה בבחירות הקרובות באוקטובר, צורת המחשבה הזו מעצבנת. "די", הוא אומר, "הגיע הזמן שגבעתיים תפסיק להיות רק חדר השינה של תל אביב. אנחנו צריכים להיראות כפרבר אירופי־אמריקני שהוא גן אחד ירוק, להיות העיר מספר אחת בגוש דן ולשמש דוגמה לערים רבות בישראל - כפי שהיה כאן בעבר. במקום זה, אנשים חוזרים הביתה מהעבודה, רואים שאין להם שום פעילות בעיר והולכים לישון בין ארבעה קירות". קוניק אומר כי "המחשבה שניקח את האוטו וניסע עם הילדים לתל אביב כבר כמעט לא קיימת, כי לאנשים אין כוח. אז מה הם עושים? הולכים להעביר את הזמן בקניון". 

קוניק הוא דמות מעניינת. הוא בן 45, וכבר הספיק להיות אחד משחקני טניס השולחן הכי גדולים בישראל, להילחם בשחיתות באיגוד הפינג פונג, לפרק אותו, לדאוג שיקימו חדש, לנגן באופן קבוע באקורדיון לזקנים במוסד סיעודי ולהקים חברה לתמיכה מנטלית בספורטאים צעירים. רק דבר אחד הוא עוד לא הספיק - להקים משפחה. ועבור המקומונים בגבעתיים זו חתיכת תעלומה. אפשר להבין את החטטנות הגבעתיימית. בעיר של 25 אלף בתי אב, קבוצת הגילים הבולטת היא בין סוף שנות ה־20 לתחילת שנות ה־40, ומספר עגלות הילדים למטר מרובע נוסק לגבהים חדשים בכל שנה.

קוניק ממהר להתגונן בנוגע לרווקותו. "רוביק דנילוביץ' בבאר שבע ומוטי ששון בחולון רווקים אף הם", הוא שולף, "יכולתי לשבת עכשיו בשקט בעירייה עם ג'וב נוח, אבל אני ויתרתי על זה כי יש לי מטרה. יאיר לפיד עשה בדיוק את מה שאני עשיתי. הוא אימץ את צורת המחשבה של רן קוניק ותראה איך הוא הצליח. גם אני יכול להצליח, כי גם אני מביא פוליטיקה חדשה".

"יותר חשוב מנשיא ארה"ב"

אם נישאר עם טרמינולוגיה של טניס שולחן, אז בסביבתו של ראש העיר המכהן, ראובן בן שחר, קוניק הוא יריב ישראלי שעלה מהמוקדמות. המכונה המשומנת של בן שחר היא האלופים האולימפיים מסין. בן שחר זכה בבחירות הקודמות במספר קולות עצום; הוא עובד כבר על הקדנציה הבאה ועבורו קוניק הוא "הבחור הנחמד מהמועצה". 

יש מצב שהיהירות הקלה מוצדקת. בן שחר (55) שוחה בנבכי הפוליטיקה. גם קדימה וגם מפלגת העבודה תמכו בו בבחירות הקודמות, והוא בכלל התחיל כליכודניק. מפלגה שתעזור לגייס סכום של 2 מיליון שקלים שדרושים למירוץ לראשות העיר - בן שחר ייתן לה במה. גם יאיר לפיד כמובן בא בחשבון, רק שיבוא עם פנקס הצ'קים. "שתבין", אומר ראש העיר, "עבור תושב גבעתיים אני יותר חשוב מראש הממשלה ומנשיא ארה"ב. אני הוא זה שמשפיע על חיי היומיום שלו יותר מכל גורם אחר. אני אחראי לחינוך, למדרכה, לתשתית ואני הוא זה שמספק פתרונות לבעיות שלו".

בן שחר הוא בן טיפוחיו של אפי שטנצלר, ראש העיר המיתולוגי של גבעתיים. הוא ניהל מערכת יחסים של און־אנד־אוף עם העיר, ועכשיו הופך אותה על פיה: עשרות רחובות נמצאים בהליכי שיפוצים לאחר שנים שאף אחד לא נגע בהם. מתנגדיו טוענים שככה זה בשנת בחירות - צריך להראות שעושים - אבל הוא מבטל את הדברים בהינף יד.

הרחובות הצדדיים אכן מזכירים שבגבעתיים יש פינות חמד שקשה למצוא בבנייה המכוערת לגובה שבערים השכנות. מצד אחר, רחוב ויצמן, מהצירים המרכזיים של העיר, נראה כאילו נשאר בין מבצע אנטבה ל"גביע אירופה לתל אביב" - מופע שנות ה־70. 

"אף אחד אינו מצפה שבגבעתיים יהיו דיסקוטקים וזו גם לא המטרה של העיר", אומר בן שחר בלשכתו. אחד העוזרים שלצידו ממהר להדגיש כי "נפתחו 12 בתי קפה חדשים בתקופה האחרונה", אבל זו רק אנקדוטה. בן שחר שם דגש על החינוך: בצד העובדה שזרק ב־2010 את אחד ממנהלי התיכון הוותיקים בעיר - דוד חרותי מתיכון בן צבי - הוא גאה להראות איך בכל המבחנים והסקרים העיר שלו חזרה להוביל בקרב הילדים ובני הנוער. 

גם כאן המבקרים הציניקנים יגידו כי בעיר שהמשכורת הממוצעת של תושביה היא 10,000 שקלים, מה זה שיעור פרטי לילד ב־150 שקלים; אבל בן שחר מחייך חיוך מנצח ואומר: "לצערי, לצעירים נעשה יותר ויותר קשה לקנות כאן דירה, בשל יוקר המחיה. אבל הביקוש הזה גם מראה משהו". שמונה חודשים לפני הבחירות, נדמה שבן שחר יכול להמשיך לישון בשקט לקראת הבחירות הבאות. וכפי שהבנתם, שינה בגבעתיים זה דבר חשוב. ¬

תעודת זהות

ראש עיר מכהן: ראובן בן שחר

נוסדה: 1959

מספר בעלי זכות הצבעה: 45,344

משכורת ממוצעת: 9,937 שקלים

משהו קטן: לאחרונה, לאחר פחות משנה של פעילות, נסגרה יחידת הבילוש המשטרתית בעיר. הסיבה: תלונות רבות שהוגשו במח"ש על אלימות השוטרים המקומיים

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו