משחק הכיסאות בוותיקן

קיץ קשה עבר על האפיפיור הקשיש בנדיקטוס ה-16: באיטליה נעצר עוזרו האישי בעקבות פרשת "ותי-ליקס" נוסח ותיקן, וכן יצא לאור הספר "הוד קדושתו", פרי עטו של ג'אנלואיג'י נוצי, הדן בין היתר בשערוריות פדופיליה בשורות הכנסייה, אי סדרים כספיים, מאבקי כוח מרים סביב הכס הקדוש ועוד "מטעמים" ששייכים לעידן האפיפיור הגרמני הקשיש.

כמו כן, בצרפת, בחודש ינואר, יצא לאור ספרו של מחבר המותחנים מז'אנר המדע בדיוני הצרפתי, אדוארד ברזיי, "האפיפיור האחרון". מדע בדיוני? הצצה בספר חושפת עד כמה המציאות עולה על כל דמיון.

עובדה. בספר הפיקציה הצרפתי האפיפיור מוצא עצמו, כמו במציאות, במרכזן של שערוריות רבות, אך אפילו מוחו הקודח של ברזיי אינו מרשה לו להרחיק לכת עד כדי המצאת התפטרות מפתיעה. האירוע שחווינו השבוע נחשב, עד כדי כך, כבלתי נתפס, נוגד כל היגיון, מנוגד לתפיסת הכנסייה הקתולית, בקיצור - סיפור בלתי אפשרי.

* * *

אדוארד ברזיי, עיתונאי בעברו, היה השבוע מרואיין מבוקש בצרפת. כולם תהו כיצד הוא הצליח להריח את הסקופ הגדול ולהציג לקוראיו, כמו במציאות, אפיפיור במלכוד. "האפיפיור בספר שלי אינו פורש אבל הוא סובל מאוד", מספר ברזיי, "הוא נושא נאום בכיכר סן פייטרו בוותיקן, שם הוא מבטיח לבצע רפורמה אמיתית בשורות הכנסייה. כתבתי את הספר הזה ב-2011 תוך התייחסות לכל הסקנדלים שכולם דיברו עליהם וקיבלו תוקף הקיץ לאחר שנחשפה פרשת 'ותי-ליקס' בחודש מאי האחרון".

גם מסדרונות הוותיקן הפכו למקום מאוד לא נעים עבור האפיפיור בנדיקטוס. גם אם במקום אין טלפונים סלולריים וטלוויזיה, קשה היה שלא לקבל דיווחים (אולי ממקור ראשון) על שערוריות רבות, שעליהן מפרט ברזיי. "הלבנת כספים, מעשי אונס ופדופיליה הם אלה שהכתימו את שמה של הכנסייה", הוא קובע, "האפיפיור הבין את הצורך הדחוף בכנסייה לביצוען של רפורמות גדולות, אך מאחר שאין לו את הכוח הפיזי והפסיכולוגי הדרוש לכך, הוא מעדיף לפנות את הכיסא הקדוש ולאפשר למחליפו לבצע את המלאכה הקשה המצריכה אנרגיה רבה".

ברזיי, אגב, אינו היחיד שחזה את הסוף המאוד בעייתי של הקריירה של בנדיקטוס בוותיקן. רק לפני שנתיים שחקן הקולנוע הצרפתי מישל פיקולי, שגילם את האפיפיור בסרטו של הבמאי נני מורטי, נשא נאום קולנועי שבו ביקש סליחה מהאל, מאחר שאמר בנאומו כי הבין "שאין בכוחו למלא את התפקיד שהוטל עליו". מדע בדיוני אמרנו-

למרות זאת, יש להודות כי הצצה בדפי ההיסטוריה המרתקת מאוד של הוותיקן (יעידו הספרים והסרטים הרבים שעסקו במישרין או בעקיפין במדינה הקטנה) מעידה עד כמה מהלכו של בנדיקטוס הוא מהפכני והיסטורי. מהלך שגם בעוד 500 שנה יעסקו בו בעניין רב, ולו רק משום שמאז המאה ה-15 אין אפיפיור שנטש את תפקידו.

אכן, רבים היו חולים ורבים סבלו, בדיוק כפי שבנדיקטוס הצהיר בנאומו ביום שני בפני הקרדינלים, עת הודיע שיסיים את תפקידו ב-28 בפברואר. אבל רק המוות הפריד, כנהוג, בינם לבין הכס הקדוש. הרי העולם כולו עדיין זוכר כיצד יוחנן פאולוס השני, קודמו של בנדיקטוס ה-16, שמת בשנת 2005, המשיך במסעותיו ובנאומיו למרות גילו ולמרות מחלת הפרקינסון שממנה סבל.

כלום אין הסבל חלק בלתי נפרד מתפיסת עולמה של הכנסייה הקתולית? כלום לא צריך האפיפיור לסבול את סבלו של ישו למען עדת המאמינים הגדולה-

אם נוסיף לכך שבנדיקטוס ה-16 נתפס כאחד האפיפיורים השמרנים ביותר של העת המודרנית, נבין עד כמה המהלך מפתיע. הכיצד קורה שדווקא האפיפיור, שהתנגד לכל רפורמה אפשרית בכנסייה, זה שעמד בראש המוסד שירש את האינקוויזיציה, הוא זה שזיעזע בהתפטרותו החריגה את הכס הקדוש, יותר מכל אחד אחר.

מה לא אמרו על בנדיקטוס? הוא חי תמיד בצל של יורשו יוחנן פאולוס, שלעיתים נראה כמו כוכב רוק, כאשר היה מגיע לביקורים ברחבי העולם. כותב שורות אלה זוכר כיצד צרפת החילונית קידמה אותו כאשר מאות אלפי צעירים באו להריע לו. אבל דווקא בצעד החריג שלו עלה בנדיקטוס על קודמו, פתאום הפך אפילו ליותר מהפכני ממנו. הוא אמנם לא יכול לבצע רפורמות, אבל בצעד ההתפטרות שלו הוא מאפשר אותן.

מהיום הראשון שנבחר לתפקיד, הועלו תהיות לא רק לגבי עמדותיו הנוקשות אלא גם בנוגע לעברו הבעייתי. יוזף אלויס רצינגר היה בנו של קצין משטרה, שהתנגד למשטר הנאצי. למרות זאת, בגיל 14 הצטרף רצינגר לתנועת הנוער ההיטלראי, כפי שהתחייב על פי החוק. במלחמת העולם השנייה הוא שירת עם אחיו בצבא הגרמני בחוליית הנ"מ, וערק לקראת סוף המלחמה.

בנדיקטוס זכה למחמאות מצד ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, שכינה אותו "ידיד היהודים", ואף ביקר בישראל ובשטחי הרשות הפלשתינית בשנת 2009. למרות זאת, הוא הצליח להרגיז את היהודים כאשר החליט להשיב לשימוש את המיסה הקוראת ליהודים להמיר את דתם.

העולם כולו הגיב בהלם לידיעה. השבועון הצרפתי "ל'אקספרס" יצא לאור יומיים קודם מהמתוכנן עם הכותרת "בנדיקטוס ה-16: הסודות מאחורי התפטרותו" בשער. הסיפור מרתק את העולם כולו, גם את אלה שאינם מוגדרים כמאמינים.

משחק הניחושים

הפעם האחרונה שאפיפיור התפטר היתה ב-1415, כאשר האפיפיור גרגוריוס ה-12, יליד ונציה, פרש מתפקידו. אבל אלה היו ימים אחרים, ימים שבהם הכנסייה הקתולית היתה שסועה.

כמו כן, היתה גם ההתפטרות המאוד בעייתית של סלסטינוס החמישי, שנבחר לתפקיד ביולי 1294, והודיע על התפטרותו כבר בחודש דצמבר. גם הוא, כבר אז, לא הסתדר עם אי-הסדרים והשחיתויות של המוסד הקדוש. העובדה שלא דיבר לטינית לא עזרה לו. יורשו, בוניפציוס השמיני, לחץ עליו לעזוב ואף הביא בהמשך למעצרו. אך גם כל זאת שייך לעבר, לתקופה אחרת. מי האמין שבימינו אנו נראה אפיפיור נוטש את מעונו הרשמי בקסטל גנדולפו, המוכר לכל אותם ראשי מדינות ומאמינים שבאו לבקרו.

מאחר שהחלטתו של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 היא כה תקדימית, נשאלת כעת השאלה מה עושים ביום שאחרי 28 בפברואר, עת ישוב להיות יוזף רנציגר, תיאולוג (כמעט) רגיל. אין ספק שהדבר הראשון הוא למצוא מחליף. ומהר. הכנסייה הקתולית לא יכולה להישאר יתומה מאפיפיור. תקופת ה-Vacantia, שבה אין אפיפיור מכהן, לא יכולה להימשך יותר מדיי זמן.

"בנדיקטוס ה-16 לא ישתתף בתהליך בחירת מחליפו", אמר השבוע דובר הוותיקן, האב פרדריקו לומברדי. ואכן, עיני העולם יהיו כעת נשואות לעבר ארובת הקפלה הסיסטינית, משם ייצא בשבועות הבאים עשן לבן, שיקדים את הבשורה בדבר זהות היורש.

העולם, שמתקדם בקצב מהיר, יכול כידוע להכיל כבר נשיא שחור. בדיוק כפי שב-2008 נדהם העולם כאשר בארה"ב נבחר מועמד שחור לבית הלבן - אז למה לא גם בוותיקן-

עיתונים רבים בעולם העלו מייד את שמותיהם של שני קרדינלים מאפריקה כמועמדים: פיטר טורקסון (64) מגאנה (המתיר שימוש בקונדומים לזוגות נשואים כדי למנוע את התפשטות מגפת האיידס) ופרנסיס ארינזה (80) מניגריה. לכנסייה הקתולית 177 מיליון מאמינים ביבשת השחורה, לעומת 2 מיליון בלבד ב-1900.

אפילו ברפובליקה האיסלאמית של מאוריטניה עם 100 אחוז מוסלמים, כפי שמצהירה המדינה, ומסגד בכל רחוב, מתפקדת כנסייה קתולית עם מאמינים אפריקנים הדוקים. קיימת גם אפשרות של אפיפיור מיבשת אמריקה הלטינית, שם 483 מיליון מאמינים מעניקים כבוד גדול לכנסייה שהיא חלק בלתי נפרד מחייהם. במקסיקו, לדוגמה, אנשים עמדו השבוע ברחוב ובכו עם קבלת הודעתו הסנסציונית של האפיפיור.

משחק הניחושים לא נגמר כאן: קיימת גם אפשרות כי היורש יהיה דווקא מקנדה. מארק אולה, מי שמשמש היום האחראי על כל הקרדינלים בעולם (יו"ר ועדת הקרדינלים), הוא גם אופציה שעלתה על הפרק. אולה נחשב לבחירה הטבעית של בנדיקטוס, אך הוא כמובן אינו רשאי לבחור.

יש גם אפשרות כי היורש יהיה איטלקי, אחרי ששני האפיפיורים האחרונים היו מפולין ומאיטליה. הקרדינל אנג'לו סקולה האיטלקי, הארכיבישוף רב העוצמה של מילאנו, יכול להיות מועמד מאוד ראוי, בעיקר בעולם משתנה שבו האיסלאם (שמונה יותר ממיליארד מאמינים) תופס יותר ויותר מקום. סקולה נחשב למומחה ביחסי הנצרות והאיסלאם ומקורב מאוד לעולם המוסלמי.

קשה להאמין שאם ייבחר סקולה, המומחה לתיאולוגיה, הוא יחזור על הדברים שאמר האפיפיור ב-12 בספטמבר 2006 בהרצאה באוניברסיטת רגנסבורג, שם התייחס לנקיטת אלימות בשם הדת, והביא כדוגמה את ההשלכות שהיו להמרות הדת בכוח של העמים שנכבשו על ידי האיסלאם.

בנדיקטוס אף ציין אז כי הכוח והאלימות הם לא אלה שיפתחו את ליבו של המאמין, אלא מילים משכנעות. הוא אף הרחיק לכת וציטט מדברי הקיסר הביזנטי מהמאה ה-14, מנואל השני, שאמר: "הראו לי מה החידושים שהביא מוחמד. אתם תמצאו רק דברים רעים ובלתי אנושיים כגון הציווי שלו להפיץ את האיסלאם בחרב כל פי האמונה".

האתגרים הבאים

השאלה הגדולה היא לא רק מי יהיה היורש, אלא אילו רפורמות הוא יבצע ולאיזה כיוון הולכת הכנסייה הקתולית. כמה אירוני שהעיסוק במפלגות הימין השמרניות בעולם - למשל זו שבצרפת, שבבחירות האחרונות באה לידי ביטוי - הדביק גם את הוותיקן השמרן. בעולם עם דמוגרפיה משתנה, אפילו הוותיקן צריך להמציא את עצמו מחדש. כאמור, אין זה פשוט כלל וכלל לקיים רפורמות במוסד כל כך שמרני.

תזכורת: כבר ב-1978 ניסה האפיפיור יוחנן פאולוס הראשון לבצע רפורמות בכנסייה הקתולית. הוא לא הצליח, ולו רק בגלל העובדה שכהונתו נמשכה 33 ימים בלבד, וסופה לווה בחרושת שמועות. גם מותו של יוחנן פאולוס, איש הרפורמות, הביא לספקולציות רבות. אז, האפיפיור מת ערב אחד בלבד לפני שהיה צריך לפטר את נגיד בנק הוותיקן. חקירה משטרתית בנוגע לנסיבות המוות כמובן לא התקיימה. עם או בלי קשר, צריך לדעת שכאשר אפיפיור הולך לעולמו, אין זה רופא כי אם הקרדינל הבכיר שקובע כי הלב הפסיק לפעום.

יוזף רצינגר ישקיף ממעונו החדש בוותיקן על האתגרים החדשים של הכנסייה הקתולית ושל יורשו, תהיה זהותו אשר תהיה: החילוניות ההולכת ומתפשטת באירופה, התרחבותה של הכנסייה הפרוטסטנטית-אוונגליסטית בארה"ב, השינויים הערכיים (נישואים חד-מיניים, השימוש בקונדומים וסוגיית ההפלות, כל אותם דברים שלהם התנגד האפיפיור היוצא, שזכה לכינוי ה"רוטוויילר של אלוהים"), יחסי איסלאם-מערב ואולי הדבר החשוב והבעייתי מכל - ההתעללות המינית והפדופיליה בחסות הכנסייה.

עוד לפני תחילת כהונתו החלו לצוץ סיפורים על מקרי פדופיליה מרובים; על כך שבמשך שנים רבות כמרים תקפו ילדים וזכו להגנת הכנסייה. בנדיקטוס אמנם התנצל לפני שלוש שנים על הפרשות שנחשפו באירלנד ובבוסטון, אך במקביל התברר כי במהלך תפקידיו הקודמים בממסד הקתולי הוא העניק גיבוי לכמרים שסרחו.

אין ספק כי יורשו של בנדיקטוס ייאלץ לבחור בין כנסייה שמרנית ואדוקה - גם במחיר של אובדן מאמינים באירופה, באמריקה ובאפריקה - לבין כנסייה פתוחה יותר ונגישה יותר, דבר שבנדיקטוס השמרן לא יכול היה לתמוך בו מוסרית.

כך או כך, הכנסייה צריכה להמציא את עצמה מחדש ולהבין באיזו מאה היא חיה.

האפיפיור הבא יהיה חייב להציג לעולם מוסד שמשלב בין שמרנות לנאורות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו