אנחנו חייבים לדבר עם הילדים על פורנו והנזקים שלו. אחרי פיגועי המין האחרונים, שברור שפורנו היה ההשראה שלהם, הורה שלא מדבר עם הילד הוא שותף לטרור. אפשר להתקין תוכנות סינון ומנגנוני בקרה טכנולוגיים, אבל תמיד תהיה פרצה. הם יצפו בחומרים כאלה בסלולרי של חבר, או ילמדו לעקוף את הסינון.
מה עושים כדי להילחם בסרטן? הקמפיינים מזכירים לנו להיבדק בזמן. מה עושים כדי להילחם באלימות המינית? קמפיינים כמו MeToo מעודדים נפגעים ונפגעות להתלונן. אם־אז. אם נפגעת - אל תשתקי, ממש כמו שאם את מעל גיל 50 - לכי לממוגרפיה. דרישה להחמיר בענישת הנערים מאיה נאפה היא כבר טיפול בכימו ובהקרנות.
אבל מה לגבי טיפול מונע? לא את כל הסרטנים אפשר למנוע, ולא את כל הפגיעות המיניות. אבל אפשר לשים לב לתרופות, למזון, לאוויר שאנחנו נושמים, לאורח החיים. ללמוד ממה באוכל שלנו עדיף להתרחק כדי למנוע תחלואה. ללמוד על הקשר שבין צריכת האלכוהול העולה והגיל היורד, למשל, לבין התקיפות המיניות. או הפורנו.
8% מהילדים בכיתות א'-ג' צפו בפורנו לפחות פעם אחת. 51% מהילדים בכיתות א'-ו' צפו בפורנו. עד סוף כיתה ט' הנתון הוא 94% מהילדים. המספרים הם מתוך מחקר של ד"ר אפרת הברון ושלומית הברון. הם מתייחסים לבנים בבתי ספר ממלכתיים וממלכתיים־דתיים ונכונים ל־2017. מאז המצב החמיר, כי יש יותר סלולרים בכיתות הנמוכות. בקרב בנות, דתיות וחילוניות, 73% נחשפו לפורנו בגילי 6 עד 14.
אף אחד לא ידבר עם הילדים שלכם במקומכם. תנטרלו אשמה: "יכול להיות שהגעתם בטעות לסרטים שבהם רואים אנשים עירומים", ומשם תגמגמו את עצמכם לדעת. כדי לאסוף את המילים הנכונות, נעזרתי באתר המצוין "מידע אמין על מין" של שלומית הברון וסנדי בשרטי, מחנכות למיניות בריאה. הן ממליצות על גישת "פורנוגרפיה מזיקה לך באופן אישי" מאשר מוסרנות.
"פורנו אלה תמונות או סרטים שמראים בהם יחסי מין לא מציאותיים", מציעות הברון ובשרטי לפתוח את השיחה עם המתבגרים, שיחה הגיונית כמו לעקור לעצמך עין באמצעות שיפוד עץ. הנה המילים, לשינון: מה שראיתם, אם ראיתם, הוא סרט, לא צילום של מציאות. יש שם במאי, צלם, תאורן, עורך, מפיק, שחקנים ושחקניות. כל סרט שראיתם בטעות באינטרנט - מישהו מרוויח עליו כסף. הגוף של השחקנים הוא גוף שעבר ניתוחים או טיפולים והוא לא גוף טבעי.
כמו שאתם לא מאמינים לסופרמן שהוא באמת יכול לעוף - אל תאמינו שככה נראה קשר בין גבר לאישה. ביחסי מין יש אינטימיות, כבוד ואהבה. ביחסי מין יש תקשורת, אמון, הדדיות. ביחסי מין יש שיחה, התחשבות ואכפתיות. בפורנו לא רואים שיחה, מבט, נשיקה, ליטוף. בחלק גדול מהסרטים מוצגים אלימות, השפלה וכאב כחלק טבעי מהיחסים. זו לא המציאות.
אתם נפגעים מפורנו כי הוא גורם לכם לתלות ולהתמכרות. כי הוא סוגר לכם את היכולת להבין מה מעניין אתכם ומהנה אתכם. ובגיל שבו תרצו להתחיל לקיים יחסי מין אמיתיים, זה עלול לגרום לכם לא להצליח ליהנות מהם (מחקרים מראים שפורנו גורם לבעיות פיזיות ממשיות בעת קיום יחסים).
זה נוסף על העובדה שפורנו משקר לגבי איך נראים גוף של גבר וגוף של אישה, איך נראים יחסי מין, והחיבור הדפוק שהוא מייצר בין אלימות, ביזוי והשפלה לבין מיניות. סליחה שזה החומר שאני מעלה בפניכם אל שולחנות השבת שלכם, אבל מדובר בדיני נפשות. אחרי שילדים בני 12-13 אונסים בת 11 ומצלמים את המעשים, לאף אחד מאיתנו אין זכות להמשיך לעצום עיניים.
• • •
כל השבוע התכוונתי לערוך את השיחה החשובה הזאת עם הילדים, ואפילו ניסיתי, אבל בכל פעם שפתחתי את הפה יצא לי משהו כמו: איך הטוסט, טעים? ואחר כך סגרתי את הפה. אולי אכתוב להם מכתב. מבוכה היא רגש שאני לא מכירה. את שיחת "איך באים ילדים לעולם" עשיתי כמו גדולה. אבל זה היה גדול עלי.
ורציתי לתפוס את הכתפיים של האחראי לאינטרנט ולבקש ממנו שפעם אחת יגלה אחריות ויחסום לכולם את כל האתרים. שיהיה פה כמו בסין. כמו באיראן. כמו בשנות ה־90. שרצף התמונות הנעות האלה לא יהיה זמין. שתעשיית הגופות הנצלנית ועתירת הממון הזאת לא תוכל לקיים פה פשעים נגד ילדים, נגד הילדים שלנו. שייעצרו הפשעים שהפשעים האלה מגלגלים הלאה. ששום ילדה לא תיאנס. שייקחו מאיתנו את הצורך לקיים עם בני ה־12 את השיחה הנוראית הזאת. שיבוא דיקטטור וישליט פה סדר.
אבירי החירות נלחמו בשולי מועלם, שניסתה להעביר את חוק סינון אתרים כברירת מחדל (ומי שירצה להסיר את הסינון יצטרך לפתוח פעם אחת את המינוי שלו). בשם החופש והפחד שנהיה איראן, החוק של מועלם הפך דליל ומיותר (חוק שרק מחייב את הספקיות לשלוח הודעה למנויים בדבר זכותם לקבל שירות סינון). בשם החופש והפחד שנהיה איראן, נהיינו איה נאפה.
• • •
הכיסוי השחור שבו מתעטפות כמה נשים בירושלים ובבית שמש מכף רגל ועד קודקוד מפחיד כמו שמיכה שמישהו תולה על השמש. זה לא נורמלי, לא הלכתי, לא אנושי. והדקדנס הפוליאמורי, מנגד, זה נורמלי? הטינדר, מין פונקציונלי ומנוכר, זה אנושי? גם במסיבת בריכה של צעירים וגם במאה שערים הגוף הוא חפץ. כאילו פסקו האנשים מלחיות, ואין להם מה לעשות בחיים אלא לעסוק בזה. כל מקום בהפרזתו. וצריך להתגעגע ליחסים מכבדים, לגישה מאוזנת למין, להורדת מפלס האובססיביות גם באזור הפוריטני וגם באזור החשוף, לרומנטיזציה של היחסים הרומנטיים.
לפני כמה שנים האזנתי לשיחה בין שני שכנים בשביל ליד גני הילדים ביישוב דתי. רוח השביל העבירה אלי קטעי שיחה. היא שאלה אם הרגל כבר בסדר. הוא שאל אם היא רוצה את הספר שהמליץ לה עליו. זוג שכנים אחר, גבר ואישה, התערב מי יצליח להוריד יותר קילוגרמים עד חנוכה.
חברה שבה זוג שכנים משוחח בפתיחות, בלי להיחשד בקשר מיני, הולכת ונעלמת. כששמעתי את שברי השיחה ליד גן הילדים, העליתי מעל ראשי בועה עם הטקסט: אל תשלי את עצמך. אין דבר כזה קשר ידידותי בין נשים לגברים. באותה מידה אפשר לשתול בבועה: אל תרבה שיחה עם האישה - באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו, ואין אפוטרופוס לעריות. אלו ואלו מבוססים על ניסיון אנושי מצטבר ועגום.
אבל את המדינה הזאת הקימה חברה מעורבת, נשים וגברים שבנו יישובים ולחמו יחד, ולא היתה האישה לחפץ כמו בימים האלו. פעם ידענו לבנות גדרות בגובה מותני אדם ולא יותר מכך במקומות שבהם אורבת סכנה. היום אפשר לבחור או במרחב פרוץ נטול גדרות או בקיר ברזל שראשו בשמיים. דרושה שפיות.
emilya@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו