1. ברחוב פינסקר בתל אביב פעלה חנות בגדים בשם "אופנת ויולט". מיד עם שחרורי מהצבא, סרתי לחנות שבה ישב אברהם אפל ז"ל, יו"ר סניף חרות בתל אביב, ורשם חברים חדשים לתנועה. הביקוש אז להצטרף לתנועת חרות לא היה מרשים. רבים מחבריי, בוגרי בני עקיבא, הצביעו למפד"ל, מתוך דאגה כנה לחינוך דתי ולשמירת שבת במרחב הציבורי. כמי שהיה אז בדעת מיעוט, סברתי שחזון הימין ינצח ורבים עוד יצטרפו לדגל, שהרי אי אפשר להנהיג מדינה ממפלגה סקטוריאלית.
בחלוף השנים רוב סוגיות הליבה בנושאי דת ומדינה הוסדרו בתקנות ובחוקים. מצביעי הציונות הדתית התפזרו על פני כל הספקטרום הפוליטי, ובתווך נותר מספר מנדטים ליכולת להבטיח את המשך מימוש האידיאולוגיה של הימין כולו. האחריות, המוטלת על כתפי הנהגת המפלגות שמימין לליכוד, כבדה. שיבת ציון בימינו לא תסלח למי שבשל שיקולים זרים וקטנוניים הימרו על הגשמת חזון אדיר בן אלפי שנים. נביאי ישראל כולם התנבאו לימינו שלנו, אך לעיתים בעל הנס לא מכיר בניסו ואוטם אוזניו משמוע קולות מופלאים המגיעים מן העבר.
2. התנהלות איגוד מפלגות כחול לבן כבר גרמה נזק מהותי לחיים המדיניים בחברה הישראלית. התנהלותם מזכירה מופע דוגמנות, שבו הדוגמניות מחליפות בגדים במהירות ומטופפות על המסלול כדי לזכות במחיאות כפיים מפרשניות אופנה בקהל. אף אחת מהנוכחות לא יודעת מה הדוגמניות חושבות או מה דעתן על ענייני השעה. לדעתי אין אזרח אחד בישראל שיודע באמת מהי דרכה של כחול לבן. כל מהותה מתמצית בסיסמה הפסיכופתולוגית "רק לא ביבי".
מעולם בפוליטיקה הישראלית לא היתה הסתרה בתוך הסתרה שכזו. כעת מתברר שהמומחה לקמפיינים פוליטיים שהוזעק מארה"ב, מצטיין ביכולת להבחין בין מה להגיד ומה להסתיר. בשיטה זו משווקים מוצרים במרכול, ולא אחריות לעתיד המדינה. התוצאה הקשה מהתנהלות כחול לבן היא שכל הפוליטיקה הפכה להיות עניין אישי, כזו שמתאימה ככפפה ליד, גם לאישים דוגמת אהוד ברק ודומיו.
3. לצערי, גם כאלה המתחזים לימין נדבקו בתסמונת פוליטיקה פרסונלית. אביגדור ליברמן לקח קולות ימין והחל סוחר בהם כאחרון התגרנים בשוק. כאילו מצביעיו הם קניינו האישי, וביכולתו לעשות בהם כרצונו כדי לשרת את האינטרס שלו. למרבה הגיחוך, בסקרים שקריים הוא מוצג כלשון מאזניים בין ימין לשמאל. אכן לשון חלקה ומתנדנדת.
לשון המאזניים? ליברמן // צילום: גיל אליהו - ג'יני
4. בנט, איילת שקד ומשה פייגלין ניסו את כוחם בבחירות האחרונות - וכשלו. מנדטים שהיו חיוניים להקמת ממשלת ימין יציבה, נזרקו לסל המיחזור של ועדת הבחירות המרכזית. אפשר גם להבין את הכעס והעלבון של הבית היהודי על התנהלותם. אולם במצב הפוליטי המורכב שנוצר בעטיו של ליברמן, יש לשים בצד את התחושות והעלבונות ולדאוג לכך שהימין הישראלי לא יחזור להפעיל את מנגנון ההרס העצמי, המוכר משנים עברו. מי שחזון ארץ ישראל השלמה חשוב לו, ומי שרוצה לראות את ישראל כמדינה יהודית ולא רק דמוקרטית בסגנון ברק ולפיד, חייב למחול על הכבוד ולהתרכז בסיכויי ההצלחה. בין הרב פרץ, שקד ובנט אין ויכוח אידיאולוגי אמיתי. יש אולי רבנים, חשובים ונכבדים, שמנסים למשוך בחוטים. אולם כבר רבי עקיבא ציווה לבנו שלא יגור בעיר שראשיה תלמידי חכמים. חיוני שרבנים יפעילו את השפעתם בענייני חינוך ויימנעו מלהתערב בסוגיות פוליטיות אגב הצגתן כהלכתיות. בפוליטיקה, לעיתים, חשוב להיות חכמים ולאו דווקא צודקים.
נפתלי בנט // צילום: אנצ'ו ג'וש - ג'יני
5. השאלה היחידה שעומדת במוקד הוויכוח סביב איחוד המפלגות שמימין לליכוד, אם במשותף ואם כבלוק טכני, היא מי יעמוד בראש. בשנת 5779 לבריאת העולם אפשר למצוא מנגנונים אמינים ויעילים כדי להכריע בשאלה מי מביא יותר קולות. אם יתברר שזו איילת שקד, אין כל מניעה להעמיד אותה בראש המפלגה המאוחדת, שהרי "חכמות נשים בנתה ביתה". ריצה נפרדת מסוכנת ומהווה סיכון שאסור לקחתו. אם יתברר שאת מרב הקולות מביא מישהו אחר, הוא יעמוד בראש. התלמוד מספר שאלוקים תפס את המלך ירבעם בבגדו ואמר לו "חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן". תשובת ירבעם היתה "מי בראש?" ענה לו אלוקים "בן ישי בראש". ירבעם התנגד, והפסיד בענק את הזכות לטייל בגן עדן עם אלוקים. אסור שהשאלה "מי בראש?" תפגע בסיכוי לנצח בבחירות הקרבות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו