משה פרץ יושב מולנו רגוע. הוא עבר הרבה בשש השנים שבהן הוא בטופ של המוסיקה הישראלית, וקשה להפתיע אותו: הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה להעביר, איך הוא רוצה להישמע. לא מתרגש מכלום. פעם אחת בלבד הוא זז באי נוחות בכיסאו, חושב מה ואיך להגיד. זה קורה כשמתחילים לדבר על כסף. לא נוח לו לדבר על כסף.
משה פרץ הוא לא הראשון שאומר "הכל הבל" כשמדובר בכסף הגדול שעושים זמרים, אבל לפרץ אפשר להאמין. בגיל 20 וקצת הוא עזב את טבריה ועבר לקריית עקרון. לא לתל אביב, חלילה. שם הוא עבר שנים לא קלות, בצמוד לאמרגנו עד היום, אמנון זנדני, עם אלבום אחד שנכשל. רק בשנת 2006 הגיעה הפריצה הגדולה, שלא נעצרה עד היום.
על תדמית הילד הטוב הוא לא מוותר. לא כי הוא חושב שזה נכון, הוא פשוט כזה. מסיבות? אתרי רכילות? דוגמניות? לא בבית ספרו.
"מי אמר שאני צריך לאהוב את הדברים שזמרים אחרים אוהבים בשביל להצליח? או להתנהג כמו שהם מתנהגים בשביל להצליח? אני לא שבלוני, אני לא מתאמץ להיות כזה. אני גם לא ביישן בכלל, אני מאוד מכבד. אבל אני מתנהג איך שחונכתי. גדלתי על ערכים, על למצוא את הדבר הנכון. עד לפני שנתיים היית יכול לקחת אותי לאן שאתה רוצה, הייתי בא איתך וזורם, בגבול הטעם הטוב כמובן, עם סביבה נכונה.
"בכלל, חשוב מאוד להיות עם סביבה נכונה, ולא להמאיס את עצמך גם במדורי רכילות. אז ראו אותך שבוע רצוף במאקו, אחרי שבוע זה נגמר. מה זוכרים? שום דבר. אז פה אתה מתחתן, זה חשוב ליידע את הקהל. מדי פעם אתה מעלה תמונה או כל מיני דברים שכן מעניינים. צריך לעניין את הקהל, לא להיות עוד אחד שעכשיו מפרסמים אותו בלי תכלית, בלי תועלת, בלי תובנה מסוימת. הסביבה שאני בוחר להיות איתה זו סביבה של אנשים שהם דווקא לא מהמוסיקה, אנשים פשוטים, שאני מרגיש איתם כמו זה שגדל בשכונה בטבריה. האנשים האלה עושים לי טוב".
לא חשבת אף פעם לגור בתל אביב?
"אני לא אוהב את הלחץ של תל אביב, רק מסיבה אחת: כי אני עושה מוסיקה. עם הרעשים של המכוניות, ולהיות סגור בבית, זה מפריע לי עם המוסיקה. בבית שלי בבאר יעקב יש לי שטח כזה, שאם אני רוצה להתאוורר, אני יוצא, עושה לי טיול, רץ לי בכיף. יש שם פרדס, ממש כיף".
אז אותך לא יזמינו אותך לקריוקי בבית של אייל גולן בימי שישי-
"יש אצלו קריוקי-"
"אני יודע שאנשים מחכים לי"
משה פרץ, עוד לא בן 30, בדרך לאלבום שישי. בתשעת החודשים האחרונים מאז צאת האלבום "זיקוקים" (ששיר הנושא שלו הוכתר לשיר השנה ברוב גופי התקשורת) ועד לסינגל הראשון מהאלבום החדש "בראשונה", לפני כחודש, נראה היה שפרץ קצת נעלם. הז'אנר הים-תיכוני רגיל להוצאה בלתי פוסקת של שירים, אבל פרץ נרגע קצת, אף על פי שהמשיך להופיע.
"הבנתי שאני חייב שקט תעשייתי, כי זה לא נכון להוציא את הדבר שאתה רגיל ושרגילים לשמוע ממך. אני לא נח, אני עובד מאוד קשה, אני כל יום סביב המוסיקה והצלילים. אני לא צריך להוציא כל שנה אלבום, כי אם באלבום כזה יש 16 שירים והוא כל כך יפה וטוב, צריך גם זמן להעריך כל שיר, שעבדנו עליו מאוד קשה.
"השקט הזה יניב פירות בעתיד. עכשיו הולכת לצאת סידרה של סינגלים, ואני מקווה שהם יביאו תפנית חדשה, גם במוסיקה, גם בצימאון של האנשים. כי אני יודע שאנשים מחכים לי, מחכים לשירים.
"השקט התעשייתי תפס. גם אייל גולן לא הוציא הרבה. אף אחד לא הוציא. כשיש עומס כמו שהיה, יש איזו סלידה מהמוסיקה. אתה שומע כל הזמן אותו הדבר. לשמחתי, הפרויקט של רביבו בא בשקט הזה ומילא את החלל, באמת בכבוד. אני אוהב מאוד את מה שהם עושים, וגם שומע את זה. הם הביאו את הרטרו".
הם לא פגעו לך בעבודה-
"ממש לא, יש לי קהל משלי, אני במקום בטוח. ואני אוהב את מה שהם עשו. זה טוב, זה גם יוצר מוטיבציה מצד אמנים אחרים לבוא ולהמציא את עצמם מחדש".
לפרץ חשוב להדגיש שגם ב"שקט התעשייתי" הוא המשיך להופיע ולהצליח. "זה לא שעצרנו. אני מופיע כל הזמן. בקיץ יש מלא הופעות, וגם בחורף. עכשיו סיימתי שלוש הופעות בזאפה, יש עוד כמה מתוכננות. אני לא מפסיק. זה חשוב גם לבוא עם מופע חדש, ואני מתכנן את זה לקיץ. אתם הולכים לראות קונספט מאוד מעניין למופע גדול.
"אני אוהב את ההופעות הקטנות, אפילו 300 איש. לא מרוויחים מזה הרבה כסף, אבל אתה קרוב לקהל, נוגע בהם. זה אינטימי יותר".
באלבום החדש פרץ מעורב בכל השירים - בכתיבה, בלחן, בעיבוד או בהפקה. הכל קורה באולפן קטן במרתף ביתו. "אתם יכולים לצפות לחומרים שלא שמעתם ממני בעבר. ברמת הצליל, ברמת הלחנים. קח לדוגמה את 'הראשונה', הסינגל הראשון. תשאלו אותי אם הייתם מקבלים ממני שיר כזה בעבר? אני חושב שלא. זאת קלאסיקה. זה שיר שאתה ממש מתייחס למילים, והכל, גם בעיבוד, גם בביצוע, לא מפוצץ, נוח כזה.
אבל יהיו באלבום גם שירים אחרים, מהסוג המסורתי יותר. "יש גם שירים הפוכים לגמרי, סטייל ערבי ודרבוקות, למשל "יאללה", שצילמנו את הקליפ שלו השבוע. זה לא שיר אהבה. הוא אומר: 'תרגיש חזק את הקצב / בוא נסלק את העצב / שבליבך תמיד תשכון שמחה. / אני חושב שזה הזמן לטעם הישן / עם הבוזוקי והעוד / ועוד איזה ריקוד / להיות איתך צמוד'. באלבום הזה, שאת חלקו אני עיבדתי, יהיו הרבה דברים שמזכירים את הצליל של פעם, בלדות מזרחיות, קצב רומבה".
בלדות מזרחיות? קצב רומבה? נראה שגם פרץ קלט את הצליל הנוסטלגי שהפרויקט של רביבו החזיר לז'אנר. "זה לא רק טרנד, זה הבסיס של המוסיקה הזאת. יכול להיות שאחרי כל הפופ שהבאנו והדברים המהירים והקצביים, עם העיבוד המלא הזה, התגעגענו לצליל הזה של פעם, לרגש של הצליל. גם בשירים קצביים, כולם הורידו את הטמפו".
גם לפרץ, כאחד ממובילי הז'אנר, ברור שעכשיו הוא צריך לחפש את הטרנד הבא. "אפשר לגעת בנוסטלגיה, אבל הכל נהיה יותר מודרני. אתה לא יכול לקחת את כל האלבום שלך לרטרו. בא הפרויקט של רביבו ונתן את כל התשובות לשאלות של מה צריך להיות. אז אם אתה רוצה לעשות דבר אחד כזה או שניים באלבום, זה יפה. אבל זהו. הכל הולך קדימה, אתה לא יכול ללכת אחורה. צריך להפתיע, לחפש את המשבצת החדשה, כמו שהיה לי ב'אש', כמו שהיה לי ב'שתיים בלילה', כמו שהיה ב'זיקוקים'. דברים כאלה. משבצות חדשות".
ומה באמת הדבר הבא-
"כשזה יבוא, אני אגיד לך שזה זה. אבל בעיקר שירים טובים. אחרי זה אתה יכול לחבר כל צליל".
אתה לא פוחד מהתגובה של הרדיו עם כל הניסיונות להמציא את עצמך מחדש? נוסחה מנצחת לא מחליפים.
"אני אוהב להמציא את עצמי מחדש, ולא מעניין אותי מה הרדיו יחשוב. אני עושה מה שהלב שלי אומר. אם אני נושם לרווחה אחרי שאני שומע שיר ואני מסופק ממנו, והחברים הקרובים שלי אוהבים אותו וזה בא להם טוב, אני שלם. מפה זה כבר צריך רק להמריא.
"כדי שלא יהיה לי משעמם ויהיה לי עניין כל פעם לחפש את הדבר החדש, אני צריך לקחת סיכון. להיות בעולמות שלא הייתי בהם, וכמובן לשמור על הדבר הקיים, שזה קודם כל הקהל שלי והשירים, והמזרחית. אני מזרחי, קודם כל מזרחי, ויש לי זכות לגעת גם בדברים אחרים.
"המאמץ שלי הוא יותר להפתיע את עצמי, וברגע שאני מפתיע את עצמי, שאני מרגיש שמשהו לא שבלוני, ברדיו מעריכים את זה. אבל עדיין יש בי חשש מה יהיה עם כל שיר באותו יום, מה יהיה בשבוע הראשון. אני עוקב אחרי היו-טיוב, ובסופו של דבר, המבחן האמיתי זה לבוא להופעה, לראות איך הוא מתקבל אצל אנשים".
ברדיו יש כוחות גדולים. אליקו, ירון אילן, דידי הררי. גם כאן אתה ילד טוב.
"אני משתדל להיות בסדר עם כולם, כי בסך הכל זאת מוסיקה. אני שם את האגו בצד, עושה את הדברים שטובים לי לדרך. כולם מקבלים את השירים שלי, מי שרוצה להשמיע, אז בכיף. אף פעם לא צעקתי ולא אמרתי, תשמיע יותר, תדחוף יותר. אם אתה אוהב, תשמיע".
לא תיתן בלעדיות לסינגל, או תגיד לשדר שהוא לא משמיע אותך מספיק?
"אני חושב שזה לא צריך להיות ככה. כולם צריכים להשמיע. בסך הכל יש קהל שצריך לינוק את המוסיקה הזאת, וככל שיהיו מריבות, ככה זה ימנע מאנשים לשמוע את השירים".
אם תהיה בר מצווה או חתונה לילדים של דידי הררי, למשל?
"יש חתונה לבת שלו, ואני מופיע אצלו".
חינם?
"אני מכבד אותו, בכיף".
למה?
"כל מי שקשור למוסיקה, ואתה יודע שאתה נותן לו משהו והוא יכול להחזיר לך, וזה לא משהו חומרי, אלא ברמת ההערכה - אין לי בעיה. לא משיקולים אינטרסנטיים. זה שבן אדם שקשור למוסיקה יכול לבחור בכולם ובוחר דווקא בך - אז אתה צריך לכבד אותו ולהעריך אותו. כי הוא יכול להזמין גם כל אחד אחר".
יש גם לחצים במקומות שעל יד אנשי המוסיקה? לא עבריינים, אבל "אנשי עסקים" מוכרים.
"אני מכבד את מי שאני מכיר. בכיף. אני אבוא ואשיר, אין לי בעיה. אבל אם אני בא, אני מגיע קודם כל כאורח באירוע. ואחרי זה, בלי קשר למתנה, אני מכבד אותו בשניים שלושה שירים. זה צריך להיות ממקום טוב".
היו לך מקרים ש...
"לא".
לא היו מקרים שעלית על במה ואמרת, אני לא רוצה לעלות, ואין לי ברירה?
"לא. כי תקשיב, זה מפגש של חברים. אני מכבד במה בכל מצב. אני זוכר את הימים שהתפללתי שאגיע לבמה. אני עובד בשיטה אחרת: צריך כל פעם לחזור לעבר, ולחלומות שלך, ולמה שהגשמת, ולדעת להחזיק את זה. כי יכול להיות שזה ייעלם.
"אנשים, רק כשפתאום הם לא מופיעים, הם מתעוררים. 'איך אמרתי לא להופעה הזאת-'; 'תראה מה זה, איך אני התבכיינתי, ואיך צעקתי על זה שהסאונד שלי לא טוב'. אתם מבינים? הרי יש היום אנשים שמוכנים להופיע בכל תנאי, על כל במה, אפילו עם נגן אחד.
"אם אתה שלם עם עצמך, ומקבל את הבמה בכל תנאי, מאמין בה ומעריך אותה, ואת המתנה שקיבלת, אז קודם כל אתה עושה את זה בשביל הנשמה. בשביל לשמח אנשים, להעביר איזו אמנות. אמן אמיתי עושה את זה כי הוא אוהב לעשות את זה. רק אחר כך הוא מעריך כספית את העבודה שלו.
"קחו לדוגמה את ליאור נרקיס. ראיתם אותו מופיע? רואים שהוא אוהב את זה, הוא לא עושה את זה בשביל הכסף. הוא חיית במה, ואתה מאמין לו כי זה יוצא אמיתי. הוא אוהב את המוסיקה. הוא עושה את זה קודם כל מהלב. וככה אני חושב שצריך להיות, ומפה אני בא. מה שקיבלתי, קיבלתי. אם הצלחתי לפרנס את הנגנים שלי ועוד משפחות, ועשיתי עוד אנשים שמחים, וגם קיבלתי מזה תגמול יפה, שאני חושב שמגיע לי - אז הרווחתי מכל הכיוונים".
"אני לא שם לעצמי מלכודת"
בשנים האחרונות לא מפסיקים לראות את הפנים שלו בפריים טיים. זה התחיל ב"רוקדים עם כוכבים", המשיך כשופט ב"בית ספר למוסיקה", והסתיים לעת עתה כשופט ב"כוכב נולד".
לא נראה לך שהחשיפה מוגזמת?
"כל עוד זה שייך לעולם המוסיקה, אין לי בעיה עם כלום, כי אני מתבטא שם. אני גם מגלה דברים חדשים על עצמי. מבחינתי, בית ספר למוסיקה היה שליחות, לתרום לילדים האלה. מעבר לזה שאני גם נהנה. בתוכניות האלה גם לומדים עלי, וזה לא פחות חשוב לי שבתור אמן, יגלו עלי את מה שמעבר לשירים. מי האישיות, מי שר להם. אחרי זה, כשהם רואים אותך בהופעות, הם פשוט מאמינים לך. ולזה אני רוצה להגיע".
"רוקדים עם כוכבים" היא לא תוכנית מוסיקה.
"הלכתי לשם כדי שיראו מי זה משה פרץ מאחורי השירים. שיגלו אותי, לטוב ולרע".
היום היית עושה את זה-
"לא יודע. זה קשה מאוד. לא פיזית, אלא מבחינת שיקולי קריירה. אם זה משהו שאני טוב בו, אז אני הולך. אבל אני לא שם לעצמי מלכודות. אם אני יודע שאני אתאמץ ואעבוד קשה, ואני אביא הצלחה, למה לא-"
כולם עושים את זה היום. זה כל כך משמעותי לקריירה-
"זה חשוב מאוד. היום אתה רואה שזמר צריך להיות על מסכי הטלוויזיה, ושיראו אותו. זה תמיד טוב, תמיד כיף. מבחינתי זה גם מאוד מפרגן לי שמביאים אותי, נגיד, לקאסט כזה של שופטים, עם מותג של 'כוכב נולד', עונה עשירית, תוכנית ממלכתית. למה שאני לא אלך-"
המותג הזה נפגע בעונה האחרונה.
"המותג הוא מותג. אתה מדבר איתי על רייטינג. אני מתייחס לזה שזה הישג אישי בשבילי להיכנס לתוכנית כזאת".
עדיין, אני מניח שהיית רוצה שזה יצליח יותר.
"את הדברים שרציתי, סיפקתי שם. אני לא יכול להגיד להם, תשמעו, התוכנית ישנה, אני לא רוצה להיכנס לקאסט הזה, זה לא מתאים לי".
דווקא בעונה שאתה הצטרפת זה פחות הצליח.
"כשהקלטנו את העונה הראשונה של 'בית ספר למוסיקה', היתה לנו אמונה. אמרנו, אין הרבה תקציב, אין הרבה ציפיות, והיא הצליחה בצורה היסטרית, 46 אחוזי רייטינג בגמר. אי אפשר לתכנן דברים. אתה יכול להיות שלם וללכת לעשות את הדבר שאתה אוהב ושלם איתו".
אז זה לא ביאס אותך-
"לא, למדתי לקבל הכל באהבה. אם אוציא שיר והוא לא יצליח, אני אתאכזב טיפה, אבל אפיק מזה את הלקחים. בקריירה יש תמיד עליות ומורדות".
אתה חושב שתעשה עוד עונה ב"כוכב נולד"-
"יכול להיות שכן, אני לא שולט בזה. אני במשפחה שלהם, של טדי הפקות, חבר של כולם שם. ברמה המקצועית אני אשקול את זה, ואם נראה את הסיבות להיות שם, אז אלך".
אין בטלוויזיה יותר מדי תוכניות מוסיקה-
"עובדה שאת כולן רואים".
אבל אין כבר זמרים. תראה את השלישייה שהגיעה לגמר של "כוכב".
"אז אולי גם בקשת יודעים את זה ויפיקו לקחים".
"דה וויס" אתה רואה-
"ראיתי שתי תוכניות".
ו...-
"מאוד יפה. חזק".
מה חשבת על ההתנגחויות של אביב גפן במוסיקה המזרחית-
"אני חושב שזה הקונספט של התוכנית. יש בין המנטורים אהבה גדולה".
היית מתחבר לשם-
"אני לא אוהב לחלום על דברים שלא עשיתי".
אתה בטח חושב לעצמך, הייתי מסתובב, לא הייתי מסתובב.
"אני מסתכל על זה אחרת, כי כבר הייתי שופט ב'כוכב נולד'. בגלל שיש לי את הניסיון הזה, אני טיפה אדיש לזה. אני יודע איך הם חושבים, אם הם מסתובבים או לא, גם בלי לדבר. אני יודע מה זה זמר, אני יודע מה זה קול. אני יודע למה מסתובבים או לא. יש לתוכנית הזאת קונספט טוב. רק חסר קצת עברית, לדעתי".
אמריקני מדי?
"כן. אפשר לראות את זה בערוץ 3. בכל זאת אנחנו פה, עם השפה שלנו".
לריאליטי "הרווק" היית הולך?
"אני כבר לא רווק, אני מאורס. כל חשיפה שאני חושב שתביא אותי צעד קדימה, אשתמש בה. יכול להיות שאם הייתי רווק עכשיו, הייתי אומר לעצמי, בוא תראה את הצד הרגשי שלך, בוא תראה איזה חיבור יש לך עם בחורה, מה חשוב לך. אם הייתי רוצה לשתף את הקהל שלי בפרטים הקטנים האלה, הייתי עושה את זה. בסופו של דבר כל חשיפה היא טובה, אם אתה יודע להשתמש בה נכון".
"אייל גולן קורא לך" אתה רואה?
"בטח. קצת פחות, כי עכשיו יש פחות שידורים חוזרים בלילות. אבל אני אתארח שם אחרי שיסתיימו האודישנים. אבוא לשיר את השירים שלי עם חברי הנבחרת. לשם אני מגיע בשביל לעשות מוסיקה".
בניגוד לאחרים, אתה לא תוצר של ריאליטי. עברת הכל מאפס.
"כן, ממש. אספתי את האנשים בשיניים שלי, בידיים שלי, בקול שלי. שיווקתי את השירים שלי בכל מקום. זו דרך, חתיכת דרך. ולא הייתי משנה כלום. לא את הקהל שהייתי צריך לעבור, ולא את ההבנה שהמוסיקה היא זו שמחזיקה אותי, ולא את הידיעה שהבמה יותר חשובה מכל בן אדם אחר שמתנהג לא יפה. אין מועדון שלא הופעתי בו בארץ. אין אולם שלא הופעתי בו. אין קהל כזה או אחר שלא פגשתי. מכיר את הכל".
אם הפריצה לא היתה מגיעה, היית הולך לתוכנית כישרונות?
"אני חושב שכן. תשמע, לא לכולם יש את הכסף ואת הכוח ואת האנשים שידחפו אותם לבוא ולנסות, במיוחד בפריפריה. לאנשים אין היום כסף להשקיע בעצמם, להגשים לעצמם את החלום. אני זכיתי, ברוך השם".
"אני אהיה אבא טוב"
תדמית הילד הטוב שמלווה אותו לאורך כל הקריירה תקבל בקיץ את החותמת הסופית, כשפרץ יתחתן עם ירדן, סטודנטית שנה שלישית למשפטים, במקור מטבריה. השניים גרים יחד כבר שנה וחצי, בבית פרטי בבאר יעקב.
כמו חבריו הקרובים, גם אשתו המיועדת של פרץ לא מגיעה מהתחום המוסיקלי, ואינה מככבת כמעט בכלל במדורי הרכילות. "אני מקווה שזו אהבת חיי", הוא אומר. "אבא שלי ואבא שלה חברים כבר 30 שנה מטבריה. כשאנחנו יושבים, שתי המשפחות, אז אבא שלי ואבא שלה אומרים אחד לשני: 'היית מאמין ששתי המשפחות שלנו יתאחדו-' הכרתי אותה כשהייתי צעיר, בבילוי בטבריה, ממש בתחילת הקריירה. גם את זה מאוד אהבתי, שהיא לא התאהבה בי בגלל ההצלחה.
"היה בינינו חיבור, און-אוף כזה. כבר אז היה לי את הרצון, אבל אמרתי ששום דבר לא צריך להפריע לי עכשיו, אני בדרך לפיסגה ויש לי מטרה אחת. היא תמיד היתה שם בזיכרון, בלב.
"היא החליטה שהיא טסה לחו"ל, אתם יודעים, לסמן לעצמה וי על כל סימני השאלה של בן אדם שמסיים את הצבא. כשהיא חזרה פגשתי אותה בנמל, ומאז כבר שנתיים וחצי אנחנו יחד. מאוד חשוב לי הבית, הזוגיות".
איך הצעת לה נישואים-
"בלונדון, בסוף שבוע, עם טבעת. היא היתה שם שבוע ואני באתי לסוף שבוע. לקחתי אותה למסעדה מרוקאית שם, מקום אותנטי עם שורשים, שמו לנו שיר, ושאלתי אותה: 'התינשאי לי-' היא יודעת שאני אוהב אטרקציות ושאני הכי ספונטני, זורם כזה. יכול בשניות לנסוע לוויקאנד בחו"ל".
היא יודעת כבר מה זה אורח חיים של זמר? הרבה לילות בחוץ.
"אבל אני אהיה אבא טוב".
בני הזוג שומרים שבת. פרץ גדל בבית מסורתי, ועד גיל 21 שמר שבת באופן קבוע. לאחר הפסקה של כמה שנים, הוא חזר לאחרונה לשמור שבת, גם בעקבות ביקוריו באומן. הוא לא מופיע בימי שישי ובחגים.
"כשעברתי למרכז הייתי קצת לבד, וקשה לשמור שבת לבד. שבת צריכה לשמח. וכשאתה לבד, והסביבה שלך לא שומרת, זה קשה. גם לירדן יש זיקה לדת, ואנחנו שומרים יחד. יש לנו אחד את השני".
אם לא היית זמר, מה היית-
"בגיל 16 הייתי ספ-ר, יותר מאוחר גם הייתי מגלה את עצמי, אולי כדורגלן".
אתה מספר את עצמך?
"כן. אני מספר גם את אבא שלי, את אחי, את כולם, אפילו את הספ-ר שעבדתי אצלו אני מספר עד היום. נוסע לטבריה, עוזר לו, אפילו חופף".
אף פעם לא היית זמר מזרחי טיפוסי. בליין, מתרועע עם בחורות.
"אם לא ראיתם תמונות, אז כנראה לא. היום כל מי שיוצא, יוצא בשביל להיראות, לא באמת להפיק לעצמו משהו שהוא מחפש או למצוא זוגיות. בסופו של דבר, יש לך בחורה, אתה צריך לכבד אותה, היא לא איזה סמרטוט שאתה לוקח לאיזה מקום ואחר כך זהו, מרים דגל וצועק, היא היתה שלי.
"אתה יכול לעשות את זה הכי יחצני בעולם, לבוא איתה למקומות, להרים אותה ולהגיד, 'תראו עם איזו יפה אני הולך'; 'יש לי את הדוגמנית הזאת או את הדוגמנית הזאת'. זה לא מעניין. קח אותה הביתה, לכו לקפה, לכו לסרט, תצאו לבלות. לא חייבים לצלם אותך".
אין פיתויים? הצעות?
"זה לא פתוח לדיון בכלל. גם מישהי שמנסה, מקבלת את המבט, חצי חיוך כזה, של אל תנסי בכלל".
אין בך משהו שמתגעגע לחיי הוללות-
"אני שבע".
בעוד עשר שנים, כמה ילדים יהיו לך-
"הלוואי שיהיו ארבעה. חמישה זה עוד יותר טוב. אני רואה את ההורים שלי, אנחנו ארבעה אחים. אני רואה את המשפחה של ירדן, שהם חמישה. הבית תמיד שמח".
מה יהיה שיר החופה שלכם?
"אני עוד לא יודע".
מי ישיר בחתונה?
"לא יודע".
טוב, בטח יש לך רעיונות.
"יש עוד חצי שנה. יש לי רעיונות, אבל אעדכן אתכם בהמשך".
תהיה חתונה גרנדיוזית-
"יהיו 1,000 מוזמנים, באולמי האחוזה במודיעין. החינה תהיה שבוע לפני כן בחצר נצר. יהיה יפה, יהיה מסיבתי".
נשמע כאילו אתה בשיאך.
"אני יותר שלם עכשיו, כשמצאתי גם את הזוגיות שלי. כיוצר אני חושב שאני מגשים את כל מה שרציתי מהמוסיקה. אבל יש לי עוד הרבה דברים להגשים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו