שרד כדי להציל אחרים: הקללה של פניקס

כשפניקס מספר בסרט על ההתעללות המינית הקשה והמתמשכת שעבר מאז היה פעוט כבן שלוש ובמשך יותר מעשור, הצילום הופך חשוך וקודר, המוזיקה משתתקת, והמצלמה נודדת אל ידיו שעסוקות בלישה אינטנסיבית של חימר או עיסת לחם, מהם הוא יוצר פסלים. בשלב זה פניקס עובר לשפה העברית ומתאר בפתיחות מדהימה, מצמררת ממש, את מה שהיה. "אני מדבר על עצמי בגוף שלישי. בכל פעם שאני חוזר למה שקרה המוח שלי מריץ תמונות ספציפיות ואני בעצבים שחבל על הזמן".

כמעט שנתיים עקבה מצלמתה של הבמאית ענת תל אחר פניקס, שנולד וגדל בקהילת העבריים בדימונה. באמצעות הסרט הדוקומנטרי עליו, הנושא את שמו, הבמאית גם מרימה את "המכסה" מעל המתרחש לכאורה בקהילתו.

לפני שלוש שנים, בחיפושיה אחר נושא לסרט חדש, נפלה לידי תל כתבה מעיתון ישן אודות ארבעה מבני קהילת העבריים שניתקו קשר עם המקום בגלל אירועים קשים שחוו. "הסיפור של פניקס שבה את לבי", היא מספרת. ואולם, ההודעה ששיגרה בפייסבוק לצעיר נענתה רק כעבור ארבעה חודשים.

פניקס, כך התברר, שהה במרכז הגמילה במלכישוע. "באותה שבת נסעתי לביתו בעפולה, שם הוא גר באותה תקופה. ברגע שנפגשנו ובמשך כמה שעות, ישבנו על המיטה, ופניקס סיפר ובכה את סיפורו. כשיצאתי משם ידעתי שזה הסרט שאני הולכת לעשות", משחזרת תל.

תל מעידה שפניקס נרתם למסע בפתיחות בלתי נתפסת. "בהתחלה הוא פנטז על תוכנית תחקירים שתחשוף את המתחולל בקהילה. אבל היום הוא מבין עד כמה הסרט האישי דווקא נוגע באנשים".

***

תזכורת: קהילת העבריים בדימונה היא קהילה שיתופית שראשיתה בקבוצה דתית משיקגו, שנוסדה על ידי פועל פלדה נוצרי בפסיסטי אפרו אמריקני בשם בן עמי קרטר (בן ישראל), שבא לגור בישראל יחד עם עשרות משפחות אפרו אמריקניות בסוף שנות השישים, מתוך הזדהות עם סיפור יציאת מצרים של בני ישראל וסיפור השחרור מעבדות של שני העמים.

סיפור הזוועה: מאז היה כבן שלוש ועד גיל ההתבגרות, פניקס היה קרבן לאונס ולהתעללות מינית מצד דודו. כילד בודד שחיפש דמות אב, היה פניקס מבלה בבית הדוד במשך שעות וימים רבים. כשבגר, ניסה להדחיק את האירועים מזיכרונו, בגלל ש"הטראומה היתה נורא גדולה ואיומה".

פניקס, שהיה בין הראשונים מקהילת העבריים שהתגייס לצה"ל, שירת בהנדסה קרבית. הוא סבל מקשיים רבים בצבא, וריצה 8 חודשי מאסר בכלא הצבאי. "במהלך השירות הצבאי נפל לי האסימון. הבנתי שמשהו לא בסדר איתי. לא הייתי מסוגל להתקלח עם חיילים בצבא, להיות ביחד עם חיילים ערומים במקלחת", גילה. עם השחרור מהצבא הזיכרון הכה בו בעוצמה. בגיל 22 הוא חשף לראשונה באוזני אמו את מה שקרה מתחת לאפה. 

בסרט מתעמת פניקס עם האם רכייה, שואל אותה האם לא הבחינה בעצבותו, בהתנהגותו המשונה כילד. היא מצדה משחזרת אירועים מהעבר, מתבוננת בתמונות ילדותו ומנסה לקרוא סימנים, באיחור טרגי של כמעט שני עשורים. "הם מדברים על הכל בפתיחות", אומרת תל, "היא מכה על חטא ועוברת תהליך מדהים לאורך הסרט. כיום, היא מנסה לעזור לנפגעים נוספים מהקהילה וגורשה ממנה בשל כך", מספרת תל.

"אני חי עם הפרעה נפשית. רב עם אנשים שאכפת לי מהם. גם עם בת זוגי. אני אוהב אותה מאד אבל מעצבן אותה. מ-1-10 אני ב-6. אני שמח שעברתי יותר מחצי הדרך אל הצד הטוב של החיים"

"הקשר שלנו היום ממש טוב", מספר פניקס על היחסים עם אמו. "היא עוזרת לי בכל מה שהיא יכולה. גירשו אותה מהקהילה ופיטרו אותה ממפעל של הקהילה, אבל יש לי שם אחות ואחיינים. לא קל לה".

עם חשיפת טראומת חייו ב-2009, התחילו שלוש שנים קשות שכללו תלונה במשטרה, משפט ארוך וערעור של הנאשם, בסופן הוא נדון ל-18 שנות מאסר. בניכוי שליש הוא ירצה 12 שנות מאסר.

"הדוד שלי נטע בי פחד. אמר שזה הסוד שלנו", אומר פניקס. "תקופה ארוכה היו לי רגשות אשמה. שאלתי את עצמי איך זה נמשך עד גיל מבוגר יחסית? אולי נהניתי מזה?".

לאורך תקופת המשפט נלחמו בני הקהילה ביוזמתו של פניקס לחשוף את סיפורו והוא קיבל גם איומים. בסיום המשפט פניקס התמוטט. הוא עזב את דימונה והיה להומלס ברחובות תל אביב. משם הגיע לבסוף למוסד גמילה ושיקום במלכישוע שבגלבוע.

***

באחת הסצנות בסרט, מתועד, באיחור של 27 שנים, מפגש מכמיר לב בין הבן פניקס והאב מרשל צדקיה בולינג, שחזר לישראל בעודו חולה ומרותק לכיסא גלגלים. האב היה כוהן בקהילה, ובסרט שזורים קטעי קליפים ישנים בהם הוא נראה שר שירי קודש ברחובות דימונה. בסוף שנות השמונים גורש האב מהקהילה לארה"ב על ידי המנהיג בן עמי קרטר, לדבריו, משום שרצה לחשוף את העוולות ומקרי ההתעללות בקהילה.

כשהאב פונה לבנו בשם הולדתו "עפרן", מזדעק הבן ודורש ממנו לא להשתמש בשם זה, כי בשם זה היה הדוד קורא לו בהטעמה, כשהיה מתעלל בו מינית. 

במעמד הזה, כשהוא אינו מסוגל להישיר מבט אל אביו, מבהיר הבן לאביו כי לאחר שנטש אותו, הוא ויתר על שמו ואימץ את השם פניקס, כשמו של עוף החול, שנשרף וקם לתחייה מאפר. "לאחר שעזבת אותי קיבלתי את הקללה שלך", הוא מטיח בו.

במהלך העבודה על הסרט האב הלך לעולמו.

***

"פניקס מתמודד עם פוסט טראומה. כל יום צילום היה פתיחה של פצעים עמוקים וכואבים. הוא היה מתפרק, ומשליך את כעסיו וזעמו עלי. אבל אני חיבקתי את הכאב והכלתי את הזעם שלו. שלא כמו רבים שהוא ירק עליהם אש וגופרית, ופשוט נעלמו, אני נשארתי איתו. לאט לאט הוא הבין שאני לא הולכת לשום מקום, שאין בכוונתי לנצל ולרמות אותו. לראשונה בחייו פניקס חווה הצלחה, בסופו של התהליך הארוך. הצילומים לסרט הביאו אותו למקום הרבה יותר טוב בחיים ופתחו צוהר לחלומות ולתקוות שלו", אומרת תל.

איך את התמודדת עם תיאורי הפדופיליה הקשים?

"התיאורים אכן היו קשים מאוד, הוא לא חוסך כלום, מספר הכל בתיאורים גרפיים, כולל האקט המיני. בעריכה הורדתי קטעים שלמים. שמרתי על מינונים, שגם ככה הם בוטים ומזעזעים.

"כאמא לשני בנים שאלתי את עצמי מה אני יודעת ומה אולי אני לא יודעת. בתקופת הצילומים תחקרתי את בני הבכור, שהיה אז בן 8, איפה היה, מה עשה, עם מי דיבר. כאמא את פתאום קולטת שיש דברים שאת לא מבינה. הסרט הכניס בי פחד, שקצת נרגע עכשיו, וחידד את החושים".

***

פניקס מתגורר בקיבוץ כפר הנשיא עם בת זוגו בשמונת החודשים האחרונים. כשהוא נשאל איך הוא מרגיש היום הוא מתאר את מצבו כ"חמוץ מתוק". "אני חי עם הפרעה נפשית. רב עם אנשים שאכפת לי מהם. גם עם בת זוגי. אני אוהב אותה מאד אבל מעצבן אותה. מ-1-10 אני ב-6. אני שמח שעברתי יותר מחצי הדרך אל הצד הטוב של החיים", הוא אומר.

בסטודיו שלהם בקיבוץ יוצר פניקס עם זוגתו עבודות אמנות שונות, כמו תמונות קיר וכרטיסי ברכה מפרחים מיובשים. "זה פטנט שבת זוגתי לימדה אותי", הוא אומר בחיוך. הוא מתפתח גם כמוזיקאי. עד כה כתב וביצע מספר שירים ובהם שיר וקליפ מרגש שכתב לבתו התינוקת, בת השנה ןשבעה חודשים. בעתיד הקרוב הוא מייחל לשיתוף פעולה עם אחד האמנים הישראלים בביצוע דואט לשיר שכתב: "מחשבות גדולות", על סיפור חייו.

***

"הקללה של פניקס" הוא סרטה החמישי של ענת תל. הסרט השתתף השנה בדוקאביב 2018 ובפסטיבל הסרטים הגרמני DOK LEIPZIG. כמו כן הוא מוקרן ביס דוקו ב-VOD וב-STING TV. בשבועות הבאים יצאו השניים למסע הקרנות ברחבי הארץ, כולל בשלושת הסינמטקים: תל אביב, חולון וירושלים. בחלק מההקרנות תתקיימנה שיחות של תל ופניקס עם קהל הצופים, הופעה מוזיקלית של פניקס וביציאה מהאולם יוצעו למכירה כרטיסי הברכה שהוא מעצב.

"אנשים לא עוזבים לאחר ההקרנה והשיחה הם רוצים לחבק אותו לאהוב אותו", מספרת תל ופניקס מוסיף: "המפגשים עם הקהל מאד מרגשים. שואלים אותי הרבה מאוד שאלות על הקהילה, על בתי התינוקת, אבל השאלה שאני הכי אוהב היא: 'איך אפשר לעזור'".

לקראת סופו של הסרט, בקטע המשחזר ביקור של פניקס בפארק ירוחם אחד האתרים בהם נהג הדוד לבצע את זממו בפניקס הילד, אומר פניקס הגבר בן ה-32: "לו הייתי יכול לחיות מחדש את חיי הייתי חוזר עליהם כמו שהיה. כולל הרע. היום אני אדם שחור שיכול לגייס צבא שחור כדי לעשות משהו טהור. זו המשמעות של שמי פניקס: לקום מהאפר מחדש".

זה כואב ומזעזע. האם אתה עומד מאחורי הדברים האלה?

"מה שאמרתי מסכם את הכל. למרות כל מה שחוויתי על בשרי אני רוצה שזה יהיה למטרה טובה, שאוכל להציל את כולם. אני שואף וחולם גם שרשויות הקהילה בדימונה תיקחנה אחריות על מה שקורה בתוך הקהילה. זה ממש בוער בי".

 • יוצרי השיר של עומר אדם בדרך לתביעה

 • הקמפיין הפרובוקטיבי חורך את הרשת

 • לא אייל: הזמר שאילנית ואלירז רוצים בחתונה

 • עקפו את ביונסה: המוזיקאיות המרוויחות בעולם

 • 2,800 אמנים נגד חוק "נאמנות בתרבות"

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!