במאמר הקודם סקרתי את תקופת כהונה של הרב הראשי דוד לאו בתפקיד נשיא מועצת הרבנות הראשית. כעת הגיע הזמן לסקור את תקופת כהונתו של עמיתו הראשון לציון הרב יצחק יוסף, שכיהן בחמש השנים האחרונות בתפקיד נשיא בית הדין הרבני הגדול.
ראשית, חשוב להבין מה משמעות תפקידו של הרב יוסף כנשיא בית הדין. יש המשווים תפקיד זה לתפקיד נשיא בית המשפט העליון. אך זו לא השוואה הוגנת. אמנם נשיא בית הדין הרבני הגדול הוא העומד בראש מערכת בתי הדין הרבניים, האמונים על דיני המעמד האישי – נישואין וגירושין בישראל – אך בית הדין הרבני הגדול מהווה ערכאת ערעור בלבד על בתי הדין האזוריים, ופסקיו לא בהכרח מחייבים את דייני בתי הדין האחרים, מכיוון שבסוף כולם פוסקים על פי ההלכה ובהתאם לכללי הדיון. עם זאת, אין ספק שנשיא בית הדין הגדול יכול להשרות "רוח המפקד" על הדיינים, שמינויים וקידומם תלוי בו רבות.
המגמה הכללית בבתי הדין הרבניים שהתגברה ביתר שאת בתקופת כהונתו של הרב יוסף היא מגמת התרחבות ופריצה לתחומים נוספים. זה בא לידי ביטוי בהתרחבות הפיזית – בתקופת הרב יוסף שוחרר הפקק של הוועדה למינוי דיינים, ובספטמבר 2015 מונו 22 דיינים לבתי הדין האזוריים ועשרה לבית הדין הגדול, כאשר ממש לפני ראש השנה מונו עוד 24 דיינים. על אף ההצלחה במינוי הדיינים, שהגיעה בין השאר בעקבות לחץ בג"ץ, המינויים עצמם המשיכו להיות חלק מדיל פוליטי בין מפלגות דתיות, מה שהביא לערבוב של שיקולים פוליטיים ולא מקצועיים בהליך הבחירה. כך נוצר מצב שרבנים מסוימים תויגו כמזוהים עם ארגון רבני צהר, וללא קשר להתאמתם וניסיונם נדחו בווטו של המפלגות החרדיות ובהסכמת הבית היהודי.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
מגמת ההתרחבות באה לידי ביטוי גם ברצון לקבל סמכויות נוספות. ניסיון אחד כזה שצלח הוא חוק שעבר בכנסת במושב הקיץ האחרון שמקנה סמכות בינלאומית לבתי הדין הרבניים לדון בענייני גטין ועגינות של יהודים מחו"ל שאינם אזרחי המדינה. ניסיון שטרם צלח הוא הניסיון להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים לדון בנושאים אחרים מעבר לענייני המעמד האישי – כגון דיני ממונות, כגוף בוררות. הצעת החוק שהוגשה בנושא אמנם עברה קריאה טרומית אך נתקעה בדיוני וועדות הכנסת בשל התנגדות של חלק ממרכיבי הקואליציה. כל זאת מתווסף למגמה ההולכת וגוברת מאז מינויו של הרב יוסף לכלול צד ג' (גורמים שאינם חלק מההליך) בתוך הליכים של בירור יהדות. המשמעות – אם אדם מבקש להירשם לנישואין אך נדרש לבירור יהדותו על ידי רשם הנישואין, הוא מגיע לבית הדין הרבני ושם עלולים להכניס בני משפחה אחרים שלו לרשימות "טעוני בירור" אף שהם אינם צד בהליך.
מבחינת הפסיקה של הרב יוסף, יש לזכור כי הוא נכנס לתפקיד מצד אחד עם חוסר ניסיון מובהק – לא היה לו כל ניסיון כדיין לפני שנכנס לתפקיד החשוב ביותר במערכת בתי הדין הרבניים. ומצד שני, הוא נכנס לתפקיד עם השם המחייב וכבנו של הרב עובדיה יוסף שהיה ידוע בחידושיו ופסקיו המתונים בסוגיות עגינות וגיורים.
צילום: דודי ועקנין
אפשר לסכם שהרב יצחק יוסף כמעט ולא טבע את חותמו אל מול שאר הדיינים. בשורה חדשה לא הגיעה אל הדיינים, מעבר למקרה אחד שעורר את זעמו של הרב יוסף. במאי 2014 הרב אוריאל לביא מבית הדין בצפת התיר עגונה שבעלה מוגדר כצמח מבחינה רפואית, בפסק דין תקדימי. הרב יצחק יוסף היה מראשי המתנגדים לפסיקה הזו, ואף ביקש לדון בתיק על אף שלא היה זאת בסמכותו, בהתבסס על ערעור של אדם שלא קשור לתיק.
בג"ץ הכריע לבסוף שאין זו בסמכות הרב יוסף והעגונה נותרה משוחררת מכבליה, אך המקרה הדהד והבהיר את עמדתו של הרב יוסף באשר לעצמאות הדיינים. דיינים שעומדים בפני פסיקה משמעותית הבינו שעליהם לקבל את הסכמת הרב יוסף לפסקיהם בטרם יקבלו אותם מה שמערער את יסודות העצמאות השיפוטית וההלכתית של הדיינים. בנוסף, הרב לביא שילם את המחיר וסוכל מינויו לבית הדין הגדול וכן לתפקיד ראש אבות בתי הדין הרבניים, תפקיד בו זכה גיסו של הרב הראשי דוד לאו, באישור ועדה מטעם הרב יוסף.
יש להזכיר כי הרב יוסף גם אמון על ההנחיה ההלכתית של מערך הגיור הממלכתי. מתוקף תפקידו הוא יכול למנות נציג לחתום על כל תעודות הגיור (תעודות ההמרה) בישראל. גם בתחום זה הרב יוסף שימר את המדיניות הקודמת, והשאיר את הרב דיין כאחראי על תעודות ההמרה. כאשר כן עסק בגיור, לא היה זה בשיפור או תיקון המדיניות הקיימת אלא בהתנגדות נחרצת לחוק הגיור שיזם ח"כ אלעזר שטרן בכנסת הקודמת וכן למתווה הגיור החדש של השר לשעבר משה נסים, שתי יוזמות שביקשו להקל על הליכי הגיור ולאפשר ליותר רבנים, כולל רבני ערים, לגייר. בתפקיד זה נשאר בינתיים הרב יוסף, משום שמדובר במינוי פרסונאלי ולא במינוי מכוח תפקידו.
תני פרנק
אפשר לסכם את תקופת כהונתו של הרב יצחק יוסף בתפקיד נשיא בית הדין הרבני הגדול כהמשכה של המדיניות הקודמת, תוך מגמות התרחבות ופעולה אחת מאוד בעייתית שהכתימה את כהונתו כאשר פעל בחוסר סמכות נגד התרת העגונה מצפת. קשה לציין שהוא המשיך את דרך אביו כפי שהתחייב בתחילת כהונתו, אך נקווה שישכיל לעשות כן בתפקידו החדש כנשיא מועצת הרבנות הראשית.
הכותב הוא ראש תחום דת ומדינה בתנועת "נאמני תורה ועבודה"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
