שער הכניסה לאנדלוסיה: ספרד שלא הכרתם

"אני רוצה לשחק באירופה או בספרד", התפייט בזמנו אלון מזרחי. תאמינו או לא, ביקור בחבל אנדלוסיה שבדרום ספרד מבהיר שמזרחי צדק. חצי האי האיברי נמצא אמנם באירופה, אך מכל בחינה אחרת מדובר באזור נפרד, בעל מאפיינים ייחודיים משלו - בעיקר בדרום. זהו מסע מרתק לכל מי שכבר מיצה את מה שליבשת הישנה יש להציע, ומחפש חוויה חדשה ושונה. 

מלגה, שאליה יוצאות טיסות ישירות מישראל של חברת סאן דור פעמיים בשבוע (בימים ראשון ורביעי), היא שער הכניסה לאנדלוסיה. זוהי עיר נמל ים־תיכונית בת כ־600 אלף תושבים, עם רובע עתיק, צבעוני ותוסס וחופי ים שוקקים. מעל הרובע העתיק, ממש מול הפנטהאוז המפואר של שחקן הקולנוע אנטוניו בנדרס, יליד מלגה וגאוות העיר, מתנשא האלקסר - הארמון המבוצר הענק שהשאירו אחריהם שליטיה המוסלמים של העיר. 

במשך 770 שנים, מ־711 עד 1481, היתה מלגה עיר מוסלמית, עד שנכבשה מחדש על ידי איזבלה מקסטיליה ופרננדו מארגון - שניים שזכורים בתולדות העם היהודי כמחולליו של גירוש ספרד. נגיעות קלות של ארכיטקטורה מוסלמית ניכרות עד היום בחזיתות הבתים במרכז העיר, אולם הן עדיין מינוריות יחסית למה שאפשר למצוא בעריה של אנדלוסיה כשמעמיקים אל פנים הארץ. 

מרכז העיר הוא בעצם מדרחוב ענק, המורכב משדרות מרוצפות שיש ושלל סמטאות קטנות עם בתי הקפה והחנויות שמשרתים אלפי מקומיים ותיירים. 

התייר הישראלי עדיין לא כבש את מלגה, והדומיננטיות שייכת כרגע למשפחות בריטיות שמגיעות לעיר כדי לתפוס שמש, וככל הנראה לא שמעו על קרם הגנה. אפשר להקדיש למלגה יום שלם של קניות ובילויים, והמתעניינים באמנות אף ימצאו עניין במוזיאון המציג מיצירותיו של יליד העיר המפורסם ביותר (במחילה מאנטוניו בנדרס) - הצייר פבלו פיקאסו. 

סביליה - הפתעה נעימה

במרחק של כשעתיים נסיעה ממלגה שוכנת סביליה - בירת אנדלוסיה והעיר הגדולה ביותר בה (כ־750 אלף תושבים). הדרך מזכירה בקטעים ארוכים את הנופים של הארץ בעקבות האקלים הים־תיכוני הדומה. 

מוזיאון פיקאסו

סביליה היא עיר מקסימה, ועבור מי שטרם ביקר בה מדובר בהפתעה נעימה. הרובע העתיק שלה הוא אחד התוססים באירופה, וגם באמצע השבוע אפשר למצוא בו חיי לילה עשירים שרוחשים במאות בתי קפה ומסעדות טאפאס. היא יפה לא פחות מערים גדולות ומפורסמות ממנה, אך היופי שלה שונה ומיוחד יותר: כאן הנגיעות של התרבות המוסלמית בארכיטקטורה כבר הופכות לאלמנט בולט, ורבים מהבתים הצבעוניים מעוטרים בקשתות, בצריחים ובשאר מאפיינים, שלצד האלמנטים האירופיים המסורתיים יוצרים סגנון ייחודי ויוצא דופן. 

 

חסרונה העיקרי של העיר הוא החום הכבד שמאפיין אותה בחודשי הקיץ - סיבה מספיק טובה כדי להימלט אל הקרירות הנעימה של הקתדרלה המקומית, הגדולה ביותר בעולם, שממוקמת במרכז העיר. אבל האמת היא שגם ללא קשר לחום, הקתדרלה היא ביקור מומלץ. זהו מבנה עצום ומרשים בסגנון גותי בעל השפעות מוסלמיות, המאופיין בעיטורים כבדים ועשירים. את הקירות החיצוניים מקשטים מאות פסלים של קדושים ומלכים, והקירות הפנימיים משופעים בכמות עצומה של עיטורי זהב וכסף שנועדו להפגין עושר, ועושים זאת בהצלחה. בתוך המבנה נמצאים קבריהם של כמה ממלכי ספרד, וגם קבר מפואר במיוחד של אחד, כריסטופר קולומבוס, שיצא לטיול בהודו ובדרך גילה את אמריקה. 

במרחק הליכה קצרה מהקתדרלה נמצא האתר המרכזי הנוסף של בירת אנדלוסיה: מצודת סביליה. זהו ארמון מלכותי מפואר שנבנה על ידי שליטיה המוסלמים של העיר, והדבר ניכר היטב בסגנון הבנייה שלו. התחושה כאן היא שנכנסנו לאחד הארמונות מסיפורי אלף לילה ולילה. למעשה, זהו הארמון המלכותי הוותיק ביותר בעולם שעדיין בשימוש, וקומותיו העליונות משמשות את משפחת המלוכה הספרדית כאשר מי מבניה או מבנותיה מבקרים בעיר. 

מבקרים את הרמב"ם

מסביליה יצאנו ברכבת מהירה (כ־300 קמ"ש) לקורדובה, עירו של הרמב"ם, שאליה הגענו בתוך כ־45 דקות. זוהי העיר החמה ביותר באירופה, ולעיתים נראה שהיא מתקשה להתעורר מהסייסטה. הסימטאות הצרות שלה כאילו קפאו בזמן, והתחושה הזו מתגברת כאשר מגיעים אל המסגד העצום שבמרכז העיר העתיקה, המשמש כיום קתדרלה. אפשר להקדיש לעיר כחצי יום של שוטטות בין חנויות האמנים הקטנות והסמטאות, שבהן חבוי גם פסלו של הרמב"ם. 

האלהמברה. מרהיב

התחנה האחרונה שלנו באנדלוסיה היתה גרנדה, והיא אכן ראויה לשמש אקורד סיום לביקור. העיר, השוכנת למרגלות רכס הסיירה נבדה שמגיע לגובה של כ־3,500 מטרים, חוסה בצילו של האלהמברה - מתחם ארמונות מפואר ועצום ממדים שמשקיף עליה מלמעלה. גרנדה מחולקת לעיר החדשה, השוכנת בעמק, ולעיר העתיקה, השוכנת בגבעות שמעליו ובה מצויים עיקר מוקדי העניין. מומלץ במיוחד להגיע למסעדת לה בוראחה (La Borraja), ולו רק בשביל מראה האלהמברה הנשקף ממנה ונראה כאילו נתלש מדף של ספר אגדות. מי שאינו מעוניין בארוחת טאפאס מצוינת, יכול לחזות באלהמברה ובהרים האדירים שמתנשאים מעליו גם ממרפסת תצפית פתוחה לציבור, שנמצאת בהמשך הרחוב.

הביקור באלהמברה עצמו מרשים אפילו יותר מהתצפית עליו. זהו ביקור בקו התפר שבין האזור הים־תיכוני לאירופה ובין הנצרות לאסלאם. כבר בכביש שמתפתל במעלה ההר מורגש המעבר מהנוף הים־תיכוני לנוף אירופי שופע ירק ומים. חשוב לציין כי הכניסה למתחם אפשרית רק בהזמנת כרטיסים מראש באינטרנט, שכן מספר המבקרים מוגבל ל־7,700 איש בכל יום, ובחודשי השיא מומלץ לשריין מקום לפחות כחודש מראש. המבצר עצמו והארמונות שבתוכו נבנו במשך מאות שנים, וכך אפשר למצוא בו יצירות ארכיטקטוניות בסגנון מוסלמי לצד חלקים בעלי סגנון אירופי מובהק. האלהמברה וגרנדה היו המעוז האחרון של האסלאם בחצי האי האיברי, והם נכבשו סופית על ידי מיודעינו פרדיננד ואיזבלה ב־1492. 

את הערב האחרון בגרנדה מומלץ לסיים באחד ממופעי הפלמנקו המסורתיים שנערכים בפאבים שבעיר העתיקה - חוויה צבעונית ומהנה גם למי שבדרך כלל אינו חובב ריקוד מושבע. אנדלוסיה, כפי שגילינו, איננה אירופה הקלאסית; וזו דווקא בשורה מרעננת. 

הכותב היה אורח חברת סאן דור

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו