"נולד בדיר יאסין" - עלילה ידועה מראש

1.

מי שנדמה לו שעלילות דם זה "שוברים שתיקה" ו"בצלם", שירוץ ללמוד היסטוריה: אפריל  ,1948 ההנהגה היהודית בארץ מחליטה לאמץ את הגרסה הפלשתינית כאילו אנשי אצ"ל ולח"י טבחו באזרחים תמימים בכפר דיר יאסין - ביודעה כי קרב עקוב מדם היה, אך טבח לא היה ולא נברא. הוצאת דיבתם רעה של אנשי אצ"ל ולח"י הייתה חיונית לתעמולה שביקשה להציגם כבלתי ראויים להשתתף בהנהגת המדינה, וסללה את הדרך לקדש את התותח שירה על אלטלנה.

יוני ‭ ,2018‬סרטן של הבמאית נטע שושני והמפיקה רותם פארן, "נולד בדיר יאסין", מועמד לפרס אופיר. כתוביות הפתיחה מדויקות: אפריל ‭ .'48‬הבריטים נערכים לסיום המנדט. ארגוני המחתרת שקועים במאבק פנימי. אצ"ל ולח"י כובשים את דיר יאסין, שמועות על טבח שביצעו, בריחה המונית של פלשתינים מכל רחבי הארץ. ולסיום: "אירועי דיר יאסין נתונים עד היום במחלוקת".

 

2.

כמה עובדות נשארו בחדר העריכה: קרב דיר יאסין הוא חלק ממלחמת העצמאות שפרצה למחרת כ"ט בנובמבר ‭ ,1947‬לנוכח תמיכת הרוב באו"ם בהקמת מדינת יהודית (לצד מדינה ערבית). כפרי הערבים החולשים על הדרכים, צולפים על כלי רכב ותוקפים אוטובוסים. בתוך חודש נהרגו יותר מ-‭190‬ יהודים. בתחילת ‭ '48 ‬הנגב והגליל כמעט מנותקים, ירושלים במצור וקיים חשש לנפילתה.

בשלהי מארס כבר ספרו ‭ 850‬ הרוגים יהודים, רבים מירושלים ומהשיירות שעברו את שער הגיא. ההגנה יוזמת את "מבצע נחשון" (6-12 באפריל): שליטה על ציר ירושלים-תל אביב כרוכה בכיבוש הכפרים הערביים הסמוכים לו וגירוש תושביהם. בין היעדים, הכפר דיר יאסין. לוחמי אצ"ל ולח"י יוצאים למשימה. בהמשך מצטרפים לוחמי פלמ"ח. הטיפול בגוויות מוטל על צעירי הגדנ"ע. אז מה באמת קרה שם? לפי מחקר של אוניברסיטת ביר זית, תושבי דיר יאסין השתתפו בפעולות אלימות נגד מטרות יהודיות, וכן בקרב על הקסטל. בכניסות לכפר נחפרו תעלות מגן ויותר מ-‭100‬ גברים אומנו וצוידו ברובים ובמקלעים. קרב עקוב מדם. למחקר אין קול בסרט.

 

3.

סרטה של שושני נפתח במכתב מחאה של "ברית שלום" לבן גוריון: "עניין דיר יאסין הוא כתם שחור על כבודה של האומה  העברית... מוטב להשאיר לעת עתה את אדמת דיר יאסין בלתי מעובדת ומוטב להניח את בתי דיר יאסין בלתי מיושבים". אנשי "ברית שלום" השתייכו לפלג הקיצוני ביישוב העברי - חלקם אנטי-ציונים בעליל - שהתנגד להקמת מדינת לאום יהודית, והם רתמו את הטבח שלא היה בדיר יאסין למאבקם ב"פשעים שביצעו  הציונים" במלחמת העצמאות.

שמעון מוניטה, מרגל שארגון ההגנה שתל בלח"י, חוזר ואומר בראיון: "לא היה טבח". הוא דיווח לבן-גוריון בזמן אמת וחי בשלום עם מה שהיה שם. הוא זוכר מקרה של גבר שהתחפש לאישה וירו בו. "באותו רגע הבנת שאתה הופך את האנשים לפליטים ואותנו  לכובשים?" שואלת המראיינת, והוא עונה: "כשאני שומע אותך, אני יודע שנכשלנו עם הילדים שלנו; לא הצלחנו להעביר מה נדרש להקמת מדינה". בן ציון כהן, ניצול שואה, מדבר על גאוות הניצחון על הנאצים ועל גאוות הניצחון על הערבים. שלמה גולדהר מספר על כדורי האויב שריצדו מסביב. "רואים את הצלף במבנה המורם ביותר, וחייבים להוריד אותו - אז מפוצצים". "אבל בבית יכולים להיות אנשים?" שואלת המראיינת. כן, היו נשים וילדים. האם זה טבח, או שבמלחמה כמו במלחמה?

הפתיח של הסרט

 

4.

היוצרות מצניעות את קולן; סדר היום שלהן נחשף באמצעות מטאפורה. קללת טבח דיר יאסין, הכפר שנותר בעיזבונו, היה למשכנם של חולי נפש. סיפורה של חנה נוסין המאושפזת בו, שזור לאורך התסריט. חנה כותבת מכתבים רגישים לעובר מאב בלתי ידוע, ולאחר מכן לבן שנלקח ממנה, ולמי שכלאו אותה: "מה עשיתם לי? אני לא עשיתי לכם כלום". הקול קול חנה, והסיפור סיפורן (שלא היה ולא נברא) של נשים שנטבחו, שנאנסו, הרות שכרסן בוקעת...

שושני מתקשרת לארכיון צה"ל. "יש לכם תמונות מטבח דיר יאסין?" - יש מניעה ביטחונית במתן פרסום למקרי טבח, עונים  לה. מאיר פעיל לא צריך תמונות. הוא "ראה את הטבח". הם העמידו אנשים ליד הקיר, ‭ 15-10‬איש, וירו בהם, הוא אומר. הוא אינו זוכר היכן ראה את "הנשים הירויות". ההיסטוריון אורי מילשטיין מביא את עדותו של מוטק'ה גיחון: "למחרת, בשבת, ‭ 10‬באפריל, בא אלי מאיר פעיל ואמר: 'מוטק'ה, איזה דו"ח כתבת? תכתוב דו"ח יותר ציוני, שיתאר מעשי טבח והתעללות כדי לסייע במאמצי הדה-לגיטימציה של אצ"ל ולח"י'". העדות הזאת לא נמצאת בסרט, אבל קיימות בו עדויות רבות יחסית של צעירי הגדנ"ע שנשלחו "לטפל" בגופות. הם כמובן לא נכחו בקרב, אבל נחשפו למחזה מזעזע: ערימה של גוויות חרוכות.

עמוס קינן, איש לח"י שהשתתף בקרב, אמר בראיון לציפי שוחט ב"ידיעות אחרונות": "עניין הטבח הוא פשוט שקר גמור; לא היה טבח". לשאלה מדוע שתק הרבה שנים, השיב שהכחשת הטבח לא התאימה "לדעות הפוליטיות שלי היום". עדותו נעדרת מהסרט.

 

5.

חמש שנות מחקר אקדמי הובילו את פרופ' אליעזר טאובר מבר אילן לתוצאה חד-משמעית: לא היה טבח בכפר יאסין. במאמר שפרסם במדור זה (‭,(18.4.2018‬ כתב: "בחמש השנים האחרונות ערכתי מחקר מעמיק של הפרשה, למדתי להכיר את הכפר, משפחותיו וכל אחד מבתיו, וידאתי את נסיבות המוות המדויקות של כל אחד מהרוגיו... השתמשתי במספר עצום של עדויות ומסמכים ביותר מ-‭20‬ ארכיונים, שרבים מהם טרם שוחררו לציבור, ובמאות מקורות אחרים". אחד הערבים ששרד את הקרב, העיד: "אני חושב שרוב אלה שנהרגו היו מקרב הלוחמים, והנשים והילדים שעזרו  ללוחמים". טאובר ממשיך: "ערביי הכפר קיבלו התרעה מוקדמת להתפנות. ‭ 700‬ פעלו לפיה, ‭ 200‬ נפלו בשבי ושוחררו ללא פגע במזרח ירושלים, ‭ 101‬ נהרגו - רבע לוחמים פעילים והשאר בתנאי קרב. התוקפים ספגו אף הם נפגעים". הנתונים הללו לא מופיעים בסרט. שום מילה על מחקריהם של טאובר ומילשטיין.

חנה נוסין כותבת לבנה: "תיזהר שלא ימצאו אותך. הם רוצים לרצוח אותנו. הרבה אנשים הם כבר הרגו כאן... תחשוב על העתיד שלך ולא כאן. כאן זה מקום רע". בנה, דרור ניסן, אומר: "ההיסטוריה נעצרה. זו נשארה מושבת רפאים. רציפות טרגית. קורבנות יצאו מכאן וקורבנות נכנסו לכאן". המטאפורה הושלמה. עכשיו "נולד בדיר יאסין" יוצג ברחבי העולם ויוכל לקטוף פרסים שהעולם נותן לישראלים, המעלילים רעה על עמם.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו