הושלם מפעל אספקת המים ליישובים בנגב
ביולי 1946 פרסם סגן ראש הממשלה הבריטי, הרברט מוריסון, את תוכנית מוריסון־גריידי, שדנה בעתיד חלוקת השטחים בארץ ישראל בין היהודים והערבים. אוכלוסיית הנגב היתה מיושבת באותה עת בכ־50 אלף בדואים ובכמה מאות יהודים. בעקבות הדו"ח היה ברור שאם לא תתבצע פעילות התיישבותית יהודית מסיבית - הנגב לא ייכלל בשטחי המדינה העתידה לקום.
כבר באותה שנה פותחה תוכנית שאפתנית להקמת עשרות נקודות יישוב יהודיות בנגב, אך בשל בעיית המים היא צומצמה ל־11 יישובים בלבד, שגם להם טרם היתה קיימת תוכנית מסודרת לאספקת מים.
במוצאי יום כיפור של 1946, שלושה חודשים בלבד אחרי פרסום תוכנית מוריסון־גריידי, תקעו מתיישבים יהודים יתד ב־11 נקודות בנגב השחון: אורים, בארי, גל און, חצרים, כפר דרום, משמר הנגב, נבטים, נירים, קדמה, שובל ותקומה.
לצורך מציאת פתרון מיידי למצוקת המים הוזעק שמחה בלס, מהנדס מים ופעיל ציוני, ממייסדי חברת "מקורות", שכבר ב־1937, כשהוקמה "מקורות", הציע תוכניות ענק לאספקת מים לנגב - שעליהן נטען שהן "פנטזיונריות".
ב־1943 הניח בלס בפני ראשי "מקורות", פנחס ספיר ולוי אשכול, תוכנית בשם "יישוב מדבריות ארץ ישראל על ידי משיכת מים מהנחלים". כוונתו היתה להקים מפעל מוביל מים ארצי על ידי תפיסת מקורות מי הירקון והירדן והולכתם דרומה. התוכנית, שנתפסה אז כ"לא מציאותית", הוגשמה לבסוף במלואה אחרי קום המדינה.
כעת הציע בלס לעשות שימוש מיידי במים הנמצאים בחלק הצפון־מערבי של הנגב, באזור גברעם וניר עם. הוא התחייב שקידוחי ניסיון במקום יוכיחו את טענתו, כפי שאכן התממש במציאות. בסוף 1946 אישרה הנהלת הסוכנות לחברת "מקורות", על בסיס קידוחי הניסיון, להקים תוכנית לאספקת מי שתייה למתיישבים ב־11 נקודות היישוב, כולל להשקיית עשרות דונמים חקלאיים בכל נקודה.
איך יובלו המים מאזור הקידוחים למרחבי הנגב? מתברר שגם בעניין זה היה בלס איש חזון: בלונדון הוצעו בתחילת 1946 למכירה צינורות בקוטר שישה אינצ'ים, בעלי דופן עבה במיוחד, ששימשו את העיר לכיבוי שריפות שפרצו בזמן התקפות ה"בליץ" הגרמני על בירת בריטניה במלחמת העולם השנייה.
בלס הזדרז להורות "לרכוש כמה שרק אפשר מהם ולהביאם לארץ במהירות רבה". מחיר הצינורות היה גבוה מאוד, עד כדי כך שהם כונו ביישוב בשם "צינורות השמפניה". כעת, עם תחילת יישום תוכנית הובלת המים, עמדו לרשות בלס כ־220 ק"מ של צינורות אלה.
הבעיה השנייה היתה קבלת ההסכמה של ממשלת בריטניה למפעל מים ראשוני זה, שכן צינורות המים היו אמורים לעבור דרך שטחים שהיו בבעלות הממשלה. הבריטים נתנו את הסכמתם רק אחרי שהובטח להם שנקודות המשטרה הבריטית לאורך תוואי הצינורות יוכלו ליהנות גם הן מאספקת המים, וכמוהן גם הערבים והבדואים הנודדים באזור.
שישה חודשים אחרי קידוחי הניסיון החלו הראשונים מקרב 11 היישובים לקבל אספקת מים, אולם נדרשה עוד שנה עד שהושלם המפעל כולו: הבריטים דרשו במאי 1947 להפסיק את עבודות הפיתוח, שכן הערבים התנגדו למעבר הצינורות באדמתם. העבודה חודשה רק אחרי שאותרו שטחים חלופיים בבעלות בריטית ויהודית, שאפשרו את המשך פיתוח קווי המים לכל 11 היישובים.
בינתיים ביקרו בנגב אנשי ועדת החקירה מטעם האו"ם, אונסקו"פ, שבאה לבחון מקרוב את שאלת ארץ ישראל. חברי הוועדה התרשמו מצינור המים החדש ומיכולת המתיישבים היהודים לקיים חקלאות באזור. ראש הוועדה הודיע למלווהו הישראלי: "צינור המים הזה ייתן לכם את הנגב".
המשימה להשלמת הנחת צינורות המים סבלה משיבושים עקב פיגועים שבוצעו על ידי ערבים, דבר שהצריך המשך עבודות פיתוח, נוסף על הקמת "משמר נע" של הפלמ"ח, שסייר לאורך תוואי הצינורות ודאג ככל האפשר לאבטחתם.
ב־28 באפריל 1948, השבוע לפני 70 שנים, דיווחו הממונים מטעם חברת "מקורות" להנהלת הסוכנות: "היום סוימה הספקת המים על ידי קו המים לכל 11 הנקודות בנגב". השלב הראשון במשימה הלאומית להפרחת הנגב ויישובו יצא לדרכו.
בלי תהלוכות: חגיגות ה־1 במאי בסימן המלחמה
ה־1 במאי 1948 חל בשבת קודש, ולכן נקבעו רוב אירועי חג הפועלים המסורתי ליום חמישי שלפניה. בשל המצב הביטחוני נערכו הכנסים באולמות סגורים ולא בתהלוכות ענק בחוצות, כמדי שנה.
בתל אביב נערך טקס מרכזי בחזית בית ברנר, ובו הונפו דגל הלאום ודגל מעמד הפועלים. להמונים הצטרפו דגלנים של מפלגת פועלי ארץ ישראל, המפלגה המאוחדת, המפלגה הקומוניסטית, הנוער העובד ונציגי פלוגות הימאות והתעופה של תנועת "הפועל". מזכיר מועצת פועלי תל אביב, ל. שקולניק (לוי אשכול), אמר: "לא בתהלוכות נחוג השנה את חג החופש, אלא בצורה ההולמת את רצינות השעה ואת ידיעת חומרת המצב שבו אנו נמצאים. בפעם הראשונה אנו חוגגים את החג במלחמה ממשית על שחרור עמנו. עם זאת, על ציבור הפועלים מוטל לשמור, גם בשעה קשה זאת, על הערכים והמוסר הסוציאליסטי שחג זה מסמל. הנשק העברי ניצח בהתגוננות, והוא מתכונן לצאת לכיבוש שטחי הארץ, שזיעת חלוצים הקימה שם יצירות התיישבותיות".
באותו ערב נערך אירוע מרכזי נוסף באולם "אוהל שם" בתל אביב, שהיה מלא מפה לפה, נוסף על אלפי פועלים שגדשו את רחוב בלפור הסמוך. נישאו נאומים, הוצגה מסכת מהווי חיי הפועלים, והאירוע הסתיים בשירת מקהלה ובהקראת פיליטון פוליטי אקטואלי מפי השחקן שמואל רודנסקי, שעורר גלי צחוק רבים.
רכבת עברית ראשונה עולה לפסים
ב־4 במאי 1948 נערכה נסיעת רכבת רגילה לכאורה מחיפה לחדרה, אך הפעם, שלא כקודמותיה, נשאו עימם הקרונות חשיבות היסטורית: לראשונה הופעלה הנסיעה על ידי צוות עברי מלא, ובשליטה עברית מוחלטת. הבשורה עוררה, כצפוי, התרגשות גדולה בחדרה עצמה ובכלל היישוב העברי בארץ ישראל.
קווי הרכבת, שפעלו עד אז בפיקוח בריטי, שבתו בשבועיים שקדמו למאורע עקב הפסקת פעילות בתי המלאכה המרכזיים של הרכבת ששכנו בחיפה. הסיבה לשביתה היתה בריחתם של פועלי הרכבת הערבים, שנטשו את העיר בהמוניהם עם שחרורה על ידי הכוחות העבריים שבועיים קודם לכן. לאחר הנטישה גם התברר שמחסני הרכבת נשדדו על ידי ערבים, שלקחו עימם במנוסתם חלק נכבד מהכלים שהיו הכרחיים להפעלת הקווים.
פועלי הרכבת היהודים לא אמרו נואש ופעלו במרץ לשקם את הנדרש. וכך, השבוע לפני 70 שנים יצאה לדרכה נסיעת רכבת עברית ראשונה, שעליה התנוסס בגאון דגל מגן דוד, כשלנסיעה הצטרפו פועלי הרכבת הוותיקים, מלווים בפלוגת מגן מגדוד "משמר העם".
על בואה הצפוי של הרכבת העברית הראשונה לחדרה ידעו אנשים בודדים מבני המושבה, אולם עם כניסת הרכבת למתחם התחנה נפוצה השמועה חיש קל, והמונים הגיעו לחגוג יחדיו את המאורע ההיסטורי. עד מהרה הוצבו במתחם שולחנות ארוכים למסיבה, והוותיקים שבעובדי הרכבת הפליגו באוזני הנוכחים בזיכרונות מימי תחילת פעילותם ברכבת ועד היום המשמח. הדברים התקבלו בקרב המשתתפים בשמחה ובהתרגשות רבה.
"מבצע חמץ" - להגנה על תל אביב וסביבותיה
השבוע לפני 70 שנים פתחו כוחות ההגנה באזור יפו ותל אביב בהתקפה נרחבת על הכפרים המאיימים על דרכי התחבורה באזור. הפעילות ההתקפית, שכונתה בשם "מבצע חמץ", החלה ב־28 באפריל 1948, ובמסגרתה נכבשו הכפרים אל־ח'ירייה (כיום מחלף מסובים) וכן סאקיה ועאנה הסמוכים. תושבי כפרים אלה ברחו לכיוון העיר לוד. בתל אביב הסתיימו השבוע גם ההכנות של המשמר האזרחי לשירותי התגוננות פסיבית מפני התקפות מהאוויר. בד בבד נמסר שהחלו העבודות להארכת מסלול ההמראה בשדה התעופה בתל אביב, מ־900 מטרים ל־1,400.
ועוד בעניין המלחמה: מוושינגטון נמסר ששר החוץ האמריקני, ג'ורג' מרשל, הודיע על הבטחה שקיבל מדובר הליגה הערבית, ולפיה "צבאות ערב אינם מתכוונים לפלוש לארץ ישראל עם עזיבת הבריטים הצפויה בקרוב".
מתאמנים וגם מתנדבים
במחנה שהוקם השבוע לפני 70 שנים על גדות הירקון רוכזו 150 חניכים צעירים תלמידי תיכון מפלוגות הים של "הפועל" בתל אביב, לשבוע אימונים המיועד להכשירם לפעילות צבאית. האימון הוקדש ללימוד חוקי עגינה, זרמים ורוחות וניווט, ונערכו הפלגות למכמורת ולקיסריה.
במקביל, מועצות הפועלים ברחבי הארץ החלו ביישום החלטת כנס ועדי העובדים האחרון, שעסקה בגיוס חברים פועלים לעזרת המשק החקלאי העברי. מזכירי המועצות ביקרו במקומות העבודה המאורגנים והשלימו את פעולות ההסברה הנדרשות. נמסר שהפועלים גילו הבנה רבה לדרישה שציבור הפועלים המאורגן ייתן יד ויושיט עזרה למשק החקלאי, הנותן מטובי חבריו לכוח המגן.
העיתון שהפריע לישון
העיתון "דבר" מדווח על "רוגז רב" שהתעורר לאחרונה בקרב תושבי חיפה נגד סניף העיתון "ידיעות אחרונות" בעיר, בשל נטייתו להוציא בשעת לילה מאוחרת "מהדורות מיוחדות" - בלי שתהיינה בהן ידיעות נוספות מהותיות בהשוואה למהדורה הרגילה. לטענת התושבים, הנערים שרצים ברחובות העיר בניסיון למכור את הגיליונות "המיוחדים" מעוררים בקריאותיהם את האזרחים הנמים את שנתם, דבר הגורם לבהלה מיותרת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו