אחרי שעות של עליות, ירידות, סיבובים ושכונות, נפל לבסוף האסימון. זה קרה במרפסת המקסימה של מסעדת "דוזאן", אשר שוכנת בתוך מבנה טמפלרי מ-1870 שעיצב והקים פאדי נג'אר בשתי ידיו. פאדי, שעוסק באדריכלות ובעיצוב פנים, הוא איש מרתק והרבה אנשים מגיעים לכאן, מתאהבים בו ובמקום, וחוזרים שוב ושוב.
המקום מעוצב בחמימות, כל שולחן עתיק שונה ממשנהו, ואת הקירות מעטרים ציוריו המופלאים של הצייר הברזילאי אנטוניו מטארוסה, חבר קרוב של הבעלים. במסעדה ספרייה עמוסה ספרי פוליטיקה, שירה ואמנות ערבית ויהודית, וכל המקום משדר הרמוניה ושוויון. הרמוניה שוררת גם במטבח: בין אמו ודודתו של פאדי, שאחראיות למטעמי העולם הערבי, לבין השף שמבשל אוכל איטלקי וצרפתי.
וכך, על בטן מלאה בכל טוב - כשמהשולחן נעלמה גם מנת סחלב קר עם פירות יבשים - מבט בגנים הבהאיים המוארים באור נגוהות מעורר באדם הסביר את הדחף לשיר. נוף כזה קשה למצוא במקום אחר על הגלובוס.
שינקין של המגזר
אין ספק שאחד המקומות היפים בחיפה הוא המושבה הגרמנית, היכן שברגע שמרימים את הראש מבחינים במדרון התלול והמרהיב של הגנים הבהאיים. ראובן גודר, המדריך שלנו בטיול, מספר שהטמפלרים הגיעו לכאן באמצע שנות ה-60 של המאה ה-19 ובעצם בנו כאן את המושבה הטמפלרית הראשונה באמצעות תכנון אורבני, הרבה לפני "חוק התכנון והבנייה" של ימינו. סיור בין הבניינים המרשימים לאורך שדרות בן גוריון חושף את עברה המפואר של המושבה ואת העובדה שהתנהלו כאן חיים עשירים ומגוונים לאותה תקופה. שימו לב לבית העם, המבנה הטמפלרי הראשון בארץ שהוסב למוזיאון לתולדות העיר חיפה (בן גוריון 11), הביטו גם במבנה עמותת התיירות של חיפה. ניתן לטייל בין הבתים באופן עצמאי או להצטרף לאחד הסיורים המומחזים על ידי מדריכים-שחקנים ביום או בלילה. פאדי אומר ששדרות בן גוריון הפכו ל"רחוב שינקין של המגזר" ולכאן מתנקזים אנשי התרבות והלילה.
אחד המקומות השמורים והמסתוריים בחיפה הוא הגנים הבהאיים הפרושים על גבי 19 טרסות יפהפיות, מספר שהוא קדוש לבהאיים.
הדת הבהאית צמחה בפרס ועיקר עקרונותיה הם שוויון בין המינים, בין הדתות ובין בני האדם. בעולם יש כיום שישה מיליון מאמינים ובישראל חיים כ-800 מאמינים, איש מהם אינו אזרח ישראלי, וכולם מתנדבים שמגיעים לכאן לתקופה קצובה.
המבנים המרשימים במקום סגורים ברובם בפני הקהל הרחב. המקום היחיד שפתוח, בבוקר בלבד, הוא כיפת הזהב שבה שוכן קברו של מקים הדת, "הבאב", מירזא עלי מוחמד. בסיור תוכלו לראות את מבנה הספרייה והארכיון לכתבי היד הבהאיים, שבנוי כהעתק מבנה הפרתנון באתונה, וכן את מבנה בית הצדק העולמי. אני שאלתי הרבה שאלות שלא קיבלו מענה. אתם מוזמנים לנסות.
שכיית חמדה נוספת שנמצאת בקירבת מקום, בראש רכס הכרמל, היא כנסיית סטלה מאריס (כוכב הים, בעברית), שכמו הגנים פתוחה לביקור ללא תשלום. מדובר בנקודת תצפית מרהיבה למפרץ חיפה והרי הגליל.
הסוד של מסדה
לא הרבה תיירים שמגיעים מחוץ לעיר מכירים את רחוב מסדה. משום מה, החיפנים מעדיפים לשמור אותו בסוד. מדובר ברחוב שבו גרה בעבר כל הסלתה ושמנה של העיר, מה שמסביר את תחנת הכרמלית שנמצאת ממש במרכז הרחוב. במשך הזמן האוכלוסייה העשירה עברה לכרמל וזוהרה של השכונה הועם. אבל במהלך השנים הרחוב התעורר שוב. תמצאו שם בתי קפה קטנים, כמו קפה "מסדה", "פאזל" או "אליקה", חנויות יד שנייה מקסימות (כמו חנות "יפה"), אמנית פסיפס בשם הגר חפץ שאצלה פגשנו שתי תל אביביות שבאו ללמוד "לפספס", את החנות "שיבולים" שמציעה פריטי עיצוב מקסימים לבית, את "גלריה 6", חנות עתיקות מעניינת, את "גלריה פנינה לעתיקות ואמנויות", חנות ספרי יד שנייה ועוד ועוד. כיף של סיבוב.
היום, יום חמישי, הרחוב ייסגר לתנועה ויתקיים בו "קרנבל צבעים": במקום יתקיימו הופעות, שוק ספרי קומיקס, תיאטרון רחוב, מיצג אמנות ועוד.
אפשר כמובן לשכוח מלחוות את כל האטרקציות, המקומות והצבעים שיש בעיר הגדולה הזו. ואדי ניסנאס, המוזיאונים, חיי הלילה, האוכל הטוב והים ייאלצו לחכות לביקור נוסף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו