הזמרת הדרום אפריקנית מרים מאקבה שכונתה בין היתר "קול הזהב של אפריקה" ו"מאמא אפריקה" הלכה אתמול לעולמה בבית חולים סמוך לעיר נאפולי בגיל .76שלשום חוותה מאקבה אירוע לב במהלך קונצרט תמיכה שבו השתתפה בדרום איטליה למען הסופר האיטלקי רוברטו סביאנו מחבר הספר על חיי המאפיה שקיבל איומים על חייו.
מאקבה הפכה לסמל המאבק נגד האפרטהייד בארצה. הזמרת השחורה לא הפסיקה להטיף בשיריה לאהבה לשלום ולאחווה. להיטה "פאטה פאטה" זכה להצלחה בעולם כולו ולכוכבים כמו פול סיימון היתה הזכות לבצע את השיר עימה. היא אגב סירבה לקבל תמלוגים על להיטיה למרות מצבה הכ לכלי הקשה ותרמה את המעט שהיה לה למען אפריקה.
מאקבה או זנזי בשמה האמיתי (קיצור של אוזנזילה) נולדה ב- 4 במארס 1932 ביוהנסבורג. בימי חייה הספיקה לחוות תקופות שונות בארצה שמחות ואפלות כאחת. תחילה ראתה את הגעתם של האפריקנרים הלאומניים ב-1947. בגיל 27 עזבה את ארצה למען הקריירה שלה מבלי לדעת שתיתקל בקשיים לחזור לאחר שהביעה את עמדותיה מחוץ לגבולות ארצה נגד מדיניות הגזענות של השלטון הלבן. שלטון האפרטהייד אף מנע ממנה לשוב ליוהנסבורג ולקבור את אמה. הכעס נגדה היה רב בעיקר לאחר שהשתתפה ב- 1959 בסרט דוקומנטרי נגד משטר האפרטהייד.
מאקבה חיה 31 שנה בגלות תקופה שבה הטיפה בארה"ב ובאירופה נגד מדיניות הגזענות של השלטון הלבן בארצה. בשנים אלה הפכה לזמרת האפריקנית הראשונה שזכתה ב- 1965 בפרס הגראמי האמריקני ביחד עם הזמר הארי בלפונטה. אבל גם את ארה"ב נאלצה מאקבה לעזוב לאחר נישואיה למנהיג הפנתרים השחורים סטוקלי קרמייקל שממנו נפרדה ב- 1973. בשלב זה שבה ליבשת השחורה - לגינאה.
ב- 1985 לאחר מותה של בתה ההיחידה בונגי שבה מאקבה כמעט חסרת חסרת כל לאירופה. ב- 1990 הצליח המנהיג המיתולוגי של דרום אפריקה נלסון מנדמנדלה לשכנע אותה לשוב הביתה. באותה שנה היא קיבלה מצרפת עיטור כבוד וואזרחות. לאחר שובה הוציאה את האללבום Homeland שבו תיארה את השהשמחה של השיבה הביתה. מאקבה ביקרה בבעבר בישראל ואף הקליטה מספר שירים בעברית בהם "ערב של שושנים."
בדרום אפריקה התקבל דבר מותה אתמול בהלם ובצער רב. גורמים רשמיים והרחוב כולו דיברו על אבידה גדולה לא רק לדרום אפריקה אלא לאפריקה כולה. פחות משבוע לאחר שארה"ב בחרה בנשיא השחור הראשון נדם קול אפריקה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו