בגיל 66, מייקל קיטון כבר השלים עם העובדה שהקהל רוצה אותו עם כנפיים. שנים הוא נאבק לברוח מצילו של איש העטלף, שהזניק לו את הקריירה בסוף האייטיז, אבל לשמיים בהוליווד יש חוקים משלהם: אתה יכול לנסות לעוף, אבל מישהו תמיד ידאג להחזיר אותך לקרקע.
הקאמבק הגדול שלו לפני שלוש שנים בא בזכות איש ציפור. זה קרה בסרט זוכה האוסקר "בירדמן", שם גילם קיטון דמות שמתכתבת היטב עם הביוגרפיה הפרטית שלו: שחקן הוליוודי דועך, שערב עליית מחזה בכיכובו בברודוויי רודפת אותו דמות גיבור העל המעופף שגילם בעבר. קיטון קיבל על התפקיד מועמדות ראשונה לאוסקר, אך לא זכה והסתפק בגלובוס הזהב ובפרס איגוד המבקרים.
לפני חודשיים הוא כיכב באחת ההצלחות הקולנועיות הבודדות של הקיץ הזה, כשגילם את דמות הנשר הנבל בסרט "ספיידרמן: השיבה הביתה" של מארוול. כשהוצע לו התפקיד, בתחילה סירב לקבלו בתירוץ של בעיית לוחות זמנים. אבל במארוול יצאו מגדרם כדי להתאים את עצמם לדרישותיו של הכוכב הוותיק, וקיטון נעתר לבסוף. הוא לא הצטער: הביקורות היללו את משחקו והגדירו אותו "אחד מנבלי הז'אנר העוצמתיים אי פעם".
"מה שעניין אותי בדמות היה שתי הפנים שלה", הסביר במהלך קידום הסרט. "הנשר הוא ספק נבל, ספק לא. דמות שאתה מביט בה וחושב שאתה מבין מה מניעיה. אבל בינינו, גיבור או נבל, שניהם תפקידים מהנים. לשחקנים יש נטייה להעדיף את דמות הרשע, כי להיכנס אל תוך האופל זה תמיד יותר מרתק".
קיטון מודל 2017 הוא עדיין עוף מוזר בשמי הוליווד. מצד אחד הוא מתגורר בחווה מבודדת במונטנה, הרחק מהמולת הבִּיצה של לוס אנג'לס, ומצד שני נהנה מפירותיה של מורשת באטמן וגולש על הגל של סרטי גיבורי העל של השנים האחרונות.
• • •
עכשיו הוא מככב בסרט החדש "מתנקש אמריקאי", שעלה לאקרנים בסוף השבוע. מדובר במותחן אקשן שממשיך את הקו של סרטים דומים מהשנים האחרונות, כמו "ג'ון וויק" ו"פצצה אטומית". סרט פעולה איכותי יחסית, עם תקציב לא אסטרונומי, בניגוד לנהוג באולפנים הגדולים.
הסרט הוא עיבוד לאחד מ־12 ספרי המתח של הסופר וינס פלין, שעוסקים בדמותו של סוכן ה־CIA מיטש ראפ. ראפ, שחווה טרגדיות אישיות, הוא המגויס האידיאלי לשורות ה־CIA, כסוכן מיוחד וחדור נקמה למבצעים חשאיים מעבר לים. אחת התחנות הראשונות שלו בארגון היא ההכשרה אצל הסוכן הוותיק סטן הארלי (קיטון), שגם יתלווה אליו בהמשך לאיתור סוכן־עבר שסרח ומעורב בתוכנית טרור הקשורה באיראן ובהטלת פצצת אטום על ישראל.
בסרט "מתנקש אמריקאי". "אקשן וריגול הוא לא ז'אנר שכיכבתי בו בעבר, אבל בגילי אני ממשיך לחפש להתנסות"
לדמות הראשית לוהק שחקן צעיר (דילן אובריאן בן ה־26, שמוכר מסרטי "הרץ במבוך"), אבל קיטון גונב את ההצגה בתפקיד המנטור שלו. במאי הסרט הוא מייקל קוסטה, שביים לטלוויזיה פרקים של "דקסטר" ו"הומלנד", ואם הסרט יצליח בקופות, הכוונה היא להשיק סדרת סרטים סביב ספריו של פלין.
"אקשן וריגול הוא לא ז'אנר שכיכבתי בו בעבר, אבל בגילי אני ממשיך לחפש להתנסות בדברים חדשים", משחרר קיטון חיוך. "קראתי את התסריט והבנתי שזאת דמות שטרם יצא לי לגלם. התפקיד לא הצריך יותר מדי עבודה מבחינתי, ואהבתי את העובדה שהסרט צולם בלוקיישנים מחוץ לארה"ב - באנגליה, בתאילנד ובעיקר באיטליה. אלה, בפשטות, הסיבות שהביאו אותי לסרט: לדעת שאני מבלה - ועוד מתפרנס מזה.
"כבר בשלב מוקדם סיכמתי עם הבמאי ועם דילן אובריאן שנעשה סרט אקשן איכותי לאדם החושב. לא רציתי שוב את השחור והלבן, הטובים נגד הרעים. ברגע שצופה באולם יודע מראש את החלוקה, זה לא מספק אותי".
האיום הגרעיני בסרט הפך לאקטואלי בזכות צפון קוריאה והמתח הגואה בין הנשיא דונלד טראמפ למנהיג הקוריאני קים ג'ונג־און. קיטון, דמוקרט מושבע ו"פריק של חדשות", כהגדרתו, מבקש במהלך הראיון להכריז סופית שהוא משלים עם הבחירה בטראמפ, שאותו כינה בעבר "מניפולטור גאון".
"אלה שהתנגדו לטראמפ, ואני ביניהם, צריכים להפסיק עם זה. לא הצבעתי לו, אבל טראמפ הרוויח את ההזדמנות שלו, והוליווד צריכה להפסיק לדבר בולשיט. זו השעה לתת לנשיא לעשות את העבודה ולא להפריע. במקום לכעוס, צריך לפעול למען דברים שדורשים טיפול, ופשוט לפנות את הדרך ולהמשיך הלאה. כל דבר אחר הוא בזבוז אנרגיה".
התרחיש של פצצה גרעינית הפך היום למוחשי מתמיד.
"נכון, אבל אני לא מקשר אותו ישירות לתוצאות הבחירות בארה"ב. אנחנו חיים תחת איום של טרור כבר שנים, וזאת מציאות עצובה שמדירה שינה מעיניי. הנושא מעסיק אותי כשאני טס ברחבי העולם. אני דואג לשלום קרוביי בכל מקום, ואני חושב שצריך להגביר את הערנות.
"דוגמה מצוינת היא מערך האבטחה הישראלי שיוצא לי לראות בשדות תעופה. אני קולט שהחבר'ה האלה פאקינג יודעים מה הם עושים, והם לוקחים את הנושא ברצינות הנדרשת. יש לנו הרבה מה ללמוד מהמודיעין הישראלי ומהאופן שבו דואגים אצלכם לביטחון של אנשים".
אם כבר הזכרת את ישראל, תודה שהתגייסת להציל אותנו בסרט.
"(צוחק) את המטלה הזו אני אשאיר בידיים של ג'ארד קושנר (השליח האישי של טראמפ למזרח התיכון)".
• • •
קיטון נולד ב־1951 בעיירה קטנה בפנסילבניה, הבן הצעיר משבעה אחים במשפחה קתולית ששורשיה איריים. שמו מלידה היה מייקל דאגלס, אך הוא נאלץ לשנות אותו כשנרשם לאיגוד השחקנים, עקב הכפילות עם שמו של כוכב הקולנוע הידוע. לדבריו, הוא נהנה לשחק כבר מגיל צעיר, לעיני אביו, ג'ורג', מהנדס אזרחי, ואמו ליאונה, עקרת בית.
"אחיי ואני נהגנו לשחק ביער, והם יעידו שכבר אז לקחתי את עסקי המשחק ברצינות והלכתי לאיבוד בתוך הדמיון", סיפר בעבר. "אילו הייתי גדל כיום, בטח היו מכריחים אותי לקחת כדורים. הייתי היפראקטיבי. אני זוכר שבאחת הפעמים שנסענו לים נשענתי על דלת המכונית, והיא נפתחה ועפתי החוצה. למזלי לא נפגעתי.
"נהגתי ללבוש את הבגדים המשומשים של אחיי, שנראיתי בהם די מטופש, ובתגובה היו מחטיפים לי מכות".
כבר בצעירותו החל ללמוד שיעורי תיאטרון ("לא הייתי טוב במיוחד, למרות שהתחלתי להפנים מה זה להיות אמן"), למד את תורת הנאום באוניברסיטת קנט באוהיו, אך לבסוף נשר ועבר לפיטסבורג. בעיר הגדולה עבד כנהג מונית וכעוזר במה באולפני תחנת הטלוויזיה המקומית, שם קיבל הצעה לככב מול המצלמות בתוכנית ילדים.
במקביל ניסה את מזלו מול קהל במועדוני סטנד־אפ, כולל בלוס אנג'לס, שם הכיר לראשונה את לארי דיוויד ("סיינפלד", "תרגיע"), שליהק אותו לפני ארבע שנים לסרט הטלוויזיה של HBO "מחק היסטוריה". ללוס אנג'לס הגיע, לדבריו, עם "חלומות גדולים" ו־263 דולר בכיס.
באחת מהופעותיו כסטנדאפיסט התגלה על ידי מפיק שישב בקהל. הוא הוזמן לאודישן לסרטו של רון האוורד "משמרת לילה" מ־1982, שהפך לסרטו המשמעותי הראשון. בעקבות שבחי המבקרים לוהק לסרטים "מיסטר אמא" ו"ג'וני המסוכן", וב־1988 לקומדיית הקאלט של הבמאי טים ברטון "ביטלג'וס", שהיתה קרש הקפיצה לשני סרטי "באטמן" - גם הם בבימויו של ברטון.
"אני מאושר שיצא לי לגלם את הדמות", סיפר קיטון בראיון להוליווד ריפורטר. "מי בכלל מקבל הזדמנות כזו, לשחק את באטמן? זה היה מדהים! שני הסרטים שעשיתי עם ברטון נרשמו בדפי ההיסטוריה של הקולנוע. טים הניח את היסודות לסרטי גיבורי העל של היום. הוא זה שהתחיל הכל, ואני הייתי חלק מהחזון החלוצי".
ב"באטמן" עם ג'ק ניקולסון. "הסרטים נרשמו בדפי ההיסטוריה של הקולנוע"
בסרט השלישי בסדרה, "באטמן לנצח" (1995), סירב להשתתף, והתפקיד עבר לידיו של ואל קילמר. "זה היה פשוט סרט גרוע", הסביר קיטון. "התסריט היה רע מהרגע הראשון, ולא הבנתי מה ג'ואל שומאכר (הבמאי) רוצה לעשות".
בהמשך שנות התשעים החלה הקריירה של קיטון לדעוך, כשסרטים כמו "העיתון" ו"בעל משוכפל" כשלו. ב־2002 כיכב בסרט הטלוויזיה "שידור חי מבגדד", בתפקיד שעליו היה מועמד לגלובוס הזהב. השבוע אמר בראיון ל"גארדיאן" הבריטי ש"שנות התשעים היו עשור עם לא מעט טעם רע, ולי היתה תרומה לזה".
הוא המשיך להשתתף בסרטים זניחים יחסית, בעיקר בדמויות משנה ובדיבובים (כמו "מכוניות"), עד שב־2014 הוזמן להופיע ב"רובוקופ" וב"הצורך במהירות", במה שנראה לו כקאמבק הנכסף. אלא ששני הסרטים לא סיפקו את הסחורה בקופות, והעתיד לא נראה מזהיר.
למזלו, קיבל את התפקיד ב"בירדמן", שהקפיץ מחדש את מניותיו והפך אותו שוב לרלוונטי בתעשייה. הסרט זכה בלא פחות מארבעה אוסקרים, כולל פרס הסרט הטוב ביותר. כעבור שנה כיכב קיטון ב"ספוטלייט", שגרף גם הוא את האוסקר לסרט הטוב ביותר. בשנה החולפת הוא שיחק בסרט "המייסד" על ריי קרוק, מייסד רשת מקדונלדס, אבל הסרט לא קיבל ביקורות אוהדות ואף נעדר מטקסי הפרסים.
• • •
בשבועות האחרונים הוא מצטלם באירופה לסרט "דמבו", עיבוד מסקרן לסרט האנימציה האגדי של דיסני - הפעם עם שחקנים בשר ודם. קיטון שב לשתף פעולה עם הבמאי טים ברטון ומגלם יזם הרוכש את הקרקס שבו מופיע דמבו, כדרך לנצל את הפיל המעופף. לצידו מככבים קולין פארל ודני דה ויטו.
"לקח לי הרבה זמן בקריירה להבין איך לנצל כפי שצריך את תשומת הלב שקיבלתי", סיפר קיטון בראיון לאתר "דדליין". "באמצע החיים אתה מופיע פתאום על שלטי חוצות עצומים ובכל המגזינים, ואתה רוצה להבין לא רק איך להרוויח מזה כלכלית, אלא גם איך למנף את המשך הקריירה.
"מעולם לא הייתי טוב בקידום עצמי, כי זה לא מרגיש לי אותנטי. אבל בכנות - אני לא מתנצל שאני נהנה מהפירות של העבודה הקשה שלי. אולי זה אגואיסטי מצידי, אבל אני רוצה להרוויח ולהמשיך באותו מסלול. זה לא בא בקלות, אבל אם אתה מוכן להתאמץ ולהתעלם מכל החרא מסביב, אתה מסוגל לעשות את זה. אני נותן לעצמי קרדיט שעבדתי קשה על מה שיש לי, ומותר לי לחיות את החיים בדיוק כפי שאני רוצה".
קיטון היה נשוי פעם אחת בלבד, לשחקנית קרולין מקוויליאמס, שהופיעה בסדרות "אחיות" ו"בוורלי הילס 90210". הם התגרשו ב־1990, אחרי שמונה שנים ובן משותף. מקוויליאמס מתה ממחלת הסרטן לפני שבע שנים.
לצד רומנים חולפים עם מישל פייפר ועם הדוגמנית אודרה לין, הזוגיות המתוקשרת ביותר של קיטון היתה אחרי גירושיו, כשיצא חמש שנים עם כוכבת "חברים" קורטני קוקס.
הוא ידוע כשחקן ששומר בקנאות על פרטיותו. בשנה שעברה, כשקיבל כוכב בשדרת הכוכבים המפורסמת בהוליווד, הוא נראה מתנשק עם בלונדינית לא ידועה, שרבים סבורים שהיא בת זוגו הנוכחית. הוא סירב להגיב לכל שאלה בדבר זהותה.
חברו הקרוב ביותר הוא בנו, שון מקסוול דאגלס, כיום בן 34. קיטון כינה אותו בנאום הזכייה בגלובוס הזהב "אדיר, אינטליגנטי, מצחיק, מוכשר, מתחשב, ובמקרה הוא גם בני. אני אוהב אותך בכל ליבי, שון".
דאגלס הוא כותב שירים וצבר בשנים האחרונות תאוצה אחרי שכתב להיטים לכריסטינה אגילרה ולזמר הקאנטרי תומאס רט. הוא חתום, בין השאר, גם על הלהיט "Talk Dirty" של ג'ייסון דרולו, שנכתב עם חברי ההרכב הישראלי בלקן ביט בוקס. מי שחיבבה במיוחד את הלהיט היתה מדונה, שהזמינה את דאגלס לעבוד איתה על אלבומה האחרון מ־2015, בשיר "Ghost Town".
• • •
הונו של קיטון מוערך ב־60 מיליון דולר, כולל נכסי נדל"ן רבים. הוא מתגורר בחווה במונטנה שבה הוא נהנה מדיג, מרכיבה על סוסים ומגולף. נוסף עליה הוא מחזיק במאליבו חווה קטנה יותר, המשקיפה לחופי האוקיינוס השקט, וגם בשטח של 76 דונם באזור מונטסיטו שמצפון ללוס אנג'לס, בשכנות לאופרה ווינפרי.
"אני אוהב את חיי היומיום שלי. אני עושה הליכות, רץ, וגם מרים משקולות. התפקידים שאני מגלם לאחרונה מצריכים מאמץ פיזי, אבל נדמה לי שאני במצב לא רע לגילי. בעיניי, המבחן הוא בתוצאה: הקהל צופה בסרט, ואני רוצה שהוא יאמין שהדמות שלי מסוגלת לעשות את הדברים מבחינה פיזית, גם אם אני לא זה שעושה אותם. לכן אני לעולם לא מרשה לעצמי להתלונן. אני רוצה שהצופה ירגיש שאני נותן את המקסימום. זה הכי מחמיא לשחקן כשזה קורה".
ביומיום אתה לא נזקק לכנפיים או לכישורי ריגול.
"אני באמת סקרן לדעת איך הייתי נוהג בסיטואציות הפיזיות האלה בחיי האמיתיים. בוא נאמר שאם הייתי נופל בשבי, הייתי נשבר בתוך שתי שניות. מספיק לפתות אותי בשוקולד צ'יפס כדי שאגלה את כל הסודות.
"אבל ברצינות, הייתי רוצה להאמין שאני מסוגל להפתיע את עצמי. אני חושב על מישהו כמו ג'ון מקיין, שנפל בשבי הווייטנאמי, עוּנה ושרד, ואפילו סירב להצעה להשתחרר לפני שישוחררו אלה שנפלו בשבי לפניו. זה גיבור".
איך ההרגשה לעלות מחדש על הגל, בגיל שנחשב למתקדם מאוד במונחים של הוליווד?
"נהדרת, בעיקר כי זה לא דבר שיכולתי לחזות מראש. זאת הזדמנות שמגיעה לפתע, ואתה חייב להיות מוכן להתמודד איתה. אני חש לאחרונה יותר מרץ לעבוד, בעבר זה לא תמיד היה כך. פעם בחרתי לעבוד פחות, לקחתי תפקידים רק כדי 'לשמור על הכושר'. אנשים אפילו חשבו שפרשתי ממשחק בגלל שעמום.
"בסופו של דבר אני עושה את מה שתמיד עשיתי, רק שעם הזמן שיטת הבחירה הופכת למתוחכמת יותר. זה משהו שבא עם הגיל".
הגיל בכלל מעסיק אותך?
"חייתי הרבה, אבל אני עדיין אותו בחור שרוצה לעבוד ולהיות אדם טוב. בחיים צריך לדעת לקבל את ההזדמנות: שימסרו לך את הכדור ברגע הנכון - ושתדע באותה שנייה מה המהלך הבא".
היום אתה כבר מודל לחיקוי.
"אני דווקא מרגיש שיש לי עדיין מה ללמוד בכל יום, בין שזה מילד בן 10 או מאדם בן 90. אם אתה נעול וחושב שאתה כבר יודע הכל, החיים שלך יהפכו מהר מאוד למשעממים. כשאתה פתוח להמשיך ללמוד כל הזמן - נכונות לך הפתעות.
"אני לא יודע מה זה לא להיות סקרן. אני מקבל השראה לא רק מכוכבי קולנוע ענקיים, אלא גם משחקנים שפשוט באים לסט ויודעים איך לשפר את הסצנה. אלה שעובדים בעסק שנים ויש תמיד מה ללמוד מהם, גם כשלא מדובר בשמות מפורסמים".
dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו