"לתלמידנו אור טרגן, הכוכב הנולד, ברכות ממשפחת תיכון היובל" (שלט בשער הכניסה לתיכון היובל בהרצליה) כיתה י"ב 3, מגמת תקשורת. סוג של שעת חינוך עם המחנכת ורכזת השכבה ענת דנון. "דיאלוג" כתוב להם במערכת השעות, והם יודעים שבשעה הזו יש להם הזדמנות לערוך שיח כן ואינטימי עם המחנכת על דברים ברומו של עולם. היום הם משוחחים על הרגלי השתייה של בני הנוער. הם לגמרי חלק מבני הנוער. תיכוניסטים בני 17, בסוף השנה הזו יתגייסו. בני דור הפייסבוק, הסמארטפון והאלכוהול, שיודעים הרבה, חשופים להרבה, חכמים הרבה יותר, ובכל זאת, עדיין אי אפשר לא להיות מוקסם מהתפר החמקמק הזה שעליו הם מהלכים. ספק נערים-ספק גברים, שחולקים את ספסל הלימודים עם נשים קטנות. בשורה השנייה שבטור השני מצד החלון, ליד איתי, יושב אור טרגן. גם במבט שני קשה לי לאתר אותו בין כל יושבי הכיתה. הוא אחד מהם, נטול איפור או לבוש שבחרה עבורו סטייליסטית, סמל בית הספר מודפס על חולצתו השחורה, המצדיקה את כל הנימוקים בעד תלבושת אחידה. אף אחד מהחברים הקרובים לא קורא לו אור. בפי החבר'ה הוא "ט-רגן" בהטעמה מלעילית משובשת. שבוע לפני כן הכריז צביקה הדר "אור טרגן" בקולי קולות, ואור הפך לזוכה העונה העשירית של התוכנית שילדה את נינט, מארינה וסקעת, רשימה חלקית. זיקוקין דינור הועפו לכל עבר, קונפטי פוזר על הבמה, ואור טרגן הבין שהוא עשה את זה. בגדול. הוא שידר "אני הכי קול ושומר על פאסון", אבל הרגיש "אני פשוט בהלם, לא מעכל". עד שהוא ילך לפשוט את הבגדים ההדורים, יחזור לברמודת הג'ינס ויתלה על כתפו את הגיטרה, יתפנו הוריו לשחרר את המתח שהצטבר בישורת האחרונה לקראת הגמר, בעיקר בימים האחרונים, שבהם לא ראו בכלל את הילד. חשוב להם לשמור על אווירת "רגליים על הקרקע" ולשמר כל העת את הפרופורציות. אחרי עונה לא פשוטה עבורו, שבה ספג ביקורת נוקבת מהשופטים, כמעט לא נכנס לנבחרת, נתן סולו גורלי ומרגש ונכנס בחזרה, הודח שוב והוחזר בגלגל הצלה - אור טרגן עשה מעשה רוני דלומי וסלל בחריצות את דרכו אל הגמר. על אף הצבעות השופטים הוא הצליח לגבור על איטן גרינברג הרגיש ואניטה גסין העוצמתית, שני הפיינליסטים הנוספים, ולקח את עונת העשור. בכיתה, מוקף בחברים שמלווים אותו מאז כיתה י', הוא מרגיש נינוח ומשוחרר. לשאלה "אז איזה תלמיד אתה-" הוא יענה "בסך הכל בסדר, אני מעדיף מתמטיקה על המקצועות רבי המלל". "והוא גם חזק בספורט!" פוסק החבר ניר. בכל זאת, אור הוא הבן של קטי, המורה לספורט, שמלמדת באותו בית ספר. היום היא לא נמצאת, נסעה למשחק עם נבחרת הכדורסל. "מצטיין!" פוסקת ענת המחנכת בעיניים נוצצות. "בשנה שעברה כל האודישנים של תחילת העונה נפלו לו על הבגרויות, אבל הוא סיים בהצטיינות. אני בטוחה שהוא יסיים גם את השנה הזאת כמו שצריך, כי הוא כזה, שתי רגליים על הקרקע". "זו בכלל כיתה של מצטיינים", מספרת המנהלת, ציפי מל, ומזכירה שמהתיכון שלה יצאו מירי מסיקה, לירז צ'רכי, אסף הרץ, עודד פז ושחקני הכדורסל טל בורשטיין ויניב גרין. "יש פה כדורסלנים מצטיינים, יש פה אלוף אירופה בשחייה, יש פה תלמידים עם הישגים גבוהים מאוד בלימודים, וגם אור כזה. חלק מנוער איכותי, שמשלב את ההגשמה העצמית בתחומי העניין האישיים ולא מוותר על ההישגים האקדמיים". "תעשי לי טובה, בלי פדיחות, אני רוצה להיות שווה בין שווים" (מסרון ששלח אלי אור, בערב שלפני ביקורי בבית ספרו) בשבועיים שחלפו מאז תחילת הלימודים אור היה כאן בדיוק חצי שעה, ביום הראשון, "הייתי חייב לראות את החברים שלי וגם להודות להם על כל התמיכה בי". עכשיו הוא חזר. החברים הכינו לו עוגות עם קישוטי כוכבים, בלונים וסרטים הודבקו על הלוח של י"ב 3, וכל בית הספר התכנס באודיטוריום לראות את רגע הזכייה שלו ולמחוא לו כפיים. והיה גם תור ארוך של תלמידות כיתה י' שביקשו להצטלם עם הכוכב, וגם חתימה אם אפשר. אחרי הלימודים נסע אור עם שניים מחבריו לגלוש בים. כל כך הרבה זמן הוא חיכה לרגע הזה. "ממש היינו צריכים לגרור אותו מהמים אחרי כמה שעות טובות", מספר רועי. ענת המחנכת מלאת גאווה בכוכב הפרטי שלה. "מה זאת אומרת, הוא בפירוש כמו אחד הילדים שלי. אני בדרך כלל לא צופה ב'כוכב נולד', אבל בעונה הזאת עקבתי באדיקות. הסיכום שלי עם אור היה סמס לפני ואחרי כל תוכנית. ברגע ההכרזה, כל השכונה שמעה את שאגות השמחה מהבית שלי. "הילד הזה הוא חלום של כל אמא. נעים הליכות, צנוע, חבר טוב, משפחתי, אהוב על כולם. אני כל כך גאה בו שהוא לא נכנע ללחצים העצומים בתוכנית, ולא ויתר. יש לו זכות לעבור חוויית נעורים מאוד מיוחדת, שאין לי ספק שתתרום לאישיות הנפלאה שלו". ענת כבר שמעה את אור שר בטקסים, אך את הרגע הזה, שבו הבינה שהכישרון של אור הוא מעבר למה שחשבה, היא לא יכולה לשכוח. משלחת גדולה של תלמידים והורים מהרצליה נסעה לפולין, והיא ותלמידיה ערכו את הטקס בפני 600 תלמידים והוריהם. "שם, לרגלי אנדרטת הר האפר שבמיידנק אור שר את 'דברים שרציתי לומר', ולא נותרה עין אחת יבשה. היו שם עוד זמרים נפלאים, אבל משהו בחום הפנימי שאור הקרין, בעמידה שלו מול הקהל, כבש את הלבבות. אחרי הטקס הקיפו אותי אנשים שרק רצו לדעת מי זה הילד המוכשר הזה". "אני נורא רציתי שאניטה תזכה, אבל דווקא סבבה לי שאור זכה. למה? זה לא ברור? הוא ממש ממש חתיך!" (קורל, בת 15 מקריית חיים. גמר "כוכב נולד", חוף הסטודנטים בחיפה) "קשקוש. אני לא חושב שאור זכה רק כי נערות גרופיות סימסו לו", מבהיר סיון יאנג, מנהל מתמודדים ורפרטואר, ומי שבעצם הופך להיות האבא והאמא של מתמודדי הנבחרת עם התקדמות העונה. "פעמיים בכל השנים שלי ב'כוכב נולד' התהפכה לי הבטן כששמעתי מתמודד שר. בפעם הראשונה זה היה עם רוני דלומי, ובפעם השנייה - כשאור ביצע את 'אל נבקש' במחנה האימונים באילת. "אני הכי מחובר למה שקורה ברחובות, בצמתים, בשיחות הסלון. גם אנשים מבוגרים מאוד התחברו לאור והתרגשו ממנו. בסופה של תחרות, מי שבוחר שירים טובים, מי שנותן ביצועים מרגשים ונוגעים, מי שעושה דרך שהיא רצופת עליות ומורדות ויודע לקבל ביקורות בונות, משתפר ומתפתח - הוא מי שזוכה. ואור בפירוש היה כזה. הילד הזה היה חדור מטרה מהרגע הראשון, וכל ביקורת של השופטים רק דירבנה והעצימה אותו. הוא שאף להיות מדויק יותר, מקצועי יותר. הוא הפגין קור רוח יוצא דופן יחסית לגילו הצעיר, עשה לילות כימים בעבודה על שירים, ולא כל המועמדים שלנו נותנים ככה את הנשמה". שניות לפני שעלה "טרזן" במעלה המדרגות התלולות לעבר הבמה הענקית בערב הגמר ("אני קורא לו טרזן במקום טרגן. יש לו לוק של טרזן כזה, לא-"), אחז יאנג בידיו של אור, הישיר אליו מבט ואמר לו: "אתה הולך עכשיו לתת את הופעת חייך. תזכור את כל הדרך שעשית, ופשוט תיהנה מהרגע". כשטרגן ביצע את "יסמין", המנון המתבגרים של הפיל הכחול, היה ברור לכל היושבים באגף המשפחות שאי אפשר להתעלם מההילה שהבחור הזה מפיץ על הבמה. ההורים של אור ישבו ליד הורי המתמודדים הנוספים, ומאחוריהם שלוש שורות של משפחה מחבקת, כולל בני דודים עם מחשבים ניידים, שהצביעו ללא הרף דרך האתר. החברים שלא הצליחו להגיע לחיפה תיפעלו מהבית חמ"ל הצבעות. "אור טרגן גר בהרצליה פיתוח. ברור שאבא שלו קנה בשבילו את הניצחון" (רוני חזות, עמוד הפייסבוק הרשמי של אור טרגן) אור טרגן חגג במארס 17 אביבים. ילד טוב הרצליה פיתוח. אביו, דורון, משווק פרויקטים של נדל"ן. האח החייל עדן הוא די.ג'יי ש"מאוד מבין במוסיקה ועזר לי המון בתהליך בבחירת השירים", והנטייה למוסיקה הגיעה בכלל מ"סבא מצד אמא, שתמיד ניגן ושר וקנה לעדן את האורגנית הראשונה". עוד לפני שהתחיל ללמוד בכיתה א', התיישב אור והתחיל לנגן משמיעה, עד שהוריו החליטו לרשום אותו ללימודי פסנתר בקונסרבטוריון שבקרבת ביתם. "מאז אני על הפסנתר. הייתי יושב שעות ליד הפסנתר ומנגן מוסיקה קלאסית. אמא היתה יושבת לידי ושרה, ואני הייתי מתקן אותה ומעיר לה על אי דיוקים. יום אחד היא פשוט אמרה לי: 'תפתח את הפה ותשיר. יש לך את זה'. "בהתחלה מאוד התביישתי, הייתי שר רק לאמא, ב'חדר ההפתעות' שלנו. יש לנו מין חדר כזה שבו אני ואחי עושים מוסיקה, ושם גם נמצא הפסנתר שלי. הגיטרה הגיעה מאוחר יותר. נסעתי עם משלחת נוער לגרמניה, ושם ניגנתי ושרתי בזמן הפנוי שהיה לנו. בימים האלה התחברתי לגיטרה באמת". "יש לי הקלטה מגרמניה! רוצה לשמוע-", מציע לי דין, חבר של אור. מתוך הסלולרי שלו בוקע קולו המזוקק של אור שר את "ניצחת איתי הכל" של עמיר בניון, מהתקופה ש"כוכב נולד" היתה רק בגדר חלום. אחר כך דין משמיע לי את השיר שאור הקליט לו אחרי שהוא שבר את הרגל לפני שנתיים. "וכתבת לי שיר, כמו שאתה כותב. אתה עירום, ועזוב וחלש", בוקע קולו המזוקק והצלול של אור בשירה של מרגלית צנעני. נטול שיופים, נטול עיבודים, מיומנויות פיתוח הקול טרם באו והבריקו את הביצוע. "אין מצב שאני מוחק את ההקלטה הזו", מודה דין. "כולם כבר הלכו הביתה, ועוד אין לנו חתימה ממפורסם אחד. למה לא עצרת את צביקה הדר-" "אז בואי נבקש חתימה מאור טרגן. הוא עכשיו הכי מפורסם" (עמית וטליה, בנות 9, מאחורי הקלעים של גמר "כוכב נולד, עונת העשור", חוף הסטודנטים בחיפה) בתחילת כיתה י"א אור היה צריך לקבל החלטה לא פשוטה: כדורסל או מוסיקה. שנים שיחק כדורסל בקבוצת בני הרצליה, שמונה אימונים בשבוע כולל משחק, והספורט התחרותי הזה עשה לו טוב, לגוף ולנפש. גם את תיכון היובל בחר בגלל מגמת הכדורסל המשובחת. הוא היה רכז עם אופי ועם כריזמה של רכז. ככל שהתבגר וככל שהאימונים התובעניים הפכו את הכדורסל לקריירה של ממש, החליט אור שהוא פורש לטובת המוסיקה. "היה לי מאוד קשה, אבל החלטתי שהמוסיקה יותר משמעותית לי, שזה מה שאני רוצה לעשות. קיבלתי גיבוי מלא מההורים על ההחלטה הזאת. התחלתי לנגן ג'אז וללמוד פיתוח קול, ובסוף השנה אני ניגש לרסיטל בגרות בנגינה, שנותן לי חמש יחידות נוספות בבגרות. "אין לי ספק שהפייטריות של הכדורסל עזרה לי לשרוד את הקשיים שהיו לי בדרך לגמר", הוא מודה. הוא רהוט, וטון הדיבור שלו ייחודי וערב לאוזן, עד שברור לך שאם הילד מדבר ככה, עדיף שיפתח כבר את הפה וישיר. "כן, אני תחרותי, והביקורות שקיבלתי לא עייפו ולא תיסכלו אותי, רק גרמו לי לרצות להוכיח את עצמי עוד יותר. הפנמתי את מה שהשופטים אמרו לי ולקחתי לתשומת ליבי. אמרתי לעצמי שאין מצב שאחרי שהגעתי עד שלב כזה אני אוותר". הוא היה בן 7 כשנינט זכתה. מדי שנה צפה בתוכנית באדיקות, בעונה התשיעית כבר העז לדמיין את עצמו עומד ושר מול השופטים. השתעשע במחשבה מה ישיר, ומה הם יחשבו עליו. לקראת העונה העשירית, בגיל 17, החליט שהוא הולך על זה. נסע להבימה, לקח מספר, חיכה בתור עם ההורים ועם קומץ חברים, והשאר היסטוריה. "אני לא מופתע שאור זכה. אני הרי זה שנלחם והתעקש עליו כמה פעמים. יש בו את שלושת המאפיינים שמביאים לניצחון בערב כזה: כריזמה - החיוך הרחב והברק בעיניים, החום שהוא משדר, וצבע קול שמרחיב את הלב" (צדי צרפתי ל"ישראל היום", מייד אחרי ההכרזה על זוכה עונת העשור, במת "כוכב נולד" בחיפה) באודישן הראשון סילסל טרגן את "אל נבקש" של זוהר ארגוב. מירי מסיקה שאלה אם הוא בא על תקן הזמר המזרחי, ומשה פרץ אמר שהיו שם עודף סלסולים "לא מדויקים". גם על במת הגמר שידר טרגן לפרקים קצרים אנרגיה דומה לזו של אייל גולן עם עלייתו לבמה. הוא מעריך את גולן ומקשיב למוסיקה שלו, אבל הרינגטון שלו הוא דווקא "תגידי שטוב" של כנסיית השכל. בפלייליסט שלו נמצאים ברי סחרוף, מוש בן ארי ומשינה. צדי צרפתי מבקש שנזכור שאור עדיין ילד. "הוא עוד יצמח ויתפתח, אבל את מה שצריך בשביל ההתפתחות הזאת, יש לו", הוא אומר. וסיון יאנג מוסיף: "אף אחד לא מצפה ממנו שיוציא מחר סינגל. הוא הזוכה הכי צעיר שהיה לנו בתולדות התוכנית, ואנחנו מקפידים קודם כל לא לשבש לו את שיגרת החיים. הוא צריך ללכת לבית הספר, לסיים את הבגרויות. לא בטוח שמה שהיה רלוונטי עבורו במהלך התוכנית, יהיה רלוונטי עבורו בעוד שנה. זה מה שקורה עם רוב הזוכים שלנו. אני מאמין שאור יחפש, ויתלבט, וינסה אפילו לכתוב חומרים משלו, ואנחנו פה כדי לכוון אותו ולייעץ לו". "נראה לך שהוא יתגייס-" (תלמידות כיתה י' בהפסקה הגדולה בתיכון היובל) עדן (20), אחיו הגדול של אור, משרת בסיירת צנחנים. סוגיית השירות הצבאי היא אכן דילמה בשביל אור, אבל "יש לי כל הזמן שבעולם להחליט בין שירות קרבי ללהקה צבאית. כשיגיע הרגע הנכון להחליט, אני אחליט. בינתיים אני רוצה לאחל לעצמי קודם כל בריאות". איחול שלא מצפים לו מבן 17, אלא אם קרה משהו. "לא, לא, הכל בסדר, זה פשוט הכי חשוב, לא-" כמעט אפשר לשמוע את השיח הבוגר שיש לו עם הוריו, זה שמביא אותו לאמירות בנוסח "אחרי שחזרתי עם גלגל ההצלה, החלטתי שאני בא לשיר כדי ליהנות, אחרת כל הסיפור הזה לא שווה כלום. הכי חשוב שאני איהנה, ומה שיהיה יהיה. אין לי מה להפסיד, מקסימום ידיחו אותי שוב". או: "אני חייב לפנות זמן לעצמי עכשיו, ולנשום קצת אחרי כל הלחץ המטורף הזה". וגם: "העתיד שלי ברור לי לגמרי. אני רוצה לעסוק במוסיקה. הגשמתי חלום ענק, ואני רוצה לנצל את המתנה הענקית שקיבלתי ולעשות את מה שאני אוהב לעשות". וגם אחרי כל הדברים האלה, הוא מחייך במבוכה ואומר שהוא ילד של אמא. "אני יושב שעות בבית, והיא לידי. בביצוע בגמר היה לי חשוב להביא את אור שלפני 'כוכב נולד'. אור שיושב בבית ליד אמא, מנגן ושר".
צילום: רוני דלמאי, כתבת: ליטל שמש
"למה לא, גם עידן עמדי התגייס".
"אם כבר הוא יתגייס, הוא בטוח ילך ללהקה צבאית. מה נראה לך, קרבי-!"
