כל דקה קובעת

שמה של ג'יהאן ג'אבר, מורה לעברית מטייבה, שהסרטון שבו היא שרה בעברית בליווי תיפוף על דרבוקה את השיר "גשם גשם מטפטף, גשם גשם איזה כיף" הפך ויראלי ברשתות החברתיות, הגיע בשבוע שעבר למליאת הכנסת במהלך דיון של "נאומים בני דקה".

שלושה ח"כים - יהודה גליק (הליכוד), אחמד טיבי ועבד אל־חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת) - סיפרו בהתפעלות על המורה החביבה מטייבה.

גליק אמר שיש להוקיר את האישה הזו, שפעלה במשך 20 שנה ללמד את התלמידים הערבים שלה עברית באמצעות שירים. טיבי סיפר שבעקבות הפופולריות הרבה של השיר על הגשם הוא שוחח עם ג'יהאן ואמר לה, "עשית דבר נכון. שברת הרבה סטריאוטיפים, לא קל לערבי לחדור למיינסטרים". הוא סיפר כי אף ראה פוסט בסינית על ג'יהאן: "מה שהיא עשתה בפשטות, באותנטיות, רבים לא הצליחו לעשות". חאג' יחיא אמר ש"זו שיטת לימוד חדשה שיש לעודד. אני מקווה שילמדו ממנה ולא ילעגו לה".

למעשה, שום מסגרת פרלמנטרית אחרת זולת "נאומים בני דקה" לא היתה מתאימה לדון בכך. זה ללא ספק ייחודו של הכלי הפרלמנטרי הפופולרי, שעשרות ח"כים מקפידים להשתמש בו בכל שבוע. הם מדברים על חוויות שהיו להם, על מכתבים מעניינים שקיבלו ועל תלונות שנערמו על שולחנם, על סיורים שקיימו בארץ ובחו"ל, וגם מותחים ביקורת על כשלים ועל ליקויים שבהם נתקלו, ולעיתים אף מצטטים קטעים משיר או מסיפור. 

הטכניקה פשוטה בתכלית. בתחילת ישיבת המליאה בכל יום שלישי מתבקשים הח"כים שרוצים להשתתף בדיון ללחוץ על כפתור ההצבעה. הרישום מופיע על הצג של יו"ר הכנסת, המעניק לכל אותם ח"כים את רשות הדיבור בזה אחר זה. יתרונו של הכלי הזה הוא שהוא אינו מחייב את הח"כים להגיש מראש את בקשתם לדבר והכל נעשה בספונטניות, ולכן זהו כלי הזוכה להצלחה רבה, בעיקר בקרב ח"כים מסיעות האופוזיציה.

למשל, ח"כ אורלי לוי־אבקסיס מצאה דרך מקורית לדבר על נושא העוני, כשהקריאה במסגרת "נאומים בני דקה" שיר של המשורר רוני סומק ששמו "על קו העוני".

ח"כ מיכאל מלכיאלי (ש"ס) סיפר כי קרא באתר "חדרי חרדים" כי נהג אגד בקו 450 מאשדוד לירושלים עצר את האוטובוס שהיה מלא נוסעים באמצע כביש ראשי, ודרש שאחד הנוסעים שעיצבן אותו יירד. "לטענת הנוסעים, הנהג דיבר בגסות ובמשך כשעה החזיק את כל הנוסעים, ובהם ילדים, תינוקות ונשים, כבני ערובה. גם בכי התינוקות לא גרם לו להתחשב בנוסעים, שאיחרו להגיע ליעדם. בכל יום מגיעות אלי תלונות כאלה. התופעה הזו חייבת להיפסק", אמר מלכיאלי.

מהמבורגרים ועד כלבים

ח"כ אוסמה סעדי (הרשימה המשותפת) סיפר כי הגיעו אליו תלונות על חברת בורגראנץ', שיש לה פרסומת שבה נאמר: "רעבים אבל מפחדים לצאת מהבית בגלל הפקקים? משלוחים לכל אזור מבשרת והסביבה. אל תישארו רעבים, חייגו והבורגר בדרך אליכם". לטענתו, המשלוחים נעשים רק ליישובים היהודיים שבסביבה, כגון מוצא עילית, בית זית ונטף, ולעומת זאת כשמתקשרים להזמין בורגר מאבו גוש, משיבים להם: "אין משלוחים". "לדעתי זאת גזענות לשמה. צריך לשים קץ לתופעות גזעניות כאלה", אמר סעדי.

ח"כ חיים ילין (יש עתיד) הקריא את מכתבו של סעד דבידוב, שמספר מה המשמעות להיות להט"ב בישראל 2017. "אין שום דבר פסול בלהיות הומו, לסבית או טרנס. אהבה זו אהבה, אבל להיות להט"ב בישראל היום זה קשה. זה לקום בבוקר בידיעה שברגע שתגיע לביה"ס תצטרך להפעיל את המחסום באוזניים שמונע ממך לשמוע שהזהות שלך משמשת אחרים כקללה. פעם בחמש דקות אומרים: 'יא הומו', 'איזה קוקסינל' וכד'. אתה לומד להתעלם, אבל מישהו אחר שבדיוק הבין מהי הזהות שלו, מתחיל לחשוב שאולי באמת יש משהו פסול בזהותו. אני פונה לח"כים - טפלו בקושי הזה בבקשה". 

לרגל יום זכויות בעלי החיים, הביאו כמה ח"כים את סיפורם של בעלי חיים שמתו בגלל הזנחה והיעדר טיפול. ח"כ שרון השכל (הליכוד) סיפרה על רקסי, "כלב שננטש על ידי בעליו כחפץ ישן שאין בו צורך, כשהיה בן 5 בלבד. בעקבות זאת הוא הושם בהסגר ומת משיברון לב. הסגר הוא לא מקום לכלבים הרגילים לחיות בבית. במקום לנטוש כלב שבמקרה הטוב יגיע להסגר, אני מבקשת מכם, עשו כל מאמץ למצוא לו משפחה חדשה, חמה ואוהבת. אל תשאירו אותו למות ברחוב, בהסגר או בהמתה".

•   •   •

60 שניות, כמה נקודות מבט: "יש ח"כים שבאים למשכן רק למען הנאומים הקצרים"

מזכירת הכנסת: "'נאומים בני דקה' - כלי פרלמנטרי מקסים"

מזכירת הכנסת, ירדנה מלר־הורוביץ, האחראית לניהול הפרלמנטרי של הכנסת, מספרת כי הכלי של "נאומים בני דקה" הונהג בכנסת ה־15 בעת כהונתו של אברהם בורג כיו"ר הכנסת.

מאז, בכל יום שלישי בשבוע (ובחודשים האחרונים גם בימי שני), ניתנת אפשרות ל־30-20 ח"כים לדבר במשך דקה על כל נושא שנראה להם.

"לדעתי זהו כלי פרלמנטרי מקסים, משום שהוא מאפשר לח"כים להעלות נושאים אקטואליים מעניינים או לספר על עוולה שנגרמה למישהו או לציין לשבח מישהו", מספרת מלר־הורוביץ, "זכור לי שפרופ' מנחם בן־ששון, בעת שהיה ח"כ, היה מציג במסגרת זו ממצאי מחקר בתחומים שונים. בשבוע שעבר, ביוזמתם של הח"כים איציק שמולי ואיילת נחמיאס־ורבין (המחנה הציוני), העלו כמה ח"כים את נושא מצוקת הקשישים כשהקריאו בזה אחר זה מכתבים של ילדיהם ונכדיהם של קשישים, שבהם סיפרו בכאב על היחס המשפיל והסבל שעברו בעת שהותם בבתי אבות לפני פטירתם".

ח"כים מספרים שהם מקבלים הרבה תגובות מהציבור על הנושאים שהם מעלים במסגרת זו.

ח"כ נחמיאס־ורבין אומרת כי "אני מקפידה להשתתף בכל שבוע ב'נאומים בני דקה' כי זה מאפשר לי להביא סיפורים שאיני יכולה להעלות במסגרת אחרת בכנסת. שמתי לב שבעיקר משתמשים בכלי הזה ח"כים שזו הקדנציה הראשונה שלהם בכנסת".

ח"כ אחמד טיבי (הרשימה המשותפת) אומר כי "הנאומים הקצרים הם מכשיר חשוב שמאפשר לכל ח"כ לומר כל מה שהוא רוצה, ללא שום מגבלה. יש ח"כים, שלא אנקוב בשמם, שבאים ביום שלישי במיוחד לכנסת כדי להשתתף בדיון של ה'נאומים בני דקה', וזה הדבר היחיד כמעט שהם עושים בכנסת". 

גדעון אלון