אקונומיקה. "חולת ניקיון. מודה. נסעתי לתאילנד לטיול של מלונות מצוינים, לא גסט האוסים מג'ויפים, ובכל זאת הצטיידתי במגבוני אקונומיקה שהזמנתי דרך הקליניקה של אבא שלי, אלה שמחטאים איתם את המכשור הרפואי, וכמובן זוג כפפות. כולם יכולים לנסוע לתאילנד, היא ממש ממורקת בזכותי. יש לי בבית את הרובוט המטאטא החמוד והממושמע שהוא ממש גאון. מסתובב בבית כמו חיית מחמד חביבה, אבל לא מלכלך, אלא להפך, מנקה". בלי הכרה. "שש שעות הייתי מחוסרת הכרה אחרי תאונת דרכים קשה שעברתי בגיל 17. היינו שלושה ברכב בכביש עוקף באר שבע, ונהג שיכור התנגש בנו חזיתית. נפגעתי בראש, הצד הימני של הפנים שלי התרסק, וכשהתעוררתי לא הצלחתי להזיז את אצבעות הרגליים. לא נעים. אני לא זוכרת את התאונה, וגם לא שבוע אחרי. רק אחרי שיקום של חצי שנה חזרתי לעצמי. הנהג? שללו לו את הרישיון לשבועיים. זה קרה טרום עידן העונשים החמורים על נהיגה בהשפעת אלכוהול". גינקולוגיה. "אבא שלי הוא פרופסור יגאל וולמן, מומחה לאולטרה-סאונד ומעקב הריון שכל קהילת ההריוניות מכירה. אני נורא גאה בו על כך שבסתר, בלי לדבר על זה יותר מדי, הוא פתח קליניקה התנדבותית בהודו לבריאות האישה, ובזכות הקליניקה הזו נשים עם הריון בסיכון יכולות לקבל טיפול במקום שקיימת בו מצוקה משמעותית של גינקולוגים. בהודו המקצוע הזה עובר מאב לבנו, ולא מלמדים אותו באוניברסיטאות". דביר בנדק. "דביר הכי מצחיק אותי בעולם. הכרנו על הסט של 'המשרד' וכל הזמן רק צחקתי. חבל לי שלא כל העולם מכיר אותו, עד כדי כך הוא מצחיק. אני שחקנית קומית, יותר מכל דבר אחר, וכל הזמן שואלים אותי לגבי הדמות של מיטל אברהמי מ'נשואים פלוס'. אנשים חושבים שאני כזו במציאות, וזו מחמאה ענקית והוכחה שאני משחקת היטב את הדמות". הולכת רגל. "אני לא ממש אוהבת לנהוג, בלי שום קשר לתאונה שהיתה לי, ואעדיף תמיד ללכת ברגל. אני מאלה שאומרים 'אבוא ברגל'. הולכת קילומטרים על קילומטרים בלי בעיה, לא משנה איזו נעל אני נועלת, רק כדאי שיהיה לי בקבוק מים בתיק. כשגרתי בגבעתיים הייתי הולכת ברגל עד איכילוב כדי לבקר את אבא שלי. מודה שהימים החמים שהיו הקיץ קצת העיבו לי על המוטיבציה של ההליכה הרגלית. בכל זאת, יש גבול". ואן דאם. "אמי דפנה עבדה בעבר כשפית והתמחתה בבישול אוכל מקרוביוטי צמחוני, הדוגל בפשטות החומרים. מכיוון שהיא היתה ממש טובה מינו אותה להיות השפית הצמודה של ז'אן-קלוד ואן דאם, האיש והשרירים. הוא, כמו כולם שם בהוליווד, אכל אז רק אוכל מקרוביוטי, ואמא שלי בישלה לו את הארוחות. אני זוכרת שהיא היתה חוזרת הביתה נסערת מהעובדה שהוא מתקלח באמבט מים מינרליים. לא להאמין". זכיתי. "לשמחתי, זכיתי להתפרנס ממה שאני הכי אוהבת לעשות. אני יכולה להיות בצילומים יום ולילה ולוותר על שינה, עד כדי כך אני נהנית מהעבודה שלי. בימינו אנשים מגיעים למשברים כבר בגיל 30, ועולות השאלות מה הספיקו, מי הם ומה הם, לא מוצאים את עצמם מבחינה מקצועית, והדרך שלי היתה ברורה ומותווית כבר מגיל 5, עם כל ההופעות המאולצות שעשיתי למשפחה ולכל מי שרק רצה להקשיב לי ולצפות בי". חצי כוח. "יש לי קבוצה מאוד מצומצמת של חברות קרובות, כי אני לא יכולה להיות חצי כוח בחברות. אם אני . חברה, אז עד הסוף, באש ובמים, מתי שצריך וכמה שצריך, ומן הסתם אני לא יכולה לתחזק יותר מדי מערכות יחסים עם הטוטאליות הזו. מיכלי אחותי, עם י' בסוף גם בתעודת הזהות, כי ככה החלטתי שיקראו לה כשהייתי בת שנתיים וחצי, היא אשת סודי והחברה הכי טובה שלי". טורקיה. "במשך שנים הייתי 'פרזנטורית' של מסטיקים טורקיים וטסתי לשם כדי להצטלם לסרטוני פרסומת. הם חיפשו מישהי עם לוק אמריקני שתגיע להצטלם בימי הכריסמס. בפעם השנייה שהגעתי כבר זיהו אותי וצעקו לעברי: 'צ'ואי, צ'ואי', שזה שם המותג שפירסמתי. אני נורא סלב בטורקיה". יציבות גיאוגרפית. "הילדות שלי לא היתה יציבה מבחינה גיאוגרפית. נולדתי בתל אביב, אחר כך עברנו לטורונטו בגלל השתלמות של אבא, חזרנו למושב גנות, ואז בעקבות גירושי הוריי עברתי עם אמא לרמת השרון. למדתי להסתגל במהירות לאנשים חדשים ולמסגרות שונות, והייתי בכל המעמדות החברתיים שרק אפשר: בילדות הייתי די מקובלת, אפילו מלכת הכיתה, אבל אחר כך הגיעו שנים של נידוי חברתי, כי לא הייתי מוכנה לוותר על מי שאני ולהיות חלק מחברה שלא באמת מכירה אותי". כפתורים. "מי שנוסע איתי לחו"ל ומאבד כפתור בחולצה או במכנסיים יודע שאני הכתובת לפתרון הבעיה. אני תופרת, רוקמת, מטליאה בגדים, מאוד 'crafty' בהווייתי. בזמני הפנוי אני גם מכינה אלבומים מעוצבים. בעצם, בתוך תוכי הייתי רוצה להיות מרתה סטיוארט. היא כזאת קולית. למרות שכל מה שהיא עושה הוא באמת חסר טעם, לא יעיל, שלא נדבר על הגננות שאני לא מתחברת, ובכל זאת. אני חושבת שהיא גאונית". לואיס קרול. "אני מעריצה את הסופר הזה, וחושבת שהספרים שלו מעולים, במיוחד 'מבעד למראה ומה אליס מצאה שם', שהוא אפילו יותר טוב מ'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות'. הספר כתוב מבחינה לוגית כמו משחק שחמט עם מהלכים מבריקים ומשחקי לשון מרתקים. קראתי את הספרים שלו באנגלית, והאנגלית הדי טובה שלי נטמעה בי בעיקר בגלל סרטי דיסני שאני ואחותי צפינו בהם כל יום, קלטות מקוריות של דיסני ללא תרגום. בסוף זה נקלט. אז, אגב, התאהבתי בדורותי מ'הקוסם מארץ עוץ', ולחתונה של אחותו של בן זוגי נעלתי נעלי עקב אדומות ומנוצנצות בדיוק כמו שלה". מכולת. "הייתי בת 16 וביליתי את הקיץ בביתו של אבי בסביון. במכולת פגשתי את תום לביא, תושב המקום, התחלתי איתו, נתתי לו את מספר הטלפון שלי, ומאז, תשע שנים, אנחנו יחד. כל הזמן אני שומעת: 'את צעירה, את צריכה לנסות, לראות, לחוות'. לא מבינה למה אם אני קמה בבוקר ויודעת שטוב לי עם בן הזוג שלי, והוא אכן אהבת חיי, אני צריכה לראות עוד. אגב, הוא לא התקשר. אני התקשרתי ואילצתי אותו להיפגש". נגד. "אני מוחה מחאה נמרצת נגד סמים. על כל שמותיהם ואפיוניהם, וגאה להגיד שאני הכי 'סחי בלטה'. לא נוגעת בסמים, לא מגניב לי סמים, לא מבינה את האנשים שעושים את זה. תעשיית הבידור צורכת סמים? לא שאני ראיתי. אולי אני מקרינה משהו מורתי שכזה, אז לידי לא עושים את זה. גם סיגריות מעוררות בי בחילה, בטח ובטח עישון ברחוב. אני רואה קבוצת ילדים בני 14 מעשנים ברחוב ואני ממש ממש נעצבת. איך הם הגיעו למצב כזה, שזה מה שהם עושים ברחוב-" סבלנות. "אני הכי סבלנית בעולם, בעיקר לכל מיני נותני שירות למיניהם. לעולם לא אתעצבן או ארים עליהם קול, ובכלל אני לא טיפוס רוגז. ברור לי שהם קיבלו הנחיה להתיש אותי, ואני בסבלנות אין קץ לא מוותרת. הומור? כן, אני משתדלת להתמודד עם החיים בהומור, רק לפעמים נדמה שלא ממש מבינים את ההומור שלי, וזה בסדר. אני לא מתאמצת שזה יקרה". עתיקה. "לא נעים להודות אבל אני שומעת מוסיקה עתיקה, של בני שמונים פלוס, או משהו כזה - טעמי המוסיקלי מבוגר להחריד. אני אוהבת את בילי ג'ואל ואת אלטון ג'ון, ומקשיבה בלופ בלתי פוסק ל'Sister Golden Hair' של America. זה משנות ה-70, כן? שירים של עכשיו ממש עושים לי כאב ראש". פפריקה. "אני אלרגית לפפריקה. לתבלין ולצורתו הגולמית - פלפלים מכל סוג וכל צבע. פעם הייתי רק מקיאה מזה, היום אני כבר מגיעה למיון, כולי נפוחה ולא נושמת, ורק זריקת סטרואידים יכולה להרגיע את העניין. בפעם האחרונה הגעתי למיון בגלל חתיכת פלפל שהסתנן להמבורגר ולא שמתי לב. אמא של תום מבשלת אוכל מרוקאי מעולה והיא ויתרה למעני על הפפריקה בדגים המרוקאיים, ומצאה כל מיני תחליפים במקום. האם זו לא ההוכחה לאהבת אמת-" צביעות. "הפתיל שלי מאוד קצר בכל מה שנוגע לצביעות. מעדיפה שמישהו יודה בפניי שאני לא כוס התה שלו ושלא יתנהג כלפיי בצביעות. לא מסוגלת לשאת את זה. מה הבעיה להודות? זה בסדר, לא כל האנשים בעולם אמורים לאהוב אותי ואני לא אמורה לבוא בטוב לכולם. מה קורה אם מישהו לא מוצא חן בעיניי? אני לא אתנהג בגסות רוח כלפיו, חלילה, אבל לא אעמיד פנים". קטמנדו. "השתתפתי בתפקיד אורח בסידרה 'קטמנדו' וטסתי לשבועיים וחצי לפוקרה שבנפאל. מבחינתי זה היה כמו להשתתף בריאליטי. אין חשמל, כלומר אין מים חמים ואין חימום, ובחוץ מינוס שלוש מעלות. ישנתי עם גל גדות בחדר אחד למטרת חימום הדדי, ובאמצע הלובי הבעירו לנו מדורה. ביום החופשי הלכנו עם עוד כמה שחקנים למנזר גדול, שכולו הוד והדר שסותרים את העוני ברחובות. זה לא שהייתי המומה, אגב. בגלל הפעילות של אבא שלי בהודו ובכלל המודעות החברתית שהתחנכתי על ברכיה אני יודעת מה פירושו של עוני". רוטציית ימי שישי. "הוריי גרושים, וגם הוריו של תום גרושים, אז יש לנו ארבעה שולחנות יום שישי לבקר בהם ואנחנו עושים רוטציה בין הבתים ובין הטעמים. מי שיחפש אצלי צלקות של ילדה להורים גרושים לא ימצא. אני חושבת שזה מאוד תלוי בחוויה שהילד עובר ובדרך שההורים שלו מתנהלים תוך כדי ואחרי הגירושים". שופינג. "לא אוהבת שופינג. הגן הזה שמצאו לאחרונה, 'גן השופינג', דילג עלי כי סבתא שלי ואפילו אבא שלי מצוינים בזה. לי אין סבלנות למדוד, כלום לא נראה לי, כלום לא יפה. מזל שמיכלי אחותי, סטודנטית מצטיינת בשנקר, דואגת למלתחה שלי. בלעדיה כנראה הייתי מסתובבת עירומה". תלם. "אני ההולכת בתלם. לא עושה שום דבר שהוא הארד קור, לא עושה שום דבר שיש בו ספק. אל תפתיעו אותי בספונטניות כי אני לא כזאת. הכל צריך להיות ברור ומתוכנן. לא שותה, לא מעשנת, כבר תשע שנים עם אותו בן זוג. ככה אני, קונבנציונלית".
צילום: קובי מאירי, כתבת: חגית רון רבינוביץ', עורך: חנן פישר
