רחל שניידר ז"ל, בת 76, נרצחה בביתה ברחובות ביולי לפני שנתיים. חברת הביטוח שלה סירבה לפצות את ילדיה בטענה שהיתה מבוגרת מדי בזמן הרצח והפוליסה שהחזיקה היתה עד גיל 75. בסופו של דבר תבעו בני משפחתה את חברת הביטוח וזו הסכימה לפשרה שלפיה תכיר בתביעה חלקית ותשלם את הפיצוי לבני המשפחה. לאחר תום השבעה גילו בניה של הקשישה כי אמם שילמה פוליסת ביטוח תאונות אישיות במשך שנים רבות, פוליסה שכיסתה גם מקרי רצח, והמשיכה לשלם את הפרמיה עד ליום מותה. המשפחה פנתה אל חברת הביטוח לקבלת הפיצויים, אך להפתעתם נידחו. הסיבה לטענת חברת הביטוח: "באותיות הקטנות בפוליסה כתוב שהיא מבטחת רק עד גיל 75, בעוד האם נרצחה בגיל 76". האחים פנו אל עו"ד דוד פייל, אשר הגיש בשמם תביעה נגד חברת הביטוח. לדברי פייל, עצם גביית פרמייה מהווה הבטחה של חברת ביטוח לבטח את לקוחותיה מפני תאונות. לטענתו, חברת ביטוח לא יכולה לאחוז במקל בשני קצותיו: מצד אחד לחייב את הלקוח בפרמיה חודשית כל עוד הוא לא נזקק לביטוח, וכאשר מגיעה תביעתו - לדחות אותה בתואנה שהביטוח אותו רכש ריק מתוכן. על כן דרש מביהמ"ש לחייב את חברת הביטוח לפצות את משפחתה של הנרצחת בפיצויים הקבועים בפוליסה - יותר מ-500 אלף שקלים, וכמו כן, שישית על החברה ריבית, בשל ניסיונה הלא הוגן, לכאורה, לחמוק מתשלום פיצוי. לאחר הגשת התביעה הציעה חברת הביטוח פשרה, אשר התקבלה על ידי התובעים שמשכו את תביעתם.
