ביום ראשון האחרון נפתחה ההרשמה לגני הילדים ולבתי הספר היסודיים, לקראת שנת הלימודים תשע"ח. ההרשמה תימשך עד 17 בפברואר, כאשר כל הילדים שנולדו בשנת 2011 חייבים ברישום.
פעם היה מדובר במשימה קלה יחסית - כל תלמיד שויך אוטומטית לבית ספר סמוך לביתו, והעברתו לבית ספר אחר כללה מלחמה ביורוקרטית מול הרשות המקומית.
אופציה אחרת היתה לרשום את הילד לבית ספר ייחודי על־אזורי למשל בית ספר לאמנויות, טבע או חקלאות; אלא שמספר המקומות בהם היה מוגבל, שכן הם נטו לקבל תלמידים שנחשבים "איכותיים" יותר, וכמובן שכר הלימוד היה בהתאם.
אלא שבשנים האחרונות החינוך הציבורי משנה את פניו. תוכנית פתיחת אזורי הרישום, שהיא פועל יוצא של החלטת ממשלה משנת 2010, פועלת ב־45 רשויות מקומיות ועתידה להתרחב. התוכנית מאפשרת להורים ולתלמידים לבחור היכן ילמדו בתוך הרשות המקומית שלהם.
ברשות מקומית קטנה הבחירה תהיה מכלל בתי הספר, ברשויות גדולות כגון ראשון לציון, פתח תקווה וכדומה - יהיה אפשר לבחור מתוך בתי ספר באזור המגורים. יש לציין כי בערים שבהן התוכנית פועלת בשלבים הראשונים שלה, היא אינה תקפה לכל התלמידים - אך בסיום התהליך כולם ישתתפו בה.
ייחודיות היא שם המשחק
מירב זרביב, מנהלת אגף מחקר ופיתוח במשרד החינוך, והאחראית על בתי הספר הייחודיים ופתיחת אזורי רישום, מסבירה כי "המשמעות של פתיחת אזורי רישום היא שהילד לא חייב ללמוד בבית ספר שבאזור מגוריו. ההורים יכולים לבחור את בית הספר שבו ילמד בגבולות הרשות המקומית בלבד.
"זה תקף גם במעבר בין הגן לכיתה א', ובמעבר מכיתה ו' ל־ז' בחטיבת ביניים (בהנחה שבית הספר הוא שש־שנתי; נ"ד). כשרשות נכנסת לתוכנית היא פותחת את בתי הספר בהדרגה. היא יכולה להתחיל עם שכונה בדרום ואז לעבור צפונה ומזרחה, ובסופו של דבר לפתוח את הכל. זה נעשה בצורה מדורגת".
זרביב מוסיפה כי קיימות רשויות מקומיות שבהן רק באזור אחד קיימת אפשרות בחירה להורים בין כמה בתי ספר, ואילו בחלקים האחרים של העיר - כל תלמיד ילך לבית הספר ליד ביתו, כמו בשיטה הישנה.
לדבריה, "יש גם רשויות כמו דימונה, קריית שמונה, ראשל"צ ורמת גן שסיימו את התהליך, אבל זה לא אומר שכל תלמיד יוכל ללמוד בכל בית ספר בעיר. לכל רשות מקומית נבנה מודל שמתאים לה.
"ברמת גן, למשל, יש להורה עד תשעה בתי ספר לבחירה, חילקו את העיר לאשכולות, והורה בוחר מתוך אשכול שמתאים לאזור המגורים שלו. זה מרחיב את הבחירה, אבל לא מנייד תלמידים לקצה השני של העיר. בדימונה ובערד שהן קטנות יותר - כל תלמיד יכול ללמוד בכל בית ספר".
לדברי זרביב, במקביל כל בית ספר "נצבע" ומקבל ייחודיות משלו. "הרשויות המקומיות ובתי הספר שמשתתפים בתוכנית צריכים לחשוב מה מייחד אותם, ויש תהליך ליווי פדגוגי מעמיק במשך חמש שנים - לצורך פיתוח ייחודיות לבית הספר. זה יכול להיות מיקוד בספורט, בטבע או במורשת".
במצב שכזה, יש קרב על התלמידים החזקים ועל התקציב שמשרד החינוך מעביר עבור כל תלמיד, ולחלופין מצב של ביקוש יתר לבית ספר מסוים.
"בכל רשות מקומית קיימת 'מינהלת בחירה מבוקרת', כאשר מי שמנהל אותה הוא מנהל אגף החינוך, בשיתוף משרד החינוך, נציגי חינוך והורים. יש תוכנית אסטרטגית, קיים קוד אתי בין מנהלים - איך מנהלים לא 'גונבים' תלמידים מבתי ספר אחרים. אנחנו גם לא מציבים בית ספר 'חזק' מול בית ספר 'חלש' ואומרים להם 'תתחרו', זה לא הוגן.
"הרישום בכל הרשויות נעשה ברשות המקומית, מנהל בית ספר לא יכול לבחור את התלמידים שלו. כשיש עודף ביקוש - נותנים עדיפות למי שזה בית ספר העוגן שלו (הכוונה לקירבה גיאוגרפית; נ"ד). לעיתים ניתנת עדיפות לאחים של תלמידים, וגם עושים שימוש בהגרלות. תמיד משאירים מכסות לאוכלוסיות מוחלשות כדי לייצר ניוד חברתי, למשל באוכלוסייה האתיופית - נממן הסעות ונעזור לה להגיע לבתי ספר חזקים יותר בעיר".
אבי קמינסקי, יו"ר איגוד מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות, טוען כי "הדבר היחיד שמשאיר אנשים בבית ספר באזור הרישום שלהם הוא חינוך טוב. בסביבה החדשה שהפכה תחרותית - המנהלים צריכים לחשוב איך לשדרג את העבודה והלמידה. הם צריכים להיאבק על כל תלמיד, אבל זו תחרות חיובית ובריאה שבה בסופו של דבר צריך לחשוב איך מביאים את התלמידים ללמוד בבתי הספר".
עוד לדבריו של קמינסקי, "המנהלים עושים תהליך, הם מביאים את גני הילדים אל תוך בית הספר עם ההורים. הם גם עשו תהליך שיווקי וייצרו סרטוני תדמית על בתי הספר. זה אומר להביא במאי לבית הספר ולהראות את הצדדים החיוביים שלו. בעיניי, זו תחרות בריאה, אם היא נעשית בצורה מבוקרת, חינוכית וערכית עם סולידריות. תמיד יש חשש שמנהלים יחצו קווים וגבולות כדי לגייס תלמידים, ובשביל זה יש ועדות היגוי וכלבי שמירה".
צריך להבין, המלחמה על ליבו של התלמיד היא גם מלחמה על לא מעט תקציבים. כל תלמיד בבית ספר מביא איתו תקציב של עשרות אלפי שקלים ממשרד החינוך. התקציבים האלה משתנים בהתאם לתקצוב דיפרנציאלי ותוספות שניתנות על ידי הרשות המקומית.
מנהל בית ספר עם תקציב גבוה יותר - יכול להעניק חינוך וסביבת לימודים טובים יותר. מנגד, מנהל שאל בית הספר שלו נרשמו פחות תלמידים, יצטרך לקצץ בפעילויות ובמורים.
כך, למשל, העלות הממוצעת של תלמיד בעיר רמת גן עומדת על 16,666 שקלים. כלומר, זה הסכום הממוצע שכל תלמיד שווה עבור בית הספר. העלות הממוצעת של תלמיד בראשון לציון היא 18,064 שקלים, ובערד היא 20,408 שקלים.
ליאורה לייבוביץ, אשת יחסי ציבור המתמחה בתחום החינוך, אומרת כי "הרבה מנהלי בתי ספר מתייעצים עם אנשי פרסום ויחסי ציבור. אנחנו עוזרים להם לבנות מסגרת לימים פתוחים, ואנחנו מלמדים אותם לחשוב בעין שיווקית - אם זה להביא אישיות מעניינת או בוגר בית ספר מאוד מוצלח ומפורסם. מנהלת בית הספר היסודי שבו למדתי פנתה אלי וביקשה לדעת איך אפשר להפוך את היום הזה למעניין יותר".
הם מוציאים על זה כספים?
"יש מנהלי בית ספר שימצאו לזה מקור תקציבי מתוך תקציב בית הספר, ויש מנהלים שידאגו לקבל תרומות וחסויות כדי לממן את זה. בחלק מהמקומות זה הפך מוגזם - אבל זו הדרך של המנהלים להתמודד עם הגיוון".
סייבר ויחסי ציבור
אלא שהתחרות בתיכונים משאירה את ההרשמה לבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים הרחק מאחור. בשבועות הקרובים תחל ההרשמה גם לבתי הספר העל־יסודיים. הרשתות הגדולות כמו עמל, אורט, עתיד, בני עקיבא, אמי"ת ועוד - משקיעות מיליוני שקלים בקמפיינים פרסומיים, פתיחת מגמות טרנדיות וייעוץ תקשורתי.
אשת יחסי הציבור ליאורה לייבוביץ מוסיפה כי "בבתיה"ס העל־יסודיים פרסום ושיווק הפכו להיות צורך חיוני, זה לא נעשה רק לפני תקופת ההרשמה אלא במהלך כל שנת הלימודים. מנהלת בית ספר תיכון שרוצה למשוך תלמידים רוצה להראות שהיא זוכה בפרסים, ושבית הספר בכותרות בצורה חיובית.
"כמו כן, לבתי הספר המקצועיים היה לאורך השנים דימוי נמוך יותר ביחס לבתי הספר העיוניים - מה שלא תמיד הולם את המציאות בשטח. זה חייב רשתות כמו עמל ואורט, וגם את המנהלים באופן עצמאי, לפעול ולקדם יחסי ציבור כחלק מתוכנית העבודה שלהם - כי אז לא יירשמו תלמידים והתקציבים לא יגיעו.
"בתיכונים עושים ערבי היכרות מושקעים, רותמים גופים גדולים כמו יחידות צבא במטרה להשפיע על ההורים, ולגרום להם לקבל החלטה שתשפיע על החיים של הילד".
צביקה פלג, מנכ"ל רשת אורט, שמפעילה 165 בתי ספר על־יסודיים ברחבי הארץ, מסביר כי "התדמית שלנו נשמרת במהלך כל השנה כי אנחנו הרשת הגדולה במדינת ישראל, ומשקיעים מיליוני שקלים בודדים בתחום הזה של תדמית ושיווק.
"אני מאמין שהורים רוצים לילדים שלהם את החינוך הכי טוב שקיים, ולכן כשהם באים לערבי הורים הם מסתכלים על ערכים וגם על חדשנות - כמו מגמות סייבר. בעיניי, התחרות מתחילה עוד לפני ההרשמה והיא באיכות. הורים מסתכלים, שומעים ורואים את הציונים והערכים של בית הספר. אנחנו הרשת היחידה שיש לה תנועת נוער".
ועדיין, ככל שיש יותר תלמידים יש יותר כסף.
"כל תלמיד שמגיע מביא תקציב, ותלוי באיזו מגמה הוא. אנחנו לא עסק פרטי, אנחנו מביאים עוד כספים מתרומות. אני רוצה לתת חינוך שווה לכל תלמידי ישראל, ללא ספק הייתי רוצה כיתות מאוכלסות יותר כדי שהגירעונות יהיו קטנים יותר. בית ספר עם יותר תלמידים יכול לאפשר לעצמו יותר מעבדות, מראה פיזי טוב יותר, יותר מורים, יותר שעות פרטניות. היום, כדי שהחינוך יהיה משגשג, אתה צריך להשקיע הרבה מאוד שעות מיוחדות, ולכן אני בא ואומר - ככל שיהיו יותר תלמידים זה ברור שהאפשרויות תהיינה רבות יותר".
ורואים את המאבק גם ברשתות האחרות?
"כן, יש מאבק, אבל אנחנו לא נמצאים שם. אנחנו כל הזמן מנסים לשפר איכויות, אבל רשתות קטנות יותר לא יוכלו להתקיים בלי תלמידים. זו בעיה".
מפכ"לים וראשי מוסד
אגב, גם בסקטור הדתי־לאומי לא נשארו אדישים. מי שפתח בשבועות האחרונים את עלוני המגזר הדתי נתקל בעשרות מודעות של רשתות החינוך הממלכתי־דתי. גם שם רואים קרב על תלמידים בין בני עקיבא, אמי"ת ורשת נעם־צביה. ברשת החינוך של בני עקיבא, למשל, הלכו גם על קמפיין ברדיו ומשחק ברשת החברתית.
במשחק הרשת שמשתלב עם הקמפיין המסורתי - מתבקשים המשתתפים לנחש מי מהדמויות למדה במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. לאחר מכן זוכים לניקוד, להערות ולהארות. כך, לדוגמה, תגלו שח"כ חנין זועבי "לא למדה בישיבות בני עקיבא, וטוב שכך", ומהצד השני סגנית שר החוץ, ציפי חוטובלי, "בוגרת אולפנת בני עקיבא תל אביב שהגיעה רחוק".
אלחנן גלט, מנכ"ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, סיפר על התהליך שמאחורי הקמפיין וציין כי "החברה הדתית־לאומית מורכבת ממגוון זרמים, והיה חשוב לנו להציג תמונה פלורליסטית של הבוגרים שלנו, כך ששילבנו רבנים ואנשי חינוך מובילים ואהודים בציונות הדתית, לצד בכירים במערכת הביטחון כגון מפכ"לים וראש מוסד".
מדריך: כך תבחרו בית ספר בצורה נכונה
הילד עולה לכיתה א' ואתם בלחץ? בחירת בית ספר היא משימה לא פשוטה עבור הורים רבים שמתלבטים. מטבע הדברים כל הורה מבקש לבחור לילדו את מקום הלימודים הטוב ביותר. גם העיריות הפנימו שצריכים לשווק את בתי הספר ומשקיעות, כאמור, תקציבים רבים.
"אנחנו מקיימים ימים פתוחים שבהם ההורים יכולים להתרשם מהמנהל, מהפדגוגיה הייחודית. אנחנו מבצעים תהליכים של הנגשת מידע. כל רשות שמשתתפת בתוכנית של פתיחת אזורי רישום מקבלת תקציב ייעודי להדפסת חוברות שנשלחות לבתים, גם באינטרנט וגם שלטי חוצות", אומרת מירב זרביב ממשרד החינוך.
"אני רוצה לציין שמחקרים מראים שהורים יודעים הכי טוב לבחור בית ספר לילד שלהם. זה נראה כאילו צריך איש מקצוע כדי לבחור בית ספר, אבל הורים יודעים מה טוב. ילד קופצני שילך לבית ספר לספורט יהיה לו מעניין, יש ילדים שמעדיפים מדעים ויש הורים אמנים שרוצים שהילד ילמד בבית ספר לאמנויות".
באתר של הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) מופיעים נתוני מבחני המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה) של כל בתי הספר היסודיים בישראל. מדובר במבחן שנעשה בקרב תלמידי כיתות ה' במקצועות אנגלית, שפת אם (עברית או ערבית) ומתמטיקה. בכיתות ח' נבחנים התלמידים גם במקצוע של מידע וטכנולוגיה לצד שלושת המקצועות שהוזכרו (אנגלית, שפת אם ומתמטיקה).
כל בית ספר נבחן פעם בשלוש שנים, כך שייתכן שהנתונים שקיימים הם משנת 2014. בנתונים ניתן לראות את ציוני התלמידים בבית הספר בכל אחד מהמקצועות, ואת הציונים ביחס לממוצע הארצי. כמו כן, מספקים הנתונים תמונה על מספר התלמידים בכיתות, פילוחים סוציו־אקונומיים ועוד.
אלא שציונים זה לא הכל, להפך - לא מעט הורים בוחרים בית ספר על פי היחס של הצוות לתלמיד וסביבת הלימודים. נתוני המיצ"ב מספקים תמונה על האקלים החברתי: ניתן לדעת כמה תלמידים דיווחו כי חוו אלימות מצד מורים, או אלימות פיזית ומילולית מצד חבריהם לספסל הלימודים; עד כמה תלמידים חשים מוגנים ובטוחים, וכן ניתן ללמוד גם על מקרי הוונדליזם בכיתה וכיצד דירגו התלמידים את יחס המורים.
על מנת להגיע לנתונים יש להיכנס לאתר של ראמ"ה, לבחור בתווית של "מבחני מיצ"ב" ואז להיכנס ל"דו"חות מיצ"ב בית־ספריים" - שם יופיע קישור לדו"חות. לאחר מכן עליכם לבחור ב"כניסה לאיתור מוסדות חינוך" ולבחור בבית הספר שלגביו תרצו נתונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו