לא לפני הילדים

תחושת דז'ה וו חריפה עשויה לפקוד מבוגרים שינסו לדגום את "סתאאאם", תוכנית המתיחות של ערוץ הילדים. בקטעי וידיאו ביתיים, הנראים כמו שאריות מקולקלות מהאייטיז, הודבק על גבי פספוסים פסקול צחוק לא משכנע. ילד נתקע בדלת זכוכית, חפצים נופלים על ראשי אנשים, מכות שילדים נתנו לא בכוונה (או אולי כן בכוונה-) להוריהם, ובעלי חיים משתוללים - כן, אם זה נראה כמו יגאל שילון, מריח כמו יגאל שילון ובסוף תוקף את הכוכב המה-זה-מופתע-שנמתח, אבל מה-זה-יצא-מלך - זה בטח יגאל שילון. וזה באמת שילון העומד מאחורי המיזם המוזר הזה, החייאת "פספוסים" והתאמתה לקהל צעיר ולא מספיק ביקורתי. להומור אינפנטילי תמיד היה מקום בפריים טיים, השאלה היא אם גם ילדים צריכים לסבול ממנו בשעות הפנאי שלהם.

זריקת דברי מזון לפה של אדם בטלוויזיה אינה אקט שגרתי. כשסצנה כזו התרחשה בזמנו בתוכנית של דודו טופז, היא הסתיימה בביקורת נוקבת על האיש ועל תוכניתו. אתמול שימש הבדחן הקטין להב גולן כ"קורבן" שלפיו זרקו עוברי אורח ממתקים בקניון, בפינה מיוחדת בתוכנית "סתאאאם" המוקדשת לעבודה בעיניים. לא היה בזה שום דבר מצחיק. אפשר לראות בהתנסויות של גולן מעשי שטות לא מחייבים, אבל הצופים שמביטים בו עשויים לקבל מושג משונה מאוד על המחיר שילדים צריכים לשלם בדרך לכוכבות (מצד שני, הוא לא נדרש להכין פסטה ריגטוני על מצע רוטב שמנת-בטטה).

את המתיחה המרכזית בתוכנית עורך צוות תוך שימוש במוטיבים השילוניים הידועים. כוכבת הילדים דנה פרידר מגישה תוכנית פיקטיבית "הכוכבים של דנה", המשמשת קרקע למתיחת כוכבי ילדים מסוגה. אתמול היתה זו אילנית לוי, שנמתחה בידי פרידר ועוזרותיה הצעירות, צמד תאומות שגילמו ילדות ישראליות שאין להן מושג מי זו אילנית לוי(!). כל הרביעייה התראיינה לאחר מעשה אצל עודד פז, שישב בחדר הבקרה בעת המתיחה ושיגר למותחות הוראות באוזנייה, ממש כפי שעשה המנטור שילון. לוי יצאה תותחית כשלא חטפה עצבים ועזבה את האולפן. המותחים יצאו מאושרים מכך שהצליחו לעבוד על מפורסמת. שילון יצא מבסוט מכך שהפורמט קם לתחייה. ורק הילדים לא הרוויחו כלום. לפעמים עדיף להתמקד בשיעורי הבית.

* * *

מבט נשי

על זונות ותהילה, yes דוקו, 22:00

"אני רוצה לומר עוד משהו. נשים הן יצורים אומללים. קשה מאוד לשרוד כאישה. למה נשים צריכות לסבול כל כך? אין מוצא טוב יותר בעבורנו? האם יש בכלל מוצא-", מפנה זונה בנגלדשית סידרת שאלות רטוריות לעבר במאי בלתי נראה. המונולוג קורע הלב הזה אינו מאפיין את סרט התעודה של מייקל גלאבוגר, שחף מניסיון לרגש עד דמעות. היצירה של גלאבוגר היא פיסת מציאות מכעיסה, מקוממת, שערורייתית ובלתי נתפסת. הסרט מעורר אי נוחות קשה כשהוא חושף את האלמנטים המובילים לזנות - בערות, עוני, אלימות, סמים - בישירות אגבית. כך עושים סרטים שמשנים תפיסות עולם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו