בלי חוקים, בלי כפפות

ידענו שזה הולך להיות סוער, ידענו שזה הולך להיות מלוכלך, אבל מערכת הבחירות לשנת 2016 חצתה את כל הקווים האדומים. מדובר במערכת בחירות שבה הכל מותר והכל אפשרי, כולל ובעיקר מכות נמרצות מתחת לחגורה.

שני המועמדים הילארי קלינטון ודונלד טראמפ היו יכולים בשקט לוותר על המירוץ לנשיאות ולהתחרות באיגרוף תאילנדי - יש להניח שזה היה פחות כואב. לשניהם. נכון לעכשיו, חלק מהפרשנים ממהרים להכריז על המירוץ ככזה שכבר הוכרע, אולם דווקא אלו שנכוו בפריימריז בתחזית לגבי סיכוייו של טראמפ, נזהרים הפעם. 

כך, למשל, באתר 538, שהוקם על ידי אושיית הסטטיסטיקה נייט סילבר, ניתחו את סיכוייו של טראמפ לזכות בבחירות, לנוכח הפער לטובת קלינטון (ממוצע של 6.6 אחוזים). "טראמפ יכול לחזור. זה אפשרי. אבל אם יעשה כן, זה יהיה חסר תקדים", כך נכתב. אז כאמור זה קשה, אך לא בלתי אפשרי. עוד נכתב באתר כי "הבחירות של 1968, 1976 ו־2000 נראו על פניו כבחירות שבהן מועמד אחד יביס את השני ובסוף היו לנו מירוצים צמודים. בבחירות 1992 הוביל ביל קלינטון ביתרון דו־ספרתי ובסוף הוא ניצח את בוש האב ביתרון של 6 אחוזים בלבד". 

הסקרים אמנם לטובת הילארי באופן ברור. גם במדינת פנסילבניה, הנחשבת מתנדנדת, המועמדת הדמוקרטית הגדילה השבוע את הפער ל־12 אחוזים, נתון חיובי ביותר עבורה. על וירג'יניה, עוד מדינת מפתח, טראמפ למעשה ויתר, כך דיווחו מקורות הקשורים לקמפיין שלו. 

מחנה טראמפ סבור שיש גברים לבנים רבים, בני המעמד הבינוני, שלא היו יוצאים לקלפי להצביע למועמד רפובליקני אחר, ולכן הסקרים לוקים בדגימת חסר. לטענתם הסקרים מטעים, ולכן לא משקפים את התוצאה שתתקבל בקלפי (בחלק מהמדינות כבר החלו להצביע). גם מכוני הסקרים עצמם מודים כי המודלים הקיימים לוקים בחסר בכל הנוגע לבחירות השנה, וייתכן שיש הרבה אנשים שאינם "מאותרים" על ידי הרדאר של הסוקרים. כזכור, בבריטניה, הסוקרים לא ערכו מדגמים בסיום המשאל כי לא היו להם מודלים מתאימים (משאלי עם הם נדירים מאוד בבריטניה).

אם כן, זה יכול להיגמר בניצחון מוחץ של הילארי כמו שזה יכול להסתיים בניצחון של טראמפ - למירוץ המטורף ביותר עד כה בהיסטוריה יש כללים משלו.

למשל, לא כל כך מזמן, בבחירות שהתקיימו בין ג'ורג' בוש לבין מזכיר המדינה הנוכחי ג'ון קרי ב־2004, היה מירוץ צמוד בסתיו. בוש לא היה אהוד, התקשורת היתה נגדו, ונוסיף לכך את העובדה שקרי גם היה טוב בהרבה בשלושת העימותים. אלא שפתאום צצה קלטת של אוסאמה בן לאדן, מנהיג אל־קאעידה, כמה ימים לפני הבחירות וטרפה את הקלפים. בקלטת קרא בן לאדן לאמריקנים להעניש את בוש על פעולותיו במזרח התיכון. האמריקנים סירבו להישמע לו והעניקו לבוש קדנציה נוספת.

 

עוד לא הכל הוכרע

האתר פוליטיקו מצא השבוע דרך מקורית לבדוק אם לטראמפ יש עדיין סיכוי לנצח. זאת לאור הגילויים שנחשפו ב"וושינגטון פוסט", ערב העימות השני, שבהם הדברים הבוטים שאמר טראמפ על נשים ב־2005 והחשיפה ב"ניו יורק טיימס", שלפיה כמה נשים טוענות שבעבר הותקפו מינית על ידי איל ההון. לפי הסקרים האחרונים, אפסו סיכוייו של המיליארדר מניו יורק להפוך לנשיא. ארבעה ביוגרפים של טראמפ המכירים אותו היטב, וכתבו על מעלליו 2,195 עמודים סה"כ, הוזמנו כדי להביע את דעתם. האם טראמפ הוא באמת גזען, סקסיסט, שקרן ואנוכי, כפי שהוא מוצג על ידי יריביו? 

הארבעה סברו כי הגילויים בעניין טראמפ משמעותיים ביותר ואחראים להתנערות של בכירים במפלגה הרפובליקנית ממנו, כולל הבכיר ביותר שבהם, יו"ר בית הנבחרים פול ראיין מוויסקונסין. נזכיר רק כי ראיין עצמו רץ לבחירות במדינת וויסקונסין. ביום שבת שעברה היה אמור ראיין להשתתף באסיפת בחירות לצידו של טראמפ, אך ביטל את ההשתתפות. לקהל, מתברר, זה לא הזיז יותר מדי, בעודו שואג בהתלהבות את שם המועמד הרפובליקני. הסלידה של הממסד הרפובליקני, אם כן, עדיין עושה לו טוב. 

אין ספק שבדבר אחד היו הביוגרפים תמימי דעים - טראמפ נשאר טראמפ. הוא אותנטי לטוב ולרע. לדבריהם, החשיפות של ויקיליקס על אודות הילארי, שתוכננו להתפרסם בחודש זה, לא היוו מכה גדולה עבורה. לכך יש להוסיף את הגילויים בנוגע למעורבותה במכירת מרבץ האורניום לחברה רוסית, שעזרה לקרן קלינטון, שלא פגעו בה במיוחד. אמריקה היתה עסוקה מדי בהקלטות השערורייתיות של טראמפ, כפי שתועדו באוטובוס בדרך לתוכנית מלפני 11 שנה. 

חרף ההתפתחויות האחרונות, נראה כי בשלב זה של המירוץ, כבר אי אפשר להפתיע את הבוחרים. ואולי טראמפ, שרואה איך הבוחרים העצמאיים נוטשים אותו בהדרגה, ייאלץ להמציא את עצמו מחדש על ידי הצגת חזון חיובי עבור אמריקה. יש להניח שהוא ישתמש בטקטיקה ידועה מבית הקלינטונים: בשנות ה־90, כאשר הקונגרס רצה להדיח את הנשיא ביל קלינטון והציף מדי יום את השערוריות השונות שלו (ובסופו של דבר בית הנבחרים הצביע להעמידו למשפט הדחה מיוחד), דווקא אז ביל קלינטון הצליח להתחבר לעם האמריקני ולהדגיש כי הוא מתמקד בבעיות שלהם בעוד אחרים מתעסקים באישיותו. הוא מתמקד בעתיד, הם בעבר הרחוק.

ולכן דונלד טראמפ עשוי לפעול כך ולהציג לבוחר שאלה: מה אתם מעדיפים - שהמדינה תתעסק בהעלאת פרשיות ישנות מהאוב או בשיפור התעסוקה, ביטוח הבריאות והמצב הביטחוני? האם לא כדאי לחתור לכיוון דף חדש, יאמר טראמפ, עם אדם בן 70 רב־ניסיון, שכבר אינו מי שהיה בשנת 2005? 

 

שם המשחק: כנות, לא התקפה

אין ספק שהפער שפתחה קלינטון הוא רציני ודורש מטראמפ עבודה. עתה עליו להפגין נשיאותיות. זאת למעשה גישתם של האמריקנים שמעוניינים לתמוך בו כנציג השינוי, אך מהססים. הוא המועמד האנטי־ממסדי, העונה על אותו סקר שבו רק עשרה אחוזים מהאמריקנים שבעי רצון מהנבחרים שלהם. טראמפ נכנס בדיוק לאותה משבצת. אך נראה שאותם הבוחרים העצמאיים שטראמפ רצה שיעניקו לו את הניצחון במדינות המפתח, נוטשים אותו. אמנם קבוצות אלו נוטות לשנות את דעתן עד לרגע האחרון, כך שהוא עדיין יכול לקוות, אבל עליו לשנות אסטרטגיה במהירות. גם את המצביעים בפרברים, שאוהבים מועמדים שמרנים, קשה לו לגייס, והרי אין הוא יכול להסתמך רק על גברים לבנים. אם הוא ימשיך להגיב בהתקפות בשלב זה של המירוץ - הוא עלול רק להחריף את מצבו, לכן עליו לשנות את הדינמיקה. להזכירכם, אמריקה אוהבת - ויודעת - לסלוח. דוגמאות לא חסר: למשל קלינטון עצמה וכמובן בעלה, הנשיא לשעבר. כשקלינטון התמודד לנשיאות, תדמיתו היתה בשפל לאור טענותיה של ג'ניפר פלאוורס, צעירה מארקנסו, בדבר רומן עם קלינטון. הזוג הממלכתי הגיע לאולפן "60 דקות", כשהם מפגינים אחדות, כנות ורצינות. "יש לנו קשיים בחיי הנישואים", הודו, והראיון תרם להתחזקות קלינטון בסקרים. את הסוף כולם יודעים. 

מתבקש גם לציין את הקלטת המביכה של הכומר הקיצוני ג'רמיה רייט, שהיה מקורב לנשיא היוצא ברק אובאמה. יריביו של הנשיא אובאמה, שכללו גם נבחרים מהמחנה הדמוקרטי, היו משוכנעים שאובאמה, אז סנאטור שהתמודד בפריימריז מול הילארי קלינטון ב־2008, "חוסל" פוליטית בגלל חשיפת הקלטות, שהראו את הכומר, שהיה עד אז מושא הערצה של אובאמה, משמיץ את אמריקה כאחרון שונאיה. גם במקרה הזה אובאמה הסתכל לעם בעיניים והיכה על חטא. כמו ביל קלינטון, הוא לא תקף, אלא הציג כנות.

במקרה של טראמפ, עליו להתנצל בפני אשתו וילדיו, ואחרי זה בפני אמריקה כולה. ההזדמנות המושלמת ואולי האחרונה בשבילו תתרחש בעימות השלישי, שיתקיים בלאס וגאס בשבוע הבא. זאת ההזדמנות האחרונה של טראמפ לכבוש לבבות נוספים. 

צריך להבין כי הבסיס של טראמפ דומה מאוד לאותו בסיס היסטורי שהיה לאנדרו ג'קסון, נשיאה השביעי של ארה"ב. נכון, זוהי תקופה אחרת, אך יש לזכור שאת העתיד כותבים עם הדיו של העבר. ג'קסון לא זכה לאהדה מממסד המפלגה, שניסה בכל מחיר למנוע ממנו את הנשיאות, וגם הצליח בפעם הראשונה. אבל ג'קסון, שנחשב בוטה, היה פופולרי מאוד אצל ההמונים. ג'קסון בסוף הפך לנשיא ב־1829, בין היתר כי כמו טראמפ, הוא העניק לאמריקנים את התחושה שהם משתייכים לאומה מיוחדת במינה. זה סוד המועמדות של טראמפ, שאנשים עדיין מתקשים להבין.

 

הקרב על הקונגרס

התקשורת מנסה לבנות את התחושה כי הבוחרים של טראמפ הם גזענים, בזויים ואף "נקלים", כפי שהתבטאה הילארי קלינטון עצמה, ולאחר מכן חזרה בה. יש לומר שאותן הנחות רחוקות מלהיות נכונות. כ־14 מיליון בני אדם הצביעו לטראמפ בפריימריז, וזה אומר המון. מנגד, זה בטח לא מספיק כדי להיות נשיא. טראמפ צריך לחפש מקורות אלקטורליים נוספים, וכאן אולי טמונה הבעיה: כיצד ישפיעו הגילויים החדשים והבעייתיים על הקול הנשי, בייחוד בפרברים, ועל המצביעים העצמאיים, שמגבשים דעה ברגע האחרון? ומה בנוגע לקולם של המתנדנדים? ועל רפובליקנים טיפוסיים, שהחליטו להצביע לטראמפ בשם ה"רק לא הילארי", ופתאום רואים את מנהיגי המפלגה מפנים את הגב לטראמפ? 

אם מישהו רוצה עוד הוכחה לחוסר ההיגיון של הבחירות הנוכחיות, אפשר להציע לו לצאת לביקור קצר ביוטה או אפילו להשקיף על הסקרים שם. אחרי כל הפרסומים על אודות חוסר מוסריותו של טראמפ ואחרי כל ההתקפות הבוטות שספג מחבר המפלגה הבכיר מיט רומני, שרץ לנשיאות רק לפני ארבע שנים, במדינת יוטה, שבה קיימת קהילת מורמונים גדולה, קיים שוויון בין השניים בסקרים. 

אין ספק שהבחירות לנשיאות 2016 הפכו למשאל עם סביב טראמפ. לפרקים, היה זה חיובי עבור המועמד הססגוני, כשהוא כבש דקות מסך יקרות, אך כעת יחסי הציבור האלה עלולים לעלות לו בנשיאות. במקום שהתקשורת תדבר על בעיותיה של קלינטון היא שמה את הדגש רק על בעיותיו שלו.

השבוע, לאחר החשיפה של "הניו יורק טיימס", התקשורת דיווחה על דרישתו המתגוננת של טראמפ מעורכי העיתון לחזור בהם מהפרסומים על כמה נשים הטוענות שהוא תקף אותן מינית בעברו.

עבור הרפובליקנים הסיוט הגדול ביותר הוא כמובן שטראמפ יגרום להם לאבד את הרוב בקונגרס. מבחינתם, הם כבר ויתרו על הבית הלבן. גם מייק פנס, המועמד לסגנות הנשיא, ממשיך לתמוך בטראמפ, למרות מיני ספינים, שניסו לטעון כי הוא פרש. כך או כך, בעוד פחות מחודש יבוא המופע המרתק בעולם לסיומו, זאת בהנחה שלא תהיינה הפתעות נוספות בספירת הקולות האלקטורליים. 

אם טראמפ יתאושש בסקרים, ואם המועמדים של המפלגות הקטנות ימשיכו לצבור פופולריות, קיימת סבירות - נמוכה מאוד אמנם - שאף אחד לא יזכה ב־270 הקולות האלקטורליים ואז הבחירות יעברו לקונגרס (שמי יודע מה יהיה הרכבו). במקרה לא סביר זה, הרשות המחוקקת תבחר בשיטה מיוחדת את הנשיא ואת סגנו רק בינואר. בסוף אחד מהשניים יגיע לבית הלבן. אין לשלול את האפשרות כי טראמפ יזכה מההפקר בכמה מדינות, בזכות מצביעי השמאל, שיצביעו למועמדים של מפלגות קטנות - או יישארו בבית. 

סביר להניח שטראמפ שמח על הבחירה המפתיעה בבוב דילן לחתן פרס נובל לספרות, שהדיחה אותו זמנית מהכותרות הראשיות.

לא כל הסופרים בעולם אהבו את הבחירה הטרייה; מבחינתם בוב דילן לא ראוי. היו אף כאלה שאמרו שאם בוב דילן מקבל את פרס נובל לספרות, ואובאמה את פרס נובל לשלום, אז למה שטראמפ לא יזכה במפתחות לבית הלבן. אכן עולם משונה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו