חגיגות יום הולדת 70 לשלום חנוך וחגיגות האיחוד של להקת "תמוז" עימעמו את העיסוק באלבומו החדש, "זום", שראה אור במקביל. אחרי שהתרגל לקצב של אלבום אחת לשש שנים, הפעם עברו רק שנה וחצי מאז אלבומו הקודם, "המקרה והטעות", ונדמה שזה לא במקרה ולא בטעות.
יש ב"זום" איזו תחושת תכיפות, כאילו יוצרו מרגיש שהוא חייב להספיק להוציא אותו, חייב להספיק לשחרר עוד כמה שירים, לפני שיקרה משהו. זהו גם אלבום שחנוך "יורה" בו לכמה וכמה כיוונים, והתחושה היא שהוא מנסה להספיק כמה שיותר דברים כדי שלא לפספס, כדי להגביר את סיכויי הפגיעה, כדי להספיק לומר עוד ועוד.
חנוך הוא גדול ה"אומרים" במוסיקה הישראלית. "אמר" הכי הרבה, הכי חד, כואב ומצליף. הכי אמיץ. גם ב"זום" הוא לא מוותר על האמירות, פוליטיות וחברתיות, אישיות וזוגיות, וביניהן שוזר סיפורים ואהבה, לרכך. יש באלבום תחושה של התפזרות סגנונית, של ניסיון לתפוס מכל הבא ליד, לאו דווקא להתמקד ולייצר קונספט.
הקונספט הוא חנוך עצמו, עם הקול האמנותי כיוצר והקול כזמר. כאמן הוא הצליח לשמור על תחושת החופש. כהרגלו, ובמיוחד בגילו, הוא לא מרגיש מחויב לכלום ועושה מה שבא לו.
כזמר, הקול הנוכחי שלו - חרוך וצרוד מתמיד - הוא בעל יופי בפני עצמו ומזכיר את מה שעבר על הקול של בוב דילן.
אגב, נעים לגלות ברשימת הקרדיטים גם את הבת רומי חנוך, ששרה קולות בשני שירים, ואת הנכד עמרי קרן, שמנגן גיטרה בשיר אחד.
האלבום נפתח בקריצה ענקית. הליווי של שיר הנושא "זום", הקצב של התופים, הגיטרות, הקלידים, חלק מהעיבוד - נשמעים, בחלקים גדולים של השיר, כמו אלה של "סוף עונת התפוזים", הלהיט הענק של "תמוז", שהפך למותג רוקנרול ישראלי. חנוך ולהב (שהפיק את "תמוז") קורצים כאן, כמו אומרים, אתם רוצים "תמוז"? הנה קחו. השיר עצמו מדבר על חוויה של צפייה בסרטי קולנוע, וחנוך שוזר בה את הפיגוע במגדלי התאומים, שנראה לעיתים כמו סרט, וממקם את עצמו כשחקן שנתקל במאפרת. נחמד.
בשיר השני, "המדינה הזאת צריכה אמא", חנוך פוליטי וישיר: די למלחמות, צריך לעשות שלום. הגברים איכזבו. תנו לנשים להוביל. גם בגיל 70 הוא היחיד שמעז לכתוב שורות כמו "מדינה לא תקריב את בניה, חיילי המלחמות, שיוצאים וחוזרים אליה, חללים לחלומות, המדינה הזאת צריכה אמא, כי האבא כבר עשה את שלו".
גם ב"ויקי" חנוך מעז בגילו מה שאחרים לא, ושר רוק כבד מטאליסטי, מספר דרכו על מארחת סינית שמערבבת עברית ואנגלית ועושה לו סיור בבייג'ין. הוא מנסה להישמע כאן צעיר ומגניב, ומצליח לצאת איכשהו קול מהבלאגן.
כאן מגיעה באלבום חטיבה של חמישה שירים על זוגיות, שכמו מספרים סיפור בהמשכים. ב"את עוד לא אמרת לי" חנוך יורד בבת אחת מהמטאל של "ויקי" לבלוז ולרומנטיקה מבוגרים, שמזכירים את תקופת "ערב ערב".
ב"המזוודה", בלוז ערני וקומי, הוא ממשיך לכתוב היטב, הפעם על גבר שניסה לברוח, אבל שלל תקלות בדרך החזירו אותו הביתה לאהובתו. נעים.
ב"שובל צעיף חלום" מתגלע הקונפליקט בין האישה שמחפשת את עצמה בראי ונתקעת לבינו, שמתנתק לאולפן הפרטי שבעליית הגג ועף אל השמיים.
שיא הדרמה מגיע ב"אתה אשם בכל", שיר תיאטרלי מהבחינה המוסיקלית, שבו מלווה אותו שלומי שבן בפסנתר בלוזי־ג'אזי. חנוך שר על הצגת תיאטרון שבה הוא הצופה היחיד, הצגה שבה מתואר זוג בשתי סיטואציות, ביתית ועבריינית, ובשתיהן האישה מאשימה את הגבר. ניסיון מוצלח לומר עוד משהו על זוגיות, בשיר שהוא הטוב באלבום.
עוד שיר נהדר הוא "7 בערב", שבו חנוך, שוב בלוזי־ג'אזי, שקט ורומנטי, מתגעגע לאהובה מהעבר, וכמו באלבומו הקודם, מורגשת כאן השפעה אלתרמנית בתיאור העיר והערב.
דווקא הסקסופון של ירוסלב יעקובוביץ' פותח את "גיטרה", שיר אהבה של חנוך לכלי של חייו. זה רית'ם אנד בלוז־רוק מגניב, עשוי היטב, בסגנון ה"Traveling Wilburys", שבו חנוך שר "לא אזכר כגדול מחזרייך... את עוד צעירה ואני קצת זקן... מכל מאהבייך ילדת לי חלום, באין לי מיתרייך - אין לי מקום". מקסים.
חנוך אוהב לדקור ולהרגיז בענייני דת ועושה זאת היטב בשיר התפילה "אל חסר רחמים", המבוסס על תפילת האשכבה "אל מלא רחמים". הוא טוען בו שמכיוון שהאל חסר רחמים, מי שתסתיר את נשמת המת בכנפיה היא דווקא אשת הרחמים, ומסיים ב"היא אדוני נחלתו", כלומר, לא רק המדינה צריכה אמא, אלא העולם כולו זקוק לאל ממין נקבה.
האלבום מסתיים בשתי "יציאות" שמעידות גם הן על אומץ. "עיר החטאים" הוא דאנס עם גיטרה חשמלית וקטעי האוס, שבו מארח חנוך את מזי כהן ואיילה אינגדשט ומייצר רצועה רקידה לקהל בוגר, אבל לא מספיק קולית כדי שדי.ג'ייז רציניים ינגנו או ימקססו אותה.
ב"איך זה שאת" חנוך מתחבר לשרית חדד כדי לכסות שיר שביצע במקור עם אריק איינשטיין ז"ל באלבום "מוסקט". הקאבר הזה כבר ספג אש רבה, אבל חנוך ידע מראש שזה מה שיקרה ועדיין הוציא אותו, כי בגיל 70 מה אכפת לו מה יגידו.
שלום חנוך, "זום", 2016
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו