ביקור התזמורת

אם הכל ילך כשורה, קיץ 2016 ייזכר כרווי וכעמוס ביותר בהופעות מוסיקה חיות המיובאות מחו"ל. כבר היו פה קיצים רותחים עם שמות ענקיים - מדונה, פול מקרטני, לאונרד כהן, הרולינג סטונז - אבל בתעשיית המוסיקה מסכימים: מקרה כזה עוד לא היה.

ראשית, מדובר בכסף גדול: בכירים בתעשייה מעריכים שהענף - בעל פוטנציאל של מאות אלפי רוכשי כרטיסים - מגלגל כ־1.5 מיליארד שקלים בשנה (מתוכם, כחצי מיליארד שקלים יוצאים מהארץ עם האמנים עצמם). תוסיפו לתבשיל שמות נוצצים, מאבקים יצריים ותחרויות אגו בין מפיקים - וקיבלתם שוק סוער, שמביא לחלק מהמשתתפים בו רווחים ומסב נזקים כבדים לאחרים.

עשרות שמות גדולים נחתו, נוחתים וצפויים לנחות פה בימים אלה. להקות ותיקות (קווין, דיפ פרפל, הסקורפיונס, סימפלי רד, פורינר, גארבג', מגהדת', חברי הדייר סטרייטס); כוכבים בולטים (אלטון ג'ון, סיה, קרלוס סנטנה, בריאן ווילסון, מוריסי, צוקרו, ריקי מרטין); אמני היפ הופ (וויז קאליפה, ג'ייסון דרולו, שוגר היל גאנג); מפיקי על אלקטרוניים (אביצ'י, מייג'ור לייזר, הכמיקל בראדרס); ולהקות אלטרנטיביות (טיים אימפלה, דיי אנטוורד, בריאן ג'ונסטון מסאקר, איגלס אוף דת' מטאל). 

לכל אלה מצטרפים שמות דוגמת להקת הרגאיי אינר סירקל, הבלוזיסט באדי גאי ולהקת האינדי פוֹלס - וכן מחזות זמר בינלאומיים ("פרסיליה מלכת המדבר" הוא הבולט שבהם). אם כוכבת העל האמריקנית ביונסה, ששתי הופעות שלה מיועדות לסוף אוקטובר (אף שטרם אושרו רשמית), אכן תגיע לפארק הירקון - היא תחתום עונה גדושה להתפקע.

מדובר באינפלציה מטורפת בייבוא הופעות, בהתחשב בעובדה שישראל היא, בסופו של דבר, מדינה קטנה עם קהל מוגבל בכמותו ועם מעט אתרים המסוגלים לארח מופעים המוניים (ובראשם פארק הירקון, היכל מנורה מבטחים, היכל התרבות בתל אביב, אמפי רעננה ואמפי ראשון לציון החדש). 

*   *   *

מה הביא, אם כך, לשטף האינסופי הנוכחי? "הסיבה הראשונה היא שלאמנים מחו"ל ולסוכנים שלהם נגמרו התירוצים", מסבירה אשת יחסי הציבור הוותיקה רונית ארבל, שייחצנה הקיץ את ההופעות של לאלי אספוזיטו, ארוס רמאצוטי ואליס קופר. "אם פעם היו אומרים שהם מפחדים לבוא לפה, כי יש בישראל טרור, היום הטרור מכה בארה"ב, בצרפת, בגרמניה, בבלגיה ובטורקיה. הם כבר לא יכולים להסתתר מאחורי העניין הזה".

המפיק והיחצן ישי שוורץ, שייחצן השנה את ההופעה של מגהדת' לישראל ועוד שורת להקות מטאל, מסכים: "בחורף דיברו פה על מלחמה בקיץ, אבל ברגע שהמפיקים הישראלים ראו שהמצב פה שקט, הם התחילו לסגור הופעות בזו אחר זו". 

מפיק נוסף, שהביא לארץ שלושה אמנים גדולים, מסכם: "אין ספק שכאשר המצב הביטחוני שקט, העסק פורח".

עד כמה פורח? בישראל פועלים כיום עשרות מפיקים גדולים וקטנים, ותיקים וחדשים, שמתחרים ביניהם על נתח קהל שמוערך ב־350-300 אלף רוכשי כרטיסים. מרבית רוכשי הכרטיסים להופעות הפופ והרוק יגיעו מהמאגר הזה, וכמובן בז'אנרים כמו היפ הופ, אלקטרוני ומטאל, המעגלים רחבים יותר. בנוסף, בתעשייה מדברים גם על כמה אלפי בעלי אמצעים שירכשו כרטיסים כמעט לכל ההופעות הגדולות, בייחוד לאלו שנוצר סביבן הבאזז ש"חייבים להיות שם". לטענת גורמים שונים בתעשייה, קהל פוטנציאלי זה לא גדל בצורה משמעותית לעומת השנים שעברו.

וכשמפגיזים את הקהל במספר הופעות כה גדול, המרחק בין כישלון להצלחה עשוי להיות קטן מאוד. מפיקים שלא הימרו נכון על האמן, המופע, התזמון, אתר ההופעות, קהל היעד או מחיר הכרטיס - יוצאים מההרפתקה חבולים כלכלית. חלקם אפילו מתרסקים בהפסדים של מאות אלפי שקלים, לעיתים אף מיליונים. 

בתעשייה זוכרים, למשל, את ההופעה של ג'סטין ביבר בפארק הירקון ב־2011, שנישאה על גלי ההתלהבות של התקשורת מכך שכוכב הטין־פופ המפורסם בעולם מגיע לישראל, והסתיימה בהפסד כספי גדול למפיקים, בגלל מכירת כרטיסים נמוכה בהרבה מהצפוי. "ההפסד בג'סטין כאב לנו מאוד ולקח לנו זמן להתאושש ממנו כלכלית", מודה השבוע המפיק גדי אורון.

"מבלי להיכנס למספרים", מזהיר גורם מקצועי בכיר בתעשייה, "בקיץ הצפוף הזה קשה מאוד למכור כרטיסים. צריך להילחם פי חמישה על מכירה של כל כרטיס בהשוואה לקיץ רגיל". 

כמה כרטיסים נמכרו במחיר מלא, כמה במבצעי חצי מחיר, כמה הזמנות הופצו חינם וכמה כסף הרוויח או הפסיד כל מפיק? "אלה הם דברים שבסופו של דבר רק המפיקים עצמם יכולים לדעת, או מי שנחשף לחשבון הבנק שלהם", מסביר בכיר בשוק ההופעות. 

מומחים בתחום מבהירים שלא כל הפקה נוצצת מכילה באמת זהב. "הפקות גדולות ומושקעות עם תדמית מצוחצחת הסתיימו בהפסדים, גם בקיץ הזה", אומר אחד מהם. "להערכתי, רוב ההופעות הפסידו הקיץ, לא כולן, ויש כאלה שנאבקו ממש להגיע לאיזון בין ההשקעה למכירה, מה שנקרא 'ברייק־איבן'". 

"קח, למשל, את ההופעה של אלטון ג'ון במאי בפארק הירקון, שנכתבו עליה המון ביקורות טובות", אומר מפיק בכיר. "זו הופעה שלהערכתי הפסידה כסף. המפיק, שוקי וייס, הכריז שכל הכרטיסים נמכרו. בפועל, צימצמו שם את פארק הירקון מתכולה של 50 אלף ל־35 אלף, קירבו את הבמה קדימה, ונוצר הרושם שהפארק מלא. אני אישית לא מאמין שהם מכרו יותר מ־22 אלף כרטיסים ושמעתי שמועות שחילקו הרבה הזמנות". 

נידר עוז, המייצגת את המפיק שוקי וייס, שהביא הקיץ לארץ את כריס קורנל, אלטון ג'ון וסימפלי רד, ויביא בקרוב את קרלוס סנטנה ואיגלס אוף דת' מטאל, מסרה בתגובה: "לשוקי אין זמן להתייחס לשטויות האלה".

*   *   *

המפיק אודי אפלבוים מצטרף לתחושה שמה שנראה על פניו מבטיח, לא בהכרח מקיים. "כלפי חוץ רואים כביכול פריחה, אבל האמת היא שלפעמים זה לא נעים, זו שנה קשה. כמות המופעים לא נורמלית, חסרת פרופורציות, כאילו יש פה מיליוני צופים. זה נורא מוזר, מפיקים מתחרפנים. כל אחד רוצה להביא אמן וחושב שהוא יכול". 

אפלבוים עצמו הביא השנה את להקת דיפ פרפל להופעה בהיכל מנורה מבטחים, ולדבריו הפסיד מכך כסף. בנוסף, הוא נאלץ להודיע על ביטול המופע של פארל וויליאמס, שתוכנן להתקיים ב־21 ביולי באמפי ראשון לציון - לטענת גורמים בתעשייה, בשל מכירות נמוכות. אפלבוים עצמו מכחיש בתוקף וטוען שוויליאמס ביטל עקב אילוצי לוחות זמנים. 

פארל וויליאמס. ביטל // צילום: איי.פי

המפיק גדי אורון, שהביא לארץ אמנים דוגמת לאונרד כהן, אלטון ג'ון ובוב דילן, שותף לתחושתו של אפלבוים: "נכנסו לתחום יזמים חדשים, צעירים, שיש להם זמן לעשות טעויות ולתקן. חלקם מצליח, חלקם לא. יש בעיה בשוק של ביקוש, וכתוצאה מזה מתבטלים דברים. אני מביא בעונה הזו רק הפקה אחת, את ריקי מרטין בספטמבר. זה נובע מהעובדה שהתחלתי לראות מה קורה.

"היו לי כמה חוזים וביטלתי את כולם. אמרתי שאני לא נכנס למשחק הזה. לא קל להשבית מערכת של הפקות, אבל האלטרנטיבה גרועה יותר. כמות הקהל לא גדלה משמעותית, וההיצע הרבה יותר גבוה. אסור לשכוח שגם התעשייה המקומית פעילה מאוד ולוקחת מהקהל לא מעט משאבים מהארנק" (ראו מסגרת).

אורון מסביר כי שפע המופעים גורם לכך שגם כוכבים גדולים לא מצליחים בהכרח למכור מספר גבוה של כרטיסים. "אלטון ג'ון לא משך מספיק קהל. ב־2010 הוא הביא לאיצטדיון רמת גן 50 אלף, ובמאי, בפארק הירקון, בערך 30 אלף. זה עולם אחר. 

"להערכתי, גם סנטנה (שיופיע במוצאי השבת הזו בפארק הירקון; א"נ) לא יביא מספיק כדי להיחשב כהצלחה. את סנטנה רציתי להביא בעצמי ל'מנורה מבטחים' למקסימום שתי הופעות, אבל המפיקים שלו רצו פארק - אז ירדתי מזה. גם בסימפלי רד (הלהקה הופיעה ביוני בהיכל מנורה מבטחים) היתה לדעתי בעיה". 

שוקי וייס, המפיק של אלטון ג'ון, סנטנה וסימפלי רד, סירב להגיב לדברים.

"מכיוון שההיצע גדל מאוד, הקהל נהיה יותר בררן", טוען המפיק ישי שוורץ. "כבר אין מצב כמו פעם, שאנשים הכירו שיר וחצי והלכו להופעה, כי לא היו אופציות אחרות. זה לא קיים יותר. היום כל אמן מביא את המעריצים שלו, וזהו. כל אחד הולך רק למה שהוא רוצה ואוהב. כל השוק ככה. התוצאה היא יותר הופעות עם פחות קהל בכל אחת. המחשבה שהרבה הופעות יגדילו את הסצנה אף פעם לא מתממשת. אתה לא יכול לנפח את השוק פי שניים כי תביא פי שניים מוצרים".

*   *   *

המפיק גיא בסר שותף בחברת "בלוסטון הפקות" יחד עם שי מור יוסף. השניים פרצו לשוק עם ההופעה מעוררת המחלוקת של ריהאנה בפארק הירקון ב־2013, שאותה פתחה הכוכבת באיחור לא חינני של כשעה, מה שגרם לקיצוץ של כ־20-25 דקות מאורך המופע, לתרעומת גדולה מצד הקהל ואף להתארגנות לתביעות ייצוגיות, שהסתיימו בפשרה. בית המשפט הדגיש שלא נעשתה הונאה, ושהמפיקים עשו כל שביכולתם כדי למנוע את האיחור.

משם המשיכו להצלחות עם בון ג'ובי, הבקסטריט בויז (בשותפות עם אחרים), להקת וואן ריפבליק והזמר אנריקה איגלסיאס. השנה הם הביאו את הזמר האיטלקי ארוס רמאצוטי, את אירוע הקלאבינג "טומורולנד" ואת ההרכב האלקטרוני מייג'ור לייזר.

לדבריהם, באוקטובר הקרוב הם צפויים להנחית בפארק הירקון את ביונסה, הכוכבת הגדולה בעולם, להופעה אחת או שתיים. "זה קיץ מבורך שמגיעים כל כך הרבה מופעים ואמנים מובילים, זה שם את ישראל על המפה של התעשייה העולמית", אומר בסר. "אנחנו עובדים קשה כדי לשכנע אמנים להגיע לאזור הלא פשוט שלנו. המציאות בפועל מראה שזה עובד, ושהעבודה מאחורי הקלעים משתלמת.

"לגבי המפיקים, כל אחד ותחשיביו, אני לא נכנס לאנשים לכיס ולא מכיר למי זה כלכלי ולמי לא. אני יכול לדבר על עצמי. אנחנו עובדים מאוד מחושב, לא מביאים אמן כדי להגיד שהבאנו. התחשיבים שלנו מאוד מדויקים בהערכת הפוטנציאל שלהם, מחירי כרטיסים מאוד זהירים ומחושבים, לפחות בתפיסה שלנו". 

"לגבי אחרים קשה לי להגיד, אבל אני לא רואה מופעים קורסים. יכול להיות שיותר קשה למכור כרטיסים ושעובדים יותר קשה למכור, אבל אם המחירים סבירים והאמנים מדברים לקהל - הוא מגיע לראות אותם".

בסר מדגיש שאם יש ביטולי הופעות, הם לא נעוצים ברוויה הגדולה של הקיץ. "אלה מפיקים שאולי לא חישבו נכון את העלויות כלפי הקהל, ומכאן את תמחור הכרטיס. אני לא חושב שהופעות התבטלו בגלל עומס. אם יש אמן חזק ויש פוטנציאל - הקהל קונה. 

"עובדתית, כשיש אמנים טובים במחירים שפויים - הקהל מגיע. בסופו של דבר, ישראלים הולכים למופעים, וזה שוק שמתפתח. אני חושב שמרווחי הזמנים בין המופעים הגדולים הקיץ נכונים. ללכת פעם בחודש למופע זה משהו שכל אחד יכול להרשות לעצמו. המחירים נוחים היום לקהל (370-300 שקלים לכרטיס רגיל להופעה גדולה של כוכב מחו"ל), לא כמו פעם, כשמופע מחו"ל היה אירוע נדיר והמחיר היה כמו של יהלום".

המפיק ישי שוורץ: "לדעתי, יש פה מלכוד. כשזוג הולך להופעה מחו"ל זה עניין של לפחות אלף שקלים: כרטיסים, חניה, דלק, בייביסיטר ואיזו בירה. אתה מכיר משפחה ממוצעת שתוציא יותר מאלף שקלים בחודש על הופעות? אנשים פה לא מרוויחים את הסכומים האלה.

דיפ פרפל על במת היכל מנורה מבטחים, במאי האחרון. המפיק מודה שהפסיד כסף על המופע // צילום: קוקו

"בתחום שלי, הרוק הכבד והמטאל, יש לך פתאום בחודש אחד את אליס קופר, מגהדת', הסקורפיונס, דיפ פרפל ופורינר, ובמקביל נמשכות מכירות לעוד ארבע־חמש הופעות של אמנים פחות מפורסמים מהז'אנר. שבעה־שמונה מופעי רוק כבד גדולים בתוך חודשיים? מה אנחנו, ברלין? אחד ינשוך בשני. זה אותו קהל, כמה אפשר? אז הסקורפיונס הצליחו, אבל לדעתי דיפ פרפל הפסידו ואליס קופר כמעט התרסק. ההופעה שלו ביוני, שתוכננה לאיצטדיון בלומפילד, עברה לאמפי רעננה והסתיימה להערכתי בחצי אמפי ריק" (כותב שורות אלה שנכח במופע ומצא אותו מצוין הבחין אף הוא בכמות הקהל הדלה יחסית). 

אדוארד שינקרבסקי מחברת "אגואיסט הפקות", מפיקי המופע של אליס קופר בישראל, מסר בתגובה: "היו ברעננה 4,500 איש. את ההפסדים נשמור לעצמנו. הבאנו לארץ את מקהלת הצבא האדום, את המופע של האחים בלוז ואת קרייג דיוויד, ואנחנו מביאים את ניקוס ורטיס עם עידן רייכל כאורח".

*   *   *

הסיבה העיקרית ל"פלישה" המאסיבית של אמנים מחו"ל לארץ היא, איך לא, הכסף. בישראל משלמים להם יותר, לפעמים הרבה יותר, בהשוואה למקובל בעולם על אותן הופעות. 

למה פותחים כאן לרווחה את הארנק? ראשית, כדי לפתות את האמן להגיע ולא להמשיך ליעד אחר באירופה. שנית, כדי "לקבע" את מחויבותו להגיע ולמנוע ממנו לבטל שרירותית, כמו במקרים של לחץ פוליטי עליו. ושלישית, משום שהתחרות הפרועה בין עשרות מפיקים גורמת לכך שברבות מההפקות נוצרת מעין אווירת "בזאר", מפיקים רבים מגישים הצעות - וכמו במכירה פומבית, המחיר מטפס מעלה־מעלה. 

"משהו פה כמעט לא שפוי", קובע גדי אורון. "כל העולם מדבר על כמה שמשלמים פה לאמנים. קולגות שלי מחו"ל שואלים אותי אם בישראל הכסף צומח על העצים. המירוץ הזה, יש בו סוג של טירוף, ומה שמוביל את חלק מהמפיקים פה זה אגו. להראות למי יש יותר גדול. הם לא חושבים שבסופו של דבר, השוק מתקלקל ונהרס. 

"כשאני מציע לאמן בחו"ל הצעה זה מראש כבר נמוך לו מדי, כי לישראל יצא שם של לוקיישן שמפזר כספים לכל עבר. הבוקר, למשל, ביטלתי הופעה לשנה הבאה בהיכל התרבות בתל אביב, כי האמנים ציפו לקבל סכום דומה לזה שהקומיקאי לואי סי.קיי מקבל על הופעות בארנה בירושלים (על פי הערכות, מדובר בכ־100 אלף דולר להופעה; א"נ). אני אומר לך, בחו"ל חושבים שהכסף פה מתגלגל ברחובות, ובזמן הזה מפיקים מפסידים". 

"בחלק מהמקרים אמנים מחו"ל מקבלים פה יותר כסף מאשר בעולם, ולפעמים לא", טוען מנגד גיא בסר. "למשל, לאנריקה איגלסיאס היו בשנה שעברה שני מופעים 'סולד אאוט' בהיכל מנורה מבטחים במחירי כרטיסים טובים, כי קנינו אותו כמו שהוא עולה בעולם. זה תלוי עד כמה גדולה התחרות בין המפיקים על האמן ואיך מתנהל המשא ומתן. לפעמים מופעים קטנים מרוויחים הרבה יותר מפארק גדול עם סיכונים, כי קשה מאוד להגיע לכמויות האלה של קהל".

את הסכום הגדול שעליו התחייב מול האמן, ייאלץ המפיק, על פי רוב, לגלגל למחירי הכרטיסים לקהל. "זה לא פשוט. אם אתה מפיק שהצליח להרוויח 100 אלף שקלים בחצי שנה, למעשה בכלל הפסדת", מסביר אורון. "למה? כי הכל עולה לנו כסף - המשרד, הדלק, המון הוצאות. אז תחשוב כמה מפיקים פה מפסידים באמת".

*   *   *

אולי הסיפור הבא ימחיש כיצד מתנהלים הדברים מאחורי הקלעים בתעשייה: שני מפיקים ישראלים התחרו זה בזה על הבאת אמן מצליח בעל כמה להיטי ענק, שבעולם מקבל כ־350 אלף דולר להופעה. אחד המפיקים הגיש הצעה של עד 500 אלף דולר, השני העלה ל־750 אלף דולר ויותר - וזכה במופע. כדי למלא אותו, נאלץ המפיק הזוכה להעלות את מחירי הכרטיסים לקהל. בעקבות כך המכירות לא ענו על הציפיות - ולבסוף המופע בוטל. 

"שלא כמו במקרים אחרים, כאן המופע בוטל בזמן", מסביר אורון. "צריך להיות אמיצים ולבטל בזמן. מי שלא עושה את זה ומפסיד הרבה כסף, קשה לו מאוד אחר כך להרוויח את הכסף הזה בחזרה מהפקות אחרות".

לא מעט ישראלים עושים חשבון כלכלי משל עצמם: כרטיס למופע נחשק בקירבת הבמה, באזור "טבעת הזהב" (גולדן רינג) או ה־VIP בפארק הירקון, עשוי לעלות כמו טיסה, מלון וכרטיס לאותה הופעה בחו"ל. מופרך? לא כשמחיר הכרטיס בישראל גבוה בחלק מהמקרים עד פי ארבעה בהשוואה לחו"ל (ראו מסגרת). 

אם מחירי הכרטיסים להופעות בארץ גבוהים כל כך, איך מפיקים נקלעים בכל זאת להפסדים? התשובה נעוצה בדרך שבה מתחלקים הכספים מההופעה. 

אחרי ניכוי ההוצאות המוסכמות מראש (עלות שכירת הפארק, הקמת הבמה, האבטחה, הטיסות, בתי המלון, ההסעות והעמלות למשרדי הכרטיסים), האמן מחו"ל גורף לכיסו 90-85 אחוזים מהרווחים, והמפיק המקומי נשאר עם 15-10 אחוזים, ומהם הוא נדרש לקזז מסים והוצאות משרד. אם, למשל, הופעה עבדה היטב והניבה מיליון שקלים, האמן מחו"ל יקבל אחרי ניכוי ההוצאות 900-850 אלף שקלים והמפיק המקומי כ־150-100 אלף שקלים. 

אם ההופעה הפסידה - ההפסדים מגולגלים כולם על המפיק, אבל מבחינתו לא תמו בכך הצרות. הסיבה: לאמנים הגדולים שמגיעים מחו"ל (להופעות בפארקים, באיצטדיונים ובאמפים הגדולים) מובטח מראש תשלום המוגדר "גארנטי" - סכום מינימום שאותו יקבלו על עצם ההופעה בארץ, יהיה גורלה אשר יהיה. 

כששני מפיקים או יותר מתחרים על אותו אמן, עולה למעשה סכום ה"גארנטי" המוצע לו מכל צד. מרגע שנחתם החוזה מול האמן ומנהליו, מתחיל המירוץ של המפיק למכור מספיק כרטיסים כדי לכסות (לכל הפחות) את סכום המינימום הזה.

*   *   *

ביונסה, למשל, אם אכן תגיע להופעה בפארק הירקון בסוף אוקטובר, צפויה לקבל, על פי מקורות בתעשייה, "גארנטי" של כ־5 מיליון דולר להופעה אחת. במילים אחרות: לא משנה כמה כרטיסים יימכרו להופעה, ביונסה תקבל כ־20 מיליון שקלים על  עצם התייצבותה. 

גורם בתעשייה המצוי בפרטים מגיב: "אם היית יודע איזו מלחמת עולם היתה על ביונסה, לא היית מאמין. מפיקים התחברו בזוגות והתאגדו בשלשות כדי לדחוף סכומים כמה שיותר גבוהים ולזכות בהבאתה לארץ. אם אתה שואל אותי, זה סיכון אדיר. הסכומים במשא ומתן הזה הוקפצו במיליונים. זה טירוף. כדי לכסות סכום כזה צריך למכור כרטיסים במאות רבות של שקלים. איפה תביא פה 105 אלף איש שיקנו כרטיסים?" 

מחברת "בלוסטון הפקות", שצפויה להביא את ביונסה, סירבו להתייחס לפרטים על המופע והגדירו אותם "שמועות" ו"רכילות".

"אנחנו גוף שמתנהל אחרת", מתגאה גיא בסר מ"בלוסטון". "אני מנתח אמן כמו מניה בבורסה. עושה ניתוח רציונלי של קהלים, פוטנציאל מכירות, מצב האמן בעולם, השמעות ברדיו. מתוך זה אני מייצר דו"ח אמיתי מה תג המחיר הנכון לקהל, כמה יהיו מוכנים לשלם. משם אני יוצא למשא ומתן. אנחנו לא משתוללים בהצעות, ואם משתוללים - האמן שווה את זה. מדובר בהופעה אחת, והמחירים לא כאלה מטורפים. כשנקבל את האישור, הקהל יבין מה היה".

ל־20 מיליון השקלים שמובטחים לכאורה לביונסה מראש, יש להוסיף את עלות שכירת פארק הירקון (יותר ממיליון שקלים), עלויות פרסום, עמלות למשרדי הכרטיסים (כ־10 אחוזים), הוצאות שיטור, אבטחה, בינוי, תאורה, הגברה - וכמובן מע"מ. כל אלה עשויים להצטבר לסכום של עוד כ־13 מיליון שקלים. 

כדי לכסות השקעה של 33 מיליון שקלים, בהנחה שבפארק נכנסים עד 55 אלף איש (בהם כ־6,000 שישלמו מחירי VIP ו"טבעת הזהב"), מחיר כרטיס "רגיל" יעמוד לכל הפחות על כ־500 שקלים. אם המופע נהנה מחסות מסחרית מאסיבית, המחיר עשוי לרדת מעט - בעשרות שקלים בודדים.

"ביונסה היא כוכבת הפופ הגדולה בעולם כיום, זו הזדמנות של פעם בחיים להביא אותה לארץ, ועם כל הקושי מדובר בפיתוי ששום מפיק לא יכול להגיד לו 'לא'. השאלה היא כמה יעלה כרטיס ואם יהיה למספיק אנשים את הכסף", אומר גורם בכיר בשוק ההופעות. 

גדי אורון ספקן יותר: "משהו בשפיות של החשיבה העסקית הלך פה קצת לאיבוד. אם השמועות על ביונסה נכונות, ישלמו לה פי עשרה ממה שמשלמים לה על הופעה מול אותה כמות של קהל בעיר בינונית באירופה. ה'גארנטי' שלה הוא עד מיליון וחצי דולר להופעה באיצטדיון, לא יותר. אצלנו מהמרים איתה על כל הקופה".

להקת קווין עם אדם למברט, שיגיעו לפארק הירקון בספטמבר. "בעולם השילוב שלהם עובד, אז למה שלא יעבוד גם פה?" צילום: GettyImages

מפיק אחר בתעשייה מציין: "הקהל של ביונסה יותר עממי. אם המידע שהגיע אלינו נכון, כדי לכסות את ההשקעה על ביונסה יצטרכו למלא את הפארק פעמיים בכ־100 אלף רוכשי כרטיסים. אם יצליחו, כל הכבוד להם. היה רק אמן אחד שהצליח למלא את הפארק פעמיים ברצף - מייקל ג'קסון בשיאו ב־1993. כרטיס עלה אז 80 שקלים, שהם כמו 220 שקלים היום - פחות מחצי ממה שיעלה כנראה כרטיס לביונסה". 

מפיק נוסף אומר: "בשביל מה אני צריך את זה? שהאמן יהיה מבסוט והקהל יתמרמר על המחירים? הסיכון פה עצום, מי שמביא אותה - כל הכבוד לו. לי היו רועדות הביצים".

ואילו גורם אחר בתעשייה תוהה: "ביונסה מתוכננת לסוף אוקטובר, ומה אם יירד גשם? מישהו חשב על זה? הקהל הישראלי רגיל לעמוד בבוץ בפארק? אני אומר לך שאם יירד גשם ביומיים שלפני המופע, מבין אלה שהתכוונו לקנות כרטיסים ברגע האחרון, חצי יישארו בבית. מספיק שיגיעו רק 80 אלף איש ולא 100 אלף, וכבר מדובר בהפסד של מיליונים".

*   *   *

מופע גדול נוסף שמצית הקיץ את היצרים בתעשייה הוא של להקת קווין עם הזמר בוגר "אמריקן איידול" אדם למברט, שנכנס לנעלי הסולן המנוח פרדי מרקורי. מדובר בשילוב שמצליח בעולם, אבל בישראל יש שמעקמים מולו פרצוף. "צריך ביצים להביא לכאן את קווין כשמרקורי איננו", אומר גורם בתעשייה. "הקהל בארץ לא עד כדי כך מטומטם. אני לא יודע אם השילוב הזה שווה 50 אלף איש בפארק הירקון. אם כן - זה שיחוק".

מפיק המופע של קווין בישראל, אודי אפלבוים, הודף את הטענות: "ממה שאני רואה כרגע, הקהל הבין את הקטע והתחבר למופע. המספרים טובים. אני לא יודע מה יהיה בסוף, אבל אני מאוד אופטימי. בעולם זה עובד, אז למה שלא יעבוד גם פה? לקווין יש המון להיטים, כל אחד גדול יותר מהשני".

איך ישפיע היבול של הקיץ על עונת ההופעות בקיץ הבא? "המצב של היצע אמנים שמוכנים להגיע לישראל רק ילך ויגדל", צופה גדי אורון. "השאלה היא אם מפיקים יתחילו להיות שפויים במחירים, במשא ומתן. אם על כל אמן ימשיכו לקפוץ שלושה עד חמישה מפיקים שיגישו לו הצעות, הבעיה תחריף". 

"יש יותר מדי מפיקים", מסכם אחד המפיקים הבכירים בתעשייה. "הענף הזה מפתה כי יש בו סוג של 'גלאמור', אבל בתכלס, כמה אנשים באמת הרוויחו כסף ב־20 השנים האחרונות בתחום ולא רצו מייד להפסיד אותו בהופעה הבאה, כמו מהמרים בקזינו?" 

asafnevo444@gmail.com

"האמנים הישראלים לא נפגעים" 

האם מבול ההופעות המיובאות מחו"ל פוגע בשוק ההופעות המקומי? נעם פיינגולד, מבעלי קבוצת "זאפה", חושב שמורגשת השפעה: "אי אפשר להתחמק מזה. זה מוריד מהמכירה של האמנים הישראלים, כי התקציב שיש לאנשים מוגבל. באופן טבעי, הכיס מתקצר. השנה אתה לא רואה 50 הופעות בקיסריה, אלא פחות. דברים מתכווצים אוטומטית ואמנים ומפיקים כבר פחות לוקחים הרפתקאות שגדולות עליהם.

"מצד שני, מי שלא קופץ בראש ועובד נכון כל השנה ימשיך להביא קהל. אמפי שוני, למשל, מלא כל הקיץ. הכרטיסים נמכרים יפה. שלמה ארצי עובד מדהים. פתחנו מופע ללהקת תמוז, שמוכר מאוד טוב. ברור שלמופעים כמו קווין וביונסה חייבת להיות השפעה מסוימת, אבל גם בשנה שעברה היו הרבה הפקות בינלאומיות כמו בון ג'ובי, והשוק המקומי בכל זאת עבד".

רונית ארבל, בעלת משרד יחסי ציבור ומנהלת אישית של האמנים מוקי, אברהם טל ועברי לידר והלהקות אתניקס והיהודים, מסכימה עם פיינגולד: "למרות החששות, קיץ 2016 מסתמן כמצוין לאמנים הישראלים מהשורה הראשונה, וגם לאמנים בדרג נמוך יותר, שנאבקים על כל כרטיס וכרטיס. התחושה הכללית בשוק היא שההופעות הבינלאומיות סוחפות את הקהל לצאת, לבלות, ליהנות ולשמוע מוסיקה. וכשהמחירים לאמנים ישראלים הגיוניים ונוחים לכל כיס - האולמות מלאים. הקהל מצביע ברגליים לטובת האמנים המקומיים האהובים עליו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו