בשמלה מחויטת ובנעלי עקב, מלאת אלגנטיות ועם הרבה ברק בעיניים הציגה אתמול ריטה לתקשורת את הבייבי החדש שלה: אלבום חדש שכולו על טהרת המוסיקה הפרסית. על האלבום, "השמחות שלי", עבדה ריטה עם חברי כנסיית השכל, עמי רייס ורן אלמליח, והוא כולל 12 שירים שרק שניים מהם בעברית. האלבום מורכב משירים פרסיים שאמה של ריטה נהגה לשיר לה ולאחיותיה בחתונות, במסיבות אירוסים ובימי הולדת. "דווקא עכשיו בתקופה הזאת, כשהמנהיגות כל כך רוחשת וגועשת נגד איראן, אני רוצה להיות מספיק תמימה בשביל לדעת שאנחנו, האנשים הקטנים, יכולים לעשות את ההבדל", אמרה ריטה. "מאז יצאו שלושת הסינגלים אני מקבלת הרבה מיילים, מכל העולם, גם מאיראנים שחיים באיראן. ההתכתבות איתם מדהימה ומרגשת. המיילים הם כולם של אהבה. לא קיבלתי שום תגובות על המצב הפוליטי או על היחסים עם ישראל. העם שם בכלל לא קשור לשלטון. הם אנשים מקסימים, עדינים ורכים, שהאיסלאם הקשה והקיצוני שאנחנו שומעים עליו בתקשורת בכלל לא קשור אליהם". מה קרה שחזרת פתאום לשורשים הפרסיים- "אומרים שאמן צריך להמציא את עצמו מחדש כל פעם, ואני חושבת שאמן צריך למצוא את עצמו מחדש. אני מצאתי. האלבום הזה התחיל בתמימות מאוד גדולה. לפני כשנתיים שיתפתי פעולה עם כנסיית השכל, ומשהו בחוזק שלהם הצית בי משהו בפנים שלא הצלחתי להסביר במילים ושלא ידעתי להגדיר. ביקשתי מעמי רייס ומרן אלמליח להפיק לי אלבום מוסיקת עולם. הייתי בכזה להט שהתחלתי לחפש שירים מכל העולם, וכל פעם מצאתי את עצמי הולכת לתיק התקליטים שאמא הביאה איתה מאיראן. לדבריה, "מרעיון תמים של אלבום זה הפך למסע שורשים שלי. כל הזמן חזרתי לאבא ולאמא ושאלתי אותם 'מה זה אומר-', 'איך אומרים את זה בדיוק-' כי הפרסית שלי לא מדהימה, היא ברמה של כיתה ב'. הייתי מתקשרת אליהם יום ולילה, לקחתי אותם להקלטות, שיתפתי את אמא בשיר האחרון של האלבום והם גם השתתפו בצילומים של האלבום. זו פעם ראשונה בקריירה שלי שהמשפחה שלי היתה בתהליך של יצירת האלבום. פתאום שתי האהבות הגדולות שלי התחברו: המוסיקה והמשפחה שלי".
"בזמן שרן ועמי התייחסו ביראת כבוד למקצבים ולמוסיקה הפרסית, אני דווקא רציתי לפרק להם את הצורה, והעיבודים קיבלו באמת תלבושת חדשה לחלוטין. לאט לאט שמתי לב שהשירים שנאספו היו שירי שמחות, וזה מוזר כי אני נמשכת דווקא לבלדות, אבל משהו משך אותי למקום הזה. גיליתי שככל שאתה מתעסק יותר בשמחה - השמחה מגיעה אליך".
