בשיתוף השומר החדש
שם, בדרום הקשוח, ממש על גבול מצרים, הרחק מהמרכז הסואן, עושים ציונות כמו פעם, בשנותיה הראשונות של המדינה, בתקווה להחזיר עטרה ליושנה.
ב-7 באוקטובר יצא לירן אלמוסנינו, תושב מושב כמהין שבפתחת ניצנה בכדי להגן על ישובי עוטף עזה ונהרג בהיתקלות בקיבוץ חולית. לירן השאיר אישה, חמישה ילדים ומשק חקלאי שאותו טיפח במשך שנים ועליו שמר, אפילו העביר לילות שלמים ליד הדיר שהקים, עיקר שגנבים לא יהרסו את מפעל חייו.
היום מול הדיר גרות שבע בנות בשנת שירות של ארגון 'השומר החדש'. בנות שמתעוררות מדי בוקר עם הזריחה בכדי לסייע לחקלאי הסביבה ובערב לא עוצמות עין ושומרות על האדמה.
"היום הגעתי לכאן מהבית אחרי שמונה וחצי שעות נסיעה", סיפרה בתחילת השבוע עדי דולב, בת ה 19-ממושב יונתן שברמת הגולן. "זה כאילו להגיע לארץ אחרת. עד עכשיו הנוף המדברי קצת מוזר לי, אבל אחרי תשעה חודשים מתרגלים. מדהים שאנחנו כאן ההתיישבות. לא מזמן עבר לידנו פטרול של משמר הגבול ואמר 'לא להאמין שאתן עושות את העבודה שלנו'".
גם האחרות, כמו עדי, לא הגיעו לפתחת ניצנה מהסביבה הקרובה. יש שם בנות מעמק המעיינות, מכפר ורדים, כפר סבא, חיפה. בנות שלפני הגיוס לצבא ביקשו להעביר שנת שירות בתוכנית המנהיגות של 'השומר החדש'.
'השומר החדש' הוא ארגון חברתי שהוקם ב-2007 ע"י יואל זילברמן מציפורי ואון ריפמן מרביבים מתוך מצוקה אמיתית של חקלאים בכל רחבי המדינה ובמטרה לשמור על אדמות החקלאים ולסייע להם בכל שיידרש.
תוכנית המנהיגות של הארגון לוקחת צעירים לפני צבא לעבודות חקלאיות, שמירה על אדמה וגם לימודים של ציונות, יהדות ואפילו קרב מגע. רוב החבר'ה מחולקים לתשעה מצפים מהצפון ועד הדרום, שם הם מעבירים תקופה מאתגרת. במצפה בכמהין התחילו תשע בנות, שתיים מהן כבר נשרו.
"בתחילת הדרך לא ידענו לאיזה מצפה נגיע", מספרת רוני חמו, מכפר ורדים שבצפון. "היה לנו חודש הכשרה אינטנסיבי ותוך כדי מיינו אותנו. הפחיד אותי המרחק הגדול מהבית, אבל היום אני מאושרת להיות פה, יש במקום משמעות אדירה, יש לנו תפקיד רציני. אנחנו קמות בבוקר בסביבות חמש, כי מתחילות לעבוד עם הזריחה ועובדות שבע וחצי שעות. זה לא פשוט, אבל מספק".
אומנם מעליהן נמצאת ראש המצפה יעל עבאדי שמגיעה כמעט מדי יום מבאר שבע, אבל בעיקרון הן חיות לבד במקום. צריכות להתעורר לבד לעבודה, לדאוג לעצמן לאוכל, להגיע לשמירה בערב שנמשכת משעה עשר עד חמש בבוקר למחרת. שיגרה קשוחה במקום שלעיתים מקפיא מקור ולעיתים צולה מחום בלתי נסבל.
"החברות בין הבנות כאן היא לא רגילה", מסבירה עבאדי, ראשת המצפה. "כל אחת דורשת מחברתה לעבוד יותר, לתרום יותר. יש פה חברות שמתקדמת עם הזמן ומתפתחת. יש לבנות כאן מחויבות למשימה שאין במקומות אחרים. החקלאי הרי משלם על העבודה, הן לא יכולות לחפף והכסף שנכנס הולך לשכירות, ארנונה, גז, חשמל, אוכל, פעילויות".
העבודה היא בדרך כלל היכן שצריכים אותן. לרוב אלה חממות עגבניות השרי, מהגידולים העיקריים בסביבה, אבל יש גם פלפלים ומלפפונים, ועבודה בכרמים הסמוכים. בערב שתיים מהן יעלו לאחת הדיונות הסמוכות, ידליקו מדורה וישמרו שלא ייכנסו גנבים.
"אנחנו לא שומרות עם נשק", רוני חמו מכפר ורדים צוחקת. "הרעיון הוא להראות נוכחות. אנחנו עולות פה על דיונה מדליקות אש וכשהגנבים רואים אנשים הם מפחדים להגיע, כי הם לא רוצים להתעמת, הם רוצים לגנוב. ברמאדן העבירו אותנו לשמור ברפת של מושב באר מילכה, כי בתקופה הזו בקר יותר מבוקש, אבל כשיצאנו מהחממות, שעליהן אנחנו בדרך כלל שומרות, היו שם שתי גניבות. זה רק מראה כמה הנוכחות שלנו משמעותית".
לא מפחיד לשמור במקום כזה?
"לא ממש. כל הרבש"צים ואחראי הביטחון והצבא בקשר רצוף איתנו, זו המשימה שלנו ואם יש סיכון מטורף, אנחנו לא נקפוץ לאש בחירוף נפש".
כל הבנות במצפה חושבות על שירות צבאי משמעותי. הן הגיעו לדרום הפרוע במטרה שיכשיר ויחשל אותן להמשך הדרך. "רציתי מקום שיקדם אותי למקום שאני רוצה להגיע אליו במסגרת הצבא", מספרת הדסה שכטר, מעמק המעיינות. "אם מחליטים להקדיש שנה מהחיים בכדי להגיע למקום כזה מין הסתם אתה רוצה לעשות משהו משמעותי. זה מאתגר, קשוח ואינטנסיבי, אבל אני מאוד אוהבת לגור באמצע שום מקום. מרגישה שאני מתיישבת ועובדת את האדמה".
אלה בנות שמגיעות מכל קצות הארץ ומרקעים שונים. עדי, ממושב יונתן שברמת הגולן, היא מבית דתי ומספרת ששאר הבנות מכבדות את אורח חייה. בשומר החדש מנסים להראות שלמרות הפערים בחברה הישראלית אפשר לחיות כאן ביחד.
"הארגון משתנה לפי הצורך", מספרת ראשת המצפה, יעל עבאדי, שזו השנה החמישית שלה בארגון. "אם פעם צריך היה לחזק את השמירות על האדמה, אז שם שמו את הדגש ואז עברו להיכרות עם עולם החקלאות. הביאו בתי ספר, צעירים, מדריכים וכעת יש צורך באחדות העם. 'השומר החדש' הבין שיש לו כוח לקחת על עצמו משימות לאומיות ומגיע לפה נוער מכל קצות הארץ שאנחנו רוצים שהוא יהיה זה שיוביל בשנים הבאות".
בכדי שהנוער הזה יוביל צריך להכשיר אותו אפילו מגיל יותר צעיר לכן במרכז הקהילה החינוכית 'ניצנה' הסמוך נמצא בין היתר בית ספר של רשת 'אדם ואדמה' מבית 'השומר החדש' ובשיתוף המנהל לתכנון התיישבותי פנימייתי והאגף העל יסודי במשרד החינוך, שמטרתו לשלב לימודים ועבודה חקלאית. (בימים אלה מוקם יחד עם ׳הביתה׳ שלוחה נוספת של הרשת בקיבוץ יראון). התוכנית שמתנהלת על פי חיי פנימייה מדברת על לימודים מכיתה ט' עד י"ב. כעת זו שנת ההקמה של בית הספר, יש שם 19 חניכים מכל הארץ. בסוף השבוע התקיימה ועידת הנוער הראשונה של השומר החדש.
"כל מי שהגיע לפה דבר הראשון אמר שהוא מחפש משהו משמעותי בחייו, משהו שונה, יציאה מהמסגרת הנוחה וללמוד לעשות דברים אחרים"
"קודם כל הם צריכים לרצות לבוא לפה", מסבירה מנהלת המקום, ענוה קרויטורו. "הם בוחנים מהי עבודה חקלאית ואם זה משהו שהם רואים את עצמם עושים מדי יום. אנחנו מסתכלים על הקבוצה ומבינים את הדינמיקה בין כל אחד ובונים את התוכנית. יש לנו שיחות שבועיות עם מרצים שהשיח הוא זהות, יהדות, התיישבות, נגב, הבנה שכאן אנחנו חיים".
"נכון שסדר היום כאן לא פשוט, אבל אני מנצלת את השנה הזו, תורמת לעצמי ולאנשים שצריכים וזה ערך חשוב בעיניי. ללמוד את המדינה דרך הידיים והרגליים"
נעמי חיסקי, תלמידת כיתה י', שמגיעה לבית הספר מדימונה, ידעה כבר מכיתה ו' שהיא רוצה להגיע למקום כזה".
לא מתאימה לי מסגרת שהיא מהבוקר ועד הערב לימודים ואחריה לא לעשות כלום. רציתי משהו שימלא את חיי", היא מחייכת. "אז נכון שסדר היום כאן לא פשוט, אבל אני מנצלת את השנה הזו, תורמת לעצמי ולאנשים שצריכים וזה ערך חשוב בעיניי. ללמוד את המדינה דרך הידיים והרגליים".
זה לא אזור שצעירים מתים להגיע אליו?
"אני בוודאות אחיה במקום כזה. מיד אהבתי את המדבר והאיזור ובסוף כשאני יוצאת בבוקר לעבודה בחקלאות ורואה את הגבול זה מטורף בעיניי. העובדה שדווקא אני מתיישבת כאן היא זכות ואם אסיים את השנה הזו וזה ייתן לעוד מישהו אחד את התחושה שהוא רוצה לנסות את החיים כאן, עשיתי את שלי".
גם רווה יצחק מרגלית, תלמיד כיתה י' ממודיעין, עזב סביבה נוחה במרכז בשביל לנדוד דרומה. "הגיל הממוצע של החקלאות בישראל הוא מבוגר אז להתחיל בגיל צעיר להכיר את הנושא זה דבר חשוב", הוא משוכנע. "אם לפני שנה היית מדבר איתי על עבודת אדמה, לא הייתי יודע על מה אתה מדבר. עכשיו אני אוהב את זה".
"אם לפני שנה היית מדבר איתי על עבודת אדמה, לא הייתי יודע על מה אתה מדבר. עכשיו אני אוהב את זה"
כמו צעירי שנת השירות גם תלמידי בית הספר יוצאים מדי בוקר עם הזריחה לעבודה, חוזרים בצהריים ונכנסים לכיתות עד לפנות ערב. אחד המפקחים עליהם הוא אהרון בר, שנמצא כעת בשנת שירות וגם הוא מבוגרי התוכנית הלימודית.
"בית ספר רגיל לא התאים לי", בר מודה. "פה זה יותר מעניין. אתה מקבל אחריות כחניך ומי שלא קם לעבודה לא מרגיש שהוא דפק את המערכת, הוא מתבאס שאין לו דרך להצטרף לחבר'ה בחממות".
אתה מרגיש שהמקום שינה אותך?
"אם הייתי ממשיך במסגרת רגילה, אני חושב שהייתי מתבגר פחות מהר ופחות לוקח עליי אחריות. פחות מכיר את העולם. התוכנית כאן מערבת את כל המגזרים, העדות, הקשת הפוליטית, דתיים, חילוניים. משהו שלא הייתי נתקל בו ביומיום. בבית שלי לא ציונים באופן אקטיבי ומאז שאני בתוכנית אני מאוד מחובר למדינה".
קרויטורו, שמנהלת את המקום, חושבת שלאירוע הטראומטי שהמדינה עברה ב-7 באוקטובר 2023 יש תרומה גדולה לשינוי שבני הנוער האלה עברו. "הקמנו את התוכנית בשנת מלחמה", היא מספרת. כל מי שהגיע לפה דבר הראשון אמר שהוא מחפש משהו משמעותי בחייו, משהו שונה, יציאה מהמסגרת הנוחה וללמוד לעשות דברים אחרים".
יואל זילברמן מנכ״ל ומייסד השומר החדש:" אני מסתכל על הדור הזה שכינו אותו דור המסכים ואני משוכנע שזה הדור שיוביל את מדינת ישראל להישגים ושגשוג ובטחון בשנים הקרובות. אנחנו חייבים לבנות את הצעירים האלה שמגיעים מהעיר מהכפר מהקיבוץ מהמושב כדי שהם ימשיכו לייצר את תשתיות המדינה למאה השנים הבאות. כל הדבר העצום הזה קורה בזכות חברה אזרחית חזקה. ועידת הנוער הראשונה של נוער השומר היא אבן דרך משמעותית במתן הכלים לנוער לצאת ולהוביל אותנו קדימה ,לצאת ולהנהיג. זה הנוער שמדרים אל גבול מצרים או עולה לגבולות לבנון וסוריה ומתיישב ועושה חקלאות גם בגבול המזרחי הוא הנוער שיוביל את המדינה בעשורים הקרובים וזו גאווה גדולה״.
"אנחנו חייבים לבנות את הצעירים האלה שמגיעים מהעיר מהכפר מהקיבוץ ומהמושב"
בשיתוף השומר החדש
