בורקס. כזה עם נקניקייה בפנים. זה מה שהביא הבחור מהקייטרינג לארוחת הצהריים על סט הצילומים של "סברי מרנן". בורקס, אם תרצו, זאת גם ההגדרה הנמוכה ביותר שנהוג להעניק ליצירה מקומית. קצת משונה, בהתחשב בזה שסרטי הבורקס הפכו לקלאסיקות תרבות. גם הסידרה החדשה של קשת פתחה את העונה עם רייטינג מבטיח, אבל מבקרי הטלוויזיה לא חסכו ממנה את שבט ביקורתם. בורקס הוא גם שם נרדף להומור עדתי, עלילות אשכנזים ומזרחים וכל מה שביניהם. רגע: הומור עדתי זה כל כך אייטיז - אז מה לזה ולחברה שהמציאה את הפוליטיקלי-קורקט? ומה לזה ולפריים טיים של ערוץ 2- "אייטיז הפך להיות סוג של מושג גנאי אצל המבקרים, אבל זה לא ככה בעיניי", אומר דביר בנדק, שמגלם את שי האשכנזי. "אני חושב שבשנות ה-80 עשו טלוויזיה מצוינת. 'סברי מרנן' זאת סידרה על ישראליו-ת ועל משפחתיו-ת, היא לא עוד סידרה על תל-אביביו-ת מזדמנת. צריך לתת לזה זמן לחלחל. הסידרה לא מתעסקת בשד העדתי, כי כאילו אין. זה מופיע בצורת פערים תפיסתיים של תרבויות. 'סברי מרנן' אומרת: יש פה אנשים, הם חיים במקום לא פשוט ונתקלים באותן בעיות, רק עם תפיסות שונות. וכאן נכנסים הפערים החברתיים, כפי שאשתו של רובי (דואניאס, היוצר והבמאי; נ"ו) אמרה לו לנסח את הבין-עדתיות. יש משפחה מזרחית ויש המשפחה שלי, שהם אשכנזים. לא מדברים על זה, אבל הפערים החברתיים משאירים מקום להרבה הומור". דואניאס, שייזכר לנצח כז'ק המבזקן המטורף מ"הקומדי סטור", מספר שבפעם הראשונה שהגיע לבית משפחת אשתו "היה לי שוק תרבותי. אצלנו הכל רגוע ושקט, ואצלה כולם מדברים יחד ומלא רעש וילדים צוהלים ונשיקות וחיבוקים. לפעמים אלה באמת הבדלים קטנים כמו ברמה של 'סברי מרנן'. בגלל זה גם השם של הסידרה. אני מגיע ממשפחה שהקידוש בה בנוסח ספרדי. בפעם הראשונה שהייתי בקידוש אשכנזי ואמרו 'סברי מרנן' - אני עניתי בביטחון מלא 'לחיים', וכולם הסתכלו עלי בהלם. זה רגע קומי כשלעצמו". אפילו במונחי ערוץ 2, "סברי מרנן" היא תופעה. הסיטקום שנולד רק לפני כמה חודשים התרומם בזריזות לכדי סידרה בת 42 פרקים בהשתתפות קאסט מפואר והמון ציפיות. בנדק ורותם אבוהב הם שי רוזן ושני חסון, זוג נשוי; יהורם גאון ויונה אליאן הם ההורים שלה; טוביה צפיר וסנדרה שדה הם ההורים שלו. "טמירה ירדני שאלה אותי אם יש לי רעיון לסיטקום חדש, כי מחפשים בקשת", נזכר דואניאס, "אז שאלתי את יניב פולישוק, והוא אמר: 'למה שלא תכתוב על החיים שלך, שבימי שישי אתה נמצא פעם עם המשפחה הזאת ופעם עם המשפחה הזאת'. ומשם זה הידרדר לכל מיני מחוזות כאלה". ואז חשבתם על רעיון המזרחים-אשכנזים- "זה מה שקורה בחיים שלי. אני נשוי לצפון-אפריקנית ויש פערים חברתיים, אי אפשר להתעלם מהם". איפה- "בכלל, בחיים". אז למה שלא תצא לגור באוהל- "שתדע שגם באוהלים יתחילו פערים חברתיים. בעצם כבר יש פערים בין הוותיקים לחדשים. אתה יודע כמה עולה היום אוהל בשינקין-". צילומי הסידרה מתנהלים בקצב אגרסיבי. רבע שעה נחים על הסט וקוראים יחד את התסריט, אחר כך מצלמים כמה טייקים וממשיכים לסצנה הבאה. על זה ילבישו אחר כך את הצחוקים המוקלטים, והנה יש לכם 27.9 אחוזי רייטינג לפרק הבכורה ומקום ראשון בטבלת הצפייה השבועית של השבוע שעבר (הכתבה ירדה לדפוס לפני שידור הפרק השני; נ"ו). סבא סנטה קלאוס "אני באמת חושב שזאת סידרה מוצלחת, בגלל שהיא משקפת את המציאות", מסביר טוביה צפיר, "הסיטואציה אצלי היא אחת לאחת - אני ואשתי יעל פולנים משני הצדדים, אז יואב בני הוא לגמרי פולני מכל הכיוונים. לעומת זאת, ההורים של מיכל אשתו הם ממצרים. כך שהסיפור של הסידרה הוא גם הסיפור שלי. אנחנו דור שני, הם דור שלישי, ואצל הילדים שלהם אתה כבר לא יכול לדעת מי זה ומה זה. הנכדות שלי הן ישראליות לגמרי. הדור הזה הוא דור נפלא שאצלו אין משמעות למזרחים או אשכנזים. הדברים האלה היו חלק משמעותי בסרטי הבורקס ששיחקתי בהם בעבר, וזה כבר לא קיים יותר, כי נהיינו חברה ממוזגת. בסופו של דבר הסידרה תצליח בגלל שהיא משקפת את המציאות הישראלית, וקל מאוד להזדהות איתה. כולם יזדהו". המבקרים לא חשבו כך, לפחות לגבי פרק הפתיחה. "לא התרגשנו, ציפינו שזה מה שיקרה ולא ממש בנינו על זה שהביקורת תפרגן לנו אחרי הפרק הראשון. אני רוצה לשמוע אותם אומרים את זה אחרי חודשיים. זכותם לכתוב ביקורת אחרי פרק אחד, אבל אנחנו רצים מרתון - 42 פרקים, וזה מצריך סבלנות. יהיו פרקים פחות טובים ממה ששודר ויהיו פרקים יותר טובים. את הקביעה אם זה טוב או לא נעשה בסוף העונה, לא אחרי הפרק הראשון". צפיר מודה שסצנות רבות בתסריט מזכירות לו את שולחן השבת בבית. "בסידרה אני זה שמברך ליד השולחן. הקידוש הוא בנוסח אשכנזי מבית אבא, וזה ממש מרגש אותי. הקידוש היה מסורת אצל אבי, ואני מנסה לשמר את זה אצלי בבית. אז בכל פעם שאני מקדש בסידרה, אני עושה את זה לפי המנגינה של אבא שלי, וזה נשמע ממש כמו ערב שבת במשפחת צפיר. לפעמים הנכדים מפריעים לי, בדיוק כמו בסידרה. אבל אני לא מתעצבן. אני סבא טוב כזה, סנטה קלאוס". ויש עוד משהו שמזכיר לצפיר את הבית. "בסידרה אני צריך כל הזמן לספוג את ההערות של אשתי הצינית (סנדרה שדה), עם הלשון החדה והפולנית, ואני מכיר את זה גם מהבית. הפולנייה עם ההומור זאת לגמרי אשתי יעל. היא היתה צריכה להיות סטנדאפיסטית". "זאת אם כל האמהו-ת", מספרת שדה בגאווה על דמותה בסידרה, "היא מכילה את כל מה שאטרקטיבי וגם את ההפך מאטרקטיבי, ולכן כיף לשחק אותה. כל מה שהוא פוליטיקלי לא-קורקט: להגיד את האמת הקשה, לא לייפות. זה טיפול משחרר: אני לא נוהגת כך בחיים האמיתיים, אבל עכשיו זה מתחיל להשפיע עלי. פתאום יוצאים לי דיבורים כאלה גם בבית. בבית תמיד דיברתי בטונים רכים ומלטפים, ועכשיו יוצא לי פתאום משהו חורק עם צלילים חדשים, ומוני בעלי בוהה בי ולא מאמין". יהורם גאון אמנם בן 71, אבל זה לא מונע מהמאפרת להגיע אליו עם ספריי לשיער כדי לחזק מדי פעם את הצבע הלבן לצורך הצילומים. גאון ויתר למען הסידרה על התפקיד המדובר בסרט "World War Z" לצידו של בראד פיט - החלטה לא פשוטה, בטח כשמבקרי הסידרה מיהרו לקטול את תפקידו "הפלקטי". "הכיף בסוג כזה של עבודה הוא שאתה חייב לא לקחת את עצמך ברצינות ולתת לדברים לזרום במין כיף כזה, כי אם תיקח את עצמך כאן ברצינות אתה תהיה מגוחך. בתיאטרון, לעומת זאת, אתה מדויק מאוד וחייב לקחת את עצמך ברצינות, כי על הבמה זה גם נראה ככה". יונה אליאן, אשתו של גאון בסידרה, מסכימה איתו: "זאת פעם ראשונה שאני נוגעת בסיטקום. עשיתי קומדיות על הבמה, דרמות בטלוויזיה - אבל זה דבר אחר. התאהבתי בקלות, ונעים לי. אנחנו צוחקים המון על הסט. יהורם מצחיק אותי נורא" ("זה הדדי", הוא משיב לה). גם עמי סמולרצ'יק מצליח להצחיק את כולם על הסט כשהוא מאלתר בדיחה מצחיקה ומסיים אותה בחיקוי של עז. חבריו לצילומים אומרים שיש לו כישרון טבעי כשחקן בתפקיד האידיוט המושלם. בצד, רגע אחרי שיהורם גאון רדף אחריו וחבט בו עם עיתון מגולגל, הוא מספר בהתרגשות על הסידרה: "דבר ראשון, זה שמשפחה מתכנסת כל שישי - זה כבר משהו". זה קורה ברוב המשפחות בארץ, לא- "אולי, אבל הרבה פעמים זה בהרכב חסר, ופה ההרכב תמיד מלא. אצלי במשפחה, לדוגמה, ההרכב תמיד חסר. כאן בסידרה כולם יבואו לארוחה - זה מין כבוד לסיפור הזה של הארוחה. אני לא מכיר את זה מהחיים, וזה מאוד נחמד". ימית סול, שמגלמת את אשתו של סמולרצ'יק ואף כתבה חלק מהפרקים, מוסיפה: "הסידרה הזאת מצליחה לתפוס משהו מדינמיקה משפחתית שקיימת בכל משפחה. המסרים שמתחת לשולחן לעומת המסרים שמעל השולחן. כמו שעם אחותי יש סיטואציות שאני מסמנת לה לסתום את הפה ליד אמא שלי. ליד המשפחה אתה בסופו של דבר הכי חופשי, או שממש לא - ואז גם את זה אפשר לראות". סול כלל לא היתה אמורה לשחק בסידרה, אבל בגלל שינויים של הרגע האחרון הוקפצה למלא את אחד התפקידים. "הפעם הקודמת שכתבתי היתה ל'הפיג'מות' (סידרה קומית שמשודרת בערוץ הילדים; נ"ו), שגדלתי בה וכל השחקנים בה הם חברים שלי. כאן זה היה לכתוב לדמויות שאני לומדת להכיר - ולשחקנים מאוד גדולים. אתה יודע מה זה לכתוב ליהורם גאון וליונה אליאן? בהתחלה, חלקם לא יודעים, הייתי מצלמת אותם באייפון עושים חזרות. יש לי צילומים של רותם ודביר מקריאים משהו שאני כתבתי, ואני מסתתרת בצד ומצלמת כמו גרופית קטנה". כולם על הסט מסתובבים בתחושה שיש להם מתכון מנצח ביד. הרי כל ישראלי מצוי מסוגל להתחבר לרעיון ולאירועים השונים, אז למה שזה לא יעבוד. "אלה דברים שכולם מכירים", בטוחה רותם אבוהב, "יש קטע שאנחנו מדברים באנגלית כדי שהילדים לא יבינו, שזה משהו שקורה לי הרבה בבית. אני אומרת לבעלי 'דונט ספיק אין פרונט אוף דה צ'ילדרן'". גפילטע פיש או דג חריף- בנדק אומר שיש חלקים ממנו בכל הדמויות. "אין פה דמות שממש דומה לי, אבל הסיטואציות מקבילות לחיים שלי. כשאתה מתחתן עם מישהי אתה מתחתן גם עם המשפחה שלה, ולא תמיד אתה יודע מה זה מביא איתו. רובנו פה נשואים מספיק שנים כדי להבין את המורכבות של התחתנו-ת עם משפחה. אני זוכר את הדקה שבה אבא שלי אמר לי שאשתי צריכה להיות אשתי. אני ועירית למדנו בבית ספר למשחק, ויום אחד נסענו לפסטיבל עכו וישנו אצל ההורים שלי. עירית כמו עירית, אוהבת לראות מה יש בסירים, ואבא שלי תפס אותה בשבת בבוקר מחטטת בסירים של אמא. אז הוא לקח אותי הצידה ואמר לי שהוא חושב שהיא האחת, עוד לפני שבכלל חשבתי על הרעיון להתחתן איתה". נושא האוכל טעון ונפיץ אצל הרבה משפחות. "אצלנו במשפחה הכל עניין של אוכל. האוכל הוא מרכיב חשוב בחיי. בגלל שיש לי בארוחות שתי משפחות עם תרבות קולינרית שונה - צד אחד פולני, שהאוכל בו פשוט, ומצד שני בולגרים, שם האוכל חריף, אז המפגשים תמיד טעוני חשש כמה חריף הולך להיות או כמה 'פשוט מדי' זה יהיה. מה שכן, הפולנים מטורפים על האוכל של הבולגרים, ואותו דבר להפך - אז הכל סבבה. מאז שאמא שלי העזה להביא גפילטע פיש לסדר, הצד של אשתי התחיל לאכול גפילטע פיש. הם ממש התאהבו בזה". "אני עושה דגים חריפים", מעדכן טוביה צפיר, "אז יש כל מיני הערות שתמיד חוזרות על עצמן. הנכדה שלי אומרת: 'סבא, אתה בטוח שאתה לא מרוקאי-'. מיכל כלתי ואחיותיה מלקקות את האצבעות מהחריימה שלי. אחותה נוהגת לקחת את הרוטב כדי להשתמש בו במשך השבוע, שזאת מחמאה אדירה עבורי בתור אשכנזי. בפסח עשיתי את ליל הסדר אצל יואב בבית, משהו כמו 25 אנשים. הבאתי לשם את החריימה - וזה היה השלאגר של הסדר". גאון: "כל הטקס הזה סביב שולחן השבת, שיש בו שנאות וקנאה, וכל אחד עם התסביכים שלו, ומבינים כל אחד ומתייחסים לכל אחד בהתאם - זה בדיוק העתק של מה שקורה לנו ביום-יום בבתים שלנו. לילות שבת או חג, שבת חתן וכל מיני דברים בבית שלי בירושלים, הם כמעט תיעוד של מה שנעשה פה. תיעוד מצחיק, תיעוד מוגזם, תיעוד סאטירי, אבל זה בדיוק ככה. כי כל הדברים שנמצאים בסידרה, קיימים בחיים". אליאן: "אני רואה סדרות אמריקניות ויש להן ריח אחר. וזאת סידרה מאוד שלנו, מאוד אותנטית. בכל שישי-שבת נוסעים להורים, שלה או שלו, וזה הכי ישראלי בעולם. זה באמת לא קיים כל כך בחו"ל. אנחנו חיים אחד בתוך האחר, ההורים חיים את החיים של הילדים, הילדים חיים את החיים של ההורים". בנדק: "לאחרונה זה נורא טרנד לומר: 'זה פורמט שיימכר לחו"ל', אבל 'סברי מרנן' היא פורמט שלא יימכר. אף אחד בעולם לא יקנה את השיגעונות שיש למשפחה ישראלית, שאת רובם הוא לא יבין. יש הרבה מאוד בפולניו-ת שאין שום סיכוי שיבינו בנורבגיה או באמריקה. בעצם, יש יהדות קטנה באמריקה, הם יכולים לקנות את זה. כשאני נמצא בפרויקטים מסוג הזה אני שואל את עצמי: 'מה אתה מרוויח? מה זה יעשה לאנשים בבית-'. פה ברור לי שיצפו בזה משפחות בבית, ושזה ישליך על הרבה מאוד דברים שקורים בתוך המשפחה, דברים שאולי אפילו לא מדברים עליהם". כמו מה- "אולי לא מדברים על הסבתא הרעה שגרה אצל ההורים, אבל כשרואים פרק כזה - והיא יושבת שם מאחור - אז אולי זה יעשה שינוי. אפילו בקטן, למישהו זה בטח יהיה טוב". ואז אנשים ברחוב ירוצו לספר לך. "אלה סיפורים שאני מוכן אליהם. 'מה זה, לקחתם את זה מאיתנו', 'זה קרה אצלי בדיוק'. זה בסדר. אלו התגובות הנחמדות והרצויות". ומה הלא רצויות? בגללך עברתי בנק- "זה בעצם אותו אפקט. זה גם נעים לשמוע שמישהו עבר בנק בגללי, אבל כשמתחילים לשאול אותי מה אחוזי הריבית וחושבים שאני בנקאי - אז אין לי הרבה מה לענות". יש מלחמות בין המשפחות- אבוהב: "המשפחות לא יודעות כל אחת על הפרקים של האחרת. כל צד מצלם את הפרקים שלו, ודביר ואני היחידים שיודעים כל מה שקורה בסידרה, כך שאנחנו המקור למידע. כמו שאמא שלי במציאות יכולה לבוא ולהגיד לי: 'אז איך היה החג שם? מה היה לאכול-' - פה זה אותו דבר. הם שואלים אותנו: 'אז איזה פרקים יש להם? מה יש להם בפרק? מי מצחיק שם-'". בנדק: "איפה אתה יותר אוהב להיות-". אבוהב: "כן, 'איפה אתה אוהב להיות' הפך כאן ל'באיזה יום צילום אתה נהנה יותר? באיזו משפחה יותר כיף-', זה מטורף, זה כמו בחיים האמיתיים. הכל נהיה נורא אמיתי".
