דווקא בערב יום השואה, יומיים לאחר יום הולדתו ה-99, הלך אתמול לעולמו השופט בדימוס משה לנדוי, נשיאו החמישי של בית המשפט העליון, שכיהן כאב בית הדין במשפטו של אדולף אייכמן. לנדוי נפטר מדום לב בביתו בשכונת רחביה בירושלים, וייטמן היום בשעה 16:30 בהר המנוחות בירושלים. נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס, השופט מאיר שמגר, אמר אתמול ל"ישראל היום": "כיניתי את השופט לנדוי פעם באחד ממאמריי 'סלע איתן'. הוא היה אדם אשר לא רק הזדהה באופן מלא עם תפקידו השיפוטי, אלא גם היה סמל חי של אדם השוקד במלוא כוחו על השלטת שלטון החוק, תוך אהבה רבה למדינה הזאת ולעם הזה. אישית הסתכלתי עליו בהערצה גדולה ובאהבה כי ראיתי בו את הביטוי הנאמן והיפה ביותר של מינוי לתפקיד שיפוטי במדינת ישראל". נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס אהרן ברק סיפר גם הוא ל"ישראל היום" על לנדוי: "הוא היה מהאבות המייסדים של המשפט הישראלי. הוא הניח את המסד שעליו בנוי המשפט הישראלי המודרני. הוא מהחשובים והגדולים של השופטים שקמו למדינת ישראל". השופט ברק ציין עוד כי "לנדוי ישב בדין יותר מ-30 שנה בביהמ"ש העליון, דבר שאיפשר לו לפסוק הלכות מכל התחומים. הוא תרם תרומה רבה במשפט הפלילי, במיוחד בכל הנוגע לעמידה מאוד קפדנית על זכויות הנאשם. בתחום זכויות האדם הוא היה אחד השופטים שנתנו את פסקי הדין החשובים כיום בסוגיות חופש הדת וחופש הביטוי". ברק סיפר על אישיותו של לנדוי ואמר: "הוא התאפיין ביושר אישי וצניעות. אני זוכר שהיה כותב פסקי דין משני צידי העמוד. לביהמ"ש העליון הוא היה הולך ברגל. הוא אהב את הארץ והיה ציוני בכל רמ"ח איבריו". הנשיא שמעון פרס ספד אתמול ללנדוי: "נשיא בית המשפט העליון בדימוס וחתן פרס ישראל, השופט משה לנדוי, ראש ההרכב ששפט את הצורר הנאצי אדולף אייכמן לפני 50 שנים, נפטר ערב יום השואה, שעה שהעם היהודי כולו מתייחד עם זכרם של 6 מיליון קורבנות השואה". עוד אמר הנשיא: "הוא ראה בתפקידו שליחות ציבורית-חברתית ממדרגה ראשונה למען עמו. מדינת ישראל תזכור אותו כדוגמה ומופת למנהיגות ערכית ואמיצה. יהי זכרו ברוך". שופט העליון הצעיר ביותר לנדוי נולד בעיר דנציג, כיום בפולין, ורכש את השכלתו המשפטית בלונדון. הוא עלה ארצה בשנת 1933 ומונה לכהונת שופט בבימ"ש השלום בחיפה בשנת 1940, והוא בן 29 בלבד. בסוף שנת 1953 נתמנה לשופט בביהמ"ש העליון, ועשה היסטוריה בכך שהיה לשופט הצעיר בתולדותיו. מאז 1953 ועד לפרישתו בשנת 1982 כיהן בעליון, והיה נשיאו החמישי מאז שנת 1980. לנדוי היה בין חברי ועדת אגרנט שחקרה את מחדלי המודיעין במלחמת יום הכיפורים. הוא שימש בשורה של תפקידים ציבוריים, בהם: חבר בבית הדין הבינלאומי לבוררות בהאג, יו"ר בית הדין של הקונגרס הציוני העולמי, יו"ר הוועדה להכרה בחסידי אומות העולם מטעם מחלקת ההנצחה של יד ושם ונשיא הארגון הישראלי למשפט ציבורי. בתחילת שנות ה-90 קיבל לנדוי את פרס ישראל למשפט. יותר מכל חקוק לנדוי בדפי ההיסטוריה בשל תפקידו במשפט הדרמטי של אייכמן, שהורשע ונידון למוות בישראל ב-1961. ביהמ"ש המחוזי בירושלים, בהרכב מיוחד בראשותו של לנדוי, דחה את טענות הסנגוריה כאילו אייכמן רק ציית לפקודות הממשל הנאצי. בפסק דין של מאות עמודים שהוקרא בדצמבר 1961 במשך שלושה ימים, כתב לנדוי: "אנו דוחים בשתי ידיים את גירסת הנאשם שהוא לא היה אלא 'בורג קטן' במכונת ההשמדה...הוא לא היה 'מריונטה' בידי אחרים, אלא מקומו היה בין 'מושכי החוטים'". בהכנת הידיעה השתתף יורי ילון
