לאט-לאט הם הולכים לעולמם. כל מייסדי "הגל החדש" הצרפתי, התנועה הקולנועית התוססת ביותר, ודאי החשובה שידע אי-פעם הקולנוע - התנועה שייסדה את הקולנוע המודרני. תחילה עזב אותנו פרנסואה טריפו, הבנימין שבחבורה, הצעיר והאהוב מכולם, שנפטר בדמי ימיו. לאחרונה נאסף לאולם ההקרנות המפואר שבשמיים אריק רוהמר, האריה הזקן, המבוגר מכולם, ומי שניסח בשפתו הנפלאה את כל האמירות הגדולות של "הגל החדש". ועתה בא תורו של קלוד שברול, האב המייסד, שהלך לעולמו אתמול בבוקר בגיל 80. ומי עוד נותר? ז'אן לוק גודאר, האיש שאולי השפיע יותר מכל על מהלך הקולנוע העכשווי, וז'אק ריווט, המורכב והמופנם מכולם. רק לפני חצי שנה חגגנו 50 שנה לגל החדש. פסטיבל הסרטים בקאן במאי 1960 הציג את מיטב יצירותיהם: "400 המלקות" של פרנסואה טריפו, "עד כלות הנשימה" של ז'אן לוק גודאר, וגם "הירושימה אהובתי" של אלן רנה. אבל שברול לא היה צריך לחכות למאי 1960 כדי לפרוץ אל הקולנוע. הוא פרץ את הדרך לחבריו שנתיים קודם לכן, כשסרט הנעורים שלו, "סרז' היפה", שינה את הרגלי הצריכה של צופי הקולנוע בצרפת ופילס את הדרך לחבריו, שיחד איתו כתבו על קולנוע במשך שנים רבות בכתב העת המפורסם שלהם "מחברות הקולנוע". הם חלמו על קולנוע אחר: ייחודי, תוסס, נוגע, שייך לעולם של אמנות חדשה. שברול הצליח להכניס את חבריו לקולנוע בשיטת "חבר מביא חבר". הצלחתו הגדולה כבר בסרטו הראשון הביאה את מפיקי הקולנוע לשאול אותו אם הוא מכיר כישרונות צעירים כמוהו, והוא הכיר, ואף המליץ, על חבריו הקרובים - טריפו, גודאר וכל היתר. במובן זה הוא היה הסנדק של כולם. חריף וביקורתי מאז ההתחלה המבריקה ידעה הקריירה של שברול עליות ומורדות. הוא נכנס בסערה אל הקולנוע כאמן צעיר שסרטיו עסקו באורחות חיים של צעירים בני גילו: מפוכחים, ציניים, עוסקים במשחקים אכזריים. אבל חיש מהר האפילו עליו חבריו, שזכו להצלחה רבה בעוד הקריירה שלו מדשדשת. הוא נאלץ לביים מכל הבא ליד, כולל חיקויים תת-תקניים של סרטי ג'יימס בונד. לשיאו חזר רק עשר שנים מאוחר יותר, כשמצא את דרכו הייחודית והחל לעשות סרטים חדים כתער בסגנונו המבריק של היצ'קוק, שממנו הושפע עמוקות. סרטים כמו "הקצב", "האישה הבוגדת" ו"שהחיה תמות" הפכו אותו לאחד הבמאים החשובים בעולם. היה לו סגנון ציני, הוקעה חריפה של ערכי הבורגנות ותיאור הדעות הקדומות של עולם ערי השדה הפרובינציאליות בצרפת. הוא גם הרבה להעלות דמויות נשיות חזקות, יוצאות דופן, המפלסות דרכן בעולמם של הגברים, וברוב הסרטים הללו השתתפה איזבל הופרט, שאותה הפך לאחת השחקניות האירופאיות הטובות ביותר. גם בשנים האחרונות ביים סרטים רבים, כולם מצוינים. הוא היה במאי פורה, בעל סגנון מיוחד, חריף, ביקורתי, וסרטיו עסקו לעיתים קרובות בקשר הבעייתי שבין הון לשלטון. מסרטיו הידועים ביותר: "ויולט נוזייר" על האישה האחרונה שהוצאה להורג בצרפת, "עסקי נשים" על אישה שעסקה בהפלות בתקופת המשטר הנאצי בצרפת, "מאדאם בובארי" שהיה עיבוד מופתי ליצירה של פלובר, "שיקוי לילה" על העולם המושחת של הבורגנות הגבוהה, ו"הטקס" על מערכת יחסים קשה בין בני המעמדות הנמוכים לבני המעמדות הגבוהים.
