משפחה נמחקה ברגע

הם יצאו מביתר עילית אתמול אחר הצהריים במיניבוס אחד. משפחה מאושרת בדרך לחופשה בדרום, ואז ברגע אחד של חוסר תשומת לב נמחקו חייהם של שלושה דורות של בני משפחת ברנשטיין. שבעת ההרוגים בתאונת הרכבת הקשה בדרום הם אב, אם, ארבעת ילדיהם, בהם בתם ההרה ונכדם היחיד. נהג המיניבוס שהסיע את ההרוגים נפצע באורח בינוני.

"הלכה לנו משפחה שלמה"

בנימין ברנשטיין, אחיו היחיד של אריה, אב המשפחה אתמול בתאונת הדרכים, הסתגר יחד עם הוריו בביתם בירושלים תוך שהוא משתנק בבכי: "הלכה לנו משפחה שלמה, זה לא דבר שאפשר לקלוט. כשחושבים על תאונה קשה חושבים על אחד, שניים, אולי חס וחלילה שלושה הרוגים, אבל משפחה שלמה? זה דבר בלתי אפשרי. אנחנו עדיין לא מצליחים לעכל את זה. אנחנו לא חושבים על זה, אבל אני מאמין שבזמן הקרוב נתחיל לעכל את האבידה".

בני המשפחה שהיו על המיניבוס שיצא אחר הצהרים מביתר עילית ונהרגו הם אריה ברנשטיין בן 43 ורעייתו שרה רבקה בת ה-41, בתם מלי בת ה-21 שהיתה בחודש מתקדם להריונה ונכדם היחיד מוטי בן השנתיים. עוד נהרגו בנם יוחנן בן ה-16, בתם חיה בת ה-15 ובנם הצעיר מרדכי אהרון בן ה-9. שלושה דורות שנמחקו ברגע.

על המיניבוס היה גם בעלה של הבת הבכורה, דוד גוטשטיין שחבריו סיפרו אתמול כי ניצל ברגע האחרון לאחר שהבחין ברכבת המתקרבת במהירות, קם ממקומו באחורי המיניבוס ורץ לכיוון הנהג כדי להזהירו. בכך ניצלו חייו, כמו חייו של נהג המיניבוס שנפצע באורח בינוני.

בנימין, אחיו של אריה ז"ל אמר אתמול: "אחי היחיד היה בנאדם שכל היום היה לו בראש רק איך לעזור. היה עובר מבית חולים לבית חולים להעלות חיוך על פניהם של החולים, היה מביא אוכל למשפחות נזקקות. לכל בחור שקצת לא היה הולך לו בשידוכים הוא היה עושה הכל כדי לעזור. כל היום - בבוקר בצהריים ובערב - כולו חסד".

בנימין התקשה לדבר על ילדי המשפחה: "איך אפשר לדבר על ילדים שנקטפו? ילדים שקטים, חמודים, מצטיינים בלימודים, קיבלו את החינוך הכי טוב שיש וגם התנהגו ככה".

אבל בביתר עילית

אבל כבד נפל על העיר החרדית בית"ר עילית, שם התגוררה משפחת ברנשטיין. סביב ביתה התאספו שכנים ומכרים רבים המומים שסיפרו על משפחה אצילית, אנשים חייכנים שהיו עסוקים כל הזמן רק בעזרה לזולת. יוסף אקר, שכן של בני המשפחה, ראה אותם לפני שיצאו לדרך. "בחמש וחצי אחה"צ היינו במרפסת וראינו את כל בני המשפחה יוצאים לנסיעה עם ציוד רב ואיחלנו להם נסיעה טובה. לקראת הערב התחילו להגיע שמועות על התאונה, ועד עכשיו אנחנו המומים ולא מאמינים שזה קרה למשפחה אחת גדולה ומיוחדת כזו", אמר.

השכנים מספרים כי אריה עבד במכון הקריה, מכון מיוחד בירושלים שמסייע לילדים המתקשים בלימודים ואף התנדב בזק"א.

אקר: "מדובר במשפחה מיוחדת במינה. האב איש אציל, אף פעם לא שמענו רעש מהבית שלהם. תמיד נראו רק חיוכים. החיוך לא מש מפיו. הילדים היו מחונכים למופת. הבן הקטן שלהם היה ילד מתוק ומיוחד באופן נדיר. הבן שלי הלך לישון הערב ואני לא יודע איך אספר לו שחברו נהרג. במשפחה הזו היו עסוקים רק בעזרה לזולת, הכל עשו בשביל הילדים ובשביל הזולת. אין מילים על אבידה כזו".

שמחת החתונה הפכה לאבל

את הבשורה המרה על מותה של כלתם ונכדם קיבלו בני משפחת דוד גוטשטיין, בעלה של הבת הבכורה, שנפצע, בחגיגת חתונה שאליה היו מוזמנים. החתונה נערכה באולם "בנות ירושלים" הסמוך לבית המשפחה בירושלים, והשמחה הגדולה הפכה ברגע לאבל כבד.

עשרות בני משפחה וחברים ממאה שערים נאספו אמש סמוך לבית משפחת הוריו של דוד גוטשטיין שאיבד את אשתו ההרה ואת בנו היחיד וניסו לעכל את בשורת האיוב. "זו שעה קשה מאוד, זה אסון שלא חווינו כדוגמתו. חרב עלי עולמי. זו טרגדיה איומה ונוראה שהגיעה דווקא ביום כזה שבו נערכה שמחה של המשפחה המורחבת".

קרוב משפחה נוסף ניסה למצוא קרן אור באסון הכבד: "יש לנו נחמה אחת שהבן ניצל ממוות וכולנו מאחלים לו החלמה מהירה. הכל בידי שמיים".

* * *

נהג הרכבת על רגעי האימה:

"הספקתי לראות את העיניים של אחת הנוסעות"

גדי גולן

נהג הרכבת שהיתה מעורבת בתאונה אמש, גיורא וייס, נראה מבולבל והתקשה לדבר בשעות שלאחר האירוע הקשה. הוא חזר והדגיש כי עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ההתנגשות עם הרכב המסחרי, אך לא יכול היה למנוע את התאונה. נהרג הרכב, לדבריו, נכנס לתחום פסי הרכבת במהירות גדולה וקלט שהוא בצרה רק כאשר המחסום כבר ירד.

"למעשה, כשהבחנתי ברכב כשהוא נוסע במהירות מופרזת לכיוון פסי הרכבת, הבנתי שהוא בכלל לא מתכוון לעצור", סיפר אתמול וייס. "התחלתי לעצור, לבלום, וכשראיתי שהוא פורץ את זרועות המחסום ונעצר על הפסים, הפעלתי את בלימת החירום שמדוממת את המנועים וגורמת לפתיחת הדלת, כדי שאצליח להימלט. עוד הספקתי לראות את העיניים של אחת מהנוסעות, וזה עשה לי לא טוב. אני נפגע חרדה בעצמי. לא הבחנתי בנוסעים אחרים. כשהדלתות היו פתוחות הנוסעים באו עם בקבוקי מים ואמרו 'תשתה, תירגע'.

"לא הרגשתי שאני גורר את הרכב. הרגשתי שאני נותן לו מכה. אני לא יכול להגיד לאיזה מרחק גררתי אותו. אני יכול להגיד תודה לאל שהרכבת נשארה על הפסים כי זה רכב גדול".

וייס אומר כי לדעתו נהג הרכב המסחרי דיבר עם אחד הנוסעים ולכן לא הבחין שהוא מתקרב לפסי הרכבת: "הוא לא הבחין שהוא מתקרב למסילה, שהמחסום סגור, וכשהוא קיבל מכה מהמחסום הוא הבין שהוא נמצא בסכנה ובלם במקום להאיץ את הרכב. הוא נעצר על הפסים. אני בכלל לא יודע אם הוא הסתכל על הכביש. הבנאדם לא התייחס למה שקורה בכביש. אני מכיר את הדרך הזו כבר שנים, שדה הראייה טוב, הבחנתי בו במרחק 400-350 מ' וניסיתי לבלום, אבל נסעתי במהירות 120 קמ"ש. הבחנתי שהוא נוהג במהירות מופרזת ושהוא לא יעצור לפני זרוע המחסום. נקטתי את אמצעי הבלימה, אבל זה לא היה מספיק".

* * *
ההרוגים, בני משפחת ברנשטיין:
אריה ברנשטיין, בן 43 ושרה-רבקה ברנשטיין, בת 41. להם 4 ילדים שנהרגו:
מלי, בת 23. בנה, מוטי, בן שנתיים.
יוחנן ברנשטיין, בן 16.
חיה ברנשטיין, בת 15.
מרדכי אהרון, בן 9.

* * *

מנכ"ל הרכבת:

"משקיעים - ושוב נהג לא מציית לחוק"

מנכ"ל רכבת ישראל, יצחק חקי הראל, לא ידע אמש את נפשו. "אני פשוט מתוסכל, שוב נהג שלא מציית לחוק. האירוע הזה מצטרף ל-353 'כמעט אירועים' בשנת 2009 שבהם נהגים שברו זרועות של מחסומים".

לדבריו "המשטרה מבצעת אכיפה ועושה מארבים אבל הנה, בדיוק לפני יומיים במפגש בכפר שמריהו נהג פורץ מחסום ועובר את הפסים - ורק בנס הרכבת עברה אחרי דקה. אנחנו בונים הפרדות, משקיעים מיליונים במפגשי רכבת - אבל הפתרון הוא נהגים, נהגים, נהגים".

שר התחבורה ישראל כץ אמר כי לא היתה סיבה מוצדקת לתאונה: "לצערי, במאות מקרים בשנה נהגים פורצים מחסומים ואנחנו רואים את התוצאות הנוראיות. כמו שזה נראה כרגע, המערכת של הרכבת עשתה את המקסימום האפשרי כדי למנוע מקרים כאלה. אין תחליף לנהיגה באחריות ולעובדה שנהגים צריכים ללמוד לנהוג באחריות - ונהגים שמסיעים נוסעים בציבור, כפל כפליים".

רני טריינין, ראש המועצה האזורית יואב שבשטחה התרחשה התאונה, קרא לסיים בדחיפות את עבודות ההפרדה שמתבצעות במקום בין פסי הרכבת לכביש: "מדובר בתאונת רכבת רביעית בתוך חמש שנים בשטח המועצה".

חזי שטרנליכט

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו