טקסי מד"א

הלו, זה טקסי-

"כן, זה טקסי", צחק האיש הצנום ממושב כפר יעבץ, כשנפגשנו איתו במושב לפני כמה חודשים, והצביע על אמבולנס שחנה ליד ביתו של חבר ועד מד"א במרחב ירקון. "זה הטקסי של חבר המושב שלנו", אמר, "הוא נוסע בו לכל מקום: לסופרמרקט, לקניות, לטיולים, לחברים. זה נראה לו כל כך מובן מאליו עד שבשנה האחרונה הוא השתמש בו גם בעבודתו הנוספת בדואר. כן, הוא דוור, והאמבולנס שעכשיו צילמתם הוא לפעמים גם אוטו דואר".

- הוא באמת מחלק בו מכתבים-

"בוודאי. הוא מגיע באמבולנס של מד"א לנקודת חלוקת הדואר ומחלק מכתבים לתיבות של התושבים. זה חלק מהפרנסה שלו".

האיש החביב שעימו שוחחנו לא רצה חלילה להזיק לנהג האמבולנס, הנחשב מקורב למנכ"ל מד"א, אלי בין. אין לו דבר וחצי דבר נגדו. אבל השימוש באמבולנס הציבורי החדיש לצרכים הפרטיים שלו, מאוד צרם לו. כאשר ראה יום אחד את צלם העיתון מנציח בחשאי את האמבולנס הזה מדגם סוואנה, ליד נקודת חלוקת הדואר, אמר לו: "אני מקווה שזה מקרה חריג. אני מקווה שזו לא תופעה".

הוא טועה: מדובר בפירוש בתופעה. "אנשים נהגו בתקופת אלי בין, הן כיו"ר ועד העובדים הארצי והן כמנכ"ל הארגון, לנסוע באמבולנסים ללימודים באוניברסיטאות ובמכללות שונות", אומר נהג ותיק מאחד הסניפים. "זה היה הנוהל של הלומדים במכללת אריאל למשל; זה היה הנוהל של מי שנסעו עד לאוניברסיטת באר שבע; זה היה הנוהל של סטודנטים ממד"א, שלמדו במוסדות אחרים. במגרשי החניה בלטו תמיד האמבולנסים הלבנים".

אחד המרצים ממכללת אריאל אומר שהאמבולנסים האלה חנו בדרך כלל במקום קבוע, זה ליד זה, והזדקרו מיד לעין. "זה לא הריח לי טוב, אבל לא שאלתי שאלות. לא היתה לי גם סיבה: איש מהסטודנטים, ככל שאני זוכר, לא עזב שיעור באמצע בגלל קריאה דחופה לעזרה. היה ברור שהם הגיעו ללימודים ולא לעבודה. היה ברור שהאמבולנסים האלה, שלושה, ארבעה, לפעמים אפילו חמישה, הם בסך הכל המוניות הפרטיות שלהם".

אחד הסטודנטים לשעבר מאשר: "חגגנו עם האמבולנסים ואלי בין ידע זאת. הוא רצה שהעובדים יהיו מרוצים. זה היה דפוס ההתנהגות של רבים בתקופה שבה הוא כיהן כיו"ר ועד העובדים הארצי ובהמשך כמנכ"ל מד"א. אתם יכולים להאמין לי שכל העולם ואשתו ראה וידע. שום דבר לא נעשה במחשכים".

- זה נמשך גם כיום-

"ככל שאני יודע זה נמשך עד לפני כחודש. אין לי מושג מדוע דווקא עכשיו הופסקה החגיגה. אולי משום שידעו כבר על התחקיר של 'ישראל היום', אולי מסיבה אחרת. אולי משום שאפילו איש נגוע כמו המנכ"ל שלנו הבין שצריך להפסיק את השערורייה".

הסטודנט לשעבר, התברר לנו, דייק בדבריו ואף הסגיר במהלך השיחה איתו שם מעניין במיוחד: סגן נשיא מד"א, עו"ד בצלאל הוכמן. הפרקליט הוותיק נמנה עם הבודדים שניסו להילחם בהפקרות השולטת בארגון, אבל כאן הצטרף בעצמו לחגיגה. הוא קיבל לידיו מעת לעת אמבולנס צמוד ככונן, נסע בו לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, ניצל אותו לצרכיו. בעודו מייצג שם לקוחות שונים, מתעמת עם הצד השני, מנהל חקירות של עדים - המתין לו האמבולנס הצמוד ברחוב, ב"כוננות". כאילו שבכל רגע מסוגל סגן הנשיא לזנק אליו ולצאת להצלת חיי אדם.

"אם יקרה משהו כשאני בבית המשפט", טען ברצינות בכמה הזדמנויות, "אני עוזב הכל וטס למקום התאונה. מבחינתי, אין עם זה בעיה". כשנשאל מדוע, בכל זאת, הפסיק את הנוהל הזה - השיב: "היה לי קשה למצוא חניה לאמבולנס. אני כבר לא נוסע בו לבית המשפט".

סלעים בטיפול נמרץ

הפרקליט הפרטי, הסטודנטים של מד"א והחובש שעוסק בחלוקת הדואר עם האמבולנס - אינם חריגים. עשרות אמבולנסים משמשים בעצם רכב שירות פרטי של בעלי תפקידים ומתנדבים, בתירוץ הבא: פריסת כוננות. כל עובד שאנשי המנכ"ל חפצים ביקרו, מקבל את הפרייבט הלבן הביתה ומופיע במחשב ככונן קבוע. אם וכאשר קורה משהו והוא מוזעק לשטח – עליו לעזוב הכל ולדהור למקום התאונה. אלה הן ההוראות.

"הבעיה", אומר חובש ותיק, "שחלק מהאמבולנסים האלה הפכו כאמור לרכב שירות של המשפחה ולא רק רכב כוננות. הם משמשים לפרייבט הגדול שלה לטיולים ולסיבובי קניות. אתה לוקח את הילדים לסופרמרקט, מעמיס את הסלים מאחור, עסוק בהובלת חפצים אישיים, ופתאום מגיעה קריאה לעזרה: צא מיד לדרך. מה אתה עושה במצב כזה - זורק את הילדים? משליך את סלי הקניות? טס עם הזאטוטים שלך למקום הפיגוע? אתה בצרה אמיתית כי אינך פנוי ליציאה לשטח בתוך שניות, כפי שנדרש כונן לעשות".

- מה באמת עושים במצב כזה-

"ברוב המקרים אתה מנסה להתחמק. זה ברור. כשהילדים איתך אין אפשרות לפנות פצועים שותתי דם, מחוברים לאינפוזיות, נאנקים מכאבים. זו עלולה להיות טראומה לקטנטנים. לכן אסור בתכלית האיסור להעלות ילדים לאמבולנסים; לכן אסור להסיע אותם אפילו למרחקים קטנים - לבית ספר, לבתים של חברים, למסעדה, לסבא ולסבתא. ההוראה הזאת במד"א חדה וברורה, ובכל זאת נמצאים מי שמרשים לעצמם לצפצף עליה".

- תן לנו דוגמה אחת.

"לדוגמה סגן מנהל מד"א בירושלים, אבי חובב, המשמש כאחראי על המתנדבים בתחנה. הבכיר הזה, שצריך לשמש דוגמה לאחרים, רומס ברגל גסה את ההוראות. כבר חודשים רבים שהוא מעלה מדי בוקר את ילדיו על האמבולנס, מפזר אותם בגנים, לעיתים נוסע איתם גם לקניות ולבילויים. איש לא פוצה פה, איש לא פוקח עין על מעשיו.

"גרוע מכך: לפני שלושה שבועות החליט מי שהחליט לחבק את האיש הציני הזה ולהעניק לו מעין פרס: אמבולנס פרייבט חדש במקום הקודם ששירת אותו. עכשיו הוא יכול להסיע את ילדיו לשלושה גנים מדי בוקר, ביתר נוחיות. הוא מה שנקרא אצלנו מנהל מסודר".

עובדים במרכז מד"א בת"א טוענים כי אבי חובב ואחרים מסוגו מתנהגים כך משום שהיו מקרים חמורים בהרבה, שאיש לא שילם עליהם מחיר. אחד מהם הוא זה של פרמדיק, שעיכב ב-2003 הגעה של אמבולנס טיפול נמרץ לתאונת דרכים בצומת רימונים. זה קרה בתשע בערב כשהפרמדיק היה בדרכו למשחק כדורסל וקריאה דחופה שיבשה לו את התוכניות. במקום לצאת מיד עם האמבולנס למקום התאונה, הוא הורה לנהג לנסוע לנקודת מפגש מסוימת, שאליה אמור היה להגיע מחליפו. דקות יקרות חלפו עד שהאמבולנס הזה, עם הפרמדיק המחליף, דהר לפינוי הנפגעים.

הסיפור הסתנן לאוזניו של מנהל אזור ירושלים דאז, יונתן יגודובסקי, וזה קיים בדיקה פנימית. במכתב אישי חריף לאותו פרמדיק גולל המנהל את ממצאי הבדיקה וקבע כי הוא הפר את המשמעת בצורה חמורה. הוא הוסיף: "ידוע לי כי ניסית לשדל עובדים אחרים לשנות את דיווחיהם בנוגע לאירוע ולפרטיו".

המכתב חושף הפרת משמעת חמורה נוספת של אותו פרמדיק: חודשים ספורים לפני סיפור משחק הכדורסל ועיכוב הנט"ן, השתמש הפרמדיק הזה באמבולנס לטיפול נמרץ ממוגן ירי כדי להוביל סלעים כבדים לגינת ביתו שבאלון מורה. הוא נזקק לסלעים האלה לבניית מעין מסלעה בגינה. האבנים נרכשו בצומת חיזמה באזור פסגת זאב והפרמדיק נסע לשם בעצמו באמצע המשמרת, תוך הפקרת התחנה. למרבה המזל לא קרה דבר באותן שעות שבהן הוא היה עסוק בהובלת האבנים והסלעים.

אילו אמצעי ענישה ננקטו נגדו? נהגו בו ממש ברחמנות: הוא הושעה לחודשיים והוזהר כי להבא יפוטר.

לפני כשנתיים, ארבע שנים אחרי אותם מחדלים קשים, קיבל מפר המשמעת קידום: ועדת המכרזים בראשות המנכ"ל, אלי בין, מצאה אותו ראוי לתפקיד פרמדיק אחראי על אזור עפרה ומעלה אדומים. אף שהמנכ"ל הכיר את מעללי העובד הזה, אף שהדבר הובא לידיעתו שוב ערב הבחירה, הוא דילג בקלילות מעל כל המהמורות. הן לא הפריעו לו להעניק את המתנה למפר המשמעת.

במרכז מד"א לא הופתעו עובדים מנוסים מההחלטה: "זה הראש של המנכ"ל שלנו", אמר לנו אחד מהם, "זה מודל ההתנהגות שלו. זו הדוגמה האישית: מוחלים לך בתנאי שאתה בחצר הנכונה. בתנאי שאתה לא פונה לתקשורת או חלילה למבקר המדינה".

הכשלת בדיקת קופת הוועד

מתי בדיוק הפך מד"א לתחנת מוניות פרטית גדולה? איש אינו מסוגל להצביע על המועד המדויק. אבל עדויות ומסמכים שהגיעו אלינו מלמדים שבמחצית הראשונה של שנות ה-2000, כשאלי בין בנה את כוחו הפוליטי כיו"ר ועד העובדים, קיבל הנושא דחיפה גדולה.

"אני זוכר בוקר אחד באוקטובר 2003, שפתאום כל חברי הוועד הארצי קיבלו הודעה שמעכשיו אפשר להגיע לישיבות הוועד מהדרום, מהצפון, מירושלים ומכל מקום, באמבולנסים אישיים", מספר אחד מחברי הוועד דאז. "שמעתי, ולמען האמת הייתי מרוצה. שנים היינו נוסעים לישיבות הוועד ממרחקים באוטובוסים, ברכבת, או ברכב הפרטי, מגישים קבלות ומקבלים החזר הוצאות. פתאום לכל אחד מאיתנו, 15 חברי ועד, יש פרייבט לבן.

"פתאום מותר לנו לנסוע חופשי חופשי בכל הארץ, בין התחנות, תחת הכותרת 'כונן'. שאלתי איך כל זה קרה ונעניתי שאלי בין, שהיה כבר עוזר המנכ"ל ויו"ר הוועד – סידר את זה. הכל נעשה באישור ובסמכות".

- זה היה הישג גדול שלו-

"בוודאי. זה קרה בתקופה שבה הוא כבר הציף את העובדים במתנות, כפי שפירסמתם בשבוע שעבר; שאירגן יציאת שלוש קבוצות עובדים וחברי ועד לארצות הברית ללימודי אנגלית; ששלח ללונדון קבוצה נוספת לאותה מטרה; ושגרם לפיצוץ ישיבות של הוועד הפועל או המועצה באמצעות עשרות פעילים שלו מכל הארץ.

"הם הגיעו לת"א עם האמבולנסים הצמודים, צעקו, השתוללו, הניפו דגלים שחורים. הוא רצה כזכור להפחיד, לזרוע בהלה בהנהלה, לכבוש את לב העובדים והצליח בזה: אנשים הרגישו חייבים לו. הוא יכול היה אז להעביר בוועד העובדים כמעט כל החלטה שרצה".

שיבוש בדיקת חשבונות הוועד

עם הכוח הרב שצבר נסק אלי בין למעלה; הוא מינה יחד עם אחרים את ועדת המכרזים לתפקיד המנכ"ל, וזו כצפוי בחרה בו לתפקיד באוגוסט 2005. או אז ציפו חבריו שיאמר להם: חבר'ה, אני כאן, אני בשר מבשרכם, לא אפנה עורף לוועד העובדים. לא אשכח לרגע היכן בניתי את כוחי.

זה לא מה שקרה. מיד כשהתיישב על כיסא המנכ"ל, הוא ביטל את ההיתר לחבריו בעבר להגיע לישיבות הוועד באמבולנסים; ביטל את חלוקת המתנות שהנהיג במועדים לא מקובלים, הסתער על הוועד והתעמת קשות עם נציג ההסתדרות, לאון מורוזובסקי.

מורוזובסקי הכיר כבר את תרגילי המנכ"ל החדש וירה לעברו חיצי ביקורת קשים: הוא האשים אותו ביצירת מערכת יחסים עכורה בארגון, בביזוי החלטות של בתי דין לעבודה, בניסיון להפוך את מד"א "לארגון המתנהל על פי משטר צבאי – ארגון המעניק תחושת כוח למנכ"ל משל היה רמטכ"ל".

אלי בין קרא את הדברים ובחר להתעלם. הוא סירב להעביר את מסמכי קופת הוועד הארצי למחליפיו בצורה מסודרת; התנהג כמי שיש לו מה להסתיר; השאיר רושם של מי שחושש מכניסת גוף רציני חיצוני לבדיקת חשבונות הוועד הארצי היוצא. החשד הזה התחזק כאשר מחלקת הביקורת בהסתדרות נכנסה לתמונה וביקשה לבדוק את תנועת הכספים בחשבונות הוועד, ואת המסמכים הנלווים. היא הטילה עליו פצצה.

אלי בין נבהל והגזבר היוצא, אורן בלושטיין - איש סודו ונאמנו - סירב לשתף פעולה עם ההסתדרות. בלושטיין התחכם: כתנאי לעריכת הביקורת דרש, בין היתר, לשתף בה את המבקר הפנימי של מד"א, אלי ארסלן. הוא ניסה לשתול אותו בצוות הבודקים הניטרלי.

דרישות בלושטיין ואלי בין למנות את המבקר הפנימי כאחד הבודקים נדחו כמובן על הסף ואילצו את הממונה על חוליית הביקורת, רונן אהרוני, לפנות אישית אל אלי בין. "בהמשך לפנייתנו לעריכת ביקורת בוועד הארצי", כתב לו בשלהי יוני 2006, "התברר לי כי המסמכים הכספיים לא הועברו לוועד החדש. אי העברתם היא בניגוד להוראות המדריך לניהול כספי הוועד, הקובעות כי יש להעביר את קופת הוועד וכל חומר הקשור לקופה ולמצב הכספי בתוך 48 שעות. הנך נדרש להעביר מסמכים אלה למבקר הוועד לאלתר בהתאם לדרישתו מפברואר השנה".

אהרוני הוסיף: "כמו כן הבנתי כי הנך מתנה את עריכת הבדיקה בליווי של המבקר הפנימי של מד"א. מיותר לציין כי דרישה זו אינה מתקבלת על הדעת ולא תיתכן ביקורת במצב כזה".

אלי בין, שבנה עצמו כדיקטטור, ציפצף גם על החבר אהרוני. עליו, על הוועד הארצי החדש ועל ההסתדרות. הוועד הארצי נחלש אפוא, חלק מאנשיו התחלפו, המנכ"ל הכוחני והבוטה רמס אנשים שהפריעו לו - והתוצאה לא איחרה לבוא: האיש שעומד כיום בראש הוועד, עוזר לייפר שמו, הוא אחד מנאמני המנכ"ל. גם הוא קיבל באחרונה רכב חדש, פורד פוקוס, שנה בלבד אחרי שקיבל את הרכב הקודם.

האם בנסיבות האלה הוא מייצג כהלכה גם את העובדים? שאלה מעניינת: כשהם מחייגים למספר הטלפון שלו, שאמור להיות נגיש לכל אחד מהם, הם מגלים שהדרך אל נציגם הבכיר חסומה. בשביל לפרוץ אותה, מתברר, עליהם להכיר את הקוד הסודי, אבל זה כאמור לא נחשף בפניהם. יו"ר הוועד אינו רוצה כנראה שכל אחד מהם יוכל לדבר איתו חופשי.

גיוס הקוסם אורי גלר

במקביל לריסוק ועד העובדים ולהקפת עצמו בחבורה של מריונטות, עסק המנכ"ל גם ב"השלטת סדר" במועצת מד"א. למועצה הזאת, שסמכויותיה מוגבלות ביותר, לא היה אז נשיא ומי שכיהן כממלא מקום הנשיא, האלוף במילואים יוחנן גור, נחשב קשה לפיצוח. איש עם קבלות עשייה רבות.

לאלי בין היתה סיבה לחשוש ממנו: הוא האיש שהציל בשעתו את הארגון הזה מקריסה כספית, הוא האיש שקשה למכור לו לוקשים, הוא האיש שגם אחרי שהגיע כבר לפני כמה שנים לגבורות, מבדיל היטב בין הרעים לטובים. הוא האיש שפילס דרכים אל לבבות תורמים מעבר לים ורצה לייסד אגודות תורמים וידידים נוספות בחו"ל.

אלי בין לא אהב את היוזמה הזאת. הוא חסם אותה, ביחד עם שותפו להשתלטות על מד"א, יו"ר הוועד הפועל, ד"ר נועם יפרח. הוא אילץ את גור לפנות אליו ב"בקשה לסיוע דחוף".

וגור אכן כתב: "זה קרוב לשנה וחצי שמד"א מונע הקמת 3 אגודות חדשות - ברוסיה ובאוקראינה כפי שהצעתי, ובמרכז אמריקה כפי שהציע לייזי ריבלין - וזה מעשה שלא ייסלח. לא בלייזי ולא בי פגע הוועד הפועל אלא בכיסו של מד"א".

ועוד כתב: "מד"א גם מינה את אורי גלר, יורד החי בחו"ל, לנשיא אגודת ידידי מד"א בארץ. מינוי זה לא הביא ולא יביא למד"א אף לא אגורה אחת.

"עתה מד"א נאלץ לשנורר ולהושיט ידו לנדבות במקום שיוזרמו לכיסו כמה מיליוני דולרים מכספי התרומות. מהי באמת הדרך הראויה? הרי יש למד"א גם עתיד".

"המכתב הזה", אומר גורם יודע סוד, "חשף את שני ראשי מד"א בקלונם. טיפוח מכופף המזלגות, אורי גלר, לא הוביל לתרומות במיליוני דולרים כפי שהעריך גור, אבל נועם יפרח ואלי בין המשיכו וממשיכים לשמור אחד על השני".

- איך נבחר ד"ר יפרח לתפקיד יו"ר הוועד הפועל-

"זה סיפור ארוך. אנשיו של אלי בין התגייסו לעזור לבחירת יפרח והמשחק נראה מכור מלכתחילה. אחד המתמודדים מול יפרח היה ד"ר יעקב אדלר, שכיהן בעבר כקצין רפואה ראשי וכמנכ"ל מד"א והוא גילה כי צוחקים עליו ממש.

במכתב ששלח לפני שלוש שנים וחצי אל מזכיר מועצת מד"א, אורן בלושטיין - שהיה ונשאר יד ימינו של אלי בין - הוא חשף את הצחנה.

"אני מאשר קבלת מכתב הזימון להצגת מועמדותי לתפקיד יו"ר הוועד הפועל", כותב ד"ר אדלר, "אינני מבין מדוע הוקצבו לי 5 (חמש) דקות בלבד להצגת המועמדות לתפקיד חשוב זה. הרי לא יעלה על הדעת שאוכל להציג את עצמי בפני הגוף הבוחר בחמש דקות כאשר הרוב הגדול של הבוחרים אינם מכירים אותי כלל. אני מבין ממכתבך שלא אוכל להיות נוכח בבחירות, כפי שהתאפשר לי בבחירות הקודמות, בשנת 2001. הליך זה מעורר תהיות לגבי כשרות הבחירות המתוכננות".

מה עשו עם המכתב הזה, שאלנו, והגורם הפנימי השיב: "כלום. ד"ר יפרח המשיך וממשיך לשרת את האינטרסים של חברו המנכ"ל. תחפשו את העדויות שלו ושל אשתו של אלי בין בפרשיות רשות המסים – ותבינו על מה אני מדבר".

הטלפונים ליורם קראשי

חיפשנו ומצאנו: אשתו של אלי בין עובדת במס הכנסה והיו לה בעיות בעבודה. התנכלות, היא כינתה זאת, ונזקקה לעזרה.

מי קפץ ראשון לסייע לה תוך ניצול קשריו במרכז הליכוד? מי טילפן ליורם קראשי, אחיה של שולה זקן, וביקש ממנו לשוחח עם ראש רשות המסים, ג'קי מצא? מי יצא מהכלים לעזור לאשת המנכ"ל כשהוא מדווח על פעולותיו ושיחותיו לאשת המנכ"ל ולבעלה, מנכ"ל מד"א?

ד"ר נועם יפרח. בעדותו במשטרה הסתבך תחילה יפרח בגרסאות מטעות ובניסיונות לגלות טפח ולכסות טפחיים. הוא לא הביא בחשבון שכל שיחותיו עם יורם קראשי הוקלטו בחשאי. כאשר נשאל, למשל, מה ביקש בדיוק מיורם קראשי ומה סיפר לו על הבעיה של אשת מנכ"ל מד"א - אמר: "את סמדר בין אני לא מכיר היכרות עמוקה. ראיתי אותה פעמים בודדות בחיים. כפי שזכור לי ביקשתי ממנו, מתוך סקרנות, שיבדוק מי מתנכל לסמדר".

- האם ביקשת שינצל את קשריו כדי לעזור לה בפתרון בעייתה-

"יכול להיות, אך איני זוכר זאת..."

- מדוע פנית דווקא ליורם קראשי-

"מספר חודשים לפני שפניתי אליו, היתה במד"א בעיה הקשורה למשרד האוצר וכפי שזכור לי היועץ המשפטי של מד"א, ממשרד גורניצקי, אמר לי שיש לו ולמשרדו קשרים עם שולה זקן, אחותו של קראשי... ואז, כששמעתי את הבעיה של סמדר וחיפשתי במוחי איך להגיע לאוצר, עלה הרעיון לפנות לקראשי למרות שלא דיברתי איתו שנים..."

- אמרת שרצו להעביר את סמדר לתפקיד נחות יותר, שלא רצתה בו. האם לא ביקשת מקראשי שינצל את קשריו לצורך כך-

"לא זכור לי, אך ייתכן שביקשתי..."

- אני אומר לך שידעת שקראשי מנסה לפתור את הבעיה דרך קשריו עם ג'קי מצא, מנהל רשות המסים.

"אני סומך על ידיעתך, אבל אינני זוכר".

- האם שיתפת בנושא את אלי בין ואשתו-

"שיתפתי והם ביקשו ממני לא להתערב בנושא. אני לא זוכר באיזה שלב זה היה."

החוקר, רפ"ק גדעון קלוגר, הבין ודאי שיו"ר מד"א אינו אומר אמת ואחרי שהשמיע לו כמה שיחות מוקלטות נוספות, שאל אותו אם לאורך השיחות עם יורם קראשי הוא עידכן והתעדכן בעניין אשת המנכ"ל – ממנה, מבעלה או מאחרים.

ד"ר יפרח השיב הפעם בחיוב. "כן", אמר, "העברתי לקראשי מידע מעודכן שקיבלתי מאלי או מסמדר בין". כשנשאל מדוע עשה זאת, השיב ברצינות: "דחף פנימי של חוסר צדק גורם לי להתערב בנושא לא לי".

מה טענה סמדר בין בחקירתה במשטרה תחת אזהרה? שאין לה מושג מדוע עוכב קידומה בדרגה, אבל היא מעולם לא ביקשה מנועם יפרח, "חבר טוב" כלשונה, לסייע לה. כשסיפר לה על כך בשיחה במסעדה בעפולה, העידה, הוא קיבל ממנה "מנה" על שהעז לטלפן לקראשי.

על רקע העובדות האלה, כאשר היו"ר שצריך לפקח על המנכ"ל הוא חברו ובן בריתו, מותר היה לצפות שנשיא מד"א, פרופ' יהודה סקורניק, יתעורר וידרוש הסברים.

אבל גם מסקורניק, מתברר, לא תצמח הישועה. כשפנינו אליו לקבל תגובה והתייחסות למתחולל בארגונו - סירב לומר מילה. הוא הפנה אותנו לגורמים הרלוונטיים, כלשונו, כאילו שהדברים אינם נוגעים אליו. ¬

motig@israelhayom.co.il, uzid@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו