יחסית לאחד שמיתג את עצמו כקומיקאי שנהנה לזעזע, לעצבן ולמתוח את גבולות הטעם הטוב, סת' מקפרלן די הולך על בטוח ב"טד 2" - סרט ההמשך ללהיט המפתיע מקיץ 2012. ההומור אמנם מתמיד למשוך לכיוונים "מסוכנים" שכל קשר בינם לבין תקינות פוליטית הוא מקרי בהחלט, אך הבדיחות עצמן נוטות להיות מאולצות, עצלות וחסרות חדווה. התחושה הכללית שמתקבלת היא שהסרט הזה לא נעשה מפני שמישהו רצה לעשות אותו, הוא נעשה מפני שהסרט הקודם עשה כל כך הרבה כסף.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"טד 2" סוחט כמה צחוקים לאורך הדרך, אין על כך ויכוח. אך אחוזי הפגיעה שלו נמוכים, יש בו חופן רגעים מביכים (כמו הופעת האורח של ליאם ניסן, או כל סצנה שבה מופיעים שני החברים ההומואים של טד), אין בו מיליגרם של מודעות עצמית (מהסוג שבלט ב־"22 ג'אמפ סטריט") וככל שהוא מתקדם, כך הוא מתפזר, וכך יוצא ממנו האוויר. למעשה, עד שתגיעו לקו הסיום כבר תשכחו שבהתחלה עוד חשבתם שהולך להיות לכם כיף.
בגדול, הסרט עוסק בניסיונו של טד להציל את חיי הנישואים המקרטעים שלו באמצעות הבאת ילד לעולם. אלא שעד מהרה, התוכנית נתקלת במהמורה רצינית, שכן מבחינה חוקית, טד כלל אינו נתפס כ"אנושי". יחד עם חברו הטוב, ג'ון (מארק וולברג), יוצא גיבורנו בעל הפרווה למאבק משפטי מתוקשר כדי להוכיח שהוא יותר מצעצוע לילדים שיודע לדבר. עורכת דין צעירה וחסרת ניסיון, המגולמת בידי אמנדה סיפריד, תסייע להם במשימתם (ותספק לדמותו של וולברג עניין רומנטי).
מעבר לכך שהמאבק של טד אינו מעניין באופן מיוחד (שלא לומר משעמם טילים), הנטייה המשועשעת והזחוחה של הסרט להשוות את המאבק הזה למאבקם של השחורים בארה"ב להשגת זכויות שוות - מספקת לעיסוק המתמשך בו טעם לוואי מרתיע (במיוחד על רקע הטבח שבוצע בכנסייה בדרום קרוליינה לפני כמה שבועות). הטעם הזה רק מתחזק ומחריף כאשר מוסיפים אליו עוד כמה פאנצ'ליינים "גזעניים בקריצה" שפזורים ברחבי הסרט - כמו זה שמגיע על רקע סצנת עינויים מתוך סידרת הטלוויזיה "שורשים". ניתן רק לשער מה היה קורה אם במקום "שורשים" היתה מופיעה בטלוויזיה סצנה מתוך "רשימת שינדלר".
על כל פנים, העניינים מגיעים לשיאם השלילי בחלקו האחרון של הסרט, שלוקח את שלושת גיבורינו לניו יורק, כדי לפגוש עורך דין מומחה לענייני זכויות אדם (מורגן פרימן). חלק זה - שנמשך חצי שעה לפחות - ריק לחלוטין מצחוקים. מה שכן תוכלו למצוא בו, לעומת זאת, הם שלל אזכורים פרסומיים לסרטים אחרים שמופקים בידי יוניברסל (כמו "פארק היורה", "צבי הנינג'ה" ו"רובוטריקים"), האולפן שחתום על הסרט שבו אתם צופים.
גילוי העריות התאגידי הנ"ל (שמכונה "סינרגיה" בעגה המקצועית), והנכונות של מקפרלן לשתף איתו פעולה ללא תנאי (ענקית הצעצועים "הסברו", שמייצרת את צעצועי הרובוטריקים, אף מקבלת תפקיד מרכזי בעלילה), חותמים את גורלו של "טד 2" באופן סופי ומוחלט. זהו לא סרט על דובון. אלה מספריים שגוזרים קופון. לא יודע למה, אבל ממקפרלן ציפיתי ליותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו