בית הספר התיכון המדעי אמי"ת כפר בתיה שברעננה קיבל במבצע צוק איתן דיווחים מדאיגים על שלושה מבוגריו, שעלו לכותרות בנסיבות קשות: אופיר כהן - הפצוע הקשה ביותר במבצע, הדר גולדין ז"ל שנהרג במהלכו, ויאיר אלקלעי שנכנס בעקבותיו למנהרת חמאס סמוך לרפיח כדי למצוא סימנים שיעידו מה עלה בגורל חברו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
סגן אלקלעי, בן 25 מקדימה, היה קצין ומפקד צוות בגדס"ר גבעתי. עליו הוטלה המשימה להיכנס, עם חיילים נוספים, אל המנהרה שבה נבלע גולדין - חברו מבית הספר, שלמד שכבה אחת מתחתיו. אלקלעי לא היסס, למרות הסכנה הרבה הכרוכה בכך, ובזכותו התאפשר להבין מה קרה לגולדין באותו אירוע קשה. פעולה זו זיכתה אותו בצל"ש על עוז הרוח, והוא זוקף זאת לזכות החינוך והערכים שספג בתיכון שבו למד עם הדר.
אלקלעי. "חינוך לדברים גדולים"
"אחרי המבצע המחשבות חזרו וניסיתי להבין מה גרם לי להמשיך לצעוד במנהרה, למרות הסיכון הרב", הוא משחזר, שנה אחרי הלחימה, "אני זוקף את זה לחינוך של 'לעשות דברים גדולים' שהדר ואני ינקנו מאותו מקום. ספגנו את זה ממחנכים וממורים שמהווים מודל לחיקוי, מבית ספר שלצד השקעה במצוינות אישית, משקיע לא פחות במידות ובערכים. כך שנינו חונכנו וגדלנו. ינקנו מאותו השורש, מאותו חינוך שנתן לנו את הכלים להיות אנשי שליחות".
אופיר כהן, בן 23 מכפר יונה, נפגע אנושות מפצמ"ר ברצועת עזה. הוא עדיין מאושפז בבית החולים השיקומי לוינשטיין, הממוקם כמעט ממש מול בית הספר. הוא נפצע ב־31 ביולי 2014, באירוע שבו נהרגו לצידו חמישה לוחמים. מאז ועד היום מגיעים בכל בוקר למיטתו תלמידים מבית הספר בהווה ובעבר, מורים - וגם חברים מגדוד סופה של חטיבת השריון 188, שבה שירת כהן כחובש קרבי. הם מתפללים איתו, מניחים איתו תפילין, וכל זאת בידיעה שהוא מוגדר "בהכרה מינימלית".
אופיר כהן. רבים באים לבקר
"החיבוק הענקי של הצוות והתלמידים נותן לנו להרגיש שאנחנו לא לבד במאבק הארוך הזה", אומר יהונתן, אחיו של אופיר, "אנחנו מרגישים שזה צובט בליבם כמעט כמו לנו".
"החוסן שלנו – בזכותם"
הרב איתמר חייקין היה מנהל התיכון בזמן צוק איתן, והרב ערן שטראוס - המנהל הנוכחי - היה מחנכם של אופיר והדר. "שלושתם גיבורים ואנו עושים הכל כדי לשמר את דרך הגבורה שבה הם פעלו ואת רוח הערכים", הם אומרים.
מנהל ביה"ס לשעבר הרב איתמר חייקין
על הרגע שבו קיבל את הבשורה על פציעתו של כהן ועל מותו של גולדין, מספר שטראוס: "אני זוכר עצמי יושב על אבן ב'יד לבנים' ברעננה. זה היה משבר מאוד גדול וקשה. במוצאי השבת שמעתי שאופיר נפצע והוא במצב אנוש - ואחר כך ההודעה הנוראה על הדר שנהרג. ובלב השבירה הזו אתה חייב להתחיל ולהמשיך הלאה. ואז העלינו את הפרויקט 'בשביל החיוך', שבו תלמידים, גם מהמחזור שלו, הולכים לצד חייליו מהפלוגה ועם הצוות בשביל ישראל ויוצרים מעגלי ערכים. הראשון היה ביום ההולדת של התאומים גולדין. חגגנו לצור, וזה היה מאוד קשה לכולנו".
גולדין ז"ל. "הכל היה עם חיוך"
"החוסן שלנו כמדינה בלב השכונה הרעה שאנחנו חיים בה - זה רק בזכות הדרך והערכים של ילדים שנהפכו למבוגרים שיישאו את העתיד על הכתפיים", אומר הרב חייקין, "זה מתחיל בבית, ממשיך בבית הספר ומביא תלמידים כמו הדר - שהיה לי איתו קשר עמוק - לעשות לחייליו מעגלי ערכים ולבקש מכל אחד לספר על ערך שראה אצל האחר. וזה בהחלט משהו יפה שלוקחים מבית הספר. לצד המצוינות הבית־ספרית, לשים במוקד את העניין הערכי - זה הבסיס שהולך איתם הלאה, לבחירות הערכיות של החיים, לראיית ההסתגלות האישית לצד הקידום האישי. החבר'ה שלנו הולכים למקומות לא קלים ומאתגרים, והעניין הערכי בהחלט עומד למבחן".
הרב שטראוס נזכר בחיוך ב"תרגיל הדג" שכבר עשה לו כנפיים בבית הספר, כשהדר שילשל מתקרת הכיתה בחוט דג באמצע שיעור. "ערכים נשמעים לפעמים עניין מאוד קודר. מה שנפלא זה שאצל הדר הכל בא עם חיוך", אומר שטראוס, "ועם אותו הומור מחויך נאלצתי לומר לו, 'היה אחלה קטע עם הדג, אבל לך תצחק על זה כל הדרך הביתה'. גם זה עניין של ערכים וחינוך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו