דמות שהיא הארץ הזו

אי אפשר לא לאהוד את אנדרו, האנטי־גיבור המושלם. לאחר כמה עמודים הקורא מחייך ומקבל אותו אל תוך ליבו. קשה להגדיר את דמותו; הוא גמלוני, פתי ואגואיסט אבל גם אדם חם לב, רגיש ומיוסר, ומעל לכל - מצחיק. 

אנדרו נסחף לאירועים הנעים בין המוזר ובין המטורף. יום אחד, כאשר היה בן 7 והוליך את כלבו בפארק, ראה לפתע כי רצועת הכלב מתעופפת באוויר והכלב נישא כלפי שמיים, בציפורני נשר אדום זנב. ביום הראשון של שירותו הצבאי הוא נרדם בשמירה, והסמל הממונה עליו הורד בדרגה. בעגה האמריקנית הוא "ג'ינקס" - אדם מועד לפורענות הזורע מזל רע סביבו. אבל אין לו כוונה רעה, והוא משתדל כל כך.

אנדרו מספר את סיפור חייו ממקום ומזמן לא מזוהים. את בן שיחו הוא מכנה "דוקטור". אנו שומעים אותו מדבר בגוף ראשון, אבל גם בגוף שלישי. המספר הכל יודע וה"דוקטור" משתלבים בלי הרף בשיחה, וקשה להבחין ביניהם. ההתקדמות לאורך ציר הזמן אינה רציפה, והסיפור נע קדימה ואחורה. לעיתים צצות סתירות המטשטשות את הגבול בין האובייקטיבי ובין הסובייקטיבי. אין ספק שהשיח כולו מתנהל בתודעתו של אנדרו. 

חלק מהאפיזודות שמתאר אנדרו מעוגנות במציאות, למשל הווי היומיום בקולג' נידח בארה"ב שבו הוא מועסק כמרצה זוטר. אחדות נושאות אופי של חלום: נשיא ארה"ב, שהוא חבר נעורים של אנדרו, מזמין אותו לבית הלבן. אנדרו יושב שעות בפינת המשרד הסגלגל, מקשיב ומשתאה.

א.ל. דוקטורוב נודע בעיבודים הספרותיים השנונים שלו למאורעות היסטוריים. בספרו זה הוא משרטט מציאות אמריקנית של היום, באופן המזכיר את הציורים החדים הריאליסטיים של אדוארד הופר. אנדרו נוסע לבקר את הורי אשתו, ואנו צופים בעיירות הקטנות שלחוף האוקיינוס השקט מדרום ללוס אנג'לס. בתים קטנים בצבעי פסטל, שונים זה מזה, ובחזית כל אחד גינה קטנה גדושה צמחים טרופיים. בנסיעה אחרת, בכבישים האינסופיים של ארה"ב, חולף אנדרו על פני שדות חיטה, ועל פני כנסיות עץ בפטיסטיות, שבחזיתן נעוץ דף נייר עם הפרק והפסוק היומי. 

הקולות נשמעים בערפל, בפוליפוניה, באים מכל הכיוונים. אין זה זרם תודעה, המדווח כמעט מילולית על החולף בתודעת הדמות, אלא נהר שוצף של תת־תודעה, המזכה אותנו במבט עמוק יותר אל הנפש, אל התת־מודע הקדום, בטרם התגבשו מושגי המקום, הזמן והסיבתיות.  

אנדרו הוא כישלון. חרף כוונותיו הטובות חובטת בו המציאות בכל צורה אפשרית. ייתכן שאין המדובר רק בסיפור חייו של אדם אחד. בראיון ל"גרדיאן" אמר דוקטורוב למראיין: "אם אתה רוצה להחליט שזו אמירה על הארץ הזו (ארה"ב), איני יכול לעצור אותך". ¬

 

אצל אנדרו במוח / א.ל. דוקטורובמאנגלית: ניצה פלד, ידיעות ספרים,167 עמ'טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו