16 שנים אחרי האלבום "סימנים של חולשה" וארבע שנים אחרי שיתוף הפעולה האחרון ביניהם, באלבום "11 א'", חוזרים ברי סחרוף ורע מוכיח ביצירה משותפת, מאתגרת במיוחד: אלבום שכולו משירי רבי שלמה בן יהודה אבן גבירול, המשורר היהודי שחי בספרד במאה ה-11 ונחשב לאחד מגדולי השירה העברית בכל הזמנים. קראתי באחת הביקורות על האלבום שאבן גבירול היה מרוצה לו? שמע את המוסיקה שחוברה לשיריו. ייתכן שזה נכון (בטח אם הוא היה מאזין לה בדיסק ולא ב-MP3), אבל נשאלת השאלה איך הוא היה מעכל את הצלילים האלה ואם בכלל היה מזהה את זה כמוסיקה. הרי אף אחד לא באמת יודע איזו מוסיקה נוגנה בספרד לפני 1,000 שנה. המוסיקה היהודית בספרד, כמו בכל מקום שאליו הגיעו היהודים, יצאה מתוך ניגון המילים היהודי, מתוך השירה בבית הכנסת, אך הושפעה גם מהמוסיקה המקומית האנדלוסית הספרדית והערבית. אפילו על כלי הנגינה יש מידע חלקי בלבד. מספרים שבבית המקדש, 1,000 שנים לפני אבן גבירול, היו מאות כלי נגינה, אך מה מהם נותר במאה ה-11? מה מהם התגלגל לכלים של ימינו? כך שבעצם סחרוף ומוכיח לא מנסים לשחזר את הצלילים הקדומים, אלא מנסים להתמודד עם הטקסטים בעזרת מוסיקה עכשווית. ברי קו-ל כתמיד השניים יוצרים מוסיקה אישית שיש בה זיקה למקורות שלהם - תפילות מבית הכנסת, שירים ששמעו מההורים, מוסיקה מזרחית - ומחברים את המילים לשורשים אמיתיים (וגם שאולים), כמו פיטר גבריאל שאחרי "ג'נסיס" ובייחוד כמו דיוויד ברן (מ"ראשים מדברים") והמפיק שלו בריאן אינו שיצאו בשנות ה-80 למסעות באפריקה ובאסיה בחיפוש שורשים לא להם. התוצאה ב"אדומי השפתות" מעניינת ומאתגרת ומאוד יפה, גם אם זה לא מזכיר לי באופן אישי שום דבר מבית אבא או סבא הפרטיים שלי. ובכל זאת אני נהנה מהמוסיקה בלי לדעת דבר. מתחבר לקולו החודר של ברי סחרוף, לשירה שלו שמדגישה קצת יותר את העי"ן והחי"ת אך בסך הכל היא נשמעת כמו תמיד - מרגשת בקוליות שלה, בחוסר המאמץ, בפשטות. לצורך הסלסולים הוא נעזר בשי צברי, ולעיתים מכפיל את הקולות ומצרף מקהלה שנשמעת כמו חבורה בבית הכנסת. המוסיקה שלו ושל מוכיח מפגישה בטבעיות בין רוק ואתני, אקוסטי ואלקטרוני, מזרח ומערב. פרט לשני שירים, "שער פתח דודי" על פי לחן מסורתי עממי ו"שלום לך דודי" בלחנו של מוחמד וואהבי, הלחינו השניים יחדיו את כל השירים, כשרע מוכיח אחראי לעיבודים ולהפקה המוסיקלית. הם מתחלקים ביניהם בנגינת גיטרות, בס, קלידים, בנג'ו, תופים וסינתיסייזרים ואיתם צוות נגנים משני העולמות: אייל תלמודי בקלרנית, אסף תלמודי באקורדיון, עמוס הופמן בעוד, אסף רוט במרימבה, גליה חי בוויולה ובכינור, אורן קפלן בגיטרה, יאיר סלוצקי בטרומבון, ספי ציזלינג בחצוצרה, עופר פלד בסקסופון ובחליל, נאור כרמי בכלי שבחיים לא שמעתי עליו קודם - יליטנבור, עדי רנרט באורגן ובסינתיסייזר, וזהר פרסקו, איתמר דארי ולהקת עץ הדקל בכלי הקשה שונים. התוצאה מרגשת וסוחפת בעיקר למי שמוכן להקדיש תשומת לב ליצירה כולה, שהרי פרט לשירים בודדים שהם קצת יותר ידידותיים לרדיו, כמו "מה לך יחידה", "ובכן היה לאין" ו"שער פתח דודי", קשה להאמין שרוב שירי האלבום הזה יגיעו לאוזני מי שלא ישמע אותם באלבום. אולי בכך האומץ העיקרי - בעצם הוצאת אלבום כזה במציאות התקשורתית של ימינו, המסתפקת במועט כל כך. "אדומי השפתות" אינו אוסף "סינגלים", הוא לא כולל קליפים, לא מכיל להיטים, אין בו שירים שאפשר לשמוע במקרה ברדיו. לא אינסטנט, אלא יצירה מוסיקלית מורכבת שצריך וכדאי לשמוע כיחידה הומוגנית אחת. מתקשה בהבנת הנקרא עד כאן עניין המוסיקה, שבאלבום "רגיל" היתה כנראה מספיקה כדי לסיים את הדיון על האלבום. אך כאן, בגלל הכוונה המקורית של היוצרים, אי אפשר להתייחס אל המוסיקה ואל ההפקה המוסיקלית בלי הטקסטים שהן מעבירות, אותם שירי אבן גבירול בני 1,000 השנים. בהאזנה לאלבום "אדומי השפתות", הקושי או האתגר העיקרי הוא בהבנת הנקרא. אני חייב להודות שלא קל לי לפענח את הנאמר. קשה לי מאוד להתחבר לשפה, הרבה יותר, אגב, מאשר לשירים בלעז שאינני מבין חצי מהם. כאן זה נשמע כמעט-מוכר, כאילו "שלי", וזה מקשה עוד יותר. לבור ועם הארץ כמוני חלק גדול מהמילים כלל לא מובן, וגם לא עוזרת הפרשנות בחוברת המצורפת. גם כשהמילים עצמן כן ברורות, המשמעות ממשיכה להיות נסתרת. קשה מאוד להיכנס לראש של אבן גבירול ולהבין את כוונתו. על מה הוא חשב? למי הוא כתב? שלמה אבן גבירול חי בעולם אחר משלנו וכדי להכיר אותו צריך המאזין לעשות צעד אקטיבי של לימוד. משום כך יש באלבום הזה אלמנט חינוכי מאוד. מי שרוצה להבין אותו טיפה יותר לעומק ולא סתם ליהנות מהצלילים, חייב לעשות שיעורי בית: החוברת המצורפת לדיסק, ובה המאמרים והפרשנויות של פרופ' חביבה פדיה והתחקיר של שרון ינאי, עשויה לסייע למאזין המתעניין להתקרב ולהכיר קצת יותר את עולמו של אבן גבירול. אבל גם בלי שיעורי בית, כל מי שישים יד על האלבום הזה הרוויח עוד יצירת מופת מבית היוצר של ברי סחרוף ורע מוכיח.
