קו מעניין עובר בין הסדרות הקומיות "עולמו של רנו פסקאל" ו"טופי והגורילה", שיצר ארז הימן עם שאול בצר, לבין ספר הילדים הראשון שלו - "בארץ היצירות האבודות" (הוצאת מטר). ההתרסה, ההומור הפרוע, החופש היצירתי והערבוב בין האליטיסטי לפופולרי, שהפכו את היצירה של הימן למקורית בנוף הטלוויזיוני השמרני, מופיעים גם בפנטזיה הריאליסטית שכתב.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
במרכז הספר, שמזכיר בדיאלוגים וביצוריו המוזרים את ספרי דוקטור סוס, נמצאת אלונה (כשמה של בתו של הימן), שמתחילה לחשוד שיצירות האמנות שהיא מביאה הביתה נעלמות באורח מסתורי. ההורים, מצידם, מכחישים, עד שיום אחד 29 פתקים צהובים נופלים לפתע מהשמיים ושולחים את אלונה וחבריה לארץ היצירות האבודות. שם הם מוצאים את "גיבו־רעל", שנלחם בהורים מעשנים, את גיבור העל שנלחם בהורים שכל הזמן עסוקים בטלפון הנייד שלהם, וגם שיר אחד משעשע פרי עטה של האחות זוהר (שם בתו השנייה), שבין שורותיו מגולם המוטו של הספר: "בכל דבר יש פגם/ וזה מה שעושה/ את העולם (כמעט מושלם)".
"הרעיון של הספר הסתובב לי הרבה זמן בראש והתעצם כשהפכתי לאבא והתחלתי לקרוא את הספרים דרך העיניים של הבנות שלי", מספר הימן מביתו שבדנבר, קולורדו, שם הוא עוסק בעיצוב גרפי. לדבריו, סיקרן אותו לבדוק "כמה שקרים או חצאי אמיתות אנחנו מוכרים לילדינו בדרך, ומה אתה אומר לילד ששואל אותך מה אתה חושב על עבודה שהוא עשה והיא ממש גרועה ומשעממת בעיניך". הוא מספר כי "לפעמים הבנות שלי חוזרות עם משהו ששווה למסגר או לשמור, אבל לרוב זה הולך לבלי שוב".
הימן מגלה כי בביתו, "כאשר הבנות מגיעות עם עוד עבודת אמנות סתמית, אני ואשתי נועה מסמנים זה לזה בלי למצמץ שהיצירה הזאת הולכת ישר ל'ארץ היצירות האבודות'. היום הבנות כבר מבינות את הקטע. זה הפך לבדיחה פנימית. למדתי שהומור הוא האמצעי הכי יעיל בתקשורת עם ילדים".
אוטובוס בצורת חילזון
בניגוד לאחיו התאום תומר ולברק, האח הצעיר - צמד הבמאים הדוקומנטריים ("תומר והשרוטים", "בדרך הביתה", "משפחות") - שתיעדו באופן אינטימי את חיי משפחתם על רקע גירושי הוריהם, ארז תמיד העדיף להישאר מאחורי הקלעים ובחר בעשייה קלילה יותר ואישית פחות. עם זאת, הוא מבהיר כי הוא "אוהב ומעריך" את היצירות של אחיו, וכי הוא מעורה בפרויקטים שלהם. "עם השנים אנחנו יותר מתחברים לעבודות אחד של השני ואני מאמין שיום אחד נעבוד על משהו ביחד", הוא אומר.
מהו ההבדל בינך לבין אחיך?
"אצלם האמנות היא תמיד לפני ומעל החיים, בעוד בשבילי החיים יותר חשובים מהאמנות. אני תמיד אעדיף לשתות קפה עם חבר מאשר לשבת לכתוב. הדרך והתהליך יותר מרגשים אותי מהתוצאה. בדיוק כמו שבסוף הספר שלי מגיעה סערה גדולה שמעיפה את כל יצירות האמנות לכל עבר והילדים חוזרים הביתה ללא שום יצירה, אבל עם חוויה מיוחדת שהם לא ישכחו לעולם". את הגישה הזאת, שמלווה באיורים המרהיבים והאפלים של מורן ברק, הכניס הימן לספר, שלא חוסך שבטו מהילדים שכבר לא יהפכו לבוטיצ'לי.
כך מושמץ בהומור אוטובוס כתום בצורת חילזון, שאחד ממחושיו עשוי ממטאטא רעוע, ונהגת זקנה בעלת אף קישוא ושערות ביסלי. "אני מנסה לדבר עם ילדים בגובה העיניים על יצירה ועל אמנות", אומר הימן, "הבנות שלי, כמו הרבה ילדים בגילי 7 עד 10, שואלות אותי מה זה אמנות ומתי מישהו נחשב אמן. הדמות האהובה עלי בספר, הרצל בן פרעצל השלישי, ראש ממשלת 'ארץ היצירות האבודות', אומר בספר שיצירת אמנות היא כל דבר ששני אנשים לפחות מסכימים שהוא יצירת אמנות".
מדוע זו הדרך הנכונה?
"כי זה פתרון שמתאים לעידן שלנו, שבו האוטוריטות מפנות את מקומן לחוכמת ההמון ולכוח של השוק. זו גישה פדגוגית נכונה, כי המסר שלה הוא שכל אחד הוא יצירתי ואף אחד לא יקבע לנו מה איכותי ומה ירוד. תהליך היצירה לא פחות חשוב מהיצירה עצמה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו