בן של אבא

הערב תעלה על בימת תיאטרון החאן הצגה חדשה בשם "יחזקאל", מחזה על פי רומן בתמונות מאת מיכאל קובנר, בהשראת דמותו של אביו, אבא קובנר.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

אבא קובנר, שנולד באוקראינה ב־1918, היה מנהיג הפרטיזנים בגטו וילנה, סופר ומשורר עברי, שלאחר עלייתו לארץ הפך לקצין התרבות של חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות. קובנר כתב עשרות שירים וסיפורים, ואף היה ממקימי בית התפוצות. הוא הלך לעולמו ב־1987.

בנו, מיכאל (67), הוא צייר שעבודותיו הוצגו בכמה וכמה תערוכות. "יחזקאל" הוא רומן בציורים, המתבסס על סיפור חייו של אביו ומשולב בסיפורים בדיוניים. הגיבור, יחזקאל, לשעבר מפקד המחתרת בגטו וילנה, מספר את סיפור חייו לנכדו. הרומן יצא לאור החודש, והבמאי רוני ניניו עיבד אותו למחזה, ואף ביים את ההצגה.
 

אבא קובנר ז"ל  //  צילום: חיים גולדגרבר

מיכאל קובנר  //  צילום: אברהם פדר

"את הז'אנר של רומן גרפי ממש לא הכרתי, ובטח שלא חשבתי שתצא מזה הצגה", מספר מיכאל, "אחרי שישבתי, כתבתי וציירתי במשך ארבע וחצי שנים, הראיתי את זה למיקי גורביץ' (המנהל האמנותי של תיאטרון החאן, מ"כ) והוא אמר שאפשר לעשות מזה הצגה. ככה זה התגלגל לבמה, לא משהו שתיכננתי".

למה התחלת לכתוב רומן גרפי?

"בערך בגיל 60 הרגשתי קצת מתוסכל מזה שהציור לא נותן לי להביע דברים שחשוב לי להביע אותם, כמו יחסים בין אב לבן, יחסים בין מלחמה לחיים וכל מיני נושאים שמעסיקים אותי ברמה האישית. הגעתי למסקנה שאני חייב לעשות משהו אישי מאוד, ולכן היה ברור שאעשה על אבי. השפה הזאת של הרומן הגרפי היתה מאוד זרה לי. הבן שלי עזר לי להבין את הקצב.

"בחרתי לעבוד בז'אנר של 'פיקשן נון פיקשן'. כלומר, מה שקורה לדמות הראשית בהווה זה פיקשן, ומה שקרה לה בעבר אלה אירועים היסטוריים שקרו. ניסיתי להיות צמוד לעובדות ההיסטוריות. הדמות היא לכאורה פיקטיבית, אבל הפורטרטים הם באמת של אבא שלי. יש שלושה סיפורים מרכזיים מהעבר שלו שנכנסו לספר: מארב של פרטיזנים שירו בטעות על יהודים, סיפור ההסגרה של מפקד המחתרת וסיפור המרד בגטו שנכשל. אגב, הוא עצמו מעולם לא דיבר איתי על זה. הוא לא שיתף, ואני לא שאלתי".

העיסוק בשואה נכח בחייך?

"כילד כל הזמן היו בבית סיפורים. באו לבקר החברים הפרטיזנים, דיברו על מה שהיה, ואני הייתי כל הזמן בתוך העניין הזה. אבל כאדם שעמד על דעתו - דחיתי בצורה ממש קיצונית את ההתעסקות בשואה. רק אחרי שאמא שלי נפטרה הבנתי שאסור לי לעשות את זה יותר".

היית מעורב בעיבוד של הספר לבמה?

"לא. הגעתי לפגישה הראשונה והבנתי שזה לא יהיה נכון שאהיה מעורב בתהליך הזה. באתי לראות את זה בפעם הראשונה בחזרה הגנרלית. זה היה קצת מוזר בהתחלה, הייתי קצת בשוק. חשבתי שזה יהיה הרבה יותר כמו אופרה מבחינת המוסיקה, ושהציורים יהיו הרבה יותר דומיננטיים, אבל רוני סחב את זה לכיוון של הצגה ממש. בהדרגה הבנתי שזה נכון, נהניתי והתרגשתי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו