"טוב, אף אחד לא באמת יודע מה קורה בנישואים של אחרים, נכון?" סיכם נוח סלאווי את העונה הראשונה של "הרומן", באמירה פילוסופית חבוטה. עשרה פרקים שמרה הדרמה על רמת מתח גבוהה, שנבעה ממשחק מחושב סביב שני צירים בלתי פתורים. הראשון, שאלת החקירה המשטרתית (בתרגום לדאלסית: מי רצח את סקוטי לוקהרט?) ומוקד שני - חשוב ומסקרן אף יותר - עם מי בחר סלאווי לחלוק את חייו, עם אישתו הכה מושלמת הלן או עם אליסון, המלצרית הפרועה מהדיינר. בלי יותר מדי ספוילרים (יהיו בהמשך הטור: ראו הוזהרתם) - רק על שאלה אחת ניתנה תשובה בפינאלה. הפרק שהסתיים עם מעצרו של סלאווי, יוצק את היסודות לעונה השנייה. אחרי סצנת סיום מוחצת שכזו, יהיה קשה שלא להמתין בדריכות לעונה הבאה.
ההתחלה נראתה הרבה פחות מבטיחה. "הרומן" דידתה באיטיות עד לפרק חמש. היא צלעה באי־נוחות מופגנת עד לטוויסט המשמעותי הראשון. הסיפור זרם חרף קשיים רבים. הגרסאות הסותרות של שני הגיבורים, שהעלילה תפורה מנקודת מבטם, המשיכו לתעתע בצופים. המשחק הנפלא של דומיניק ווסט (סלאווי) היה ברגעים מסוימים נקודת האור היחידה בסידרה. ווסט התגלה כסיבה מספיק טובה להמשיך ולהיאחז בדרמה עד סופה המר (לא באמת מר. אך גם לא מתוק), ואז קרה הנס. "הרומן" הפכה מעוד דרמה ריאליסטית מדכדכת על חיי נישואין למשהו אחר.
הנושאים שהעלו יוצרי הסידרה, חגי לוי ושרה טרים, טופלו בעבר, אפילו בסדרות של לוי עצמו. בדידות בתוך נישואין, הרס עצמי שקט, ייאוש מבן הזוג - כל הג'אז הנובורישי הזה. "הרומן" עשתה זאת שוב, הפעם במיומנות כירורגית. טאבואים נופצו, כמו הטיפול במוות של ילד, והחורבן שאסון כזה ממיט על משפחה. "הרומן" דקרה דקירות קטנות, לעיתים בלתי מורגשות, ולא סיפקה כמעט רגעי קתרזיס. לא היתה בה נחמה, היא לא הציעה כיף, הנאה, אסקפיזם. כשצצה הזדמנות לאושר, היא ברחה לכיוון השני. וויטני סלאווי נכנסה להריון בלתי רצוי. משפחת לוקהרט ירדה מנכסיה ואליסון איבדה הזדמנות לצאת לעצמאות כלכלית. דיכאון.
אף על פי כן "הרומן" סיפרה סיפור רומנטי מותח, שאם היה יוצא כספר היה נקרא בנשימה עצורה. השיפור שחל בחציה השני של העונה התבטא קודם כל בגיבוריה. הגיבורים הפגומים שלה - הוא הבעל והאבא המושלם המרגיש שהוא חי בשקר, היא האם שאיבדה את היקר מכל ומתנחמת בהרס עצמי - התעלו מעל לקלישאות שחגו סביבם, ויצקו נשמה במיתוס שנקרא 'רומן מחוץ לנישואין'. כשסלוואי זורק לאישתו "אני לא רוצה את החיים האלה. אני מאוהב במישהי אחרת", עולה דמותם של מאות הגברים שאמרו זאת לפניו בקולנוע, בתיאטרון, בספרות ובטלוויזיה, ואז מתפוגגת. סלאווי ואליסון לא המציאו שום דבר חדש. פשוט להם זה הצליח. פוקס.
סצנת פתיחת פרק הסיום התכתבה עם הסצנה הראשונה בסידרה. סלאווי קפץ למים. סיקוונס חודשי הרווקות שלו - ראה גם: נשים, נשים, נשים - הוא פנטזיה ילדותית שאפשר למצוא בבלוג של כל גרוש טרי. הפנטזיה נמשכה לתוך כתיבת הרומן הגדול שלו (כן, כי המוזה תמיד מגיעה כשזקוקים לה, מלווה בצ'ק בן 6 ספרות). מה שייחד את "הרומן" וחיפה על פגמיה הלא מעטים הוא מוטיב האי־ודאות, אשר הגיע לשיאו בפינאלה. סצנת המפגש הדרמטית בין ארבעת צירי הרומן, תוארה באופן שונה לחלוטין ע"י שני הגיבורים. התפקיד שנכפה עלינו הצופים - לשפוט בין הגרסאות - הגיע לנקודת קיצון. מה באמת קרה שם? לעולם לא נדע. כלומר, לפחות עד העונה הבאה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו