כמו "סוכריות" של יוסף פיצ'חדזה, גם "מקום בגן עדן", סרטו החדש של יוסי מדמוני ("בוקר טוב, אדון פידלמן", "המנגליסטים"), הוא סרט שמונע בידי חזון אמנותי שאפתני ונטול פשרות. וכמו "סוכריות", גם הוא מנסה להעניק פרשנות אלגורית לפרויקט הישראלי, ולהגיד משהו בעל משקל על המקום המטורף, המדמם והמסוכסך שבו אנו חיים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
באופן חריג ביותר בכל הקשור להפקות מקומיות, מדמוני פורש את סיפורו על פני ארבעים שנה, ומבקש להקנות ליצירה מימד של אפוס. בזכות עשייה חכמה שמכירה במגבלות התקציביות ומסתמכת בעיקר על קלוז־אפים; בזכות צילום יוצא מן הכלל, שממציא מחדש את נופיה המוכרים של הארץ, ומשווה לה מראה טרנס מאליקי; ובזכות הופעה סמכותית ומצוינת של אלון אבוטבול בתפקיד הראשי, התוצאה שיצאה תחת ידם של מדמוני ושותפיו לדרך ייחודית, מעניינת וגדושה ברגעים קולנועיים יפים ומרשימים.
במרכז הסיפור, ששואב השראה מכמה וכמה סיפורים תנ"כיים, אנו מוצאים את "במבי" - קצין מהולל ועשוי ללא חת בצבא ההגנה לישראל (שדמותו מבוססת בחופשיות על כמה גנרלים מקומיים, שבהם רחבעם זאבי ואריאל שרון). יום אחד באמצע שנות החמישים, בשובו של "במבי" מעוד יום שגרתי של פעולות תגמול, מחמיא לו הטבח הדתי על גבורתו ומספר לו כי בשל מסירות הנפש שלו, אלוהים שומר לו את המקום הכי טוב בגן עדן. "במבי" מגיב על הדברים בביטול, ומסכים לתת לטבח את המקום המובטח לו בתמורה לחודש שלם של שקשוקה. הטבח מסכים.
ארבעים שנה מאוחר יותר, לאחר ש"במבי" נורה בפתח חדר המלון שלו (אל תדאגו, זה לא ספוילר, זה קורה בדקה הראשונה של הסרט), הבן שלו נובר בסמטאות שכונת נחלאות בחיפוש אחר אותו טבח. המטרה? לשכנע אותו לבטל את העיסקה העתיקה, ולהשיב לאביו את מקומו המובחר ברקיע השביעי.
את ארבעת העשורים שמפרידים בין שתי הנקודות העלילתיות האלה ממלא מדמוני באפיזודות רבות, שמציגות את "במבי" בתחנות משמעותיות של חייו. מצד אחד, הקריירה הצבאית המפוארת, שמושכת אותו שוב ושוב אל שדה הקרב ודוחפת אותו במעלה סולם הדרגות. מצד שני, חיי המשפחה, שמתחילים לאחר ש"במבי" מסכים לאמץ את חוקי הדת למשך שנה אחת על מנת לזכות בברכת אביה המאמין של אהובתו התימנייה, וממשיכים בהולדתם של הצאצאים.
במשך שני שלישיו הראשונים של "מקום בגן עדן", אפשר לומר כי הייתי מרותק למסך. העושר הסיפורי והרעיוני של התסריט שרקח מדמוני אינו מתיר לצופים פנאי להשתעמם, והדרך המאתגרת והמקורית שבה הסרט מציב את המיתוסים המקומיים השונים (גבורה, גבריות, צה"ל) בתוך קונטקסט תנ"כי, וממזג ביניהם, משרה על ההתרחשויות אווירה של אגדה אפלה שקצת יצאה משליטה. מי שמסייעים לזה לקרות הם הצלם בועז יהונתן יעקב ("עג'מי"), שמניח על המסך כמות נכבדה של פריימים נטורליסטיים מוקפדים ועתירי סמליות פיוטית, ואלון אבוטבול, שמגלם את דמותו של "במבי" באופן חידתי ומעט סתום, שגורם לצופה לרצות ולראות כיצד תתפתח ומה יעלה בגורלה.
עם זאת, לקראת המערכה האחרונה של הסרט, הפוקוס של היצירה משתנה, ועל רקע הזדקנותו של "במבי" (והתבגרותה של המדינה) והסתבכותו בפרשות שונות, בנו, המעניין הרבה פחות, הוא זה שנע למרכז. למרבה הצער, בניגוד לאפיזודות הסוחפות והמדויקות מאוד שמובאות קודם לכן, חלקים אלה, שבעיקר עוסקים בתהליך החזרה בתשובה של הבן, פחות סוחפים ומדויקים, וככל שנקפו הדקות הצטערתי על כך שאבוטבול נדחק לשוליים ולא נותר האלמנט המוביל.
מעבר לנפילה באיכות ובבהירות של התסריט, הפנייה החדה שהסרט מבצע בחלקו האחרון גם גורמת לכך שהאמירה של מדמוני קצת מתערבלת והולכת לאיבוד. החילוניות והדת אמנם ממשיכות להתקוטט ביניהן על רקע אופייה המתהווה של המדינה, ועכשיו גם נוסף למאבק הזה האספקט הבין־דורי. אך בהיעדר אמירה נוקבת, קצת קשה לפענח את מוסר ההשכל, ולהבין אם יש אחד כזה בכלל.
ועדיין, למרות שכוחו הולך ואוזל בישורת האחרונה, "מקום בגן עדן" מכיל מספיק רגעים מוצלחים כדי להצדיק את הצפייה בו. ובתור יצירה אישית ואמיצה שנעה על צלעותיו של המשולש הישראלי הנצחי - צבא, דת, מדינה - בהחלט מדובר בסרט רלוונטי ומעורר מחשבה שראוי למלוא המחמאות.
"מקום בגן עדן", כתב וביים: יוסי מדמוני. ישראל 2013 * * * *
לא רואה בעיניים
"חדשות בהפרעה" ("Anchorman 2") הוא סיבוב הניצחון של וויל פרל ואדם מקיי. עשר שנים אחרי שנאלצו להתחנן בפני האולפנים שיאפשרו להם לעשות את "Anchorman", סרט ההמשך מוצא אותם בשיא כוחם הקופתי והיצירתי, ונראה כי הם מודעים לכך. לראיה, הקומדיה הפרועה והמאוד מצחיקה שיצרו הפעם שופעת בביטחון ובטירוף, דחוסה בדמויות חדשות, וגדושה בקווי עלילה ובהסחות דעת חינניות. התוצאה אמנם מפוזרת ולא מאוד ממושמעת (כפי שיעיד משכו של הסרט, שעוקף את הסרט הראשון בחצי שעה, ומגרד את השעתיים), אך לזכותם של פרל ומקיי ייאמר כי אף שלא כל הרעיונות, הדמויות והגגים פוגעים במטרה, ההשקעה במעריצים ניכרת לאורך כל הדרך. במילים אחרות, השניים ממש לא חיפפו או גזרו קופון, כמו שעשו יוצרי סרטי ההמשך של "הנגאובר", למשל, ויש כאן הרבה יותר ממיחזור עצל של בדיחות מהסרט הקודם.
הסיפור מתרחש בראשית שנות השמונים, כמה שנים לאחר אירועי הסרט הראשון, ושולח את מגיש החדשות הטיפש רון בורגנדי לניו יורק כדי להצטרף לערוץ חדשות חדש בסגנון CNN. לאחר שהוא אוסף את חבריו לצוות (החזאי סטיב קארל, כתב השטח פול ראד וכתב הספורט דיוויד קוכנר), מגלה בורגנדי כי שובצו בשעת שידור נידחת, וכי כוכב הערוץ שכולם סוגדים לו כעת הוא מגיש צעיר ויפה תואר ששמו ג'ק ליים (ג'יימס מרסדן).
תוך כדי המלחמה מול ליים על מקום בפריים טיים, בורגנדי מעדכן את החדשות הטלוויזיוניות לעידן המודרני, והופך את המהדורה למופע בידור סנסציוני שכולל מרדפי מכוניות בשידור חי, נאומים פטריוטיים חוצבי להבות, והמון אלמנטים גרפיים שאינם פוסקים לרצד על המסך. בשלב מסוים, בסצנה מוצלחת במיוחד, הוא אפילו מעשן קראק בשידור. מיותר לציין שהרייטינג מרקיע שחקים. בין לבין, בורגנדי גם מנסה להתאבד, נאלץ ללמוד להיות אב טוב יותר לבנו הצעיר, מנהל רומן בין־גזעי סוער עם המפיקה הראשית של הערוץ, ומאבד את מאור עיניו. כן, כן. מה שקראתם.
על הדרך, "חדשות בהפרעה" גם מפנה קצת זמן כדי להגיד דבר נוקב או שניים על האופנים שבהם כניסתם של ערוצי החדשות לחיינו תרמו לרידוד התכנים המדווחים והקלו על בעלי השליטה והאינטרס את הסתרת האמת מהציבור ("למה להגיד לצופים את מה שהם צריכים לשמוע?" שואל בורגנדי ברגע של הארה. "בואו פשוט נגיד להם את מה שהם רוצים לשמוע!"). אבל לצד הסאטירה והביקורת, פרל וחבריו אינם מפספסים הזדמנות לקחת את השטיק השטותניקי שלהם לגבהים חדשים (או לנומכים חדשים, תלוי בנקודת ההשקפה שלכם), והדבר בולט במיוחד בסיקוונס העיוורון (שסוטה לחלוטין מציר העלילה, ונראה כמו סרט בתוך הסרט), ובסצנת הסיום המופרעת לחלוטין, שכוללת פי שניים יותר הופעות אורח מפתיעות מסצנת הפתיחה של "אוסטין פאוורס 3".
כאמור, "חדשות בהפרעה" הוא סרט מצחיק, ולפרקים אפילו מבריק, אך לאחר צפייה ראשונה, בהחלט עולה הרושם כי לא מדובר ביצירת מופת קומית כמו "Anchorman". כרגיל אצל פרל ומקיי, הרושם הזה צפוי להתחיל להשתנות לטובה לאחר הצפייה השנייה, השלישית והרביעית.
"חדשות בהפרעה" ("Anchorman 2: The Legend Continues"), במאי: אדם מקיי. ארה"ב 2013 * * * *
yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו